מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
מו
אשר נשאל מכ"ת על אודות האשה המפלת חתיכת בשר ולא הי' בתוך החתיכה עצם אם דינא כמפלת לטמא משום לידה ועלה בפשיטו' לפניו שמטמא לידה מאי דפשיט' לי' קא ספוקי לי מכ"ת בראשונה לזה. מבואר בסי' קצ"ד דאין אנו בקיאין בצורות ע"כ מחמרינן אע"פ דשם נאמר ויש בו עצם זה לאו דווקא עכ"ל מכ"ת.
לא ידעתי מאין לו שלאו דווקא נאמר ונמצא בו עצם שהרי כת' וקרעוהו ונמצא בו עצם וכן הוא בטור והוא מהש"ס ורמב"ם העתיקם מגמרא דריש מפלת:
וכתב הב"ח בסעיף י"ג מדבריו דרש"י נלמד אם אין בה עצם אף דלבינה הי' ואם אינה לבינה אף דיש בה עצם אינה טמאה לידה כ' אלא לפי שאין אנו בקיאין במראות כו' ולכן כתב רבינו בין לבינה בין שאר מראות כו' הרי דאף דלענין לבינה א"צ דאין אנו בקיאין במראות (אף כי בדמים פסקינן להיות בקיאין בין לבן לאדום ואפשר דיש חילוק בין אדום ללבן בקיאין אבל בין לבן לשאר צבעים לא (מכל מקום לית מאן דמחמיר באין בו עצם:
ובאמת לכאורה תמי' לי על מ"ש הרמב"ם שם הפילה שפיר מלא דם כו' מלא בשר אינה חוששת לולד ומביאה ה"ה דהרשב"א והרמב"ן פוסקים להחמיר ולמה לא הביא ה"ה מיד על האי דינא דהמפלת חתיכה לבינה אם יש בה עצם כו' דעתם להחמיר אפילו באין בו עצם כמו שהביא לענין מראות:
וביותר קשה על הטור שמביא בדיני שפיר דעת הרשב"א שמחמיר ופירש בדרישה משום פלוגתא ר"י ורבנן דמלא בשר חשש לי' להחמיר משמע דבמלא בשר לחוד מחמירין וטמאה לידה ואפ"ה מבי' דינא דחתיכה לבינה דבעינן דווקא שיש בו עצם ואם לאו טהורה:
ולכאורה גם בזה פליג הרשב"א. וה"ל להביא דעתו ג"כ ובאשר חפשתי מצאתי בנידה דף ך"ח א' בתוס' בד"ה כסומכוס לחלק:
ולכאורה ה"א לתרץ תי' אחר על קושיית' שם ושלא לחלק בחילוק שמחלקין הם בין שפיר אלא הא דאמר רב חסדא ובלבינה היינו לאפוקי בשר משום דמראה לבן אינו בשר ואפשר זהו צחות לשון רש"י שם דהוא מין בשר ואינו בשר ממש לכך בעינן יש בה עצם דווקא אבל בבשר ממש אפשר אפילו אין בו עצם טמיאה לידה דתחלת בריית הוולד הוא שנא' עור ובשר תלבשני ומסתמא טפי עדיף בשר ממראה לבן וא"כ מסתמא לדידן שאין אנו בקיאין יטמא אפילו אין בו עצם שאין אנו בקיאין בין לבן לבשר ואמנם נטיתי מדברי רבותינו בעלי התוס' מפני הקושי' שהיו לי בדבריה' כמ"ש בע"ה ואמרתי כי תירוצם לפי עניינ' מוכרח אבל דברי ע"פ הדין אמת כך עלת' במחשבה לפני ויגעתי לתרץ קושייתי שהקשיתי על דברי התוספת כדי להעמיד דבריהם יען לא ראיתי שום מחבר מחמיר בכך לטמא בלי עצם:
והנה הסוגי' כך היא שם בדף ך"ה ע"א שאלו לפני רבי המפלת שפיר מלא בשר מהו אמר להם לא שמעתי אמר לפניו ר"י בר"י כך אמר אבא מלא דם טמאה נדה מלא בשר טמאה לידה אמר ליה אלמלא דבר חדש אמרת לן משום אביך שמענוך עכשיו מדהא קמייתא כיחידאי אמרת כסומכוס כו' הא נמי שמא כר"י אמרה ואין הלכה כר"י דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם ר"י אומר ולד וחכמים אומרים אינו ולד אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי אושיעא מחלוקת בעכור אבל בצלול דברי הכל אינו ולד רבי יהושע בן לוי אומר בצלול מחלוקת איבעיא להו בצלול מחלוקת ובעכור דברי הכל ולד או דלמא בין בזה בין בזה מחלוקת תיקו בתוספת שם מלא בשר מהו וממתניתין דקתני מלא דם ומלא מים ליכא למפשט דדלמא הא מלא בשר חושש' אבל וודאי ולד לא הוי אי נמי הא דלא חשיב משום דבפלוגתא לא קמיירי ולכאורה קשה על תירץ ראשון דהוה ליה לר' למפשט דספיקא הוי כדמוכח מדלא חשיב ליה ואין לומר דאפשר נמי דולד הוי אם כן הוה ליה למתני בסיפא מלא בשר טפי ממרוקם שהרי לס"ד דר' פלוגתת ר"י ורבנן במלא בשר והוא נקרא אינו מרוקם בברייתא אם כן מרוקם פשיטא הרי מוכח דספיקא הוה ליה ולא וודאי ולד והוה ליה למפשט מיניה
ועוד קשה על תירוצו השני דמכל מקום הוה ליה לרבי למפשט מרבנן דר"י שהרי הלכה כמותם לפי דעתו והרי ידע מזאת הברייתא ובאמת תרצתי על זה תירץ הגון דמספקא לי' אי פליגי בעכור או בצלול ובעכור מודו דטמאה ובזה נראה לי מתורץ הא דאמר רבי דבר חדש אמרת לן כו' דלכאורה ה"מ לדחותו גם בלא"ה דלמא כיחידא' אמר לן אלא משום דמהי תיתי לאוקמי ר"י כיחידא' במקום רבים אלא הוי מוקמי לר' יוסי בעכור ופלוגתייהו בצלול ודינ' ככ"ע אבל לפי שמצינו דחייש ליחי' במלא דם איכא למימר גם בזה פסק כיחידאי ופליגי בין בעכור ובין בצלול או דלמא בזה כרבנן ס"ל ואיהו ס"ל דפליגי בצלול ובעכור מודו ולפי תי' תוס' א"נ הרי מוכח דפליגי בשניהם דאל"כ אלא בעכור מודו הוי ליה למתני' לאשמעינן רבותא במלא בשר מברוקם וא"כ דפליגי ה"ל לר' למפשיט מיני' דרבנן דידע מהברייתא:
(
וי"ל דהשתא מוקמינן לי' לפלוגתייהו בצלול לחוד אפשר בעכור אינו רבותא במתני' מבמרוקם דהרי אינו מוכרח הוכחתי שכתבתי בזה לפ"ז אבל מכל מקום גם בלי הוכח' יראה דאשמעינן טפי רבותא בזה
ואין לפרש דברי תוס' בפלוגתא לא קמיירי היינו רבי שסידר המשניות לא קמיירי משום דמספקא לי' לכך לא תנו לי' משום דאיהו גופא מספקא ליה דהרי לפ"ז אין התחלה לקושיא תוס' אלא האמת דר' לא תני להו אלא סדרום כמו שמצאם שהיו סדורים בפי חכמי הדור כמ"ש בתוס' ב"ק בהגוזל קמא בד"ה בימי רבי נשנת משנה זו כו' וכן מדקאמר האי תנא ירושלמי הוי וכ"כ בהקדמה לספר מגילת אסתר ובמהרי"ק שורש קע"ז:
ונ"ל לתרץ דב' תירוצי התוס' מחזיקים זה את זה ומשום הכי לא הוי מצי למיפשט דאיכא למימר וודאויים קתני וכ"ת דה"ל למפשיט מיניה לפחות דחוששין על זה אמרו אי נמי דאיכא למימר בפלוגתא לא קמיירי וי"ל דמשום הכי לא תני ליה ברישא דמתני' ולא הוי ולד דו"ק:
ומתורץ נמי תוס' ד"ה שמא כו' וד"ה סומכוס דאפילו תוס' לדבריהם ועוד יש להקשות מאי מקשו מדאמרינן ריש פרקים דבעי בתוכו עצם דלמא ר"י לא ס"ל כר' בנימין דשם ור"י ס"ל כר' יהו' וכן הקשה מהרש"א וגם בפשיטת דבריהם ק' דלמא רבי מסופק בזה וכמו שהוכחתי בד"ה מלא בשר ועיין בחידושי מהר"ם ונראה לי לתרץ דק' להם שני קושית האחד למה לא פשיט לי' מדרבנן דר"י וגם מאי דצריך לומר אלמלא דבר חדש ולזה באים תוספת לתרץ דהיינו רבי הי' מסופק בזה אי פליגי בצלול או בעכור וכמו שכתב ואלולי שחייש ליחידאי כסומכוס פשיטא דהוי ציית ליה לר"י שאמר משו' אביו כדמצינו דאמר רבי בכל מקום עלי' דר"י כבר הורה זקן ומהי תיתי יפסוק כיחיד נגד רבים והוי אמר דכי אמר ר"י בעכור ואינהו פליגי בצלול אבל מדמצינו דחייש בנידה כיחידאי במלא דם כסומכוס שמא גם בזה כיחידאי אמר ואין הלכה כדבריו דכל היכא דרבים פליגי עלי' פשיטא דלא חיישינן ליה לר"י והסכמתו והשתא קשה להו לתוספת דהאי דינ' דמלא דם אינו עניין לסומכוס דכי אמר סומכוס בחתיכה איהו בשפיר ואפשר דמודו רבנן אלא וודאי דר' סבירי ליה דאין חילק כלל להחמיר טפי בשפיר מבחתיכה וע"כ כי היכי דפליגי רבנן דר"א וגם ר"א גופי' בחתיכ' אמרו דדם דתוכו אינו מטמא גם בשפיר כן ור' יוסי חש לי' לדברי סומכוס כיחיד' ה"נ אפשר דחש לר"י כיחידא' וע"כ מקשה כיון שכן לר' שפיר וחתיכה אחד הו' א"כ ה"ל לפשוט מברייתא דחתיכה כל היכ' דלית ביה עצם טהור ואינו מטמ' משום לידה ומעול' לא הקשו תו' על ר' יוסי כמו שהבין מהרש"א:
ומ"מ לא עלתה ארוכה דמנלן לתוס' לחילוק' שכתבו הם דלמא כמ"ש וחלקתי אני ולפי מה שכתבתי ופרשתי לדברי תוס' שהקשו רק לרבי דה"ל לפשוט בעי שנשאל לפניו מבריית' דלעיל איכא למימר דהוכיחו התוס' מני' דליכא למימר כחילוקי ותירץ שלי דא"כ שפיר הוי לר' לפשוט מהת' דבשר ממש א"צ עצם מדנקט לבינה משמ' דבשר א"צ עצם לכך הוצרכו לחלק באופן אחר ומ"מ אין דעתי נוחה בזה דאיכא למימר דר' הי' מסופק אי לבינה למעוטי בשר אתי אי לא אלא למעוטי שאר מראות אבל בשר שוה לחתיכה לבינה ואולי משום דאמר רב חנינא בר שלמי' לרב הא רבי וכו' ולא אמר נמי הא רבי בנימין וגם הבריית' משמע דהבריית' אינו ענין כלל לנדון דידן לכן חזקו למו תירוצם לחלק וזהו ברור:
וכן הראשונים כולם סמכו עלייהו לכתבו האי דינא דחתיכה לבינה בעי עצם בתוכו ובשפיר החמירו בכל ענין:
ונחזור לנ"ד לפמ"ש פשוט בחתיכ' שאין בה עצם אינו טמיא' כ"א בשפיר וא"ת שאין אנו בקיאין איזהו שפיר ומה הו' חתיכ' ז"א דלא מצינו מאן דחש לזה אלא בקיאות המראות כתבו שאין אנו בקיאין ותו לא ומצאתי בפ"ג דבכורות דפי' הרע"ב דשפיר הוא קרום למעל' מן השלי' מלא דם ויש שרוצי' לומר שהו' חתיכ' בשר שממנו נוצר הולד אבל ממ"ש מוכח דוודאי אינו חתיכ' בשר ויש חילוק רב ביניהם ונשים חכמניות בקיאי' בזה איזהו שפיר ואיזהו חתיכ' בשר ומדלא הזכיר דבר) בבקיאו' זה משמעו שהוא דבר שאין בו טע' כלל וא"כ יצא לנו מזה דחתיכה בעי עצם ובלא"ה אינה טמאה לידה
ובדין דשפיר מלא בשר דפסק הרמ"בם דטהורה דפסק כרב באיסורי וק' היאך פסק נגד ספיקי דרבי ודכתב ה"ה דסתמא דמתני' דייק כוותי א"כ ה"ל לרבי לפשוט מינה וכבר כתבו תוספות דליכא למידק מינה כ"א דספיק' הוי כי היכא דלא תקשי דיוק' דרישא אסיפא ואפשר דלא כ"כ כ"א אשארי דיני כ"כ:
ומ"ש מכ"ת להצריכה להמתין מלטבול עד פ"א יום אין בזה כדי להשיב עליו כך ראיתי נוהגין שלא להמתין למפלת ומה גם ביולדות בן קיימא כל האחרונים צווחי ככרוכי' על המתנה זאת ורמ"א בתשובתו כתב ביולדות ממש ראה הרבה נוהגין להקל ולדעתי לא נהגי בכך אלא משום שהנהיגו שלא לבעול על דם טוהר לכך לא טבלו מטומאת תחילת לידתן כדי שלא יבואו להקל אבל אחרי שכבר נשכח להם מענין בעיל' על דם טוהר תו ליכא למיחש ואין לומר דמכל מקום נאסר מתחילה דע שכיון שלא הי' במניין שנאסר הדבר הרי בטל טעמו בטל ממשו של איסור ובמפל' לא ראיתי שום מחבר מזכיר ממנו להחמיר זולתי בס' בית הילל עכ"פ בנ"ד שאפילו בספק לידה נסתפק לנו שוב אין להחמיר ומה גם שאין לנו לילך כי אם אחרי הפוסקים המפורסמים שנתפשט הוראתן:
והצעתי דברי לפני אדוני מ"ו הגאון ר"מ נר"ו והרכין לי ראשו ואמר על עיקר הדין יש להחמיר ומה שהביא ראיי' מדברי תו' דבור המתחיל סומכוס י"ל דהא רבי בנימין אם יש בה עצם כו' היינו לענין טומאת לידה לישב לזכר ולנקיבה אבל אם אין בה עצם ספק טמאה לידה והיינו שתשב לזכר ולנקיבה ולנידה והשבתי דרך משא ומתן ולא להלכה דלפי מה שכ' דקושית תוספת קאי על רבי מפני מה לא פשיט מזאת הברייתא כמו שכ' אם כן אין לומר סברא זאת דאם כן מאי מקשי' תוס' על רבי דלמא רבי היה מסופק בזה אם הא דאמר רבי בנימין דבלי עצם טהורה היינו מלידה בוודאי או אם חוששת:
ובאמת יש לומר על זה תירץ הגון דתוספת מקשים שפיר דהא וודאי אם אין בה עצם טהורה מחשש לידה דאם לא כן הא דאמר רבי בנימין קורע' אם יש בה עצם טמאה לידה הא האי קריעה להוציא מחומרא אתי דבלאו עצם חוששת כו'. א"ו דבלי עצם לאו כלום הוא לגמרי:
והשבני מ"ו דתוספת שפיר מקשים לפי תירץ א' שבד"ה מלא בשר כו', דממתניתן מוכח שחוששת אלא דיש לומר נמי טמאה לידה אם כן שפיר הקשו תוספת כאן לפשוט מרבי בנימין דאין לומר טהורה לגמרי שהרי ממתניתן על כל פנים מוכח דחוששת או טמאה לגמרי ואם כן מוכח דחוששת אבל לפי מה שכתב' אני באותו הדיבור איכא נמי לספוקי ממתניתן דטהורה הוי אלא משום דבפלוגתא לא קמיירי ופלוגתת בעכור ואיכא לספוקי ברבי בנימין בטהורה והדרא קושיא שלי לדוכתא משום הכי לא פשיט רבי מני' ואני אומר דליכא מאן דלמד כן כדעת אדוני מ"ו ועל כל זה לא הקלתי בזה מדעתי ומוטב להחמיר הואיל ויצא מפי אמ"ו: