מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות תפלה · סימן קיז
סעי' א' - שואלים מטר מליל ז' בחשון ובחו''ל מיום שישים לתקופת תשרי עד יו''ט ראשון של פסח.
כתב הטור שמנהג אשכנז לומר בין בקיץ ובין בחורף ברך עלינו, רק בחורף אומרים ותן טל ומטר לברכה ובקיץ אומרים ותן ברכה, ולא מזכירים טל. אבל בספרד נוהגים שבימות החמה אומרים ברכנו ומזכירים טל, ואע"ג שהוא לא נעצר מתפללים עליו שיהיה לברכה.
ובמשנה תענית י. בשלושה במר חשון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בשבעה בו ואר"א הלכה כר"ג ותניא חנניא אומר ובגולה פירוש בבבל אין שואלין עד ס' יום אחר התקופה. ויום שישים כלאחר שישים ושואלין בו. ולדעת אבי העזרי בשם הירושלמי מונים שישים יום מתקופת תשרי מעת לעת. אבל הרא"ש כתב שלא נהגו כן אלא לעולם שואלין בתפלת ערבית של יום שישים. וכתב הטור שבאשכנז שואלים ביום שישים לתקופה ונגררים אחר בני בבל, ושהרא"ש כתב תמהני למה אנו נוהגין כבני גולה נהי שהתלמוד שלנו הוא בבלי מ"מ דבר שתלוי בארץ למה ננהוג כמותם אם בבל היתה מצולה ולא היתה צריכה למים כל הארצות הם צריכות למים במרחשון ולמה נאחר אותו עד ס' יום בתקופה ולמה לא נעשה כמשנתינו. ובפרובינציא שמעתי שהיו שואלין הגשמים ז' ימים במרחשון וישר מאוד בעיני ע"כ. וכתב הב"י שדברי הרא"ש הם בתשובה כלל ד' סימן י'. ולדעתו שם היה צריך שכל ארץ תתחיל לשאול מטר בזמן שהם צריכים לגשם, ולא כמו שנוהגים שכל הארצות שואלים ביום שישים לתקופה. ושכן דעת הרמב"ם ודוקא ארץ, אבל איי הים אינם נקראים ארץ בפני עצמן, הלכך כיחידים דמו ואומרים בשומע תפלה. אבל הר"ן כתב שלדעת הרי"ף והרמב"ם לענין הזכרה בין בארץ בין בחו"ל נקטינן כרבי יהודה שמזכיר מיום יו"ט אחרון של חג עד יו"ט ראשון של פסח, ולענין שאלה בארץ ישראל כרבן גמליאל, מז' בחשון, ובגולה עד שיגיע יום שישים בתקופה.
וכתב הטור ששואלים גשם כל זמן שמזכירים הגשמים וכתב הב"י היינו עד תפלת המנחה של ערב יו"ט הראשון של פסח ומשם והילך פוסקים מלשאול.
עוד הביא הב"י שהר"ד אבודרהם נתן תאריכים לועזים ליום שישים לתקופה. (ובהלכה ברורה אות ה' כתב שבזמנינו הוא במוצאי יום הרביעי לדצמבר למנינם. ובשנה שחודש פברואר יש בו עשרים ותשע יום מתחיל לשאול בתפלת ערבית של מוצאי החמישי לדצמבר למנינם, ובשנת אלפיים ומאה למנינם יתאחר יום שישים לתקופה יום אחד).
וכ''פ מרן ברכת השנים, צריך לומר בה בימות הגשמים: ותן טל ומטר, ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ס' אחר תקופת תשרי, (ויום התקופה הוא בכלל הס' הגה"מ פ"ב), ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון, ושואלין עד תפלת המנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח, ומשם ואילך פוסקין מלשאול.
וכתב המ"ב (ס"ק א') הנוסח בברכת השנים ושבענו מטובך [מ"א בשם הרא"ש ורש"ל] ובסידור האר"י כתוב מטובה. (ובהלכה ברורה אות ב' כתב שמנהג הספרדים לומר ושבע את העולם כולו מטובך).
עוד כתב (ס"ק ג') בתפלת ערבית שמתחיל יום ס' ואז יכריז השמש לאחר הקדיש קודם התפלה טל ומטר בכדי שידעו לומר ותן טל ומטר ואם לא הכריז אעפ"כ יאמרו: (והראני ידידי הרב אושרי מזור שליט"א שכ"כ בחזון עובדיה חנוכה עמוד רנט' שהש"צ מכריז בסיום ברכות ק"ש בין הקדיש לתפלת ערבית, ראש חודש, ולא חשיב הפסק כיון שהוא צורך התפלה. ושו"ר שהוא לשון מרן בסימן רלו' סעי' ב').
עוד כתב (ס"ק ד') יום שנפלה בו התקופה מחשבים מכלל הס' אפילו אם התקופה נופלת בחצי יום או אח"כ רק שיהא קצת קודם הלילה ולעולם ב' ימים בין התקופה להשאלה דאם התקופה ביום א' השאלה בתפילת ערבית השייכת ליום ד': וכתב בביה"ל (ד"ה תפלת ערבית) שאם שכח ולא שאל מטר בתפלת ערבית הראשונה כתב הפר"ח שלא חוזר כיון שעדיין לא נשלם שישים יום מעת לעת, ולדעת אבי העזרי מונים מעת לעת. ובספר מחזיק ברכה פסק דלא כהפר"ח, שאין הלכה כאבי העזרי, וחוזר. והפמ"ג כתב שחייב להתפלל ויעשה תנאי של נדבה. (ובהלכה ברורה אות ז' כתב אינו חוזר, ומכל מקום טוב ונכון שיחזור בתנאי של נדבה).
עוד כתב (ס"ק ו') בארץ ישראל ששואלים מליל ז' בחשון בדיעבד אם לא שאל מחזירין אותו ואינו דומה לערבית של ר"ח דשם הטעם משום דאין מקדשין החודש בלילה (ובהלכה ברורה אות ז' כתב נכון שקודם שיחזור יעשה תנאי של נדבה).
עוד כתב (ס"ק ה') בארץ ישראל שואלים בז' במר חשון לפי ששם צריך לגשמים לפי שגבוה היא מכל הארצות משא"כ בגולה ואנו בכל חו"ל בתר בני גולה דבבל אזלינן. בן א"י בחו"ל או להיפך אם דעתו בתוך שנה לחזור שואל כמקומו ואם דעתו אחר שנה שואל כמקום שהוא שם אע"פ שיש לו אשה ובנים בביתו כ"כ הפר"ח והביאו הפמ"ג ובספר ברכי יוסף הסכים בשם כמה גדולים לדעת מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו דכל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה ודלא כהפר"ח עי"ש (ובהלכה ברורה אות ח' כתב אם דעתו לחזור לארץ במשך השנה או השאיר אשה ובנים ישאל מז' בחשון עד יום שישים לתקופה בשמע קולנו ואם שכח אינו חוזר. ואם יצא אחר ז' בחשון ימשיך לשאול בברך עלינו. ותושב חו"ל אפילו דעתו לחזור שואל כבני ארץ ישראל בז' בחשון).
עוד כתב (ס"ק ז') שואלים עד תפלת המנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח ועד בכלל ואין חילוק בפסיקה בין א"י לחו"ל: וכתב בביה"ל (ד"ה עד תפלת המנחה) ואם טעה במעריב ליל ראשון של פסח והתפלל תפלת ש"ע של חול ונזכר לאחר שהתחיל ברך עלינו שהדין הוא שצריך לסיים כל אותה ברכה כמש"כ בסימן רס"ח אינו אומר טל ומטר כיון שגם הצבור אינם אומרים. ואם חלה השאלה ביום שבת וטעה והתפלל של חול והתחיל ברך עלינו ג"כ אינו אומר טל ומטר כיון שהציבור עדיין לא התחילו והיחיד נגרר תמיד אחר הצבור [מ"א]:
סעי' ב' - ארץ הצריכה לגשם בקיץ שואלים בשומע תפלה, ומי שטעה ושאל בברכת השנים יחזור בתנאי של נדבה.
בתענית יד: שלחו ליה בני נינוה לרבי כגון אנן דצריכינן מיטרא אפילו בתקופת תמוז כיחידים דמינן ובשומע תפילה או כציבור דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפילה ופסקו כן כל הפוסקים. והטעם שלא ישאלו בברך עלינו כמו ששואלים שם על הפרנסה, כתב הר"ן כיון שאם שואל בברך עלינו מתפרש הדבר כענין ששואל בחורף שמבקש על כל העולם, וכיון שהמטר מזיק לרוב העולם לא ישאלנו שם אלא בשומע תפלה. והב"י כתב שאם שואל פרנסה בברכת השנים נחשב מוסיף על הנוסח וזה מותר משא"כ אם יאמר גשם בקיץ נחשב כמשנה את הנוסח ואסור.
וכתב הב"י שאע"פ שלדעת הרא"ש בתשובה הנזכר בסעי' הקודם שבארץ גדולה כאשכנז בכללה או ספרד בכללה הצריכים לגשם יכולים לשאול בברכת השנים, הרי כתב באותה תשובה שלא נתקבלו דבריו וגם מדברי הר"ן (ב. ד"ה ואיכא למידק) שכתבתי לא משמע לחלק בכך.
וכתב המהר"י אבוהב שבמקום הצריכים לגשם וטעה היחיד ואמר ברך עלינו לא צריך לחזור כיון שהאמת נראה כדברי הרא"ש. וכתב הב"י ולע"ד היה נראה שכיון שלא נתקבלו דברי הרא"ש וכל העולם לא נהגו כן הוי ליה סוגיין דעלמא דלא כהרא"ש והילכך הטועה ושאל גשם צריך לחזור אפילו בארץ שכולה בכללה צריכה גשם בימות החמה ומכל מקום כיון שהרב ספק עלינו את הדבר מי יקל ראש כנגדו ולכן ראוי לצאת מידי ספק ולחזור ולהתפלל בתורת נדבה.
וכ''פ מרן יחידים הצריכים למטר בימות החמה, אין שואלין אותו בברכת השנים, אלא בשומע תפלה, ואפי' עיר גדולה כנינוה או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה, או אשכנז בכללה, כיחידים דמו בשומע תפלה; ומיהו אם בארץ אחת כולה הצריכים מטר בימות החמה, טעה בה יחיד ושאל מטר בברכת השנים, (אם רוצה) חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים (אבל אינו מחויב לחזור כלל), (ב"י בשם מהרי"א והרמב"ן והר"ן סבירי להו כהרא"ש).
וכתב המ"ב (ס"ק ט') שאומרים בשומע תפלה אפילו בתקופת תמוז שהגשמים הם סימן קללה. עוד כתב בשם הט"ז שהש"צ לא יאמר ותן טל ומטר לברכה בשומע תפלה. ושנהגו שהש"צ אומר בשומע תפלה פסוקים ושאר לשונות וכבר נדפס בסידורים. ובשבת ור"ח ויו"ט מזכירין י"ג מדות ואומרים מזמורי תהלים של מטר כדאיתא בסידורים:
עוד כתב (ס"ק י') אם טעה היחיד בארץ שצריכים גשם ונזכר קודם שסיים לא שייך לומר שיחזור לברכת השנים ויתפלל בנדבה אלא יסיים מתחלה כל תפלתו ואח"כ יחזור ויתפלל בתורת נדבה [מאמר מרדכי]: (ובהלכה ברורה אות יא' כתב למנהג הספרדים אם עדיין לא סיים תפלתו יחזור לברכת השנים).
עוד כתב (ס"ק יא') מה שכתב הרמ"א שלא חייב לחזור זה דוקא אם היה עצירת גשמים, אבל אם לא היה עצירת גשמים ושאל מטר במדינותינו מפסח ועד עצרת צריך מדינא לחזור ולהתפלל בתורת נדבה: וכתב בביה"ל (ד"ה הצריכים מטר) כיון שמדברי החיי אדם ודרך החיים משמע שסוברים שדוקא כשהיה עצירת גשמים סובר הרמ"א שלא מחייבים אותו לחזור אבל בלא עצירת גשמים אלא רק המקום צריך לגשם חייב לחזור ולהתפלל, לכן כשלא היה עצירת גשמים ורק הוא מקום שצריכים לגשם חייב לחזור ויתפלל בתנאי של נדבה. עוד כתב שהוא הדין בכל זה אם טעה ושאל מטר מז' מרחשון ולהלן במדינות שבח"ל הצריכין מטר בתחלת החורף יחזור ויתפלל ויתנה כנ"ל . (ובהלכה ברורה אות ד' כתב יצא ידי חובה ומכל מקום אם רצה אחר שסיים תפלתו לחזור ולהתפלל בתנאי של נדבה רשאי לעשות כן). עוד כתב בביה"ל (ד"ה ומיהו אם) דוקא ארץ שלמה שצריכה למטר לדעת הרא"ש יכולים לשאול מטר בברכת השנים אבל עיירות נחשבים כיחידים וישאלו בשומע תפלה גם לדעת הרא"ש, ואם טעו ושאלו בברכת השנים לכ"ע חוזר ולא צריך תנאי של נדבה. ודלא כהפר"ח שכתב שגם בעיר אחת אינו חוזר, שהרי בגמ' אמרינן שהעיר נינוה נחשבים כיחידים. עוד כתב הביה"ל (ד"ה טעה בה) לדעת הרמ"א שלא חייב לחזור, אפילו אם כל הציבור או הש"צ טעו ושאלו טל ומטר לא חוזרים, וציבור שטעו לא יחזרו בתנאי של נדבה, שציבור לא מתפללים נדבה כנזכר בסימן קז' סעי' ג'.
סעי' ג' - אם שאל מטר בימות החמה, מחזירין אותו.
כתב הטור ואם שאל מטר בימות החמה מחזירין אותו. וכתב הב"י כבר נתבאר בסימן קי"ד שכל שהזכיר גשם בימות החמה מחזירין אותו וכל שכן כששאל דהוי מיקל טפי ולדברי המפרש (הרמב"ן שם) שאם הזכיר טל ומטר אין מחזירין אותו צריך לומר דהיינו דוקא בהזכרה אבל בשאלה מודה שכל שהזכיר מטר אע"פ שהזכיר ג"כ טל דמחזירין אותו:
וכ''פ מרן אם שאל מטר בימות החמה, מחזירין אותו.
וכתב המ"ב (ס"ק יב') בין ששאל טל או לא שאל כיון ששאל מטר מחזירים אותו.
עוד כתב (ס"ק יג') אם שאל מטר אחר החג אף קודם ס' יום דתקופה במדינות הצריכות למטר בתחלת החורף צריך לחזור ולהתפלל רק בתורת נדבה: (ובהלכה ברורה אות יא' כתב טוב שקודם שיחזור יעשה תנאי של נדבה).
עוד כתב (ס"ק יד') מחזירים אותו היינו אם עקר רגליו חוזר לראש התפלה ואם לא עקר רגליו חוזר לתחלת ברכת השנים ואפילו אם נזכר קודם שסיים הברכה יחזור ג"כ לתחלת ברכת השנים. וכתב בביה"ל (ד"ה אם שאל) באופן שנזכר שטעה באמצע הברכה שצריך לחזור לתחלת ברכת השנים, אם לא התחיל רק מותן ברכה וכו' לא מיבעי אם נזכר בתוך כדי דיבור ודאי יצא בדיעבד אלא אפילו אם לאחר כדי דיבור התחיל ותן ברכה וברך שנתנו וכו' וסיים הברכה יצא בדיעבד.
סעי' ד' - לא שאל מטר בימות הגשמים מחזירים אותו, לא שאל טל אין מחזירין אותו.
בברכות כו: תניא טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים מחזירין אותו ובריש תעניות כתב הרי"ף (א:) ירושלמי (תענית פ"א ה"א) היה עומד בגשם והזכיר של טל
אין מחזירין אותו והתניא אם לא שאל בברכת השנים או שלא אמר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו ההוא דלא אדכר לא טל ולא מטר וכתב הר"ן (א: ד"ה היה עומד) בשם הרמב"ן דהבו דלא לוסיף עלה שדוקא בהזכרה שהיא שבח ורצוי מה ששואל טל במקום גשם, אבל בשאלה לא יתכן שתהא שאלת מה שאינו צריך לשאול עולה לו במקום מה שצריך לשאול הא ודאי ליתא. וכתב הב"י שכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"י מהלכות תפילה (ה"ח) וכן פירשו ה"ר יונה (יט: ד"ה ואומרים) והרא"ש (סי' יד) בפרק תפילת השחר: ודלא כהמרדכי שכתב שאם אומר טל ולא אמר מטר לא חוזר שעלה על דעתו שדין שאלה שוה לדין הזכרה ואין הדבר כן וכמו שנתבאר:
וכתב הטור אבל אם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו. וכתב הב"י זה פשוט מדגרסינן בריש תעניות (ג.) תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר מאי טעמא לפי שאינם נעצרים ואף על גב דגבי הזכרה איתמר משמע דהוא הדין לשאלה דהא טעמא דשאינן נעצרים שייך גבי שאלה כמו גבי הזכרה:
וכ''פ מרן אם לא שאל מטר בימות הגשמים, מחזירין אותו, אע"פ ששאל טל; אבל אם שאל מטר ולא טל, אין מחזירין אותו.
וכתב המ"ב (ס"ק טו') עיין במ"א ובש"ת שכתבו דאם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם ובסימן קי"ד בבה"ל ד"ה בלי חתימה הארכנו בזה וביררנו דיותר טוב שיאמר בש"ת דבזה יצא לכו"ע עתה מצאתי בספר קיצור ש"ע שפסק ג"כ הכי . (ובהלכה ברורה אות טו' כתב אם חתם מברך השנים יאמר שם ותן טל ומטר לברכה, וימשיך בתפלתו. וטוב שיחזור ויאמר בשמע קולנו). עוד כתב ואם נזכר קודם שסיים ברכת השנים יאמר במקום שנזכר אך אם נזכר אחר כשנים הטובות יחזור ויאמר וברך שנתנו כשנים הטובות כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה וטוב יותר שיתחיל ותן טל ומטר ויגמור כסדר: (ובהלכה ברורה אות טו' כתב למנהג הספרדים כל שנזכר קודם שחתם חוזר לתחלת הברכה).
סעי' ה' - נזכר קודם שומע תפלה שואל בשומע תפלה, חתם שומע תפלה יאמר שם, התחיל רצה חוזר לברך עלינו, השלים תפלתו חוזר לראש.
בברכות כט. א"ר תנחום אמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחית המתים מחזירים אותו, שאלה בברכת השנים אין מחזירים אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה. ואמרינן עוד בגמ' שם אם נזכר אחר שומע תפלה מחזירים אותו. וכתבו התוס' כל שלא עקר רגליו חוזר לשומע תפלה. וכן משמע בירושלמי, וכן הסכים ה"ר יונה. ולדעת הראב"ד חוזר לברכת השנים, והרשב"א כתב שמסתבר כהראב"ד אלא שלדעת רבינו האי חוזר לשמע קולנו ומפורש בירושלמי כדבריו. וכתב הרא"ש שכ"כ ה"ר יוסף בשם ר"ח שחוזר לשמע קולנו, ושדעת בה"ג שחוזר לברכת השנים וסובר שהתלמוד שלנו חולק על הירושלמי שראינו בדין הבדלה טעה בזו ובזו דהיינו שטעם קודם הבדלה, חוזר לראש התפלה ולמה לא יתקן טעותו שיבדיל עכשיו, אלא כיון שמחזירים אותו חוזר למקום הראוי שיאמר שם. הוא הדין כאן שטעה ולא הזכיר בשומע תפלה חוזר למקום הראוי שיאמר שם, והוא ברכת השנים. והירושלמי יסבור שלא דומה להבדלה, שבתפלה אם חוזר לשמע קולנו נחשב שתיקן התפלה ולכן לא הטריחוהו לחזור לברך עלינו משא"כ בהבדלה צריך לתקן מה שלא הזכיר הבדלה בתפלה ולשם כך צריך לחזור לראש. וכתב הרא"ש שדברי בה"ג דברי קבלה הם ויש לסמוך עליהם ושכן כתב הראב"ד. נמצא שלדעת הירושלמי והתוס' וה"ר יונה ורבינו האי והרשב"א וה"ר יוסף בשם ר"ח, חוזר לשומע תפלה. ולדעת בה"ג והראב"ד והרא"ש חוזר לברך עלינו וכתב הב"י שכן פסק הרמב"ם בפ"י מהלכות תפילה (ה"ט) וכיון שהרמב"ם והרא"ש ז"ל מסכימים כן הכי נקטינן: ונראה שאם נזכר אחר שחתם שומע תפילה קודם שהתחיל רצה שאומר ותן טל ומטר ואח"כ אומר רצה דכל שלא התחיל רצה כאילו לא סיים שומע תפילה חשבינן ליה וכמו שכתב רבינו בסימן קי"ד בשם אבי העזרי בנזכר קודם שהתחיל בתקע בשופר גדול: ונראה שאם השלים תפילתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחריה אע"פ שעדיין לא עקר רגליו כעקרם דמי וכמו שיתבאר בסימן תכ"ב:
וכ''פ מרן אם לא שאל מטר, ונזכר קודם שומע תפלה, אין מחזירין אותו, ושואל בשומע תפלה. (ואם היה לו תענית וצריך לומר עננו, יאמר השאלה קודם עננו) (אבודרהם), ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה, אם לא עקר רגליו, חוזר לברכת השנים; ואם עקר רגליו, חוזר לראש התפלה; ואם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אעפ"י שעדיין לא עקר רגליו, כעקורים דמי; ואם נזכר אחר שחתם שומע תפלה, קודם שהתחיל רצה, נראה שאומר ותן טל ומטר, ואחר כך אומר רצה.
וכתב המ"ב (ס"ק יז') מה שכתב הרמ"א שיאמר השאלה קודם עננו דשאלה חמורה מעננו דאם לא אמרה מחזירין אותו משא"כ בעננו:
עוד כתב (ס"ק יח') אם רגיל לומר תחנונים וסיים תחנוניו ואמר אחריהם הפסוק יהיו לרצון וגו' באמירת פסוק זה עשה היסח הדעת מלומר עוד תחנונים ונשלמה תפלתו אע"פ שלא התחיל עדיין עושה שלום:
עוד כתב (ס"ק יט') אם נזכר אחר שאמר בא"י יסיים למדני חוקיך ויאמר ותן טל ומטר ואח"כ כי אתה שומע וכו' [בה"ל לעיל בסימן קי"ד]: וכתב בביה"ל (ד"ה אם לא שאל) שאם מקלקל את הברכה כגון שאמר טל ומטר בימות החמה וכהאי גוונא בודאי אין לו תיקון בשומע תפלה, אבל אם החסיר מילים שהם עיקר הברכה כגון שחיסר ענין קיבוץ גלויות בברכת תקע בשופר אפשר שיכול להשלים בשומע תפלה. ולדעת הפר"ח אפשר להשלים בשומע תפלה אולם לפמ"ג לא יכול להשלים שם רק דברים שהם תוספת לתפלה כמו שאלת מטר והבדלה. וכתב הביה"ל שצ"ע למעשה אחרי שדעת הגר"א בסימן נט' סעי' א' שמספיק שחתם כהוגן יצא, ואף שאין כן דעת מרן עכ"פ בצירוף דעת הפר"ח אפשר שיכול להשלים בשומע תפלה.