מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
מגילה · דף כד.
ברש"י חמותו שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים. אין להקשות אמאי לא ניחא לרש"י לפרש שראובן נשא בת שמעון אחיו ומתה ואח"כ מת שמעון נמצא היבמה חמותו. י"ל דרצה לפרש אליבא דכ"ע ולקמן אמר חמותו לאחר מיתה א"ב דלחד מ"ד מותר א"כ אי אפשר לרש"י לפרש הכי. אלא אי קשיא לפי מה דפסקינן דיש חמותו לאחר מיתה וא"כ למה להו לרש"י לפרש חמותו כמו שפי' רש"י ע"ד דחוק ה"ל לפרש כדפרשתי וצ"ע:
ע"ב בתוס' בד"ה או שנמצא איילונית ותימא וכו' עד ותתייבם ממ"נ וכו' ומקרא לא מצי לאוקשי' אשר חלד פרט לאיילונית דשמא איירי בהכיר בה א"נ קרא אינו ממעט שלא יכול ליבמה אלא ממעט שלא יבם אותה ויפטור צרתה עכ"ל מהרש"ל בגיטין פ' השולח ר"ל דלאו בת יבום היא ולא יפטור צרתה ביבום שלה וכן כתב מהר"ם בחידושיו שם ודו"ק:
בתוס' ד"ה בתו כיון דאתיא מדרשא חביבא וכו'. וא"ת והיכא נפקא הא אין מזהירין מן הדין כדאמר לקמן בפ"ב. אין להקשות הו"ל לתוס' להקשות מיני ובי' א"כ דמזהירין ל"ל הנה הנה להיות בתו כבת בתו מאנוסתו ק"ו הא בתו מבת בתו ומבת בנו וי"ל דבאמת נלמד בתו מק"ו דבת בתו וצריך הנה הנה לדונה בשריפה והאי דקאמר בתו עיקר איסורא מדרשא היינו ק"ו נמי מקרי מדרשא וק"ל:
בתוס' ד"ה מקמי אשת אחיו עד וכלתו שהיא אשת בנו קרובה מיני' טפי ולא ניחא לתוס' לפרש כפי' רש"י משום דכלתו חמירא טפי ולא משום קורבא דס"ל כיון דאמר אלא תנא קורבי' כו' תו לא מסתבר לומר דתנא חומרי חומרי נקיט לכך קאמר והוכיחו לזה דא"כ אמאי לא אמר נמי בשנוי' קמא בתו עיקר איסורייהו מדרשא ובדין היא דלתני כלתו משום חומרא כיון דכולהו לאו מדרשא אתי' ומזה הוכיחו תוס' כיון דאמר בגמרא אלא בתו כיון דאתי' מדרשא תו לא מסתבר לומר דתנא חומרי חומרי נקיט. ורש"י שמפרש בשמעתין האי דכלתו משום חומרא ס"ל דבאמת האי דמסיים התרצן בדין היא סיומא דשנוי קמא נמי היא אלא כיון דלא תרוצא קמא לכך נטיר לבסוף וסיים בדין היא כן כתב מהרש"א ע"ש אלא שבסוף דבריו כתב אלא שלפי' תוס' צ"ע לקמן דברים אלו תמוהים בעיני אדרבה הלא דברי התוס' עולה כהוגן כמו שפרשתי וק"ל וזה פשוט:
בגמרא אי תנא אוסרת הצעה דשמעתא עיין במהרש"א בזה אלא שבסוף דבריו ומשני דאי הוי נמי קתני הכי ה"א אכתי דמשו"ה קתני אסורה לחלוץ לרבותא דאפילו במקום מצוה אסורה ומכ"ש שלא במקום מצוה דאסורה כמ"ש תוס' ע"כ. אמנם לא צריכנא להאי דהתרצן משני מאי קעביד וצ"ל אי אתה אומר חולצת מתיבמת. וא"כ כיון דבמקום מצוה וכו' ואין להקשות הא קתני אסור לחלוץ משמע דבעלמא מותר הצרה דילמא בעלמא נמי אסור והאי דקתני אסורה לחלוץ משום כיון דחולצות מתיבמת ודו"ק:
ע"ב בתוס' ד"ה טעמא ותימא לר"י וכו' עד ואצטריך עלי' למיסר לאשמועינן דבעלמא דחי' וכו' הקשה אדומ"ר הגאון האיך איכא למימר הכי א"כ ל"ל סמוכין דגדילים דדוחין הלאו דלא תלבוש הא בעלמא עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת והאי דאמר ותו ל"ת גרידא מנ"ל דכתיב כולי' סיומא דמקשן היא להחזיק קושיא ראשונה כדי שלא תקשו עליו קושיית תוס' על דרך אחר ג"כ יש לפרש דהמקשן הביא ראי' לדבריו דלא כקושיית תוס' באמרו ותו ל"ת גרידא מנ"ל וצ"ל דכתיב לא תלבש קשה דילמא איפכא דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז וצ"ל דא"כ לשתוק קרא וממילא ידעינן דלא דחי עשה בציצית לאו דכלאים וכן כתבו התוס' ד"ה דכתיב אבל אי כסברת הסברא חוץ דעשה דוחה אפי' ל"ת שיש בה כרת א"כ קשה נימא איפכא אלא דלא כקושיית תוס' ודו"ק וצ"ע: