אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות תפלה › סימן צד

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות תפלה · סימן צד

סימן צג

סעי' א' - העומד להתפלל בחו''ל, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים; היה עומד בא''י, יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קה''ק; היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש ויכוין ג''כ לבית קדשי הקדשים; היה עומד אחורי הכפורת, מחזיר פניו לכפורת.

כתב הטור מגמ' ברכות ל. ובבא בתרא כה: ובקומו להתפלל יחזיר פניו למזרח דתניא סומא ומי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין לבו לאביו שבשמים שנא' והתפללו אל ה' היה עומד בחו"ל יכוין פניו כנגד א"י שנא' והתפללו אליך דרך ארצם היה עומד בא"י יכוין פניו כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל העיר הזאת: היה עומד בירושלים יכוין פניו כנגד בבהמ"ק שנאמר והתפללו אל הבית הזה היה עומד בבהמ"ק יכוין פניו כנגד קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה היה עומד אחורי הכפורת מחזיר פניו כנגד הכפורת נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב במערב מחזיר פניו למזרח בצפון מחזיר פניו לדרום בדרום מחזיר פניו לצפון. נמצא כל ישראל מכוונין לבם לאביהם שבשמים א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא מאי קרא כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות תל שהכל פונין בו וכהך שמעתתא קיימא לן ולא כההיא דב"ב דפליגי אמוראי בפרק לא יחפור איכא מ"ד שכינה במזרח וצריך להחזיר פניו למזרח ואיכא מ"ד שכינה במערב וצריך להחזיר פניו למערב.

וכתב הב"י מ"ש וכהך שמעתתא קיימא לן ולא כההיא דבבא בתרא כן כתבו התוספות והרא"ש. כתב ה"ר יונה בפרק תפילת השחר (כ: ד"ה היה) היה עומד בחוצה לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל לא תימא כנגד ארץ ישראל בלבד אלא כנגד ארץ ישראל וכנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדשי הקדשים וכשעומד בירושלים אין צריך לכוין כנגד ירושלים שהרי כבר עומד בתוכה אבל יש לו לכוין כנגד בית המקדש וכנגד בית קדשי הקדשים:

וכ''פ מרן בקומו להתפלל, אם היה עומד בחוץ לארץ, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים; היה עומד בא"י, יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קה"ק; היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש ויכוין ג"כ לבית קדשי הקדשים; היה עומד אחורי הכפורת, מחזיר פניו לכפורת.

וכתב המ"ב (ס"ק א') היה עומד בחו"ל פי' כשעומד בחו"ל למזרחה של א"י יכוין פניו למערב שהוא כנגד א"י וכשעומד מצד מערב כמו במדינותינו יהפוך פניו למזרח וכן בכל הרוחות וכן הביאור במה שכתב לקמיה היה עומד בא"י יחזיר פניו וכו' היה עומד בירושלים יחזיר פניו וכו':

עוד כתב (ס"ק ג') ויכוין גם וכו', ר"ל יכוין לבו אע"פ שא"א לו להחזיר פניו נגדם ור"ל שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים:

עוד כתב (ס"ק ו') אחורי הכפורת, פי' במערבו של בהמ"ק:

עוד כתב (ס"ק ז') מחזיר פניו לכפורת שנאמר והתפללו אל המקום הזה ויראה את עצמו כאלו הוא עומד לפני הכפורת.

וכתב בביה"ל (ד"ה היה עומד אחורי הכפורת) פירש המ"א שהשו"ע שאמר אחורי הכפורת כולל בזה כל הצד שנגד מערב בהמ"ק ואף דזה לכאורה נכלל במה שאמר מתחלה היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש דכולל מסתמא בדבריו לכל רוחותיו י"ל דה"א כיון די"א בגמרא דשכינה במערב אין ראוי לעמוד באחוריו למערב ולהשתחות נגד מזרח והאי יחזיר פניו קאי רק אם עומד במזרח צפון ודרום קמ"ל דלא קי"ל הכי:

סעי' ב' - אם מתפלל לרוח משאר רוחות, יצדד פניו לצד א''י אם הוא בחו''ל; ולירושלים, אם הוא בא''י; ולמקדש, אם הוא בירושלים.

בגמרא בבא בתרא כה: א"ל רבי חנינא לרב אשי כגון אתון דיתביתו בצפונה של ארץ ישראל אדרימו אדרומי:

וכ"כ הטור ואנן שמחזירין פנינו למזרח מפני שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל וכשנחזיר פנינו למזרח נמצינו מתפללין כנגד ירושלים.

וכתב הב"י כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל ותימה על המנהג שאנו נוהגים להתפלל לצפון ולדרום ולא היה לנו להתפלל אלא למזרח כדברי המחבר ונראה שיש לנו להחזיר הפנים בצד המזרח כשאנו מתפללין לצפון ולדרום כדאמרינן בפרק לא יחפור דמצדד אצדודי פירוש שהמתפלל לצפון ולדרום יש לו להטות פניו לצד ארץ ישראל עכ"ל: ומיהו רש"י (ב"ב שם ד"ה דמצדד) פירש דמצדד אצדודי מעט לצד הדרום. משמע שפניו כלפי מזרח והוא מצדד כלפי דרום כדי שיחכים או כלפי צפון כדי שיעשיר. ועם כל זה כיון דאשכחן דמצדד אצדודי מהני יש ללמוד משם למתפלל כלפי צפון או דרום דסגי בשיצדד פניו כלפי ארץ ישראל. וכן כתב סמ"ג (עשין יט קא ע"ד) גרסינן בפ"ב דבבא בתרא אתון דיתביתו לצפונה דארץ ישראל אדרימו ואנו יושבים במערב ארץ ישראל ומכוונים למזרח כנגדה ואע"פ דאמר מר הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין מכל מקום צריך לצדד פניו למזרח כדמסיק התם עכ"ל:

וכ''פ מרן אם מתפלל לרוח משאר רוחות, יצדד פניו לצד א"י אם הוא בחו"ל. ולירושלים, אם הוא בא"י. ולמקדש, אם הוא בירושלים. הגה: ואנו שמחזירין פנינו למזרח, מפני שאנו יושבים במערבה של א"י, ונמצא פנינו לא"י (טור וסמ"ג). אין עושין מקום הארון וצד התפלה נגד זריחת השמש ממש, כי זהו דרך המינים, רק מכוונים נגד אמצע היום (הגהות אלפסי החדשים). ומי שרוצה לקיים אמרם: הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים, מכל מקום יצדד פניו למזרח.

וכתב המ"ב (ס"ק ח') אם מתפלל לרוח משאר רוחות כגון שרוצה להחכים או להעשיר ואמרו חז"ל הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין או כגון שרוכב על החמור ואי אפשר לו להחזיר את עצמו לצד א"י מ"מ יצדד פניו לקיים מה שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם:

עוד כתב (ס"ק ט') לפי שצריך להתפלל לצד מזרח נהגו לקבוע ההיכל שס"ת בתוכו בכותל מזרחי ואם א"א לו לקבוע במזרח יקבע בדרום ועכ"פ לא למערב שיהיה אחורי העם להיכל ומיהו אפילו קבעו ההיכל בכותל אחר צריך למתפלל להחזיר פניו למזרח:

עוד כתב (ס"ק י') אם עמד לצפון או לדרום והזכירו לו אסור לעקור רגליו להפוך למזרח אלא יעקם פניו למזרח ודי בזה אפי' אם מתפלל עם אחרים שפניהם למזרח. ואם א"א או שעומד פניו למערב יכוין לבו לק"ק ולא יעקור רגליו. אך אם מתפלל בביהכ"נ דאוושא מילתא מצדד בפמ"ג לומר דיהפוך את עצמו לצד הקהל. וכן פסק בספר שולחן שלמה. (וכ"כ בהליכות עולם ח"א עמוד קמו' אולם בהלכה ברורה אות ה' כתב טעה והחל להתפלל לצד מערב, ומפנה אחוריו אל המזרח ואל ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש, צריך לעקור רגליו ולהפנות גופו ופניו כלפי המזרח, בין שהוא בבית הכנסת ובין כשהוא בביתו). עוד כתב ביהכ"נ שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום העולם וכולם מתפללים נגד ארון הקודש הוא לצד דרום אף שהוא שלא כהוגן וכנ"ל בסק"ט מ"מ הבא להתפלל שם יתפלל לצד שהצבור מתפללין אך יצדד פניו למזרח:

עוד כתב (ס"ק יא') מה שכתב הרמ"א שלא לעשות צד התפלה כנגד המזרח ממש, רק נגד אמצע היום לאו דוקא אמצע היום אלא ר"ל בערך חצי שעה או שעה אח"כ שאז השמש כבר נדה הרבה ממקומה ומשערים כ"ז בעת שיחול תקופת ניסן או תשרי או שבוע אחד קודם לזה.

כתב הלבוש במדינותינו שאין אנו יושבין במערבה של א"י מכוון רק נוטה ג"כ לצפונו שיעמידו כותל ביהכ"נ נוטה קצת לצד מזרחית דרומית של העולם שאז תעמוד מכוון כנגד א"י ובהמ"ק וקדשי קדשים וכן כל מדינה לפי תחנותה יעמידו הביהכ"נ לפי דרכם. וכתב בביה"ל (ד"ה אין עושין) שכתב הב"ח שדברי הלבוש נכללים במה שכתב הרמ"א שמכונים כנגד אמצע היום.

ואם מזדמן למקום שהכותל הוא כנגד המזרח במקום להיות מזרחית דרומית, יצדד פניו נגד מזרחית דרומית, אך אם מזדמן לו שעומד ומתפלל בצד דרום ארון הקודש לא יעשה כן שאז יהיה נראה כהופך עורף ולא פנים כלפי ארון הקודש, וכתב בפמ"ג דבמקומות שעושין הכותל ממש נגד המזרח טוב לעשות מקום הרב לצפון ארון הקודש כדי שיוכל להדרים ויחכים דבדרום א"א להדרים וכנ"ל, ובמקומות שעושין כלבוש ראוי להושיב הרב לימין הארון אם לא להסיר מחלוקת אל יקפיד:

עוד כתב (ס"ק יב') מה שכתב הרמ"א שמי שרוצה לקיים אמרם: הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים, מכל מקום יצדד פניו למזרח. רש"י פירש איפכא שיעמוד למזרח ויצדד פניו לדרום או לצפון וכן מנהגנו ונכון הוא כדי שלא יהא חלוק בעמידתו מן הצבור. כתב הפמ"ג דבמקומות שעושין כלבוש (הכותל לצד מזרחית דרומית) א"צ להדרים דבלא"ה כן הוא גם א"א להצפין דנראה כהופך פניו מא"י.

סעי' ג' - מי שאינו יכול לכוין הרוחות, יכוין לבו לאביו שבשמים.

בגמ' ברכות ל. תניא סומא ומי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין לבו לאביו שבשמים שנא' והתפללו אל ה'.

וכ''פ מרן מי שאינו יכול לכוין הרוחות, יכוין לבו לאביו שבשמים.

וכתב בביה"ל (ד"ה מי שאינו) ונראה דטוב שיצדד פניו לצד אחד מצדדיו, שגם אם גופו למערב עכ"פ פניו יהיו או לצפון או לדרום.

סעי' ד' - הרוכב על החמור, או הולך ברגליו, מתפלל דרך הילוכו; וכן אם היה בספינה או ע''ג קרון, אם לא יוכל לעמוד, יושב במקומו ומתפלל. ואף אם אין פניו כנגד ירושלים, ואפילו שלא במקום סכנה, והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו ויישוב דעתו. ויש מחמירין לעמוד באבות, וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה.

בברכות ל. ת"ר היה רוכב על החמור והגיע זמן התפילה אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה ויתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי.

וכתבו התוספות (ד"ה הלכה) הלכה כרבי שלא ירד למטה ואפילו שלא במקום סכנה ואפילו במהלך מתפלל ואינו צריך להחזיר פניו כנגד ירושלים. וכן כתבו המרדכי והרא"ש והרשב"א. וכתב הרשב"א ואפילו הולך דרך קצרה בתוך התחום. ודלא כה"ר יוסף שפירש דאיירי במקום סכנה:

אבל ה"ר יונה (שם) כתב שלא יתפלל כשהוא מהלך וכן צריך לעכב הבהמה מללכת והיכא שאי אפשר לו להתעכב מפני שהשיירא הולכת מותר ובלבד שיעכב אותה באבות מפני שבאבות אפילו בדיעבד אמרו שצריך כוונה ואם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל. וכתב הטור מתפלל דרך הלוכו ואפילו הולך ברגליו ויש מחמירין לעמוד באבות: וכתב הב"י ולענין הלכה נראה שאם אפשר לעכב הבהמה באבות יעכב ואם הוא במקום סכנה אפילו באבות לא יעכב. והיכא שהתפלל והוא מהלך יתבאר בסמוך שכשיגיע למקום תחנותו צריך לחזור ולהתפלל מעומד:

כתוב באהל מועד (תפלה דרך ג נתיב יב) הרוכב אין צריך לירד למטה אלא מתפלל כשהוא רוכב ואפילו במהלך ברגליו מותר להתפלל בדרך אלא שיש מחמירין לעמוד באבות. וכתב בשם התוס' (ד"ה מסמך) דהביננו אומר מעומד משום שהיא ברכה אחת. ומכאן למד שגם ביו"ט שמתפלל שבע ברכות לא יתפלל כשהוא מהלך אלא מעומד דלא גמרינן שבע ברכות מי"ח. וכגון שיוצא ביו"ט שני ללוית המת, או יצא באונס.

וכתב הרוקח היה רוכב על החמור יושב ומתפלל אם יכול יחזיר פניו כנגד בית קדשי הקדשים, ואם לא יכול, יכוין לבו כנגד בית קדשי הקדשים:

והטעם שמתפלל כשהוא מהלך לרש"י והרא"ש מפני שקשה עליו עיכוב הדרך. ולפי זה אם לא קשה לו עיכוב הדרך כגון שהקדים את השיירא ועתה ממתין לה ויש לו מי שיתפוס חמורו, ירד מעל החמור ויתפלל. אבל לרבנו יונה הטעם מפני שבירידה ובעלייה תתבלבל מחשבתו ולא יוכל לכוין ולפי טעם זה אף ע"פ שהוא צריך להתעכב ולהמתין השיירא לא ירד.

וזה לשון רבינו ירוחם (נתיב ב ח"ה כו ע"ג) ההולך בדרך ומתפלל י"ח אין לו לעמוד מדרכו שאם יאחר דרכו לא יהא דעתו מיושבת עליו כך כתבו המפרשים וכן כתב הרא"ש ונראה לי כי הכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו וישוב דעתו עכ"ל ודברים נכונים הם:

וכ''פ מרן היה רוכב על החמור, אין צריך לירד ולהתפלל, אפילו אם יש לו מי שתופס חמורו, אלא מתפלל דרך הילוכו; וכן אם היה בספינה או ע"ג קרון, אם יוכל לעמוד, עומד; ואם לאו, יושב במקומו ומתפלל. או אם היה הולך ברגליו, מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו כנגד ירושלים, אפילו שלא במקום סכנה, כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרד לבו ולא יוכל לכוין והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו ויישוב דעתו. ויש מחמירין לעמוד באבות, וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה.

וכתב המ"ב (ס"ק יד') בספינה או בקרון אם יכול לעמוד עומד, ר"ל שאינו יושב אלא עומד על רגליו אבל מ"מ מהלך בתנועות הספינה והקרון שהולכין כדרכן:

עוד כתב (ס"ק טו') בכל אופן יחזיר פניו לא"י אם אפשר לו: ובביה"ל (ד"ה היה רוכב) כתב שהתוי"ט כתב שהיושב בספינה אין צריך להחזיר פניו. והשאיר דבריו בצ"ע. (ובהלכה ברורה אות ז' כתב היה

רוכב על גבי בהמה או יושב בספינה או בקרון צריך לכוין פניו כנגד ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש כל שיכול לעשות כן).

עוד כתב (ס"ק טז') אם קדם הוא להשיירא וממתין עליהם ויש לו מי שיאחוז את בהמתו ירד למטה ויתפלל וכ"ש כשמהלך ברגליו שצריך הוא לעמוד ולהתפלל שבעמידה זו לא יטרד לבו כיון דבלא"ה צריך הוא להמתין על השיירא:

עוד כתב (ס"ק יז') כשעומד באבות אם הוא רכוב על הבהמה יעמידה עד גמר ברכת אבות אבל א"צ לירד ממנה:

סעי' ה' - היה יושב בספינה או בעגלה, אם יכול לעמוד במקום הכריעות, עומד כדי שיהיה כורע מעומד, ופוסע ג' פסיעות.

כתב הטור וכן אם היה בספינה או על גבי קרון יושב ומתפלל. וכתב הב"י נראה שלמד כן מדתניא בפרק תפילת השחר (ל.) השכים לילך בקרון או בספינה מתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא. רבי שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ואח"כ מתפלל. ואמרינן במאי קא מיפלגי מר סבר תפילה מעומד עדיף ומר סבר מיסמך גאולה לתפילה עדיף אלמא דכשיושב בקרון או בספינה מתפלל מיושב וטעמא דקרון מפני שאי אפשר לעמוד מפני שמתנועע לכאן ולכאן והאי טעמא שייך נמי בספינה. ורש"י כתב דטעמא דספינה משום ביעתותא דמיא. וזה לשון ארחות חיים (סי' מד) היה יושב בספינה או בעגלה כתב ה"ר יצחק אבן גיאת אם יכול לעמוד בהגיעו למקום הכריעות עומד כדי שיהא כורע מעומד ומפסיע שלוש פסיעות ואע"פ שיושב בכל התפילה שפיר דמי ואם אי אפשר מתפלל כל תפילתו בשבתו עכ"ל: וכך כתב הרמב"ם בפ"ה (ה"ב) היה יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד יעמוד ואם לאו ישב במקומו ויתפלל.

וכ''פ מרן היה יושב בספינה או בעגלה, אם יכול לעמוד במקום הכריעות, עומד כדי שיהיה כורע מעומד, ופוסע ג' פסיעות. הגה: אע"פ שיושב בכל התפלה, מ"מ אם אפשר לו לעמוד, יעמוד, כדי לקיים הכריעות והפסיעות כדרכן. (ב"י בשם א"ח) ואם א"א לו, כגון שרוכב על הבהמה, יחזיר הבהמה שלוש פסיעות לאחריה, ועולה לו כאלו פוסע בעצמו (הגהות אלפסי החדשים ס"פ תפלת השחר).

וכתב המ"ב (ס"ק יח') כשמהלך ברגליו יראה לעמוד קצת בשעת הכריעות ויפסע לאחוריו ג' פסיעות:

סעי' ו' - חולה, מתפלל אפי' שוכב על צידו, והוא שיכול לכוין דעתו.

כתב הב"י כתב הרמב"ם בפ"ה (ה"ב) חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו והוא שיכול לכוין את דעתו. ובהגהות מימוניות החדשות (אות ב) כתוב רש"י היה נוהג שלא להתפלל בשעת חליו אלא ק"ש בלבד קרא. וכן כתוב בכל בו (סי' יא ה ע"ג). וכתוב בכתבי מה"ר ישראל (תרומת הדשן ח"ב) סימן נ"ז דרש"י לא היה מתפלל בחליו רק ק"ש קרא, והרמב"ם כתב דהחולה מתפלל בשכיבה על צדו. ודאי דליכא מאן דפליג דאנוס מצי להתפלל מיושב כדמוכח בפרק תפילת השחר, אלא רש"י היה חולה כל כך שלא היה יכול לכוין בתפילתו, ובק"ש שאין צריך לכוין רק בפסוק ראשון קרא, והרמב"ם איירי שאינו חולה כל כך. עכ"ל. ובסימן ק"ח יתבאר אם אחר כך משלים תפילתו: כתוב בארחות חיים בשם פסיקתא אם אין אתה יכול התפלל על מטתך אם אין אתה יכול ואתה אנוס מחולי או מדבר אחר אמור בלבבך שנאמר (תהלים ד ה) אמרו בלבבכם:

וכ''פ מרן חולה, מתפלל אפי' שוכב על צידו, והוא שיכול לכוין דעתו. (ואם א"א לו להתפלל, מ"מ יהרהר בלבו שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם) (תהילים ד, ה), (ב"י בשם א"ח ופסיקתא).

וכתב המ"ב (ס"ק כ') וזקן שאינו יכול לעמוד ישב במקומו ויתפלל ואם יכול לעמוד במקום הכריעות כדי שיהיה כורע מעומד יעמוד שם:

עוד כתב (ס"ק כא') מה שכתב הרמ"א יהרהר בלבו, ואפשר דיוצא בזה בדיעבד וא"צ לחזור ולהתפלל אפילו אם הבריא בזמן תפלה מאחר שאנוס הוא עתה ועיין פר"ח ופמ"ג ועיין לעיל בסימן ס"ב ס"ד במ"ב ובה"ל שם . (ובהלכה ברורה אות יד' יחזור ויתפלל בתנאי של נדבה). עוד כתב ואם אינו יכול לכוין דעתו קורא ק"ש לבדה אם אפשר לו לפי שכונת ק"ש אינה אלא פסוק ראשון ובקל יוכל לכוין:

סעי' ז' - המתיירא לעזוב מקחו אין דעתו מיושבת עליו, מתפלל יושב ופטור משלוש פסיעות, וכריעות כורע.

כתב הב"י כתוב בארחות חיים (סי' מה) בשם רש"י שמי שהיו לו גוים מכאן ומכאן ומתיירא שמא יפסיקו תפילתו או יפסידו מקחו שישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו, ואע"פ שצריך לעשות שלוש פסיעות בסוף התפילה יושב ומתפלל וכורע עכ"ל. וכן כתב בשבלי הלקט (תפלה סי' יח) בשם רבינו האי שכיון שמתיירא לעזוב מקחו, אין דעתו מיושבת עליו מתפלל יושב ופטור משלוש פסיעות, וכריעות כורע עכ"ל:

וכ''פ מרן מי שהיו לו אנסים מכאן ומכאן, ומתירא שמא יפסיקוהו תפלתו או יפסידו מקחו, ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו; ואע"פ שצריך לעשות שלושה פסיעות בסוף התפלה, יושב ומתפלל וכורע.

סעי' ח' - יש ליזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחבירו, בשעת תפלה.

כתב הב"י נראה שיש ליזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחבירו בשעת תפילה דהויא לה עמידה מן הצד ולאו עמידה היא, כמו שיתבאר בסימן קמ"א (ד"ה ומטעם) בסייעתא דשמיא. וכן כתבו הגהות מיימוניות בפ"ה (אות ז):

וכ''פ מרן יש ליזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחבירו, בשעת תפלה.

וכתב המ"ב (ס"ק כב') לטעם שעמידה ע"י סמיכה לא חשיבה עמידה, לפי זה סמיכה קצת דהיינו שסומך במקצת שאם ינטל אותו דבר לא יפול שרי. וי"א הטעם דצריכה להיות באימה, ולפ"ז בכל גווני אסור. ובמקום הדחק יש להקל כטעם הראשון. ועיין לקמן בסימן קמ"א ס"א ובמש"כ שם:

עוד כתב (ס"ק כג') יזהר שלא יסמוך עצמו ע"ג שטענדער וכן בכל מקום שצריך עמידה כגון בשעה שרואה ס"ת נגדו וכל כיוצא בזה:

עוד כתב (ס"ק כד') חולה, אם ברי לו שיוכל לכוין בעמידה ע"י סמיכה יעשה כן, ואם לאו יתפלל מיושב:

סעי' ט' - מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד, ואינו צריך להוסיף בה דבר.

בברכות ל. רב אשי מצלי בהדי ציבורא ביחיד מיושב כי הוה אתי לביתיה הדר ומצלי מעומד, ופירש רש"י בשבת הרגל היו העם הולכים לבית המדרש וכשמגיע זמן ק"ש קורין והדרשן דורש והעם נשמטין ומתפללין איש איש לבדו, ורב אשי היה ראש ישיבה במתא מחסיא ודרש והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש, אלא כשמגיע זמן ק"ש לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים הוא קורא את שמע וסומך גאולה לתפילה ומתפלל מיושב, שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הציבור לעמוד מפניו ע"כ. וכתב הב"י למדנו מכאן שמי שהיה מוכרח להתפלל מיושב כשיוכל יחזור להתפלל מעומד, מיהו אפשר היה לומר דהיינו דוקא כגון רב אשי שהיה מכוין בתפילתו אבל כגון אנו שאין אנו מכוונים בתפילתינו לא יחזור להתפלל דקרית ביה למה לי רוב זבחיכם, וכמ"ש הטור בסימן ק"ז בשם הרא"ש (תשו' כלל ד סי' יג): אלא שהתוספות כתבו שם (ד"ה מסמך) בשם הר"מ דהכא כי הדר לביתיה מצלי מעומד, כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי בהדי ציבורא ביחיד מיושב כדי לקרוא ק"ש בעונתה וכי הדר לביתיה מצלי מעומד עכ"ל. ונראה מדבריהם שמי שמתפלל מיושב מדינא חייב לחזור ולהתפלל מעומד: ומשמע מהא דרב אשי שמי שהתפלל מיושב כשחוזר להתפלל מעומד אין צריך לחדש דבר בתפילתו דהא סתמא קאמר הדר ומצלי מעומד משמע דמצלי תפילה הנהוגה בלי תוספת ומגרעת:

וכ''פ מרן מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד, ואינו צריך להוסיף בה דבר. הגה: ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון, אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים, יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עובדי כוכבים, שלא יבלבלוהו בני הבית; אבל אם א"א לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו, יתפלל במלון באיזה קרן זוית (תרומת הדשן סימן ה' /ו'/).

וכתב המ"ב (ס"ק כה') שכן הדין למתפלל כשהוא מהלך בדרך, שחוזר ומתפלל מעומד.

עוד כתב (ס"ק כו') צריך לחזור ולהתפלל מעומד דוקא כשלא עבר זמנה: (ובהלכה ברורה אות כתב טז' אם עבר זמנה יתפלל תשלומין בתנאי של נדבה).

עוד כתב (ס"ק כז') אינו צריך לחדש בה דבר כיון דזה לא הוי כמתפלל בתורת נדבה דקי"ל לקמן בסימן ק"ז דצריך לחדש בה. ולדינא הסכימו האחרונים שא"צ לחזור ולהתפלל שנית וכן המנהג שאין עוברי דרכים שהתפללו בדרך במיושב חוזרין ומתפללין שנית, ומ"מ אם הוא רוצה יכול להתפלל שנית בתורת נדבה אם הוא בטוח שיכוין לבו בתפילתו, כמש"כ ס"ס ק"ז וא"צ לחדש בה דבר דזה שמתפלל עתה בעמידה הוא כחידוש. כ"כ בספר מגן גבורים, ומדברי פמ"ג משמע שאין כדאי להתפלל היום נדבה: (ובהלכה ברורה אות טז' כתב יחזור ויתפלל ויעשה תנאי של נדבה).

עוד כתב (ס"ק כט') מה שכתב הרמ"א שלא יתפלל במלון של עו"ג, שבודאי יש בו גילולים ותועבות ואין להכניס לשם דבר שבקדושה שהרי מרע"ה אמר כצאתי את העיר וגו' ולא רצה להתפלל במצרים לפי שהיתה מלאה גילולים:

עוד כתב (ס"ק ל') מה שכתב הרמ"א שלא יבלבלוהו בני הבית תיבות אלו צ"ל בסוף אחר תיבת קרן זוית, ור"ל שלא יחוש רק למצוא קרן זוית שלא יבלבלוהו, אבל לא יחוש לגילולים שהרי כל תפלתינו בעיירות מלאות גילולים. ואם בכותל מזרחי שם תלוים גילולים אל יתפלל לאותו צד אלא לצד אחר אע"פ שאינו מזרח. ואם א"א להסתלק מן הדרך וצריך להתפלל מהלך או מיושב וגם במלון יודע הוא שלא ימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו מוטב להתפלל בדרך מיושב או מהלך כיון שאז יכול לכוין יותר, ומ"מ אם יכול להתפלל במלון בבקעה או בחצר או בגינה מוטב ויצא ידי שניהם ויתפלל במעומד ובכונה: (ותרומת הדשן הזה הביאו הב"י סוף סימן צ' וז"ל כתוב בתרומת הדשן (סי' ו) שמי שהוא בדרך קרוב למלון אם יוכל להסתלק מן הדרך כל כך שקרוב הדבר לגמרי שלא יבואו עוברי דרכים ויפסיקוהו שפיר טפי להתפלל בדרך מלהתפלל במלון בעיר שכולה גוים מפני שבעיר הרבה גילולים ובתי טומאה וכמעט אין מלון שלא תמצא בה הרבה צלמים אמנם אם אין בירור שלא יפסיקוהו עוברי דרכים בשדה גם שאפשר לו למצוא חדר או קרן זוית במלון שיוכל להתפלל שם בלב פנוי ולא יבלבלוהו בני הבית אז שפיר טפי להתפלל במלון):

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה