אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן נא

סימן נ

ב"ח יום א' משפטים תרצ"א סטניסלאב

שוכט"ס לכבוד ידידי הרה"ג בש"ק כש"ת מו"ה אליעזר יהושע הלוי עפשטיין שליט"א אבד"ק ראקוב והגליל:

א) מכתבו הגיעני בחולין קל"ד א"ל אביי והרי עיסה נעשה עד שלא נתגייר כו' ספק חייב א"ל רבא ספק איסורא לחומרא כו' ופרש"י חלה ספק איסורא שיש בה עון מיתה הלכך לא סמכינן על החזקה והקשה כ"ת דבכמה מקומות בש"ס דכיון דאמר ר"מ קטן וקטנה לא יתיבמו נשמע דר"מ חייש למיעוטא ולשיטת רש"י אפשר דוקא כאן חייש ר"מ למיעוטא דהוי עון כרת אבל בעלמא מהני רוב אף לר"מ כמו דסברי רבנן לחלק בחזקה בין עון מיתה לעון לאו כן לר"מ ברוב ג"כ יש חילוק זה:

ב) ונראה לפע"ד לתרץ דאם נאמר דסובר רש"י לרבא בכל עון מיתה לא מהני חזקה קשה עליו מכמה דוכתא בש"ס כמו שהעיר בפמ"ג בפתיחה להלכות טרפות יע"ש וביותר קשה מהלכה פסוקה סוקלין ושורפין על החזקות אך כונת רש"י דוקא חזקה דאיתרע ויש ספק השקול דדעת רי יונה וסייעתו דבכל איסורים לא מהני ושיטות התוס' וסייעתם דמהני עיין ש"ך יו"ד סי' נ' ובספרי שם ובספרי ח"ש סי' ס"ג או' א' ואו' ט' ורש"י סובר דדוקא בעון מיתה הוא דלא מהני חזקה דאיתרע בשו"ת פמ"א ח"א סי' ט"ו הביא מכאן ראי' לשיטת ר' יונה דלא מהני חזקה דאיתרע וכבר העיר עליו בפמ"ג מהא דמבואר כאן דדוקא בעון מיתה הוא דלא מהני ונראה דפמ"א סובר דרש"י לאו דוקא נקט עון מיתה רק כונתו בכל איסור תורה אבל באיסור דרבנן מהני ועיין בפמ"ג שם ובהגהות ח"ש ובספר ברכת משה דלכל הפוסקים הסוברים דלא מהני חזקה דאיתרע זאת הוא רק מדרבנן אבל מן התורה מהני יע"ש אמנם בחזקה דלא איתרע מודה רש"י דמהני אף בעון מיתה וא"ש הא דסו"ש על החזקה משום דלא איתרע ואף ר"מ מודה דמהני ודברי מהרש"א חולין פ"ו שכתב דלר"מ אף חזקה לא מהני כבר דחו הפוסקים זה ועיין בספרי ח"א סי' ט"ז או' ט' וכיון דסובר ר"מ בקו"ק דלא מהני רוב אף דלא איתרע ובחזקה מודה ר"מ דמהני אף בעון מו"כ היכי דלא איתרע ע"כ סובר ר"מ דרוב גרע מחזקה ולא מהני בשום מקום רוב דאין לומר דרק כאן משום דהוי עון כרת הא חזקה דלא איתרע מהני אף בעון מו"כ אלא לאו טעמא דר"מ משום דלעולם למיעוטא חיישינן ודו"ק:

ג) ובזה יחיישב תמיה גדולה דלפי פירוש רש"י דמחלק רבא בין עון לאו לעון כרת וביבמות קי"ט דמחלקינן שם לר"מ בין איסור לאו לכרת דחה רבא תירוץ זה ואמר מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת ומה לי איסור לאו אכן לפי מה שכתבתי א"ש מאד דוקא כאן דאיתרע החזקה מחלק רבא בין לאו לכרת אבל שם ביבמות דלא איתרע החזקה שפיר דחה מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת ודו"ק:

ד) ועוד נראה ליישב קושיתו דשיטות התוס' וסייעתם דחזקה דאיתרע מהני אף בעון מיתה וכבר העיר עליהם בפמ"א מהא דחלה כמו שהבאתי לעיל או' ב' אך יש ליישב לפי מה שכתב במלא הרועים דאביי חולק על רבא שם וסובר דלעולם מהני חזקה דאיתרע רק בחלה החמירו יע"ש יפסקו בתוס' כאביי ואף דהלכה בכל מקום כרבא לגבי אביי כיון דבש"ס הוכיחו מקו"ק דר"מ חייש למיעוטא וקשה קושית כ"ת שמא דוקא כאן דהוי עון כרת וע"כ צ"ל דסוגיא דש"ס הולכים בשיטת אביי דאין חילוק בין עון כרת או לא רק בחלה החמירו ורבא בודאי הוכיח מר"מ ממקום אחר דחייש למיעוטא ולא מקו"ק ודו"ק:

ה) וראיתי בהגהות רש"ש שם בחולין דדוקא בעון מיתה דחלה סובר רבא דלא מהני חזקה משום דהוי דשיל"מ דיכול להפריש חלה למכרה לכהן ולא יפסיד יע"ש ולפי דבריו לא קשה קושית כ"ח אמנם דברי רש"ש תמוהים מאד דהא אמרינן שם ארבעה דברים דתני ר"ח דספק איסור לחומרא ולא מהני בהו חזקה ויש בהם דלא שייך סברת רש"ש ודו"ק כבר כתבתי לעיל דלכל הפוסקים חזקה דאיתרע מהני מדאורייתא אף בעון חו"כ רק רבנן החמירו וקשה דחשבינן שם בהנך ד' דברים אחת מהם יולדת ספק קודם שנתגיירה ספק לאחר שנתגיירה מביאה קרבנותיה הא כיון דמדאורייתא מהני חזקה ופטורה א"כ הוי חולין בעזרה בשלמא עולתה מביאה מספק ומתנה אבל חטאת לא בא בנדבה אך הדבר נכון דמבואר ברמב"ם בפה"מ פ"א דחטאתה אין נאכל כמו בכל חטאת עוף הבא על ספק יע"ש ועל הביאה חל"ע ומקריב הכהן קרבן שמדאורייתא הוי חולין שב"ע הוי ג"כ מדרבנן ולא אמרינן חולין בעזרה אסור מדאורייתא רק לאכול אבל לא להקריב כמו שנראה מרמב"ם וכ"מ שם וכן בפי"א משגגות יע"ש ועיין רש"י בכריתות (דף כ"ו) לענין מליקה בחטאת עוף ואח"כ נודע שאינו חייב הבשר מותר בהנאה מדאורייתא דלא נאסר הבשר רק בחולין שנשחטו בעזרה ולא במליקה יע"ש:

ומה שהקשה כ"ת על הא דאמרינן בפסחים מ"ד ואי ככא"פ דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר ופרש"י דהא הוי עון מיתה ואיך חיישינן לקולא והקשה אמאי כתב רש"י דוקא עון מיתה הא בכל איסורי תורה לא אמרינן שאני אומר נראה לי ליישב דרש"י לשיטתו א"ש מאד דהא הפמ"ג הקשה אמאי לא אמרינן שאני אומר באיסורי תורה הא יש כאן חזקת היתד בתערובות ות רץ משום שנפל איתרע חזקה ולפי מה שהבאתי לעיל סובר רש"י דבכל איסורים מהני חזקה דאיתרע חוץ בעון מיתה ע"כ א"ש דכתב רש"י דכאן הוי עון מיתה ולא מהני חזקה דאיתרע ואמאי אמרינן שאני אומר ודו"ק אמנם לפי שיטת הש"ך שהכריע כתוס' דבכל מקום מהני חזקה דאיתרע לדידהו ליתא לתרוצו של הפמ"ג א"כ קשה אמאי לא אמרינן בכל איסור תורה שאני אומר הא איכא חזקת היתר בת בתערובות אך צ"ל כמו שכתבו הישועות יעקב וברוך טעם וש"ש דספק שנפל איסור לתערובות היתר לא שייך לומר דמוקמינן תערובות בחזקת היתר דהא אף לאחר הנפילה ההיתר נשאר היתר רק שא"א לאכול משום דיש שמה איסור חוץ מבב"ח דחנ"נ מדאורייתא יע"ש ודו"ק:

ז) ובדבר ישראל ששלח מעות ע"י ישראל חבירו לעכו"ם וטוען עכו"ם שלא נתן לו ובא עי"ז לידי הפסד וישראל טוען שנתן לו נראה לפע"ד שאף אם לא נתן פטור השליח מן ההפסד דאין לחייבו משום דינא דגרמי דאין כאן התנאים המבוארים בסי' שפ"ו לחייבו משום גרמי ועיין בש"ך שם כ"א בשליש שהחזיר שטר פרוע לעכו"ם יע"ש וכ"פ רמ"א סי' נ"ה וע"ש בש"ך או' ד' ועיין בנתיבות המשפט שם שפסק כן ואף שבפ"ת הביא את הח"ס שמפקפק אבל אף בספיקא דדינא אין להוציא ממוחזק אך עכ"פ המעות צריך השליח להחזיר אם אמת כדברי עכו"ם שלא נתן לו ע"כ צריך הישראל השליח לקב"ח אם אמת כדבריו שנתן לו:

ח) ובדבר השידוכין שטוען שמעון שמחמת שהחתן הראה לו הכתב שיש לו רשיון ליסט לאמעריקא ע"כ בא עמו בברית החיתון וכעת שלא נגמר וחפש לא ניתן לו ליסע רוצה לבטל הקשר אין ממש בטענה זו ודומה לקידושין מ"ט לבסוף לא סלק כו' ועיין בחידושי רשב"א שם ובחו"מ סי' ר"ז ועיין בספרי ח"ד בתשובה סי' כ"א:

ידידו דוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה