מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
סג
נשאלתי באשה שמצאה כתם בימי ליבונה ולעת הערב הפסיק' מחדש בטהרה ולבשה שני' לבני' ואמרו לה חברותיה ביום המחרת שגם על הכתם צריכה להמתין מחדש ה' ימים כדין רואה כתם בימי' טהרת' משום פליטת ש"ז וחזרה ולבשה כתונת שלה הנכתם בכמה כתמים אך היתה חגורה מלמטה סינור לבן ונקי מליבונה של אתמול מלפני' ומלאחרי' ואחרי שני ימי' נודע לה שאין אשה המוצאו' כתם צריכה להמתין ה' ימים כ"א בימי טהרתה ממש אבל לא בימי ליבונה ובאתה ושאלה אם הי' רשאי למנות שבעה נקיים מפסיק' טהרתה הראשון שמיד לאחר מצאת הכתם הפסיק' או לא כי הי' אומרת ג"כ שהי' מכרת ויודע' בבירור בכתמים שהם בחלוק' הנכתם שהם מימי טומאתה הראשון ולהוכיח מילין אמרה שהסינור נקי עדיין ואלו נכתם מחדש ע"ג הסנור התחתון הי' נראה מן הכתמים וע"ג החלוק העליון מאין בא עכ"ל:
תשובה שאלת האשה מתחלק לכמה פני:' הראשון אם הי' רשאי למנות ימים הראשונים אשר נפלו מתחילה לדעתה ולדעת חברותי' שהיו מטעי' אותה שהם ימים טמאים ואף אם לא היתה לובשות כי אם בגדים נקיים ולבני' ולא מצאה עליהם כתם:
והשני אף אם חשבתם לטהורים אם לבשה בגדים מלוכלכים אם נאמר שהכתמים ההם הנה מימי נידת דוותה.
והשלישי אם יתן שאין תולין בכך אם נאמין לה מה שאומר' שהי' מכרת אותן בט"ע:
ומה יתן לה ומה יוסיף לה מה שהסינור התחתון נקי וממנו יתברך אשאל עזר יראני נפלאות מתורתו אמן.
בפרק התינוקות תנן הזב והזבה שבדקו עצמן ביו' הראשון ומצאו עצמן טהורי' וביו' הז' ומצאו טהורי' וימים שבנתיים לא בדקו ר"א אומר הרי הם בחזקת טהרה ר"י אומר אין להם אלא ראשון ושביעי בלבד ר"ע אומר אין להם אלא ז' לבד ואיפסק' הלכתא כר"א ואיבעי' להו בדקו עצמן בא' ובח' לר"א מאי כו' וע' ש בפירש"י דלר"י וודאי אין להם אלא שמיני דאע"ג דתלי מולת' בבדיק' ומונה ימי הבדיקה אפי' בסירוגין ה"מ בראשון וז' דחזי לאצטרופי לחד מניינא אבל ח' לאו מסדר ספיר' הראשון הוא ולא מצטרף אלא לר"א איבעי:
ומסיק רב דסגי בתחילתן אע"פי שאין סופן וה"נ מסיק לבסוף דסגי בסופן אע"פ שאין תחילתן וכן פסקו כל הפוסקים דסגי בבדיק' הז' לבד אבל אם בדק' רק בח' אין לה אלא ח' לבד וכתב הרא"ש הטעם משום דבדיק' תוך ז' בעינן מכל זה משמע דעכ"פ ספיר' ז' בעינן שהחזיקו עצמה בחזקת סופרו' ז"נ וכפשטי' דקרא וספרה לה כו' ואחר תטהר דמשמעו דבעינן ספירה ממש ולולא דאפשר שתסתר בסוף הז' הוי בעי ברוכי על ספירתה כמשמעו' התו' מנחות ס"ה ע"ב ובאגודה שם פוסק באמת דבעי ספירה בפה מלא כמו ספירת העומר ויובל בב"ד ה"נ דכוותי' ומשום הכי בעינן דווקא ספירה ביום דספירה בלילה ליתא כדאיתא במגילה והכל משום דבעינן ספורי' ממש ואף דלא קיי"ל כוותייהו דהני דבעי להו ספירה בפה עכ"ז רואין אנו שמצוו' ספירה בעינן לפחות שתחשבם למנין שבעה נקיים שלה וגם ר"א בעי לה ספירה ומהאי טעמא הו' מאי דפסקי גם לר"א שתהי' הבדיקה תוך הז' ולא סגי בבדיק' הח' דבלא"ה לא ידענו טעם לזה כיון דעכ"פ הוחזק' בטהרה ומה יגרע לה שהמתינה עוד יו' א' אחר הז' א"ו דספירה בעינן וכל שלא בדקה בתוך המניין לפחות פ"א לא מהני ולא מקרי ספיר' ומה שאמרו לר"א לא בעינן ספורי' לפנינו פירושו סיפורי' וגלויים לא בעינן אלא סגי בבדיקה אחת בסוף או בראש מספרה לאפוקי לר"ע דבעינן בדיקה בכל יום וכן משמעו' לשון הש"ס בכל אותן המקומות דאמר סופן אע"פי שאין תחילתן או להיפך תחילתן אע"פי שאין סופן משמעו שעל שום מספר קאמר דו"ק:
וא"כ הנדון שלפנינו של כוונה במספר ימי' לנקיי' באיזה ימים מהם לכן לא עלו לה וטעמא רבה נמי איכא להדא מילתא דאולי כל שלא נתנה דעתו לספרן. לנקיים לא הקפידה אף אם הרגישה במקצת לבדוק נפש' ואף אם תאמרי עתה שלא הרגישה מתחילה לא מהני והוא בכלל כל מילתא דלא רמי' עלי' דאינשי לאו אדעתי' ואין נאמנים עליו
ואף כי לכאורה מהמקשה שם מוכח איפכא ממ"ש דמאי מקשה מהאי דטוע' לרב דש"ה דמיירי בדלא ספרה ולא החזיק' נפשה בטהרה ויש לומר דבלאו הכי קשה ממה שהצריכוה התו' שגם לרב בעינן עכ"פ שתפסוק בטהרה ולפ"ז מאי מקשה ולכן נראה כי וודאי המקשה הזה דחשב רב מטעמא דנפשי' קאמר הכי בר"א דסגי ליה בסופן כו' ואף כי לא נמצא כן בדברי רבי אליעזר דמתני' והיינו משום דס"ל דלא בעינן ספירה גלויי' אלא כל שהחזיק' בלא ראתה בין בתחילה בין בסוף סגי וע"כ רב ס"ל אליבא דר"א לא הקפידה התורה בספירה כ"א להחזיקה בנקיי' וכל שנגלה שלא ראתה בז' ימים עגי וא"כ מקשה שפיר ואי משום שלא הפסיק' בטהרה ג"כ הי' ס"ל דדווקא באשה שהיתה בחזקת טומאה בעינן פיסוק טהרה משום דכל כמה שאינה מפסקת בטהרה עומדת בחזקת טומאה וא"א לה לומר שלא ראתה דלא מרמ' אנפשה אף אם תרגש קצת לאפוקי בהאי דטועה שהית' בחזקת טהרה בעיני עצמה שלא ידעה אימת ילדה ולא צריך פיסוק טהרה כ"נל לדעת והמקשה ומעתה מכ"ש בוודאי שלא ספרה בלי ספק שהרי היתה בחזק' טהרה בעיני עצמה ומכ"ש דחזרה קושייתי הראשונה על המקש' וע"כ צ"ל כמ"ש דס"ל דמאין לו לרב דס"ל כן לר"א אם לא ס"ל אי צריך ספירה לבעי בדיק' בכל יום ואי לאו הכי סגי לי' בחזקת טהרה לחוד שאנו יודעים למפר' שלא ראתה ולכך סגי בסופן אעפ"י שאין תחילתן ולכך מקשה מיני' דטוע' שפיר ולפ"ז באמת אף אם נהי' בדיקת הזבה בח' או יותר מאוחר סגי ולמאי דתירץ האי מתני' ר"ע הי' לחוד הרי קשי' לי' מנ"ל דרבנן כו' כלומר מעתה דמצינו עכ"פ סתמא דברייתא דלא כרב מנלי' להוציא כן דברי ר"א דלא בעינן ספורי' ולאוקמי סתם ברייתא בחד תנא מאי דלא קשי' לי' מקודם לזה מנא תימרא כו' ותירץ דמצא בריית' כוותי' ואף שדחה לבסוף ר"א ב"י (ומ"מ פסקו הפוסקים כוותי' דרב ויש לומר משום דלא דחאו ר"א ב"י אלא במאי דאמר לאו תרוצי קמתרץ לה תריץ הכי ולרב אפשר לומר דבהדי' תני' בה כמו דאוקמי לה רבי יהודה ראיתי וא"י כמה ראיתי כו'):
אבל אחרי שאנו מוכרחים לומר דרב לאו מסברא דנפשי' קאמר הכי בדר"א אלא שמצא דלא הוי מצי לאוקמי אלא בהכי מ"מ לא מוכח אלא מאי דמוכח מאותה ברייתא וכיון דע"כ האי בריית' בראיתי מוקמי ע"כ צ"ל נמי דמספק לה בהפסיק' בטהרה שהרי אשה שראתה צריכה עכ"פ הפסק טהרה גם לרב וא"כ הרי מניין ימי נקיים נמי בכלל ספק שלה ממילא ומעתה אפשר לומר דגם ר"א בעי מספר ז' ימים אלא דלא בעי בדיקה בכל יום וסגי לי' בבדיקה בתחילה או בסוף ומיהו ספירה בעינן. א"נ יש לומר היפך מזה דהאי מקשה קמא קאי לפי מאי שהבינו דמהאי בריית' מוכח לי' לרב כן דר"א לא בעי ספורי' וע"כ לא בעי לא כוונת מספר ולא הפסק טהרה שהרי לא היה שם שום מספר ולא הפסק טהרה כדאוקמוהו בראיתי וא"י כמה ראיתי כו' אבל לפום מאי דדחי לי' ר"א ברי' דר"י אף דמ"מ כוותיה דרב פסקינן דהלכה כקמאי ומכ"ש כרב באיסורי מ"מ כיון דלאו מהאי בריית' משמע לי' כן לר"א אלא מסברא דנפשי' קאמר ואיהו קאמר דווקא הפסק טהרה ובדיקה תוך ז' והבו דלא נוסיף עלי' וס"ל לר"א בעינן מספר שבעה נקיים דווקא אלא דלא בעינן בדיקה בהם בכל יום וסגי לי' ביום אחד והכי נ"ל להלכה וכן היא האמת עכ"פ לפסק דאל"כ אין טעם לדין זה שפסקו דבדיק' יום ח' לא מהני:
ובנ"ד דהחזיקה נפשה בטמאה גרע טפי אף שהפסיק' מתחילה בטהרה דמסתמא לא מרמה אנפשה לבדוק בכל פעם שהרגישה:
ויש לומר עוד דפשיטה לי' להש"ס דאף בלי כוונת ספירה ז"נ יש להחמיר לעניין טבילה בזמנ' מצווה אבל לא לעניין טהרה לבעלה וכן תי' מהרש"א קושיא הנ"ל ולענ"ד אינה מתורצת בזה דלפ"ז גם לר"ע ולדעת רב קמיית' דס"ל לר"א בעי בדיקה בתחילתן ה"מ להקשות למימר משום טבילה בזמנה לטבלוה שם ביממא דע"כ לא קאמרי אלא לטהורה אבל לחומרא לטבלוה א"ו דמצי דחי לי' מנלן דלמא ספירה בעינן וה"נ מאי מקשה דנימא כל שלא הפסיקה או שספרה לפחות לדעתה לא עלה לה משום ספירה אלא דלא בעי בדיקה בתחילה ודברי נראי' יותר:
ואף כי נתברר לדעתינו כי אין לה לספור אותן הימים ומעתה אין צורך לבאר חלוקא השניי' עכ"ז נבאר הדין כי לפעמים יהיה הנדון ההוא בפעם מן הצורך ונאמר הנלענ"ד בזה שהי' תאמרי שהכתמים מסתמא הם מימי טומאתה הראשונה לא מהני וכ"כ האחרונים הש"ך בסי' ק"ץ ס"ק ס"א ע"ע דבג' ימים הראשונים אינה תולה בעצמה ומכ"ש באשה שפשעה שלא לבשה לבני' ואף כי נראה דע"כ לא בעינן נקיים לגמרי ושאין תולין בימי טומאתה היינו בלא בדקה כתונת' לידע שנכתם החלוק מימי טומאתה ואח"כ תרצה לתלות בו בזה הוא הדין שאין תולין בתוך ג' ימים אבל כל שנתברר לה שבוודאי היה בו כתמים מימי טומאתה אעפ"י שאפשר שנתוסף כתם א' אח"כ אפשר שתולין כולם בימי טומאתה כיון שהכתונת מוחזק להיות נכתם מאז וממשמעות לשון הש"ע בסעיף מ"א משמע כן דמצי' דייקי שבגי"מל ימי' הראשוני' אין תולין עכ"ז נ"ל להחמיר כל שפשעה בכך:
ומיהו באם הי' מכרת אותן בט"ע שהן הנה שהי' בו מימי טומאתה מהני דא"צ בזה תליי' כלל ונאמנת הי' בכך ואע"ג דאין ע"ה נאמן להחזיר להם אבידה בט"ע לאו משום דלא סגי ט"ע דידהו שנחוש שאמרי כן בדדמי אלא משום דאינהו חשידי במילי דממון דמשקרי בכונה וכן בכל הני מילי דצריך עדות גמור אבל לא באיסורי' תדע דנאמנין על איסור בשר שנתעלם מן העין וכן בכל האיסורין מאמינים לנפשייהו בט"ע דאל"כ היאך סומא מותר באשתו והיינו אפי' איסורא דאורייתא (והט"ז בריש סי' ס"ג חילוק באופן אחר בדוי מלבו) ולא אמרינן דע"ה אומר בדדמי יותר מת"ח והאי דלא מהדרינן אבידתא בט"ע משום דחשדינן דמשקרי משום חימוד ממון כמ"ש רש"י בחולין דף צ"ו משום דגזל ועריות נפשו של אדם מחמדתו ואע"ג דה"נ הרי הו' משל עריו' דאין להאמינה י"ל כיון דהאמינת' התורה בנידה דכתיב וספרה לה נאמנת:
א"נ משום מגו שלא היתה שאלת ולא כתב רש"י שאינן נאמנים בעריות אלא בדבר הצריך עדות גמור בעריות שהרי נשתנו עריות משאר איסור דסגי בע"א בכל האיסורים משא"כ בעריות דצריך שנים ומסתמא אפילו לגבי דנפשייהו אין מאמינים לע"ה בט"ע בעריות בדבר הצריך עדות אבל באיסור נידה דאין צריך שניים ונשתנה דין נידה משאר דבר שבערווה ה"נ דנאמנת:
וכ"כ התו' בגיטין דף ך"ז יש לע"ה ט"ע באיסורין כמו לת"ח ומיהו משמע שם שיהי' להם ג"כ מגו אבל בלא"ה לא ולכך אין נאמנים באבידה שהי' ביד אחר שאין להם מגו וכ"כ הרא"ש ואף כי מדברי התוס' דסוף יבמות משמע דהאי מצאו שנשנה בגיטין פירושו שמצאו אחר ונאמנים באיסורי' אף בלי מגו הרי כתבו בגיטין שם בד"ה מצאו קשור דהכי ס"ד דש"ס ביבמות אבל במסקנא מוכח לי' שמצאו פירושו שהוא בעצמו מצאו דווקא דאית לי' מגו וע"ש בחידושי הרשב"א שהאריך לבאר שיש לע"ה ט"ע בכ"מ שיש לו מגו ועכ"ז נ"ל בזה להקל אפי' במקום דליכא מגו מדכתיב בנדה וספרה לה ובמקום מגו לא הוי צריך קרא מיהו התו' בריש גיטין כתבו דצריך קרא דה"א דבעי תרי כשאר כל דבר שבערווה ע"ש ולפ"ז צ"ע בזה במקום דלי' לה מגו ובלאו הכי נמי גם אם הקרא אפי' בלי מגו מאמין לה אפשר דמכל מקום אינה נאמנ' בט"ע:
ואפשר עוד לומר אף אם לא נאמין לע"ה על ט"ע בדלי' מגו היינו היכא דלית לי' שייכו' לגבי דהאי איסורא כגון להעיד על הגט להשיא' לאחרי' דכל היכי דסמכינן אדבורא דידיה הוא אסור בה כדאיתא ביבמות ולא סמכינן אז על ט"ע שלו דאפשר דמרמ' לאחרים דקיל להו איסור דלפני עור כו' אבל במקום דאינהו שייכי בהאי איסורא סמכינן כדאיתא בע"כ אין לוקחי' ימ"ח מחג בסוריא ואפ"ה אוכלי' עמהם וה"נ משום הכי הי' נאמנ':
ונחזור לנדון שלנו באם לא תדעי בוודאי ובט"ע שהכתמים הם מימי קדם טומאתה אלא ממאי שיש לה הוכחה שמצאה סינורה התחתון נקי ואלו מגופא חזי' על הסינור התחתון בעי לה לאשכוחי:
ונ"ל שגם על זה יש לסמוך להתירה בנדון כזה ואף כי במצאה כתם שאין לה לתלות בשום דבר הי' טמאה אפילו מצאתו על העליון ולא אמרינן אלו מגופא חזי' על התחתון בעי לאשכוחי כבר כתב בזה הרב"י סי' ק"ץ דוודאי מקרי ריעותו מאי דאשתכח' על העליון ולא בתחתון אלא כיון שלא עברה בשוק של טבחי' וליכא מידי למתלי בי' ע"כ צ"ל שנתקפלו בגדי' וה"ה איפכא בנמצא על התחתון ולא בעליון ויש לה מקום לתלות תלינן טפי דמעלמא אתי דאי מגופא אתי על בשרה נמי בעי לאשכוחי ולכן תולין טפי בחשש רחוק מדאמרינן שנתקפלו העליוני' ונכתם התחתון או מבין רגליה ניתז אבל מכל מקום ריעי מילתא טובא אלא דנח לן יותר לתלות תמיד במצוי טפי וקים להו דהאי שכיח טפי אבל בהאי מילתא דנתלי תוך ג' ימים כתם של חלוק שלבשתה בימי נידתה בדם נידה הא וודאי שכיח ומצוי טפי אלא שמחמרינן להיות ג' ימים הראשונים נקיים לגמרי מ"מ מקצת הוכחה הוי ממאי דלא נמצא לה בתחתון ועדיף לתלות שהוא ממי נידתה שלית לן למימר מידי ואע"ג דבכל כתם נמי איכא ריעות' דאלו מגופה חזי' על גופא איבעי לאשכוחי ואפ"ה לא תלינן במידי תוך ג' ימים מ"מ י"ל בהכי ריעי טפי שנאמר ג"כ שנתקפל גם התחתון והרי לא נמצא לה גם על גופה מידי ומה גם דנדון זה דאין תולין תוך ג"י רבי' מקילין ואין לו שורש בפוסקי' זולתי בהמרדכי. והתרומה ובד"מ סי' קצ"ו כתב להקל בספיקו ומכ"ש בנ"ד שיש לו מקצת הוכחה נ"ל שיש להקל: