סימן תקח - דברים האסורים ביום טוב להכנת צלי - ובו ב' סעיפים
א. אין מלבנים את האבנים לצלות או לאפות עליהם מפני שמחסמן. ואין שוברים את החרס, ואין חותכין את הנייר לצלות עליהם, ואין פוצעין את הקנה לעשותו כמו שפוד לצלות בו:
אין מלבנין את הרעפים לצלות עליהם.
בביצה לג. תנן ובגמרא לג: האיסור ללבן רעפים חדשים הוא או משום אולי יתפקעו ונמצא שטרח שלא לצורך, או משום שמחסמן להקשותן שבהיסק ראשון הם מתחזקים ומתקשים וכיון דבהיסק זה נעשה כלי אסור.
וכתב הב"י וכבר כתבתי בסימן תק"ב דבגמרא אוקמינן לה ברעפים חדשים אבל ישנים מישרי שרי וכן כתב רבינו ירוחם בחלק ב' שמותר ללבן רעפים ישנים לצלות עליהם.
אבל הרמב"ם בפרק ג' (הי"א) כתב סתם אין מלבנין את הרעפים לצלות או לאפות עליהם מפני שמחסמן ולא חילק בין חדשים לישנים.
וכתב הרב המגיד שהרמב"ם מפרש שרק הטעם של שמא יתפקעו שייך בחדשים אבל הטעם שמחסמן שייך אפילו בישנים וכן משמע מהרי"ף שלא חילק בן חדשים לישנים משמע שגם ישנים אסור להסיק. ודעת הרשב"א שלא שייך חיסום בישנים ומותר. וכתב המ"ב (ס"ק ב) שמרן שלא חילק משמע שאוסר גם בישנים. ומ"ש מרן אבנים במקום רעפים כתב המ"ב (ס"ק א) שהגרסא הנכונה היא רעפים שבאבנים לא שייך חיסום.
לא שוברים החרס, ולא חותכין הנייר לצלות בו, ולא פוצעים הקנה לצלות בו.
במשנה ביצה לב: אין שוברין את החרס ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח ופירש רש"י כשצולין דגים על האסכלא שוברים חרסית או חותכין נייר ושורין במים וסודרין על גבי האסכלא מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג.
וברייתא שם לד. ולא פוצעים הקנה לצלות בו מליח. ופירש רש"י אין פוצעין את הקנה. לתת קרומיותיו תחת המליח על האסכלא שעושה כלי דכל מידי דעביד להשתמש בו הוי תיקון כלי. והרמב"ם כתב בפרק ד' (ה"ח) אין פוצעין את הקנה לעשותו כמו שפוד לצלות בו מליח.
ב. פוצעים אגוזים במטלית ולא חיישינן שמא תקרע:
פוצעין את האגוזים במטלית ולא חוששים שמא תקרע.
בברייתא שם אבל פוצעין את האגוזים במטלית ולא חיישינן שמא תקרע. ופירש רש"י ואין חוששין שמא תקרע ואפילו נקרעה לא איכפת לן דאין זה קורע על מנת לתפור.
וכתב המ"ב (ס"ק ו) וגם הוא דבר שאינו מתכוין.