אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות תפלה › סימן קכו

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות תפלה · סימן קכו

סימן קכה

סעי' א' - ש''צ שדילג אחת הברכות מחזירים אותו, דילג למינים ולא התחיל בה מסלקין אותו.

בגמ' ברכות כט. אמר רב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות כולם אין מעלין אותו טעה בברכת המינים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא כלומר שמא נזרקה בו מינות ואיתמר עלה לא שנו אלא שלא התחיל בה אבל אם התחיל בה גומרה. ומה שאומרת הגמ' לד. העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו, בכל הברכות ולא רק בברכת המינים, כתב הרשב"א ששם מדובר שאע"פ שמזכירים לו, לא נזכר, לכן יעבור אחר תחתיו. וכן נראה דעת הרמב"ם. וה"ר יונה תירץ שבגמ' כט' אין מעלין אותו פירושו אין מעבירים אותו לצמיתות אלא יעבור אחר תחתיו כמו שאומרת הגמ' בדף לד. ומשמע מדבריו שאם טעה בברכת המינין מסלקין אותו משליח ציבור: ובירושלמי שליח ציבור שהשמיט שתים או שלוש ברכות אין מחזירים אותו. וכתב הב"י שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו ירושלמי זה, וגם הרשב"א כתב כיון שלא מצינו כן בגמרא ולא חילקו בין שליח ציבור ליחיד אין לנו אלא כגמרתינו:

וכ''פ מרן ש"צ שטעה ודילג אחת מכל הברכות, וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו, אין מסלקין אותו; אבל אם דילג ברכת המלשינים, מסלקין אותו מיד, שמא אפיקורוס הוא; ואם התחיל בה וטעה, אין מסלקין אותו.

וכתב המ"ב (ס"ק א') שאם דילג ברכה במזיד אפילו בשאר ברכות מסלקים אותו מיד.

עוד כתב (ס"ק ב') שלדעת הט"ז אם השמיט ברכת מחיה המתים וגם ברכת בונה ירושלים, אפילו אם התחיל מסלקים אותו ויש שחולקין עליו. ודע דמוכח לכו"ע דאם אנו יודעין שהוא כופר בתחיית המתים או אינו מאמין בגאולה העתידה וכ"ש אם אינו מאמין בתורה מן השמים או בגמול ועונש לכו"ע אפיקורוס גמור הוא ואסור להניחו להיות ש"ץ ואם עמד בחזקה אין עונין אמן אחריו ועיין לעיל בסימן נ"ג סי"ח:

עוד כתב (ס"ק ד') דוקא אם דילג כל ברכת המלשינים מסלקים אותו אבל אם אמר ראש הברכה וסיים חתימתה לא מצינו שמסלקים אותו וכן אם לא רצה לומר לכופרים אלא ולמלשינים אין מסלקין אותו מפני שיש מקומות שאומרים לכתחילה ולמלשינים: וכתב בביה"ל (ד"ה ברכת) שאם דילג ברכת למינים וגם ברכה הסמוכה לה על הצדיקים, מוכח ששגגה היא ולא מסלקים אותו.

עוד כתב (ס"ק ה') אם דילג למינים לא מזכירים לו לחזור כמו בשאר ברכות אלא מסלקים אותו מיד ויורד מהתיבה. כי שמא נזרקה בו עתה אפיקורסות ואינו רוצה לקלל עצמו לכן דילג ברכה זו ואפילו אם היה מוחזק עד עתה לכשר וצדיק ג"כ חיישינן לזה. ומ"מ אין מסלקין אותו מש"ץ משום פ"א כיון שיש לומר שטעה. וכתב בביה"ל (ד"ה מסלקין אותו) שאם נזכר מעצמו וחזר לברכת ולמלשינים אין צריך להורידו דהרי מוכח דמעיקרא בשגגה היה:

עוד כתב (ס"ק ו') אם התחיל בברכת למינים לא מסלקים אותו אפילו שהא בינתים הרבה ולא היה יכול להזכר אפ"ה תלינן שבשגגה הוא מדהתחיל בה:

סעי' ב' - ש''צ שטעה ואינו יודע לחזור למקומו, יעמוד אחר תחתיו, ומתחיל מתחלת הברכה שטעה זה, אם היה הטעות באמצעיות; ואם היה בג' ראשונות, מתחיל בראש; ואם בג' אחרונות, מתחיל רצה.

כתב הטור ממשנה ברכות לד. והיכא שטעה ואינו יודע לחזור שאחר עומד במקומו מתחיל השני מתחלת ברכה שטעה זה ואם היה הטעות בג' ראשונות מתחיל בראש ובג' אחרונות מתחיל ברצה.

וכתב הב"י ודע שבפרק ט"ו מהלכות תפלה (אות ו) כתבו הגהות מיימוניות שאם שליח ציבור כהן ועולה לדוכן לישא את כפיו צריך ליזהר שלא יעמוד אחר תחתיו להקרות ולומר שים שלום אלא מי שכיון לבו לכל התפילה עם השליח ציבור ולא שח בשעה שהיה שליח ציבור מתפלל ע"כ. ומשם נלמוד דכי אמרינן שהעובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ויתחיל מתחלת הברכה שטעה בה היינו כשכיון לכל התפילה עם שליח ציבור ולא שח בשעה שהיה שליח ציבור מתפלל הא לאו הכי צריך להתחיל מתחלת התפילה ומיהו יש לומר דהתם שאני דאפשר לתקן מקודם שיחזיר שליח ציבור התפילה שיהיה איש אחד מיוחד שיכוין לכל התפילה עם שליח ציבור ואפילו אם לא נמצא מי שכיון לכל התפילה יאמר השליח ציבור עצמו שים שלום אבל היכא דאיתרמי שטעה שליח ציבור אפילו אם לא נמצא מי שכיון לכל התפילה אינו מתחיל אלא מתחלת הברכה מפני טורח ציבור וזה נראה יותר דאם לא כן לא הוה מישתמיט חד מהפוסקים לומר דבר זה:

וכתב הדרכי משה משמע מדברי ב"י דאם נמצא מי שכיון לכל התפילה עם השליח ציבור הוא ירד ויגמור התפילה ואם לא נמצא מי שכיון לכל התפלה ירד אחר שלא כיון ואפילו הכי לא יתחיל אלא מתחלת הברכה שטעה בה הש"צ.

וכ''פ מרן ש"צ שטעה ואינו יודע לחזור למקומו, יעמוד אחר תחתיו (כדרך שנתבאר לעיל סי' נ"ג), ומתחיל מתחלת הברכה שטעה זה, אם היה הטעות באמצעיות; ואם היה בג' ראשונות, מתחיל בראש; ואם בג' אחרונות, מתחיל רצה.

וכתב המ"ב (ס"ק ח') שהעומד תחתיו לכתחילה טוב שיהיה אותו האחר מי שכיון לכל התפלה עם הש"ץ ולא שח בשעה שהיה ש"ץ מתפלל ואם לא נמצא כזה יקחו אף מי שלא כיון בזה ואפ"ה גם בזה לא יתחיל אלא מתחלת הברכה מפני טורח הצבור:

עוד כתב (ס"ק ט') שבסימן נג' מבואר שהעולה תחתיו לא יהיה סרבן באותה שעה.

עוד כתב (ס"ק י') בימים נוראים שלפעמים נחלש הש"ץ באמצע הפיוטים ועומד אחר תחתיו צריך ליזהר שיתחיל העומד מתחלת הברכה מאתה בחרתנו ולא יחזור הפיוטים ומ"מ בדיעבד אם התחיל במקום שנשתתק ולא מראש אתה בחרתנו כיון שעדיין לפני השני לומר בסוף סליחות מחל לעונותינו אין להקפיד במה שקיצר באמצעיות:

עוד כתב (ס"ק יא') כיון ששלוש ראשונות ושלוש אחרונות חשובים ברכה אחת לכן אין לחלק חדא ברכה לשני אנשים ומשו"ה אין חילוק בין שטעה ודילג ברכה אחת מהג' ברכות או שטעה ונשתתק בהם באמצע ברכה או בין ברכה לברכה בכל גווני בג' ראשונות חוזר לראש ובאחרונות חוזר לרצה . (ובהלכה ברורה אות ז' כתב אם אמרו קדושה ואח"כ טעה, יתחיל השני מברכת אתה קדוש). וכתב בביה"ל (ד"ה ואם היה) שמדברי רעק"א והנשמת אדם מוכח שאם השני כיון מתחילת התפלה לש"צ לא צריך לחזור בשלוש ראשונות לראש, וכן אם כיון מתחילת רצה לא צריך לחזור באחרונות לרצה אלא לאותה ברכה שטעה בה. והסתפק הביה"ל אם צריך להתחיל מתחילת הברכה שטעה בה או אפילו יכול להמשיך מאמצע הברכה, וכתב שמהב"י שהביא את הגהומ"י ומה שלמד מדבריו משמע שצריך שיתחיל מתחילת הברכה ולא ימשיך מהאמצע. עוד כתב המ"ב שליח ציבור שהוא כהן ובאמצע התפילה נודע שמת אחד בבתים הסמוכים אם אפשר לסתום הפתחים והחלונות של ביהכ"נ או של בית שהמת שם ואע"פ שיש עוד טומאה דרבנן א"צ להודיע להש"ץ עד שיגמור תפילתו [ומיהו ודאי אם סיים תפילתו בלחש ולא התחיל עדיין בקול רם יאמרו לו ויצא ויחזור אחר בקול רם] אבל אם א"א ליזהר בזה צריך לצאת ואפילו באמצע התפלה והשני העומד תחתיו יתחיל מתחלת ברכה אם הוא באמצעיות: וכתב בביה"ל (ד"ה ואם היה) ובדיעבד אם הגידו לו אפי' הוא רק טומאה דרבנן פסק בפמ"ג דצריך לפסוק באמצע ומדברי הש"ת משמע דאין צריך לפסוק בזה שהוא מדרבנן באמצע התפילה עי"ש:

סעי' ג' - בכל מקום שיחיד שטעה חוזר, חוזר הש''צ שטעה בחזרה, חוץ מר''ח שחרית אם סיים החזרה, כיון שמזכיר במוסף.

בגמ' ברכות ל: תניא טעה ולא הזכיר של ראש חודש שחרית אין מחזירין אותו מפני שתפילת המוספין לפניו א"ר יוחנן ובציבור שנו. וכתב ה"ר יונה (שם ד"ה ובציבור) ובציבור שנו כלומר שליח ציבור כשטעה אין מחזירין אותו מפני טורח הציבור כיון דתפילת המוספין לפניו שיזכיר בה ענין ראש חודש אבל יחיד מחזירין אותו בין שהיה מתפלל בביתו יחידי בין שהיה מתפלל עם הציבור וכן פירש הרשב"א. וכך גירסת הרי"ף והרא"ש. וכתב הרא"ש דוקא בשחרית ומוסף שרגילים להתפלל כאחד הוא דסמכינן מתפילה לתפילה אבל לא מתפילת מוסף לתפילת מנחה. וכך משמע ברמב"ם, ולאפוקי מספרים דגרסי טעה ולא הזכיר ראש חודש בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה במוספין במוספין אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה במנחה: (לא הזכיר ר"ח במוסף צ"ל באופן שחל ר"ח בשבת ואמר מוסף של שבת ולא הזכיר ר"ח). ופסקו כן הסמ"ק והסמ"ג בשם בה"ג, וסיים הסמ"ג ויש ספרים שאינו שם בגמ', וכתב הב"י ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל סוברים שלא אמרו אלא בטעה בתפילת שחרית אבל טעה בתפילת המוספין חוזר הכי נקטינן: וכתב בהגהומ"י החדשות מצאתי בתשובת רש"י דהא דאמר תלמודא אין מחזירין אותו היינו דוקא כשסיים תפילתו כי ההיא דקאי עלה רבי חייא צלי והדר צלי אבל אי ליכא טירחא דצבורא כגון שלא סיים תפילתו חוזר לעבודה ע"כ וכן כתוב בשבלי הלקט (סי' קעא) בשם רבינו שמחה:

כתב הטור שכתב הסמ"ג בשם בה"ג ודוקא בראש חודש אבל בשבת וי"ט מחזירין ובסמ"ק כתב דאפילו בשבת וי"ט נמי אין מחזירין והכי מסתבר דמאי שנא שבת וי"ט מר"ח. אבל הב"י כתב שמדברי הרמב"ם נראה דוקא של ראש חודש אבל של שבת ויום טוב לא ומבואר כן בדברי סמ"ג בשם הלכות גדולות ופשטא דלישנא דברייתא הכי משמע מדקתני לא הזכיר של ראש חודש דאם לא כן ליתני ביום שיש בו מוסף טעה ולא הזכיר שחרית אין מחזירין אותו הילכך ודאי משמע דראש חודש דוקא קאמר והכי נקטינן: ומה שטען רבינו דמאי שנא שבת ויום טוב מראש חודש איכא למימר דבראש חודש שהוא יום עשיית מלאכה הקילו בכך מפני טורח ציבור כדי שלא יתבטלו ממלאכתן אבל בשבת ויום טוב שאין בהם עשיית מלאכה לא רצו להקל:

וכ''פ מרן כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל, ש"צ חוזר ומתפלל, אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם, חוץ משחרית של ר"ח, שאם שכח ש"צ ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו, אין מחזירין אותו, מפני טורח הצבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ר"ח; אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו, חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור. הגה: י"א דאם טעה בשחרית של שבת וי"ט, דינו כמו בר"ח, והכי נהגו (טור וסמ"ק).

וכתב המ"ב (ס"ק יג') אם שכח משיב הרוח וטל ומטר וכה"ג מחזירין אותו דדוקא ביעלה ויבא מפני שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן [פמ"ג]: וכתב בביה"ל (ד"ה חוץ משחרית) שהוא הדין אם שכח יעלה ויבא בשחרית של חוה"מ.

עוד כתב (ס"ק יד') מה שכתב הרמ"א שאם טעה בשחרית של שבת ויו"ט דינו כר"ח, רוצה לומר שהש"צ בחזרה שכח והתפלל של חול וסיים להתפלל אינו חוזר, אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לישמח משה או בי"ט לאתה בחרתנו כ"כ הפמ"ג ומדברי הרב בהג"ה לקמן בסימן רס"ח ס"ה קצת לא משמע כן: (ובהלכה ברורה אות יג' כתב אם לא סיים החזרה חייב לחזור לברכה רביעית ומזכיר של שבת). וכתב בביה"ל (ד"ה והכי נהוג) שאין זה מצוי שיאמר החזן תפלת חול בשבת ולא יזכירוהו השומעים, ואולי דכונת הרמ"א במ"ש והכי נהוג לענין אם חל שבת ויום טוב ביחד ושכח השליח צבור להזכיר של שבת דמהני במה שיזכיר של שבת במוסף גם לשל שחרית:

עוד כתב (ס"ק טו') שהלבוש הביא דעות בזה אם תפלת שחרית של שבת ויו"ט דינה כתפלת שחרית של ר"ח, ולא הכריע, אבל האחרונים כתבו כהרמ"א. (ובהלכה ברורה אות יג' כתב ש"צ שטעה והתפלל שחרית של חול בשבת למנהג הספרדים אם רצה לחזור ולהתפלל יש לו על מה שיסמוך. ואם חל ר"ח בשבת ולא אמר יעלה ויבא בשחרית, גם למנהג הספרדים לא יחזור).

סעי' ד' - טעה ש''צ בתפלת לחש שלו, בג' ראשונות חוזר לראש, ובשאר התפלה סומך על תפלת החזרה.

כתב הב"י כתב הרמב"ם בפ"י מהלכות תפילה (ה"ב) [ אלא שנוסחת הטור אינה מכוונת עם נוסחא דידן דהכי גרסינן בספרים שלנו ] מי שטעה באחת משלוש ברכות הראשונות חוזר לראש ואם טעה באחת משלוש ברכות האחרונות חוזר לעבודה ואם טעה באחת מן האמצעיות חוזר לתחלת ברכה שטעה בה ומשלים תפילתו על הסדר וכן שליח ציבור שטעה כשהוא מתפלל בקול רם על דרך זו הוא חוזר אבל אם טעה שליח ציבור כשהוא מתפלל בלחש אני אומר שאינו חוזר ומתפלל פעם שניה מפני טורח ציבור אלא סומך על התפילה שמתפלל בקול רם והוא שלא טעה בשלוש ראשונות שאם טעה בהם לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר עכ"ל . (לכאורה למה צריך הטעם בש"צ משום טורח ציבור, בלא טעם זה אפשר לצאת בחזרה כנ"ל סימן קכד' סעי' י'. וצ"ע.)

כתב הכל בו ש"צ ששכח יעלה ויבא בחזרה לא צריך לחזור לאמרו, כיון שכל החזרה היא באה רק בשביל הקדושה. והוא אמר יעלה ויבא כשהתפלל תפלת לחש. וכתב ע"ז הב"י ואינם דברים של טעם ומבואר בדברי הרמב"ם שכתבתי בסמוך שאע"פ שאמרו בלחש אם טעה כשחוזר התפילה בקול רם צריך לחזור וכן נראה שהוא דעת הפוסקים:

וכ''פ מרן אם טעה ש"ץ כשהתפלל בלחש, לעולם אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור, אלא סומך על התפלה שיתפלל בקול רם, והוא שלא טעה בג' ראשונות, שאם טעה בהם, לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר.

וכתב המ"ב (ס"ק טז') שאם טעה בתפלת ערבית שאין בה חזרה חוזר שאין לו על מה לסמוך, ומיהו בשבת יסמוך על ברכה מעין שבע דלא גרע מיחיד שסומך עליו כבסימן רס"ח [פמ"ג]:

עוד כתב (ס"ק יז') אם טעה בשלוש ראשונות חוזר הוא דוקא אם נזכר קודם תפלתו שהשלים דלית בזה טורח צבור כ"כ אבל אחר שהשלים תפילתו אינו חוזר כ"כ הלבוש וכן הסכימו עמו הרבה אחרונים. ובטור פליג ומקיל אפילו בג' ראשונות בכל גווני, שלא חוזר אפילו בג' ראשונות ונמצא בתוך התפלה והסומך עליו לא הפסיד [ח"א בשם א"ר וכן משמע בביאור הגר"א שהלכה כטור]: (ובהלכה ברורה אות ט' כתב שכדי לצאת ידי ספק יחזור ויתפלל ויעמוד שליח ציבור אחר תחתיו להתפלל תפלת החזרה).

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה