אור ברסלב
מעבר יבק שפתי צדק

מעבר יבק· רבי אהרן ברכיה ממודנה

שפתי צדק

הקדמת המחבר

פרק א

מאמר א' מספר מעב"ר יב"ק

יהא רעוא. דאימא מלתא. דתתקבל ברעוא. קדם מלכא רמא. וקדם צדקיא:

אל ה' ויאר לנו וקדשנו במצותיו וצונו בהם לטוב לנו כל הימים ובהם יש בכחם יתר שאת ויתר עז בקצתם כי הקרן קיימת להם לעולם הבא ופירותיהם אוכל האדם בעולם הנשמות הנקרא עולם הזה. ופי' קרן ופירות הוא כי הקרן יהיה השפע שנשפע על המלכות בסוד אור חוזר ואור ישר בעת עשיית המצוה ההיא כאשר יתבאר לקמן. ואחר כך אותו האור נעשה פירות שהוא כזרע הארץ שגדל ועושה פירות ונזרע וחוזר ועושה פירות וכן אותו האור הקדוש נזרע בארץ העליונה ושם מגדל צמחים ופירות: ובכלל המצות אלו יש גמילות חסדים ירצה השפעת החסד ממקומו וגם החסד שבמדת הגבורה ולכן הם חסדים בלשון רבים. ובהיות האדם עושה חסד עם הבריות משפיע מצד החסד ואם עושה בהם בכחו וגבורתו ישפיעם מחסד שבגבורה וזהו גמילות חסדים ומצוה זו היא עם החיים ועם המתים ובגופו של אדם וגם בממונו. והיא שקולה כזכות אבות. ואמרינן בויקרא רבה פרשה ל"ו על פסוק כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אם ראית זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה לך והטפל בחסדים. ועיין בירושלמי דסוטה פ"ק גודל מצות גמילות חסדים וכן בגמרין שם ובמציעא ובשבת פרק מפנין. וביקור חולים גם כן היא מצוה שיש לה קרן ופירות ונבאר סודה לקמן. ואמרו פרק אין בין המודר ובירושלמי דפאה, כי ביקור חולים מצוה על הכל ובפ' הנזכר נתבארו שעות הבקור. ועוד אמרו ז"ל בסוטה הקב"ה מבקר חולים וקובר מתים. ובפ"ק דשבת כתוב שכל המבקר את החולה צריך לבקש עליו רחמים ויהא בכאב לב והביקור בלי בקשת רחמים אינו מקיים המצוה. ורבנן קשישי דמתניתין ודברייתא בפיהם המתיקו מלין כי צריך לכלול החולה בתוך חולי עמו ישראל. וגם שאין יסורין בלא חטא אליבא דמאן מכל מקום גזר דין דרבים נקרע מה שאין כן גזר דין דיחיד מלבד כי יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין וכו': ביום שבת דנהירו דעתיקא אתגליא והנהגת הרחמים רבים מתפשטן בעולם מכח ז' מדרגות הכסא שהוא עולם הבריאה הנכלל בשם אכתריאל יה ה' צבאות המתלבש בתוכם האצילות הקדוש בשבעה היכלות כנתבאר שמם בתקונים הנרמזים בז' אותיות אהי"ה יה"ו ולהם ז' שמות הו"יה אלי"הוד נקוד חירק סגול חירק אלהי"ם הוי"ה הוי"ה אדנ"י כנתבאר בפקודין מאלה הדברים פקודא כ"ד ביום הקדוש ההוא כ"ש שצריך להתפלל על החולה בלשון רבים משום דהוי כצרכי רבים שמותר לשאול אותם בשבת. ברם אסור לזעוק עליו בשבת כמו שאמרו שבת היא מלזעוק כי זעקה הוא גדולה. מעשר לשונות של תפלה. והיא היות האדם מתפלל עד שקצרה יד לשונו שיצעק מכאב לב כי היא במקום אסיפת המחשבה הנרמז בכ"ע. ותכלית התפלה היא שיעלה הצעקה מהלב. ולזה אמרו שקורעת גזר דינו של אדם כל ימיו. עוד אמרו גדולה זעקה שמושלת על מדת הדין של מעלה. עוד גדולה זעקה שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא. עוד בשבילה נוחל העולם הזה והעולם הבא כי היא מבטלת אפילו מדת הדין הקשה. ודיני הבינה נמתקים על ידה ומחזרת האם על הבנים. והרבה סגולות יש לה להיות מגעת כח התעוררותה לכ"ע. ולכן אין לזעוק בשבת מכאב לב על החולה. אך בחול חובה להצטער בצער החולה ולהתפלל עליו עד כי יגיע לידי הצעקה. ובזה יזכה לחזות בנועם ה' שהיא בינה ולבקר בהיכלו שהיא מלכות הנה שכרו אתו בעולם הזה ובעולם הבא סוד בינה ומלכות. וכתוב במדרש רבה שאף על פי שאינו בן גילו של חולה המבקר אותו מכל מקום מרויח לו ובפרק אין בין המודר אמר ר"ל רמז לבקור חולים מן התורה מנין דכתיב אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם. ושמעתי כי מסמיכים נטילת ששים מחליו למי שהוא בן גילו לפסוק ויתחזק ישראל וישב על המטה. המט"ה בגימטריא נ"ט כי בבא יוסף שהיה ודאי בן גילו של אביו שזיו אקונין שלו דומה לו ועוד כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף מלבד כי מרכבתו במרכבת המשנה אשר לו מדי בואו לבקר את אביו אז התחזק ישראל מחליו וישב על נ"ט חלקים ממנו בגימטריא המ"טה וזה יותר צודק ממה שאמרו ששים לאו דוקא. אלא מרגלא הכי בפומא דרבנן שתין תכלי מטו. שתין רהוטי רהוט וכדומה:

פרק ב

סדר בקשת רחמים כשהולך לבקר את החולה. יראה שטוב לומר עליו פסוק לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. כי רעה היא לילית שלא תתאנה אליו וכן נגע שהוא מראש ס"מ לא יקרב באהלך. ובזהר פ' שלח דף ס"ה קרא אותה רעה חולה ומהם מתהוה כל מין נגע ומחלה ותוצ"אות המיתה. ויוסיף כי מלאכיו יצוה לך דאינון מלאכין דקב"ה. יצוה לך ממש ייחדם עמך לשמרך ע"י אינון מלאכין. וכשהם עם האדם שכינה אשתכחת בהדיא לשמרך בכל דרכיך שהדרכים הם ממלכות לת"ת ומהת"ת למלכות ע"י היסוד הנקרא כ"ל. ויכוין עוד בכחות המושפעות מהמלך העליון לרפואת כל בשר המופקדים בהיכלות עליונות וגם יעלה במחשבתו באמרו כי מלאכיו יצוה לך צנורי אורות הממונים על שמירת יציאת הנשמה לבל תצטער ביציאתה אם ח"ו נגזר עליו מיתה בר מינן. וכתיב בסבא דף צ"ח ע"ב כי הקב"ה מהלך על כנפי רוח למיהב אסוותא לעלמא. ודא איהו רפא"ל המושפע ממלכות המקבלת מת"ת ששם ארוכה ומרפא בכח כ"ע: וזהו רפאנו ה' שמא דאריך אנפין ושם עקר הכונה ונמשכת הרפואה דרך ג' ראשונות לחסד. והכתר אינו משפיע לספירות אלא בבחינת החסד. ונרפא למטה בת"ת ומלכות. ונו"ן וא"ו הם סוד נשמות ישראל האחוזים בת"ת סוד וא"ו ובמלכות סוד נו"ן הצריכים לרפואה והם נקראים חולי אהבה הצריכים אל היחוד: ואם החולה הוא בעל תורה יאמר עליו חברו המבקרו יהא רעוא דתהא מבורך מפומא דקב"ה ושכינתי' בכל מדה ומדה דיליה ובעשר ספירין דיליה ובכל שמהן דיליה ומד' סמכין ושית דרגין דכורסייא ומכל מארי מתיבתאן ומכל מלאכייא ומכל פמיליי עלאי ומכל פמיליי תתאי בעגלא ובזמן קריב ויעלה ארוכה לך וממכותיך ירפאך מנהורא דעתיקא קדישא ויצמיח לך ישועה בקרוב. וברחמיו הרבים ירחם עליך עם כל חולי עמו ישראל הצר כים לרחמים אמן סלה ועד יהיו לרצון וגו': וקצת משכילי עם כשהיה בהמ"ק קיים בכניסתם לבקר החולה פעמים הרבה היו אומרים זה חי וזה מת וכל זה בהסתכלות ראשון שהיו עושים בפניו תכף שנכנסים בחדרו היה מתראה להם בפניו אם חי או מת. וזהו ע"ד שאמרו פרשת ויקהל דף ר"ז שהציץ נקרא כן לשון הסתכלות שהכהן היה מכיר בכח אותיות השם שהיו חקוקי' בו בהסתכלות הראשון אם האיש העומד לפניו היה צדיק או רשע שהיה רואה אור האותיות בפניו אבל אחר כך כשהיה מסתכל לעיין בו לא היה רואה בגין דחיזו עילאה לא אתגלי אלא לפום שעתא והטבע החכם הודיע לנו זה כי כשאדם סותם עיניו קצת מתראה לפניו דמות אורות רמז למרכבות הנעלמות דלאו אינון אלא בסתימו דעיינין וברגע בסוד והחיות רצוא ושוב. ואגב זה לא נניח מלבאר פי' כמראה הבזק כאשר מצאתי בספר יצירה והוא כי הצפייה שהספירות צופות ומביטות זו בזו היא כאור היוצא מבין החרסים פי' אילו תקח חרס נקוב נקבים דקים על פני כלו ותכסה בו האש ותנפח במפוח באש עד שיתלהב ימשכו מנתיבות הנקבים אשר בכל נקב שבחרס חוטים ושלהביות צבועות בכל מיני צבעים עולים ויורדים בנתיבות הקטנים כן צפיית החיות בנתיבות אל החיות אשר למעלה מהם כי יש כסא לכסא וכבוד לכבוד הנה בצפייתם ישלחו נצוצי זוהר בחשמל מיני צבעים ומתוך פחדם מהסתכל בשכינה הם רצים ושבים מהסתכל כמראה הבזק שהוא נגלה ונעלם כהרף עין או כחוטין שעולים ויורדים כהרף עין. מכאן אמרו בעלי הסוד אם תראה אדם שמביט בך ומיד מביט לארץ וחוזר ומביט בך ומביט לארץ דע כי הוא מפחד ממך. ואם אינו לא סר מעליך ואינו מביט בארץ דע כי הוא מבזה אותך בלבו ועל דרך זה נאמר כי לא יראני האדם וחי. ואמרו חז"ל אפילו חיות הקדש:

ואמרו שם בזהר שכל עזי מצח כשהיו מסתכלים בציץ היה נשבר לבם בקרבם והיה מכפר עליהם. וכן כל מי שהיה מריח בעשן הקטרת. ומיירי אחר שעלה תמרתו שבעת העלאתו היה חייב מעילה כי אין עבירה מצוה. והגם שבפרק כל שעה אמרינן קול ומראה וריח אין בהם מעילה, אסורא דרבנן מיהא איכא ובריח המותר ההוא היה עובר ממנו זוהמא ולא היה לו אלא לב אחד לאביו שבשמים:

פרק ג

אין לחולה לתלות סבת חליו מחמת שום קרי כגון מאכל או משקה ואפילו חבלוהו בני אדם הרעים יאמר כי עונותיו גרמו לו כדכתיב אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה. וכן כתיב תיסרך רעתך. ותמוגנו ביד עונינו. רוחכם אש תאכלכם וכל התולה מאורעיו על צד הקרי הוא נמשך אחר הכח הטומאה שלצד צפון הנקרא קרי ומפתח ההוא יוצא כח הרוגז ח"ו ואלה הם המשוטטים בלילה ולכן נקראים בעלי קרי:

אם יש לחולה שום נדר יזהר להתיר אותו והעומדים עליו יזהירוהו על זה כי אמרו שאין התרת נדרים מסורה למלאכי השרת. ואולי כי דוקא אנשים שהם בעלי בחירה עוקרים האיסור מעל הנודר ומעמידים אותו בבחירתו כמאז ואין לחוש להתבטל מדברי תורה ומצוה כדי לבקר החולה דכתיב אשרי משכיל אל דל:

וראוי להודיע לחולה כי מי שלא ידע ביום טובה להצדיק רחמי שמים בכשרון המעשה. הנה מה טוב ומה נעים אם יצדק דין היסורים על עצמו ביום רעה. כדאמרו בב"ר על פסוק והנה טוב מאד זו מדת יסורים דכתיב ודרך חיים תוכחות מוסר וכתיב ואני יסרתי ובזה חזקתי זרועותם. ולאלה הצדיקים המקיימים בעצמם כך. יצדק בלי ספק שבמיתתם קרויים חיים עלייהו כתיב ומשביע לכל חי רצון כפי עילוי נשמתם באותה שעה להדבק ברצון העליון: וכתיב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל למד על כל מי שאינו מתאבל על עצמו אלא על עונותיו ושמח ביסורין לכבוד שמים שבשרו לא יכאב בחיי ובמותה. ומן השמים ירחמו שלא ירגיש בצערו כמו המתים לכבוד ה' שיוצאה נשמתם כמשחל ביניתא מחלבא: וכל אדם הגם שמת על מטתו יכול לקיים בעצמו כך למות על יחוד קוב"ה ושכינתיה. ובפרט אם כוון בתפלותיו ומצותיו ובפרט בפרשת שמע ישראל ובשים שלום ליחוד עליון ובנפילת אפים למסור נפשו להשלים היחוד והזיוג ובעת מיתתו על יחוד שמו יתן שלמות והארה רבה לכל אופני היחודים שפעל ועשה כל ימי חייו וכן הוגד למהר"רי קארו הרבה פעמים את עתיד לאתוקדא על קדושת שמי שנרמז לו כונת מיתתו גם שנפטר בשם טוב על מטתו יעלוז חסיד בכבוד:

פרק ד

אין לדבר בעון שעשה החולה אלא לעצמו כדי שישוב בתשובה ויפרש חטאיו לפני קונו: ובזהר פרשת בא דף מ"א מתבאר צורך פרוט החטא דבהא לית למקטרגא פטרא דפומא גביה ואתפרש מניה אך אם חוזר לסורו מזכיר לו המקטרג כל העונות כי הודוי מושך הפגם מהמקומות העליונים למטה ובזה חותם פי השטן שלא יסטין מפני שמשפיע לו שפע וחלק התמצית הראוי להם ועוד שהקב"ה אומר לו מה לך עוד עמו. ובתפלות היום השכינה מקבלת אפילו חלק החצונים מלמעלה להשפיעם בלילה בסוד תפלת ערבית בעת שהיא מחלקת שלל לאגפיה והוא סוד המותר והשחרות והפגם הנעשה וזהו ויבאו בני האלהים וגו' ויבא גם השטן בתוכם ליקח חלקו. ואז"ל כי ביחוד תפלת שחרית ומנחה שהם בסוד חבוק ב' דרועין מקבלת חלק הקדושה והשחרות מתרחק בודוי האדם בסוד אור י"ג מדות עליונות ויורד מדרגה אחר מדרגה עד למטה ומשם נזון החצוני ויש לו ידים להיות נמשך דרך צנור מיוחד לבל יתערב בחלק הקדושה ומשם יורד להנתן במצולות ים למקום הראוי לו ואם ח"ו חוזר לסורו אחר שהתודה חוזרים העונות שהשפיע מקודם לחצונים ונעורים למעלה ומסתלקי' משם למעלה ח"ו וזהו כונת ספר הזהר פר' פקודי דאמר נטלי לון מההוא סטרא בעל כרחיה וחיל בלע ויקיאנו. ולזה מקטרג. והוסיף להודיע לנו בפרשה בא בדף הנ"ל כח ההבל הקדוש העולה מפי האדם כי הוא להב אש קדוש וטהור העולה בסוד כח רוחניות הב' צורות קדושות הה' אותיות ע"י חמש מוצאות שהם מחסד עד הוד בכח נשמת הנקודות. קצת מהם על האותיות. מהם בתוכיותן. מהם למטן. בסוד ה' מלכים שהם הספירות במקומן וה' עבדים שהוא מציאותן במלכות למטה. והשב"א עבד עבדים והוא עבד משכיל מושל לפעמים. וכל רוחניות הנזכר מתעורר בכח הבל האדם בשירי זמרה ותפלה:

ואמר שבסיפור יציאת מצרים בכל יום ישראל יהבי חילא למריהון דאתוסף גבורתיה כד משבחן גבורתיה וכלהו דחלין מיניה וספור גאולה זו הוא הכנה לביאת משיח צדקנו. כי יציאת מצרים היה מסטרא דיובלא שהיא בחינת הבינה בגבורה דהיינו אילו של יצחק ומשם נמשך גאולה בלתי שלימה ולכן גאולת מצרי' לא היתה שלימה. אמנם יש שופר גדול שהוא בחינת הבינה בחכמה שמשם הוא גדול מסטרא דגדולה חסד אברהם ומתמן מתערין רחמי לא דינין והתוקע השופר הזה לגאולה היא החכמה ומשם ימשך הגאולה ברחמים גדולים שאין אחריו גלות. ועכ"פ הזכרת יציאת מצרים היא התעוררות לעתיד לא כביאה שרה ובפ' בשלח דף מ"ח באר איך בנסי מצרים איתבר חילא מכל קומת החצונים על כן חובה על כל בר נש לאשתעויי תדיר קמיה קב"ה בכל נסי דעבד ליה כי נס הוא התעוררות היסוד ונפלאות הם גלוי הבינה בחמשים שערים בהיותה נאחזת בחכמה וכתר. עוד בדבר אחר מתעלה כבוד ה' ומחליש כח החצונים וזה על ידי מי שמתעסק בעולם הזה להחזיר הרשעים בתשובה. וכתיב בפרשת תרומה דף קכ"ח כ"ט שאין מצוה רצויה למעלה יותר מזו. כי ראשונה מחליש כח סטרא אחרא וגורם שיתעלה הקב"ה בכבודו ומקיים כל העולם למעלה ולמטה ורואה בנים לבניו ויזכה לעוה"ז ולעוה"ב. וכל בעלי דינין אינם יכולים לדונו לא בעוה"ז ולא בעוה"ב. ונכנס בי"ג שערים ואין מוחה בידו. ומעמידין דיוקנו לפני המלך העליון והוא מבורך בכל הברכות שנתברך אברהם כשעשה אותו הנפש בחרן. ומצאתי כי חרן היה מקום מוכן להביא גרים תחת כנפי השכינה יותר ממקום אחר. והיא בגימטריא ג' פעמים אלהים שאברהם מיתק שם כל הדינים הקשים. ובזווג אברהם עם אשתו לא יגע לריק כאדם הראשון בק"ל שנה. וכן חוה אמרו במדרש רבה כי על כן נקראת אימא של כל החיים. על כן אמרו דאית רוחין דביתא ורוחין דחקלא. אבל אברהם ושרה טפות שלהם נתלבשו בהם נשמות. ולכן אברהם נקרא אב המון גוים ושרה מגיירת הנשים וזהו הנפש אשר עשו בחרן דוקא כדאמרו בפרשה תרומה דף קמ"ז. והיו תקון ראשון של אדם ואשתו ומה שפגמו הם תקנו אברהם ושרה בבחינת חלק אחד מנשמתם של אדם וחוה. כי הב' חלקים אחרים נתקנו ע"י יצחק ורבקה ויעקב וזוגותיו ותקן ג"כ בני קטורה במסירת להם שם טומאה כאשר נבאר לקמן שאינם דברים כפשטן. ובסוף דברי הזהר אמר כי אין שכר המגיע לשכרן של אלו ואלמלא הוו ידעי בני נשא דא הוו רדפי בתר דא כמאן דרדיף בתר חיין וזו רפואה גדולה לחוטא להשיב רבים מעון. עוד ממעלת השב כי מעלת הלהב העולה משברון רוחו בפרוט עונותיו מלבד שמגדיל כח הקדושה עוד מחליש כח הטומאה על דרך אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים הראויים להם שהם העונות. כי אין זה כבוד אליו אלא גחלים אתה חותה על ראשו כעין גחלי רתמים ונהר דינור הנעשה מזיעתן של חיות הנמשך לגיהנם. והיינו סוד המן אל המשתה אשר עשתה אסתר. וסוד משתה שמנים משתה שמרים הכתוב בישעיה ובזה הם כלבים אלמים שלא יוכלו לנבוח. ושברון רוחו בודוי הם זבחי אלהים ודאי. ולכן חלמא בישא עציבותיה מסתייהו תו לא שליט דינא עלוהי דזבח דאתחזי למדת דינא אקריב גביה:

ואם יעלה הבל זה מתוך דמעה ובפרט למוטל על ערש דוי ששכינה למעלה מראשו ודאי כי בפיו יומתקו מליו ויקובל ברצון. ולית מפתחא דלא תבר ההוא דתב בתיובתא. ומתברא כל גזיזין ודינין וכמה שלשלאין דפרזלא ולית מאן דקיימא קמי תשובה. אך צריך לעשותה בעודו בתקפו כי לא לאיש הולך והכין את צעדו. ויהי מה יפה לעולם תשובה ואפי' אחר גזר דין. עיין בסבא דף ק"ו. ושם פירשו ואשלם נחומים לו ולאבליו. ונקרא בעל תשובה משום דאחיד באילן החיים דביה תליא תשובה. וע"ד אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד במקומו:

פרק ה

וכמו שאין להזכיר עונות החולה. גם כן לאשה המקשה לילד דריע מזלא אין להזכיר עונה. וראיתי כי לאשה המקשה לילד מביאים לה ע"י בעלה נר של בית הכנסת ומשתדלים עמה שהיא בעצמה תדליק אותה וזה כדי להזכיר לה זכות הדלקת הנר שחובה עליה להתפלל בהדלקת נ"ש ויו"ט ויום הכפורים על חיי בעלה ועל בניה שיזכו לתורה כדאמרי' בזהר וכן היא תהרהר אז בתשובה על ג' עבירות שעליהם נשים מתות בשעת לדתן. וראוי לאשה שתזהר בימי עבורה שלא ללכת וגם לא להסתכל במקום עבירה וכ"ש שתשמור עצמה מכל טינוף חטא יען כי העובר במעיה צופה ומביט ויודע הרבה כההיא עובדא דר' יהושע בן חנניה ודומיהן, והנשים צריכות ג"כ זהירות לענין חייהם מפני שהם למטה באילנא דמותא והם בבחינה זו כעין דוד שלא היה לו חיים. ולהשיג החיים העליונים צריכות להשמר בג' דברים שאותן עבירות גורמות דבקות החצונים אליהם והיא המיתה והקליפה הכרוכה במדתם שהמות היא נקבה נמשכת מס"מ. זהירות ראשון נדה להבדל מן החצונים שאם ח"ו יתקרבו אל הזכר הוא ע"רו"ה ולזה מיד מדת הדין תתעורר אליהן מלמעלה והמיתה כרוכה בעקבם. הב' אחר תקונן ורחקן מן החיצונים צריכות עוד זהירות חלה דהיינו סלוק המלכות שהיא חלה ראשית עריסותיכם העולה לידבק בימין ליחוד. ואחר זה צריכות עוד הדלקת הנר שהיא מדתן הנגזרת בסוד תקונה העליון בפתילה ושמן ועריכת נר כי הכלי ה"א והפתילה ו' והשמן י' והנר אש מצד ה' עליונה שממנה יצאו ה' אורות ולכן צריך לכוין בתקון הנר לרחוץ ולקנח אותה יפה דהיינו תקון מלכות ורחיצתה מכל טנוף וזהו לשון הטבת הנרות הנאמר במנורה שבזה מכינה לקבל חסד הנקרא אור כי יהל עליה. ובג' מצות אלו החיים העליונים שהם מחכמה בסוד רוח החיים פנימיות הספירות נמשכים למטה ובשעת לידה א"א כי לא יתנו חלק לנחש הנושך באותו מקום דהיינו טומאת לידה והדם והצירים כלם חלק לחצונים והנולד בלא חבלי לידה כ"כ סי' יפה לו. ואם המדה הזאת אינה מתוקנת כראוי להציל לה מאלו החצונים הנכרכים בעקבה ח"ו. מיד יסתלקו למעלה ויאחזו בה. ובתקון י"ז דף כ"ו ע"א אמרו כי חטה סוד כ"ב אותיות התורה היה האילן שאכל אדה"ר ולא הוציא ממנו חלה. ע"כ לא חל בו ה' רק א' שהוא חטא וגרם לו מיתה. וחלה היא שכינה כלולה מז' מינים וצריך להפריש מהעיסה חלה ומיד חל ה' על ההיא טפה ונותן לו זרע כולל לזכר ולנקבה בסוד הא לכם זרע ונצטווה מצוה זו לאשה שהמיתה חלתו של עולם לכן צריכה להפריש חלה מעיסתה שהיא טפה שלה להחזירה על אדם וצריכה להדליק נר של שבת בהתעוררות להבות אש אהבה לגבי בעלה כי התעורות החמימות בליל שבת מאשתו צריך שתהיה באהבה וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר על שפיכות דמים של אדם הראשון נזרקת דמה ע"כ צריכה לשמור אותו מדם נדה. ואמרו בתקון כ"ד כי נר שבת תהיה לימין ותחשב לאשה כאלו תקנה מנורה בדרום ששה חכמה והשלחן בצפון בינה מטה בין צפון לדרום בסוד החבוק הכנה לזווג ושלחן היא שכינה הבאה מן הצפון וצריך לתקן אותה לבעלה כי שבת דמעלי שבתא הוא תקוני דמטרוניתא שכינה ות"ת יורדים אליה. וג"פ מקדש השבת שהם בערבית עם הקידוש על הכוס הם במלכות וג"פ מקדש השבת שהם בשחרית עם המפטיר יהיה סוד קדושת שבת בבינה ששם עולים מלכות ות"ת וב' פעמים שבמוסף יהיה הקדושה מכח הכתר ע"י יסוד המוסיף קדושה על קדושה וזה סוד תפלת מוסף בכל מקום וב"פ במנחה יהיה סוד הקדושה בת"ת שעולה שם מלכות ויורדת שם בינה. ואמר הסבא דף קי"ט שהנשים שאינן שומרות מצות וטהרתן כדקא יאות או שמקדימות לטבול כי עון הנחש אוחז בהן ובקולן ככל בכלבתא שהולך אחר הטומאה מין אחר מינו וממית הרבה פעמים התינוקות הנולדים מהן רחמנא ליצלן לכן כל בת ישראל תשמור פתחי טהרתה כראוי וכל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת וכמה פעמים צווחתי על אותן המקדימות לטבול בעוד היום גדול כי אינה טבילה בזמנה ביום שביעי ומשם והלאה איכא משום סרך בתה. כי צריך לעולם להמתין עד הערב בדליכא אונס ניכר. ואמר הסבא כי על עון זה מתאבדי בני עלמא בלא דעתא ווי לנשי בישא דגרמין דא להון ולבעליהון ולבניהון. והרבה דברים תלויים בעליית האשה מבית טבילתה כפי מה שתפגע בה כן יהיו בניה ככתוב בספרי החכמים ומשום הכי רבי יוחנן הוה יתיב אשערי טבילה ומעשה באלישע כהן גדול שלא היו בניו מקויימין מפני שלא היתה אשתו נזהרת במי שפוגעת בצאתה מהטבילה עד שפגע בה מטטרון שר הפנים. ושמשה עם בעלה בשמחה ונתעברה מרבי ישמעאל כהן גדול והיה דיוקנו דומה לו. וכשמקדמת לטבול יש יותר חשש שתפגע בדברים שאינם מהוגנים כי לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. ומי שפוגע באשה דסלקא מבית הטבילה לימא הכי שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך. ובטן אשה רעה נמסר לס"מ ובזה נדחה מבטן אשה טובה בגרמא דא ובגין דבלבושין דיליה גזילו מיניה כל ברכאן עילא אשכחו רתיכין דיליה לרבנן במאניהון דבלו מחופייא דידהו ובגין דגזלו מיניה ירך דאשה טובה בג"ד הני ברכי דשלהי מינייהו הוי ולית מלה בלא דינא וכל מלה תב לאתריה וכל דינין דקב"ה דינין דקשוט אינון. ותנוקות אלו שאמרנו מורידים דמעות ואומרים מארי עלמא מה פשענו בזה ועוד תנוק בן יומו דחב עבדין ביה דינא וקב"ה קרי להון בן דכתיב אני היום ילידתיך. ואינון עם אותם דמסתלקי מעלמא באובי אבוהון דמעה דלהון מגינים על החיים ויש להם מקום דאפילו צדיקים גמורים אינם עולים שם וקב"ה רחים לון ומתדבק בהון ואתקן בהו מתיבתא עלאה דיליה ועליהם כתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עז למען צורריך ובזה משביתים אויב ומתנקם. ולהיות כי בעידן ריתחא מענשי אפילו אעשה גם כן לאיש היוצא למלחמה אין לדבר בחטאתיו פן יופקד עליו למצוא עונו לשנא ח"ו. וזה כלל לכל עת סכנה שאין ללמוד קטגוריא על שום איש ואשה:

פרק ו

לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם. מבקרי חולה בחוליו שבחי חי הוא יודה ויתחנן במו פיו למלכו ואב לבנים יודיע וירגיל אותו להעתיר אל אלוה מילין בפסוקי דאנ"ך כי הנה ה' נצב על חומת אנ"ך למשגב לעתות בצרה. דלהגן שאני ומותר ושרי וכל הקודם ומרבה זריז ונשכר לשחר אל אל בכתבי הנבואה הנאמרים ברוח עצה וגבורה. ובזה תאציל לך ברכות בחשבון מחשבתך. ובו תדבק ותבאיש פני ההולכים בקרב נגד גופך ונשמתך ובזה תזכה לתוחלת התעלה והתשועה ואלהיך ירצך ויאר פניו אליך ויחונך וישם לך שלום והסיר ממך כל חולי וכל מדוה וחשוב לימי עלומיך. ע"כ היום יצאתי להקריב לפניך אחי פסוקי מנגדי נהרי דבש וחלב וחמאה שלשים ושש לכל סדר מופקדים ומונחים יחד בקצת מועצות ודעת הצפון בתוכניותם. הקרואים זה אל זה. למען בימי דבאך בשפתיך תקדיש את קדוש ישראל. ובפיך תכבד לאלהי הכבוד בהם. ומהם תתענג על מי מנוחות ונחלי עדן ובמלין אלו אשר לצד עלאה תמלל הוא יבריאך ויעצימך וביום השלישי תעלה בית ה' על כן הטוב לך עמיתי כי תבחר ואקרב בהם והיית מוצק ולא תירא ובצל שדי תתלונן:

ירגיל המבקש רחמים מבעל החסדים לשונו לדבר צחות בששה פסוקים של תורה וי"ב של נביאים וי"ח של כתובים כי לעולם המקבל קטן מהכיל כל שפע המשפיע עד כי יכין כנגדו ממטה למעלה פעמים פי שנים מרוחו ופעמים פחות מפי שנים. הצד השוה כי לעולם לא ישתוה כח המקבל נגד המשפיע ורוחניות פסוקי תורה הנאמרים באספקלריא המאירה מאד עצמו ראשיתם צריך י"ב פסוקי נביאים להלביש רוחניות המתפשט מהם אל תוכם שהן הם תרין נביאי קשוט המקבלים הארת הת"ת תורה שבכתב עליהם. ברם רוחניות פסוקי הנביאים מתלבשים ומאירים בפסוקים הנאמרים ברוח הקדש בשליש עודף עליהם והרמז וכל בשליש עפר הארץ שהיא מלכות. ומשם בסוד ההשתלשלות של שרף וחיה ואופן יתלבשו שפע הארות אלו בנפש רוח נשמה של המתפלל והמתעורר דרך המדרגות והצינורות המיוחדות בסוד אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו. ובגשם נדבות זה תניף אלהים שהם כחות הדין מעל החולה וכלה גרש יגרשו מעליו כחות ס"מ ולילית הנקראים רעה ונגע המתאבקים בו לסבת חטאתו ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכל מחלה ומדוה שבגוף האדם ובהבל פיו ימתיק הלהב מהאש הקודח עליו כי קול ה' חוצב להבות אש ומשקיען בנוקבא דתהומא רבא. ועל הרוב סבת היסורין יהיו או מאש המקדיח או מקרח המגליד השפע ומעכבו לסבת חשך ופגם העונות המחשיכים ככבי נשפו ואז החולה עומד בדין עליון על מעשיו. ובתפלה ותשובה מאיר החשך ומתקן הפגם ובסור הסבה יסור המסובב וישלח ה' דברו והנהגתו מכח הרחמים וירפאהו וימלט אותו משחיתותם של נואף ונואפת דאינון עו"ני בשב"ט עבר"תו שהבוק יבוק כחו וכחה בשפת אמת זו תורה אשר לעד תכון. ובפסוקים אלו פותחים שערי רחמים יחד כלם הם במספר שלשים וששה לכל פעם נגד שלשה מקורי מדות הרחמים בתלו גלגל לב ובעולם שנה נפש הממשיכים מקור החיים מהחכמה סתימא עילאה ומחכמה תתאה. לכן הם ב' פעמים ח"י כי חי חי הוא יודך ויברכך ומשם יתעורר ארוכה ומרפא מאריך ברצון העליון המושפע מבעל הרצון המעולה על כל ברכה ותהלה. תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד:

פרק ז

ובו שמונה סדרים

תומת ישרים תנחם בהוד והדר להגיד לאדם ישרו. ולמען יוכלו להתענג מזיו כבוד דברי מאמרי אלה. ולרבוץ בהליכותיהם בנהרי נחלי דבש וחמאה ויהיה שיח להם ושיג בדברים העקריים הראויים להיות לפני עדת ישרים ה"ה בני חבורת גומלי חסדים כהני חשיבי דשלוחי דרחמנא נינהו למזכרת. רוחי תניחם בהגותי לפניהם ברוח ולשון צח שפיים. ובכתיבה תמה בנקודותיה וטעמיה כדי להפיק רצונם. ולא יהיו עיניהם משוטטות אנה ואנה ובזה תהיה דרכם ישר לנגד עינם צדיקים יבואו בו ומעמל נפשם ישבעו שובע שמחות לאורך ימים כי יצמיחו ישועה לנפש שוקקה וידרשנה אלוה ממעל ותופע עליה נהורא. ונפש רעבה ימלאו טוב ויהיה אלהיו עמו ויעל ועל כן נחת שלחנם ימלא דשן בצוף דבש אמריהם כי נעמו וישכנו ארץ וירעו אמונה באהבה ואחוה באורך ימים. ובשני העולמות ה' אלהיהם ירצם ויושיעם כי חסו בו. שיתו נא לבבכם לאשר העבד הנאמן מציב לפניכם ומעפר אמרתו תצפצף לאלופיו המסובלים המאירים לארץ ולדרים. וה' ישפות עליכם שלום. ושלמא עלייכו:

אמרו במדרש תהלים אדם חולה יום א' אז מה עושה צריך תפלה וכן ביום שני וביום ג' ביום רביעי מה הוא עושה אומר דוה הוא אמר הקב"ה עכשיו אני סועדו ומעמידו כל משכבו הפכת בחליו כל מה שהיה חוטא כל הימים שהיה עומד על רגליו הקב"ה הופך עליו חוליו א"כ מאן דשיים אורחוי סגי שוי ויראה בישע אלהים. ואמרו בסנהדרין כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה שנאמר היערוך שועך לא בצר והיה שדי בצריך ואז כסף וכוסף מדת החסד תועפות לך ע"כ רוח איש יכלכל מחלהו ודאי אך רוח נכאה מי ישאנה ובזה תגדל חולי הנפש מחולי הגוף כי הגוף החולה תסבול הנפש ותחזק לשאת אותו אבל חולי הנפש אין הגוף יכול לסבול צרתה ואין בידו להחזיק אותה והיה כמסוס נוסס. עוד הורה לנו דעת המלך החכם בפ' זה כי היצר הרע שבלב האדם גורם לו לכלכל ולזון ולהשאיר הדבר המחליאים אותו כי ימשך אחר תאותו וריש כל מרעין הוא המכניס בלבו דאגת על שום דבר מדברי העולם כי גורמת אשא דגרמי כדכתיב ורוח נכאה תיבש גרם ואמרו החכמים שהדאגה היא מחלת הנפש ומי שדואג תמיד נופל בחולאים רעים כדאמרו רבנן בפ' הרואה ובפרק אע"פ ובפרק חלק בדברי בן סירא ואמרו אין עם הדאגה שכל. וכשם שאנו נאים בטובה כך נהיה נאים בפורעניות. ואמרו במדרש תהלים ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על עילתא על הטוב ברוך הטוב והמטיב. על הרע ברוך דיין האמת. ע"כ למשופטנו נתחנן כי טובו וחסדו יראה אב הרחמן רופא ותגלנה עצמות המדוכים וישלח דברו הטוב וירפא חולי עמו כי אין עוד מלבדו: ונ"ל שלאיזה חולאים זרים טוב להרגיל עצמו בהתפללו לומר מלות אלו אין עוד מלבדו כדא"ר חנילא על ההיא איתתא אי מסתייעת זיל עביד אי"ן עו"ד מ"לבדו כתי' וברצונו המרחם ירוחם כל בעל מדוה וחולו אם אל אלוה ישא פניו עם חצוצרות התרועה אלו אשר בעניי הכינותי פני כל חכם וסכל הנה הנם פסוקים מיוחדים ומסוגלים להארת פני הרצון העליון על כל מין מיחוש ומדוה וחולי ומחלה כי רחמי האל יקדמו פנימיותם הכמוס בתוכם וגם פשטי דבריהם יוציאו ממסגר אסיר וישלח דברו וירפאם ומלאך פניו יושיעם באהבתו ובחמלתו. בינו נא בהם וחיו ותתענג בדשן נפשכם וכונת מספרם ומפקדם בא בראש הספר ממאמר שפתי צדק פרק ו' דרשו משם וחיו:

קודם שיתחיל כל סדר יאמר זה

אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא׃ ג"פ שִׁמְעָה־תְפִלָּתִי יְיָ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל־דִּמְעָתִי אַל־תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל־אֲבוֹתָי׃ כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם יְיָ עָשְׁקָה־לִּי עָרְבֵנִי׃ כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא־יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי־בוֹר אֶל־אֲמִתֶּךָ׃ יְיָ לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל־יְמֵי חַיֵּינוּ עַל־בֵּית יְיָ׃ אַל־תַּעַזְבֵנִי יְיָ אֱלֹהַי אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי׃ חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי יְיָ תְּשׁוּעָתִי׃

יאמר מזמור סימן י"ג או ט"ו או ט"ז או י"ז.

(תהלים יג) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ עַד־אָנָה יְיָ תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד־אָנָה תַּסְתִּיר אֶת־פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי׃ עַד־אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם עַד־אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי׃ הַבִּיטָה עֲנֵנִי יְיָ אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן־אִישַׁן הַמָּוֶת׃ פֶּן־יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט׃ וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַייָ כִּי גָמַל עָלָי׃

(תהלים טו) מִזְמוֹר לְדָוִד יְיָ מִי־יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי־יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ׃ הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ׃ לֹא־רָגַל עַל־לְשֹׁנוֹ לֹא־עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא־נָשָׂא עַל־קְרֹבוֹ׃ נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת־יִרְאֵי יְיָ יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר׃ כַּסְפּוֹ לֹא־נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל־נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה־אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם׃

(תהלים טז) מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי־חָסִיתִי בָךְ׃ אָמַרְתְּ לַייָ אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל־עָלֶיךָ׃ לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר־בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל־חֶפְצִי־בָם׃ יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל־אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל־אֶשָּׂא אֶת־שְׁמוֹתָם עַל־שְׂפָתָי׃ יְיָ מְנָת־חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי׃ חֲבָלִים נָפְלוּ־לִי בַּנְּעִמִים אַף־נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי׃ אֲבָרֵךְ אֶת־יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף־לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי׃ שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל־אֶמּוֹט׃ לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף־בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח׃ כִּי לֹא־תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא־תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת׃ תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח׃

(תהלים יז) תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה׃ מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים׃ בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל־תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל־יַעֲבָר־פִּי׃ לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ׃ תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל־נָמוֹטּוּ פְעָמָי׃ אֲנִי־קְרָאתִיךָ כִי־תַעֲנֵנִי אֵל הַט־אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי׃ הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ׃ שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת־עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי׃ מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי׃ חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת׃ אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סבבוני [סְבָבוּנוּ] עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ׃ דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים׃ קוּמָה יְיָ קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ׃ מִמְתִים יָדְךָ יְיָ מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וצפינך [וּצְפוּנְךָ] תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם׃ אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ׃

(תורה) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־פִי׃ מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא׃ יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְיָ תִּרְעַץ אוֹיֵב׃ וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה׃ קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה׃ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה׃

(נביאים) שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַייָ אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַייָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ אֵין־קָדוֹשׁ כַּיהוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ׃ יְיָ יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְיָ יָדִין אַפְסֵי־אָרֶץ וְיִתֶּן־עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ׃ וַיֹּאמֶר לוֹ יְיָ שָׁלוֹם לְךָ אַל־תִּירָא לֹא תָּמוּת׃ לֹא־יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַכָּתוּב בּוֹ כִּי־אָז תַּצְלִיחַ אֶת־דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל׃ וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל־שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל חָלִילָה חַי־יְיָ אִם־יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה כִּי־עִם־אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת־יוֹנָתָן וְלֹא־מֵת׃ וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר־לְךָ שָׁלוֹם׃ אוֹדְךָ יְיָ כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי׃ הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי־עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה׃ וּשְׁאַבְתֶּם־מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃ וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת־בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי־אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהִים דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית־עַבְדְּךָ לְעוֹלָם׃ וּפָנִיתָ אֶל־תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל־תְּחִנָּתוֹ יְיָ אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל־הָרִנָּה וְאֶל־הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם׃

(כתובים) קוֹלִי אֶל־יְיָ אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃ בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי׃ אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְיָ בִּינָה הֲגִיגִי׃ הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי־אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל׃ יְיָ אַל־בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל־בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי׃ יְיָ אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל־רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי׃ מָגִנִּי עַל־אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי־לֵב׃ שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׃ הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל׃ כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל־יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת׃ שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל־לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל־זְרוֹעֶךָ כִּי־עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׃ לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם־יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם־לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי־יְיָ שִׁכְבִי עַד־הַבֹּקֶר׃ אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי יְיָ יִסְמְכֵנִי׃ חַסְדֵי יְיָ כִּי לֹא־תָמְנוּ כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמָיו׃ חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ׃ חֶלְקִי יְיָ אָמְרָה נַפְשִׁי עַל־כֵּן אוֹחִיל לוֹ׃ וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל־הֵיכַל־קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃ יְיָ נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ׃ כִּי־אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְיָ כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ׃ לַיְיָ הַיְשׁוּעָה עַל־עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃

אחר כל סדר יאמר

לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי: מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ: לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי: כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ: הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן: הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ וְצִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה: הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה: לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ: מָה בֶּצַע בְּדָמֵנוּ בְּרִדְתֵּנוּ אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ: כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ:

יאמר ג' פעמים רפאני יהוה

רְפָאֵנִי יְיָ וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה: תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעוּזִי: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ: קִוִּיתִי יְיָ לִישׁוּעָתְךָ: יְיָ לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי: לְפוּרְקָנָךְ סַבָּרִית יְיָ: סַבָּרִית יְיָ לְפוּרְקָנָךְ: יְיָ לְפוּרְקָנָךְ סַבָּרִית: אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְרֵנִי רָנֵי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: מִימִינִי מִיכָאֵל מִשְׂמֹאלִי גַבְרִיאֵל מִלְפָנַי רְפָאֵל וּמֵאֲחוֹרֵי נוֹרִיאֵל וְעַל רֹאשִׁי שְׁכִינַת אֵל: בָּרוּךְ יְיָ בַּיּוֹם. בָּרוּךְ יְיָ בַּלָּיְלָה. בָּרוּךְ יְיָ בְּשָׁכְבֵנוּ. בָּרוּךְ יְיָ בְּקוּמֵנוּ:

אחר כך יאמר

חֲבוֹשׁ שִׁבְרִי מְצוּדָתִי וְנֵרִי. וְסִבְרִי בָּךְ לְחַתֵּל בִּי כְּאֵבִי, יְחִידָתִי לְבַד לִשְׁמָךְ תְּיַחֵל. וְהֵן לָךְ אֵל יְקַוֶה אֶת לְבָבִי: סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְיָ קוֹל בִּכְיִי: נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ: יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי:

עד כאן סדר א'

סדר ב

אם ירצה לשנות את טעמו בהתחננו לפני קונו ביום ההוא או ביום אחר למען יופיע עליו מהודו יתחיל אנא ה' הושיעה נא וגו' ככתוב בסדר א' בדף כ"ח ע"א אח"כ יאמר מזמור י"ט או כ' או כ"ב או כ"ג ואחר כך יאמר המלאך הגואל:

(תהלים יט) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ׃ יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה־דָּעַת׃ אֵין־אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם׃ בְּכׇל־הָאָרֶץ  יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם־אֹהֶל בָּהֶם׃ וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח׃ מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם  מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל־קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ׃ תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי׃ פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵב מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם׃ יִרְאַת יְיָ  טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי־יְיָ אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו׃ הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים׃ גַּם־עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשׇׁמְרָם עֵקֶב רָב׃ שְׁגִיאוֹת מִי־יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי׃ גַּם מִזֵּדִים  חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל־יִמְשְׁלוּ־בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב׃ יִהְיוּ־לְרָצוֹן  אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃

(תהלים כ) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃ יִשְׁלַח־עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ׃ יִזְכֹּר כׇּל־מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה׃ יִתֶּן־לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכׇל־עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃ נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם־אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְיָ כׇּל־מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ׃ עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קׇדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ׃ אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם־יְיָ אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃ הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד׃ יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם־קׇרְאֵנוּ׃

(תהלים כב) לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד׃ אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי׃ אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא־דֻמִיָּה לִי׃ וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל׃ בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא־בוֹשׁוּ׃ וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא־אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם׃ כׇּל־רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ׃ גֹּל אֶל־יְיָ יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ׃ כִּי־אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל־שְׁדֵי אִמִּי׃ עָלֶיךָ הׇשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה׃ אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי־צָרָה קְרוֹבָה כִּי־אֵין עוֹזֵר׃ סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי׃ פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג׃ כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כׇּל־עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי׃ יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר־מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי׃ כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי׃ אֲסַפֵּר כׇּל־עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ־בִי׃ יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל־לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל׃ וְאַתָּה יְיָ אַל־תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃ הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד־כֶּלֶב יְחִידָתִי׃ הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי׃ אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ׃ יִרְאֵי יְיָ הַלְלוּהוּ כׇּל־זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כׇּל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל׃ כִּי לֹא־בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא־הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃ מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו׃ יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ יְיָ דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד׃ יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל־יְיָ כׇּל־אַפְסֵי־אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל־מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם׃ כִּי לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׃ אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כׇּל־דִּשְׁנֵי־אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כׇּל־יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה׃ זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר׃ יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה׃

(תהלים כג) מִזְמוֹר לְדָוִד יְיָ רֹעִי לֹא אֶחְסָר׃ בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל־מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׃ נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי־צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ׃ גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא־אִירָא רָע כִּי־אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי׃ תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה׃ אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כׇּל־יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית־יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים׃

(תורה) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:

(נביאים) יְהוָה תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ כִּי גַּם כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ: יְהוָה בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ: אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְהוָה קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ: שִׁוִּיתִי עַד בֹּקֶר כָּאֲרִי כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתָי מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי: אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי: כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ: חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ: יְהוָה לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית יְהוָה: חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ: יְהוָה חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה: נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה: וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ:

(כתובים) וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה: חָנְנֵנִי יְהוָה רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת: לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ: יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ: תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ: אוֹדֶה יְהוָה כְּצִדְקוֹ וַאֲזַמְּרָה שֵׁם יְהוָה עֶלְיוֹן: מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם: פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל: יְהוָה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי: מְהֻלָּל אֶקְרָא יְהוָה וּמֵאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ: אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי: חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת: בַּצַּר לִי אֶקְרָא יְהוָה וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו: אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ: אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהוָה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי: כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר: וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ:

ואח"כ יאמר למען יחלצון ידידיך וגו' רפאני ה' וגו' כל הכתוב למעלה עד צורי וגואלי'

סדר ג

יתחיל אנא ה' הושיעה נא וגו' ככתוב בסדר א' למעלה אחר כך יאמר כ"ד או נ"ה או כ"ח או ל' ואח"כ יאמר עזי וזמרת יה:

(תהלים כד) לְדָוִד מִזְמוֹר לַיְיָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ: כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ: מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה: יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ: זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:

(תהלים כה) לְדָוִד אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָּׂא׃ אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל־אֵבוֹשָׁה אַל־יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי׃ גַּם כׇּל־קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם׃ דְּרָכֶיךָ יְיָ הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי׃ הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי־אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כׇּל־הַיּוֹם׃ זְכֹר־רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה׃ חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל־תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכׇר־לִי־אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְיָ׃ טוֹב־וְיָשָׁר יְיָ עַל־כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃ יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ׃ כׇּל־אׇרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו׃ לְמַעַן־שִׁמְךָ יְיָ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנִי כִּי רַב־הוּא׃ מִי־זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְיָ יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר׃ נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ׃ סוֹד יְיָ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם׃ עֵינַי תָּמִיד אֶל־יְיָ כִּי הוּא־יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי׃ פְּנֵה־אֵלַי וְחׇנֵּנִי כִּי־יָחִיד וְעָנִי אָנִי׃ צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי׃ רְאֵה עׇנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכׇל־חַטֹּאותָי׃ רְאֵה־אֹיְבַי כִּי־רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי׃ שׇׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל־אֵבוֹשׁ כִּי־חָסִיתִי בָךְ׃ תֹּם־וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ׃ פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו׃

(תהלים כח) לְדָוִד אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא צוּרִי אַל־תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי פֶּן־תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם־יוֹרְדֵי בוֹר׃ שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ בְּנׇשְׂאִי יָדַי אֶל־דְּבִיר קׇדְשֶׁךָ׃ אַל־תִּמְשְׁכֵנִי עִם־רְשָׁעִים וְעִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם־רֵעֵיהֶם וְרָעָה בִּלְבָבָם׃ תֶּן־לָהֶם כְּפׇעֳלָם וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תֵּן לָהֶם הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם׃ כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל־פְּעֻלֹּת יְיָ וְאֶל־מַעֲשֵׂה יָדָיו יֶהֶרְסֵם וְלֹא יִבְנֵם׃ בָּרוּךְ יְיָ כִּי־שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי׃ יְיָ עֻזִּי וּמָגִנִּי בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי וַיַּעֲלֹז לִבִּי וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ׃ יְיָ עֹז־לָמוֹ וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא׃ הוֹשִׁיעָה אֶת־עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת־נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד־הָעוֹלָם׃

(תהלים ל) מִזְמוֹר שִׁיר־חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד׃ אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא־שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי׃ יְיָ אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי׃ יְיָ הֶעֱלִיתָ מִן־שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי (מיורדי) [מִיׇּרְדִי־]בוֹר׃ זַמְּרוּ לַיהֹוָה חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קׇדְשׁוֹ׃ כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה׃ וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל־אֶמּוֹט לְעוֹלָם׃ יְיָ בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי־עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל׃ אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא וְאֶל־אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן׃ מַה־בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל־שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ׃ שְׁמַע־יְיָ וְחׇנֵּנִי יְיָ הֱיֵה־עֹזֵר לִי׃ הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃ לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְיָ אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ׃

(תורה) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ: יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ: וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:

(נביאים) כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ: הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא: לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ: אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי: לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה כִּי אֵיךְ יֵחָל וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן: וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר: הֵן אֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם: וַאֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ: בַּיהוָה יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל: גֹּאֲלֵנוּ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה: חָשַׂף יְהוָה אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:

(כתובים) כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ: חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּ לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד: כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז: וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי: כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהֵי אֲדַלֶּג שׁוּר: אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ יְהוָה: רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְהוָה: אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ: אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי: כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיהוָה יַאַסְפֵנִי: הוֹרֵנִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי: אַל תֶּאֱסֹף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי: אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס: וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי: לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְהוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים: הִנֵּה עֵין יְהוָה אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ: לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב: קַוֵּה אֶל יְהוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְהוָה:

יאמר למען יחלצון ידידיך וגו' רפאני ה' וגו' וגומר ככל הסדר הכתוב למעלה עד צורי וגואלי'

סדר ד

יתחיל אנא ה' הושיעה נא וגו' ככתוב למעלה בסדר א' ואחר כך יאמר מזמור ל"א או ל"ח או מ' או ע"א אח"כ יאמר כי אל רחום:

(תהלים לא) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ בְּךָ־יְיָ חָסִיתִי אַל־אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי׃ הַטֵּה אֵלַי  אׇזְנְךָ מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי  לְצוּר־מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי׃ כִּי־סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי׃ תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי־אַתָּה מָעוּזִּי׃ בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָ אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת׃ שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי־שָׁוְא וַאֲנִי אֶל־יְיָ בָּטָחְתִּי׃ אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת־עׇנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי׃ וְלֹא הִסְגַּרְתַּנִי בְּיַד־אוֹיֵב הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב רַגְלָי׃ חׇנֵּנִי יְיָ כִּי צַר־לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי׃ כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה כָּשַׁל בַּעֲוֺנִי כֹחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ׃ מִכׇּל־צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה וְלִשְׁכֵנַי  מְאֹד וּפַחַד לִמְיֻדָּעָי רֹאַי בַּחוּץ נָדְדוּ מִמֶּנִּי׃ נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד׃ כִּי שָׁמַעְתִּי  דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ׃ וַאֲנִי  עָלֶיךָ בָטַחְתִּי יְיָ אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה׃ בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד־אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי׃ הָאִירָה פָנֶיךָ עַל־עַבְדֶּךָ הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ׃ יְיָ אַל־אֵבוֹשָׁה כִּי קְרָאתִיךָ יֵבֹשׁוּ רְשָׁעִים יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל׃ תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי־שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל־צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז׃ מָה רַב־טוּבְךָ אֲשֶׁר־צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם׃ תַּסְתִּירֵם  בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי־אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת׃ בָּרוּךְ יְיָ כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר׃ וַאֲנִי  אָמַרְתִּי בְחׇפְזִי נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ׃ אֶהֱבוּ אֶת־יְיָ כׇּל־חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר יְיָ וּמְשַׁלֵּם עַל־יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה׃ חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כׇּל־הַמְיַחֲלִים לַיהֹוָה׃

(תהלים לח) מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר׃ יְיָ אַל־בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי׃ כִּי־חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ׃ אֵין־מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין־שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי׃ כִּי עֲוֺנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי׃ הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי׃ נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד־מְאֹד כׇּל־הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי׃ כִּי־כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי׃ נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד־מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי׃ אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כׇל־תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא־נִסְתָּרָה׃ לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר־עֵינַי גַּם־הֵם אֵין אִתִּי׃ אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ׃ וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כׇּל־הַיּוֹם יֶהְגּוּ׃ וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח־פִּיו׃ וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת׃ כִּי־לְךָ יְיָ הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי׃ כִּי־אָמַרְתִּי פֶּן־יִשְׂמְחוּ־לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ׃ כִּי־אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד׃ כִּי־עֲוֺנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי׃ וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר׃ וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת (רדופי) [רׇדְפִי־]טוֹב׃ אַל־תַּעַזְבֵנִי יְיָ אֱלֹהַי אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי׃ חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי׃

(תהלים מ) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר׃ קַוֺּה קִוִּיתִי יְיָ וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי׃ וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל־סֶלַע רַגְלַי כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי׃ וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ יִרְאוּ רַבִּים וְיִירָאוּ וְיִבְטְחוּ בַּיהֹוָה׃ אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־שָׂם יְיָ מִבְטַחוֹ וְלֹא־פָנָה אֶל־רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב׃ רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יְיָ אֱלֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר׃ זֶבַח וּמִנְחָה לֹא־חָפַצְתָּ אׇזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ׃ אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה־בָאתִי בִּמְגִלַּת־סֵפֶר כָּתוּב עָלָי׃ לַעֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי׃ בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא יְיָ אַתָּה יָדָעְתָּ׃ צִדְקָתְךָ לֹא־כִסִּיתִי בְּתוֹךְ לִבִּי אֱמוּנָתְךָ וּתְשׁוּעָתְךָ אָמָרְתִּי לֹא־כִחַדְתִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לְקָהָל רָב׃ אַתָּה יְיָ לֹא־תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי׃ כִּי אָפְפוּ־עָלַי רָעוֹת עַד־אֵין מִסְפָּר הִשִּׂיגוּנִי עֲוֺנֹתַי וְלֹא־יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְלִבִּי עֲזָבָנִי׃ רְצֵה יְיָ לְהַצִּילֵנִי יְיָ לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃ יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי׃ יָשֹׁמּוּ עַל־עֵקֶב בׇּשְׁתָּם הָאֹמְרִים לִי הֶאָח הֶאָח׃ יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כׇּל־מְבַקְשֶׁיךָ יֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְיָ אֹהֲבֵי תְּשׁוּעָתֶךָ׃ וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲדֹנָי יַחֲשׇׁב־לִי עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה אֱלֹהַי אַל־תְּאַחַר׃

(תהלים מא) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל־דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְיָ׃ יְיָ יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ (יאשר) [וְאֻשַּׁר] בָּאָרֶץ וְאַל־תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו׃ יְיָ יִסְעָדֶנּוּ עַל־עֶרֶשׂ דְּוָי כׇּל־מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחׇלְיוֹ׃ אֲנִי־אָמַרְתִּי יְיָ חׇנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי־חָטָאתִי לָךְ׃ אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ׃ וְאִם־בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבׇּץ־אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר׃ יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כׇּל־שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי׃ דְּבַר־בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא־יוֹסִיף לָקוּם׃ גַּם־אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר־בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב׃ וְאַתָּה יְיָ חׇנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם׃ בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי־חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא־יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי׃ וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם׃ בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׃

(תורה) כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם: וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ: אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד: וְיָדַעְתָּ כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר:

(נביאים) וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהוָה קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוָה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר: וְלָכֵן יְחַכֶּה יְהוָה לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְהוָה אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ: וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה: וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה: אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד: בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהוָה: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ: אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן: תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת: בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְהוָה וּרְפָאתִיו:

(כתובים) נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַיהוָה עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא: כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ: יְהִי חַסְדְּךָ יְהוָה עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ: פּוֹדֶה יְהוָה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ: וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּיהֹוָה תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ׃ כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר: מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן: וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ: גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה: וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם: קַוֵּה אֶל יְהוָה וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעְזְרֵם יְהוָה וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ: וְעַתָּה מַה־קִּוִּיתִי אֲדֹנָי תּוֹחַלְתִּי לְךָ הִיא׃ שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְהוָה וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי: יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:

יאמר למען יחלצון ידידיך וגומר רפאני ה' וגומר ככל הסדר הכתוב למעלה צורי וגואלי'

סדר ה

יתחיל אנא ה' הושיעה נא וגו' ככתוב למעלה בסדר א' ואחר כך יאמר מזמור מ"ב או מ"ג או נ"א או ס"א ואח"כ יאמר ברוך תהיה וגו':

(תהלים מב) לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי־קֹרַח׃ כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל־אֲפִיקֵי־מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים׃ צָמְאָה נַפְשִׁי  לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים׃ הָיְתָה־לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כׇּל־הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ׃ אֵלֶּה אֶזְכְּרָה  וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי  נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר  בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד־בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל־רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג׃ מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי  נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי־עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו׃ אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל־כֵּן אֶזְכׇּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר׃ תְּהוֹם־אֶל־תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כׇּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ׃ יוֹמָם  יְצַוֶּה יְיָ  חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי׃ אוֹמְרָה  לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה־קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב׃ בְּרֶצַח  בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאׇמְרָם אֵלַי כׇּל־הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ׃ מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי  נַפְשִׁי וּמַה־תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי־עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי׃

(תהלים מג) שׇׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא־חָסִיד מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי׃ כִּי־אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי לָמָה זְנַחְתָּנִי לָמָּה־קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב׃ שְׁלַח־אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל־הַר־קׇדְשְׁךָ וְאֶל־מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ׃ וְאָבוֹאָה אֶל־מִזְבַּח אֱלֹהִים אֶל־אֵל שִׂמְחַת גִּילִי וְאוֹדְךָ בְכִנּוֹר אֱלֹהִים אֱלֹהָי׃ מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה־תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי־עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי׃

(תהלים נא) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ בְּבוֹא־אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר־בָּא אֶל־בַּת־שָׁבַע׃ חׇנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי׃ (הרבה) [הֶרֶב] כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֺנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי׃ כִּי־פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד׃ לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדׇבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשׇׁפְטֶךָ׃ הֵן־בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי׃ הֵן־אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חׇכְמָה תוֹדִיעֵנִי׃ תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין׃ תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ׃ הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכׇל־עֲוֺנֹתַי מְחֵה׃ לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי׃ אַל־תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קׇדְשְׁךָ אַל־תִּקַּח מִמֶּנִּי׃ הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי׃ אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ׃ הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ׃ אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׃ כִּי לֹא־תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה׃ זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב־נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה׃ הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת־צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם׃ אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי־צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל־מִזְבַּחֲךָ פָרִים׃

(תהלים סא) לַמְנַצֵּחַ עַל־נְגִינַת לְדָוִד׃ שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי׃ מִקְצֵה הָאָרֶץ אֵלֶיךָ אֶקְרָא בַּעֲטֹף לִבִּי בְּצוּר־יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי׃ כִּי־הָיִיתָ מַחְסֶה לִי מִגְדַּל־עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב׃ אָגוּרָה בְאׇהׇלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה׃ כִּי־אַתָּה אֱלֹהִים שָׁמַעְתָּ לִנְדָרָי נָתַתָּ יְרֻשַּׁת יִרְאֵי שְׁמֶךָ׃ יָמִים עַל־יְמֵי־מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ־דֹר וָדֹר׃ יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ׃ כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד לְשַׁלְּמִי נְדָרַי יוֹם יוֹם׃

(תורה) בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ: וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ: וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ: וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים: וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:

תוכן העניינים

מעבר יבק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה