מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
עירובין · דף מא.
בגמרא ומי עבדינן כר"י כו' והקשו העולם לפי' מהרש"א דלר"י אין צריך להשלים אם ירצה א"כ מאי פריך דלמא הא דאמר ר"ג אין משלימין ר"ל אין צריך להשלים והיינו כר"י וחכמים דאמרי מתענין ומשלימין ר"ל דצריך להשלים ואין כאן ג' מחלוקת בדבר דהא ת"ק דר"י הייני כחכמים דר"ג דסברי דצריך להפסיק ור"י כר"ג. ונראה לי לתרץ ע"פ מ"ש הרא"ש בשלהי פ"ב דתענית סי' ק"ו וז"ל וכיון שיכול להשלים אם ירצה והוא קיבל עליו התענית סתם וכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית וצריך עד צ"ה אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד תשלום תפלתו עם הציבור עכ"ל ואמרתי אל לבי לפי מה שאיתא במ"א סי' רמ"ט ס"ק י' דבתענית ציבור לא מהני תנאי דלאו בדידי' תליא מילתא נמצא אם הדין בתענית רשות דאם ירצה להשלים שיכול להשלים צריך הוא בכל תענית ציבור להשלים דלא מהני בי' תנאה ומעתה ניחא קושית העולם דע"כ צריך לומר דאין משלימין היינו דאין רשאי להשלים דאלת"ה קשה א"כ היכי קתני דאין משלימין וכן תשעה באב שחל להיות בערב שכת' דאין משלימין הא כיון דרשאי להשלים צריך להשלים אלא ש"מ דפי' אין משלימין ר"ל דאין רשאי להשלים ודו"ק:
בגמרא והא תני' אר"א אני היתי כו' וקשה לי דמוכח במס' כלאים פרק שביעי דר"א ב"צ הי' בזמן ר' יוסי ור"מ דאיתא התם במשנה שני' ר' אליעזר בר צדוק אומר משמו דר"מ אף על גבי הגפן אסור עכ"ל ור"מ ור' יוסי בחד דרא הוי ואיתא בהרא"ש בערבי פסחים בס' זה בני סניף הי' נוהגין לעשות יו"ט שלהם אפילו אחר החרבן ע"ש א"כ מאי פריך הש"ס ובדורו של ר"ג כי דילמא זה המעשה דחל תשטה באב בשבת ונדחה. אירע בימי ר' יוסי ואז עבדינן כר' יוסי ולעולם בדורו של ר"ג עביד כר"ג וצ"ע:
תוס' בד"ה אי אתם וכו' ואין לפרש דה"ק דהיכי דהפסק סעודתו כו' הנה לפום ריהטא הי' נראה לפר דה"פ הש"ס אי אתם מודים כו' שאם הפסיק סעודתו מפסיק מבע"י דהוי כמו קבלת תענית בשבת ולאחר העיון אין מקום לפי' זה דא"כ קשה האיך דחה תוס' מהא דר"י בן בתירה הא לעולם איכא לקיים דאין לפרש היכי שקיבל עליו התענית בפירוש ולכך נ"ל דה"ק ודוק: הרמב"ם פי"ג דשבת דין ב' כיצד פותקין מים לגינה ע"ש עם חשיכה והיא מתמאלת והולכות כל השבת ומניחין מגמור תחת הכלים והם מתגמרין והולכין כל השבת כולה ונותן קילור ע"ז העין וכו' כל זה ברייתא בפ"ק דשבת דף (י"ח.) אלא שקשה טובא שלא הוזכר רבינו ליתן חיטין לתוך הרחיים שלמים סמוך לשבת לא לאיסור ולא להתיר והנה הריב"ש בתשובה ובב"י סי' רנ"ב מטין דברי רבינו שפסק כר' יוסף דשרי והטעם שלא הזכירו בהדיא הוא לפי שלא הוזכר בתלמוד בהדיא דלר' יוסף שרי דאין דרכו לכתוב אלא מה שהוזכר בתלמוד בהדיא דלר"י שרי וזה דוחק גדול ונראה בזה כמו שתירצו הם שרבינו פוסק כר"י דשרי דב"ה לית להו שביתת כלים ואין מן הצורך להזכיר דין זה בפי' שסמך עצמו אמאי שכתב בפ' י' שאין אנו מצווים על שביתת כלים והא דחשיב ואזיל כל הנך דינים דמוגמר ופותקין וקילור ולא סמך אמאי שכתב בפ' ו' וי"ל דצריכא דהוי אמינא אע"ג דאין מציוום על שביתת כלים מ"מ אסור משום גזירה דלמא אתי למעבד בשבת ואתי לידי חיוב חטאת. ונסייעה מן הדא למ"ש המג"א בסי' הנ"ל דרחיים של מים ליכא חיוב חטאת ומשו"ה אין מן הצורך לרבינו להביא שירותא ליתן חיטים לתוך הרחיים של מים סמוך לשבת דליכא למיגזר דלמא עביד בשבת דלית בי' חיוב חטאת ולא גזרינן ודוק: