אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן צא

סימן צ

שוכט"ס לכבוד ידידי הרה"ג בנן של קדושים כש"ת מו"ה אליעזר יהושע הלוי עפשטיין שליט"א האבד"ק ראקוב והגליל:

א) בדבר שאלתו אחר שהוא מכת הולכי קדומה אבל בפרהסי' לא ראינו אותו להיות מחלל שבת ופעם אחד בא פתאום איש אחד לביתו בליל ש"ק וראה אותו שעישן סעגארעט וסיפר הדבר לפני גבאי דבה"מ ועי"ז נעשה רעש בעיר וגם לא רצה לבוא לפני הבי"ד להכחיש את העד ועי"ז נתאמת הדבר יותר והגבאי דבה"מ לא רצה לקרותו לתורה מחמת שהאמין להעד וכ"ת האריך אם העד לא הוי כמ"ש רע וכהא דאמרינן בפסחים קי"ג ורמ"א בחו"מ סי' כ"ח סעי' א'. ונראה לפע"ד לבאר הדין בענין זה דהנה בפסחים קי"ג דאמרינן טובי' חטא וזיגוד מנגד דנגדי' ר"פ והטור וב"י בש"ע לא הביאו כלל דינו של ר"פ אך סמ"ג בלאוין רי"ג הביא הא דר"פ ופסק דהוי לאו וחייב מלקות מדאורייתא והא דר"פ רק נגדי' לזיגוד משום דבזמנו לא דנו ד"נ ולא ד"מ דלא הוי סנהדרין יע"ש ולא ירדתי בזה לסוף דעתו הקדושה הא מלקות מדאורייתא לא הוי במש"ר רק באופן המבואר בכתובות (דף מ"ו) וזה ליכא כאן בדינו של ר"פ יע"ש וצע"ג:

ב) ובסמ"ג הקשה שם על דינו של ר"פ מקידושין ס"ו דאמר ע"א זינתה אשתו וא"ל מר שמואל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה ולא נגדי' מ"ש להעד ואף לא גער בו ועוד (בדף פ"ה) דאמרה לי' בת ר"ח לרבא ידענו בהאי איתתא דחשודה על שבועה ולא גער בה רבא ותירץ דשם הוי לאפרושי מאיסורא בזה מותר יע"ש ואף דבמעשה דר"פ אפשר נמי לצמוח להיות לאפרושי מאיסורא דהא יהי' פסול לעדות ולשבועה וצ"ל כיון דעדותו כעת לא בא לזה ולא דמי לבת ר"ח דכל עדותה הי' רק לאפרושי' מאיסורא כעת או אפשר דמעשה דר"פ לא העיד רק שעבר על איסור דרבנן דלא נפסל רק בהכרזה ודו"ק. עוד הקשה שם בסמ"ג מגיטין (דף נ"ד) אזכרות שבס"ת לא כתבתי לשמה ותירץ ג"כ דהתם הוי לאפרושי' מאיסורא שלא לקרות בס"ת פסול ואני לא זכיתי להבין דבריו הקדושים מה הקשה משם הא התם לא הוציא ש"ר על שום אדם רק על עצמו העיד שלא כתב לשמה יע"ש וצע"ג ודברי סמ"ג העתיק בהג"מ ה"ע ה"א ורמ"א בחו"מ סי' כ"ח סעי' א' פסק כן להלכה ומחלק דלאפרושי' מאיסורא מותר ע"א להעיד אבל אם כבר נעשה איסורא לא יעיד דהוי כמש"ר ועיין בנוב"ק או"ח סי' ל"ה הביאו בפ"ת חו"מ סי' כ"ח דלאפרושי' מאיסורא אפילו רק ספק אם יאמין לו מחויב להגיד ואם לא יאמין לו בודאי דעד לא עבר כלל דכונתו הי' לטובה דסבר שמא יאמין לו יע"ש והיכי דכבר נעשה האיסור אף אם בודאי יאמינו לו אסור להגיד דהוי כמש"ר כמו שפסק רמ"א:

ג) ובגמרא שם פסחים קי"ג אמר ר"א ברי' דרבא לר"א מה למימרא לי' לרבי' למשנייה א"ל אי ידע דמהימן לרבי' בבי תרי לימא לי' ואי לאו לימא לי' יע"ש ולכאורה כיון דכבר נעשה האיסור רק למשנייה לי' אף אי מהימן לי' כתרי אסור כמבואר להדיא בסמ"ג במעשה דמר שמואל אף דמהימן כתרי עיקר הדבר דלא גער בו מ"ש משום דהי' לאפרושי' מאיסורא אבל בלא טעם זה אסור דהוי כמש"ר ונראה לפע"ד דהא דמותר לומר לרבו הוי כמו לאפרושי' מאיסורא דע"י שיראה העובר דרבו שונאו בשביל מה שעבר יעשה תשובה ולא יעבור עוד הלאה ולפ"ז רבי' לאו דוקא דה"ה לכל אדם גדול אשר ע"י שנאתו מצטער העובר ויבוש ממנו ויעשה חשובה ולא יעבור עוד הלאה עבירה זאת מותר לעד להגיד כמו לרבו וזה ברור לפע"ד דזה הוי בכלל לאפרושי' מאיסורא:

ד) אמנם לפ"ז קשה אמאי נגדי' ר"פ לזיגוד הא ר"פ אדם גדול הוי ומותר לומר לו דהוי כמו לאפרושי' מאיסורא כמו דמותר לומר לרבי' וצ"ל או שלא האמין ר"פ להעד או אפשר דר"פ לא הי' לו שום שייכות עם טובי' וע"י שנאתו לא יצטער ולא יפעול על טובי' להחזירו בתשובה ע"י זה ע"כ אמר דהוי רק כמש"ר ונגדי' לזיגוד אבל היכי דע"י זה יצטער העובר ולא יעשה כן הלאה מותר להגיד כמו דאמרינן בגמרא דמותר לומר לרבי' והוא מטעם זה אם העד יודע שרבי' יאמין. אמנם יש להסתפק אם אפילו בספק שמא מהימן לי' כתרי ג"כ מותר לומר לרבי' כמו שכתבתי באו' ב' בשם הנו"ב או אפשר בנדון הנו"ב שאני דבעל עושה איסור בשוגג ואם יגיד לו אפשר דיאמין לו כמו במעשה דמר שמואל ע"כ מותר להגיד לו אף בספק שיאמין לי אבל כאן מה דהוי הוי ואפשר שבלא זה לא יעבור עוד ואפשר שלא יצטער על שנאת רבו ולא יעשה תשובה ע"כ אין מותר רק עכ"פ אם יודע שודאי מהימן לרבי' כתרי ומשמעות הש"ס נראה כן דצריך לדעת בודאי שמהימן לרבי' כבי תרי אך יש לדחוק לפרש הש"ס אף על ספק ודו"ק וצ"ע בזה אבל אם בודאי יודע שיאמין לו כתרי מותר:

ה) ובזה יונח לי אשר לכאורה יש לתמוה על הסמ"ג והג"מ ורמ"א שהביאו את ר"פ דננדי' לזיגוד להלכה ואמאי לא כתבו דין זה דלרבי' מותר הא כך הוא מסקנת הש"ס בלי שום חולק אכן לפי מה שכתבתי א"ש דהא הטעם דמותר לומר לרבי' דע"י זה יצטער החוטא ולא יעבור עוד הלאה והוי לאפרושי' מאיסורא וכיון שהני פוסקים כתבו דלאפרושי' מאיסורא מותר וממילא בכלל דבריהם הוא דלרבי' מותר דהוי נמי לאפרושי' מאיסורא ודו"ק דלא אסרו אחר שכבר עבר להגיד דהוי רק כמש"ר רק אם יגיד לאיש שאין לו שום שייכות עמו ולא יצמיח מזה שיחזור ע"י ידיעתו ושנאתו בתשובה אבל לאיש שיגרום ידיעתו ושנאתו שלא יעשה העובר עבירה עוד הלאה והוי לאפרושי' מאיסורא לא הוי כמש"ר ומותר ולפ"ז בנ"ד שע"י ידיעת הגבאי מצטער העובר כמו שאמת כן הוא שמתבייש שלא רצה לקרותו לתורה מחמת זה ובודאי יהי' נזהר עוד שלא יעשה כן הלאה וכיון שהמגיד ידע שמהימן לגבאי כבי תרי ויצמיח מזה להפרישו מאיסורא כי על כן המגיד והגבאי שניהם קיימו מצוה ושכרם יהי' כפול מן השמים:

ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהרל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה