מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
כד
ואני השבתי לו שני' אשר בדק לן אם לסוד הב"הכ על השמות והביא ראיי' מטוח הסיד על האבנים משם אין ראיי' כלל דוודאי אותו הסיד היה טוח על האבנים דבקל יוכל להסיר וישאר הכתב תחתיו שלם כמו שהשיב ר"י שקלפו הסיד והרי הוא כמו המדבק שעוה על השם כמ"ש שיש לדבק שעוה על שם שדי שבמזו' במקום שאינו טהור כ"כ וה"ה כאדם הכורך מכה על השם אבל על כתיבת דיו בוודאי סיד לח מוחקו ומאבדו ממש ועוד סוף שהסיד מכלה הדיו שתחתיו כטבע הסיד ועוד שא"א לקלפו שישאר הכתב שלם תחתיו ונ"ל שיוצאי' בזה לאבד שמות ע"כ וה"ה בכלל לא תעשון כן ותמן אמרו המעביר דיו ע"ג סיקרא חייב משום מוחק וע"כ לא פט' סיקרא ע"ג דיו אלא דה"ל מקלקל וכל המקלקלי' פטורי' בשבת אבל מחיק' מיהו הוה ואין לחלק בנייהו ואדרבא זה הסוד מאבד יותר שהוא לח כמי' בשעת הטוח ומוחק הכתב בידי' וגם טבע הסיד לכלו' אבל הכתב שעל האבנים שעליהן התורה כתובה היה כתב חקוק כמפורש בתרגום יונתן ולא היה הסיד כ"א מחסה ומסתור הכתב ולא מחיק' ובר מן דין דוודאי א"א לומר שהי' נכתב ע"ג האבנים בדיו כי דיו ע"ג אבנים לא מקרי כתב והתורה אמרה וכתבתם על האבנים ודיו ע"ג אבן דבר שאינו מתקיים הוא (הגם כי מפרק עגלה ערופה דף מ"ח ע"ב משמע דאם לא כתב שם פתוחי חותם ה"א לכתוב עליהם בדיו היינו אם היה ג"כ נכתב שם בלשון כתיב' כאשר אינו (כתב שם לשון כתיבה) וכן פסקינן בעניין כתיב' שבת בעינן דבר המתקיי' ע"ג דבר המתקיי' וכתב הרמב"ם שם ע"ג דבר המתקיים שהדיו עומד עליו כגון עור וקלף ונייר ועץ ולא כתב אבן והארכתי בזה ללא צורך שאין ספק שהי' שם חקיקה ואין הסיד מאבדו:
ובר מן כל דין דאין משם לילף דש"ה שהי' מצוותו בכך להאי מאן דאמר וסדת אותו בסיד לאחר וכתבת' ומה נעשה אם גזירת מלך הוא: