הקדמה קצרה להלכות טבילת כלים · טבילת כלים מהתורה
נאמר בתורה גבי כלי מדין "כל אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא" (במדבר לא כג). ודרשו חז"ל בגמ' ע"ז עה: מתיבת "וטהר" שצריך טבילה במקוה אחר שהכשיר אותו מהאיסור הבלוע בו. ומהכתוב "אך במי נדה יתחטא" למדו שצריך המקוה להיות מקוה של ארבעים סאה הכשר לטבילת נדה. ונחלקו הראשונים האם לימוד זה הוא לימוד גמור מהתורה, או רק אסמכתא בעלמא, דהיינו שדין טבילת כלים מדרבנן והסמיכו חכמים דין זה על הפסוק הנ"ל, ופירוש הפסוק בפשוטו כפי שפירש רש"י בחומש שחטוי זה לטהרו מטומאת מת.
דעת ר"ת בתוס' (יומא עח.) וכן בתוס' (יבמות מז:) שטבילה זו מהתורה, וכן דעת האשכול חלק ג' (עמוד קמ), וכן כתבו הרשב"א בתורת הבית הארוך (דף קכה ע"ב) והרא"ה בבדק הבית (דף קב ע"א) והאיסור והיתר (סימן נח אות צא) ועוד. ובביאור הגר"א (יו"ד סי' קכ ס"ק לו) כתב שרוב הפוסקים סוברים שטבילה זו מהתורה.
ולעומתם מדברי הרמב"ם נראה שסובר שטבילת כלים מדרבנן כן כתבו המאירי והר"ן והריטב"א (ע"ז עה:) והרשב"ץ בספר יבין שמועה (דף כח ע"ד) בדעת הרמב"ם. והרמב"ן על התורה (שם) כתב וליבי מהרהר שחיוב טבילה זה מדבריהם והמקרא עשה אותו אסמכתא בעלמא. וכן תירגם האונקלוס על הפסוק אך במי נדה יתחטא – ברם במי אדיותא יתדי, והכונה להזאת אפר פרה אדומה, משמע שמפרש הפסוק על כלים שנטמאו בטומאת מת שצריכים הזאת מי חטאת שלישי ושביעי, ולא על כלים הניקחים מגוי שטעונים טבילה במקוה. וכן דעת האור זרוע חלק א' (סימן שנט') והאורחות חיים חלק ב' (עמוד קנד') שטבילה זו מדרבנן. והרדב"ז (סוף סימן לד') כתב שרוב הפוסקים סוברים שטבילת כלים מדרבנן.
להלכה: דעת מרן השו"ע טבילת כלי מתכות דאוריתא. כן דייקו האחרונים מדבריו שכתב (סי' קכ סעי' יד') אין מאמינים קטן על טבילת כלים. ואם איתא דטבילת כלים דרבנן היה נאמן הקטן שהרי בידו להטביל את הכלים. וכלי זכוכית לכ"ע חיוב הטבלתם מדרבנן.