אור ברסלב
מנחת שי - הלכות יום טוב סימן תקכה - דין הלואה ביום טוב - ובו ב' סעיפים

מנחת שי - הלכות יום טוב

סימן תקכה - דין הלואה ביום טוב - ובו ב' סעיפים

סימן תקכד - כמה דברים האסורים ביום טוב - ובו ב' סעיפים

א. הלואת יום טוב ניתנה ליתבע בדין (ועיין לעיל סימן ש''ז סעיף י''א):

המלוה דבר לחבירו ביו"ט ולא רוצה להחזיר לו, אחר יו"ט יכול לתובעו בב"ד.

במשנה שבת קמח. שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני. והטעם אומרת הגמ' כיון שהלואה משמע לזמן מרובה שסתם הלואה שלושים יום לכן יש חשש שיבא לכתוב כדי לזכור את ההלואה אבל כשמשנה לומר לו השאילני יתן ליבו המלוה על שאמר לו השאילני ולא אמר הלוני כדי שיזכור שלא לכתוב ולא יבא לכתוב. ולדעת רב יוסף בגמ' קמח: אף שאומר השאילני עדיין יש חשש שמא יבא לכתוב אם נאמר שהלואת יו"ט נתנה ליתבע ולכן פוסק שהלואת יו"ט לא נתנה להתבע כדי שלא יבא לכתוב ורבה סובר שאחר שאמר השאילני אין שוב חשש שמא יבא לכתוב ולכן פוסק שהלואת יו"ט ניתנה ליתבע ואדרבא אם נאמר שלא נתנה ליתבע ימנע ולא ילוה לו וימנע משמחת יו"ט.

והרי"ף כתב שיש שפסקו כרב יוסף שהוא רבו של רבה ויש שפסקו כרבה שהוא בתראה. והתוספות והרמב"ם פסקו כרבה שנתנה ליתבע והכי נקטינן.

וכתב בד"מ שכתב רבינו ירוחם שכן הדין גם בשבת. וכ"פ במ"ב שהלואת שבת נתנה ליתבע [וצ"ל מה שאמר רבה שלא ימנע משמחת יו"ט הוא רק תוספת טעם וגם בלא זה יסבור שנתנה להתבע ולא חוששים שמא יבא לכתוב אחר שאומר לו השאילני ולא אומר הלוני.] .

גבאי צדקה גובין מזון בצינעה ביו"ט ומחלקים בצנעה.

כתב הטור כתב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות יום טוב הכ"ו גבאי צדקה גובין מן החצרות ביום טוב. ולא יהיו מכריזין כדרך שמכריזין בחול, אלא גובין בצנעה ונותנין לתוך חיקן ומחלקין לכל שכונה ושכונה בפני עצמה. וכתב הרב המגיד שהוא ירושלמי (פ"ג ה"א) וברייתא (פ"ג ה"כ) במסכת דמאי.

וכתב המ"ב אף שמותר להכריז על דבר מצוה כנזכר בסימן שו סעי' יב שאני הכא דאפשר בצנעה.

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה