מעדני יום טוב על מנחות· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
עשיית ציצית
א בשזורים. ופרכינן תו בגמ' שזורים נמי נימא אדעתא דשפתיה דגלימא עייפינהו פרש"י דשיפתא דגלימא שכן דרך להסך שזורים בשפתו שהוא גדיל ונקרא בלע"ז צימוש"י והחוטים נקראים אורי"ל ע"כ ומשנינן במופסקים דכולי האי ודאי לא טרחי אינשי פירש"י לא טרח לחזור ולקשרם ולהסך אותם וז"ל הראב"ד מופסקים בענין שצריך לציצית וכתבו התוספות וא"ת ואע"ג דלציצית נעשו אמאי הא אמר בפרק התכלת דאין תכלת נקחים אלא מן המומחה שיודע שטעימה פסולה (ומייתי לה רבינו לעיל סימן ט"ו) אבל מי שאינו מומחה לא דאיכא למיחש לטעימה וי"ל דכשמצאן שזורין ומופסקים שאנו יודעים שלצורך ציצית נפסקו יש לתלות דמן המומחה נפלו דכשאינו מומחה אינו רגיל להתעסק בדבר שידע שלא יקנו ממנו ואפילו לעצמו אין רגיל לעשות כיון שיודע בעצמו שאינו בקי בהלכות צביעה ע"כ:
ב דהא אמר שמואל. בפ' התכלת לעיל סי' י"ד מייתי לה: