מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן ט
ב"ה סטניסלאב עש"ק י"א תמוז תרפ"ח.
מה שהשבתי שנית בענין העגונה להרב הגאון הנ"ל.
א) הגיעני ג"י מיום א' חקת ואף שאינני בקו הבריאה כעת עכ"ז למען כבודו הרמה כבוד התורה אמרתי להשיבו בקיצור נמרץ כי על לב שומע אני מדבר ורק על שרשי הדין אתחקה וכת"ה חשד אותי שלא עיינתי בקונטריסו מפני הטורח ולא כן הוא וכבר כתבתי לו האמת שעיינתי בו פעמיים ושלש אך לפע"ד יסוד הראשון שכתב שאנשים הנלקחים בשביה בידי מלכות אחרת רובם מתו וכן הבאים במלחמה ועומדים בשדה קרב רובם מתים והביא ראיות מפוסקים ע"ז ואנכי לא כן עמדי והאמת יורה דרכו כי ידענו כפי שטאטיסטיק ממלחמה אשר הי' כעת אשר אנחנו דנין עליה רוב באו לביתם בשלום ויותר מעשרה אחוזים למאה בודאי לא נחסר מכל העם אנשי צבא ואין כאן רק מיעוט זאת לא יכחיש שום אדם:
ב) ויסוד השני שכתב כת"ה שאף אם לא עמד במלחמה והלך מביתו ע"מ לבוא בחזרה בזמן קצר ואח"כ עברו עשר שנים שנאבד זכרו ולא נודע מקומו הוי ג"כ רוב א"כ בנ"ד הוי תרי רובא ובתרי רובא יש להתיר לכתחילה אם שדבר גדול דיבר בזה אך מה נעשה הלא רב"י סי' י"ז אחר שהביא שמה את המרדכי מתשובת ר"א מוורדין ז"ל דבמשאל"ס ואח"כ נשתכח זכרו ד' שנים שהתיר כתב ע"ז רב"י שהסומך ע"ז להתיר לכתחילה עתיד ליתן את הדין יע"ש שהאריך כמדומה לי שכת"ה שהביא בקונטרסו את המרדכי ורצה לפרש בו שלא נודע הטביעה בבירור רק מחמת שמצאו כליו על שפת הים לא ראה את הב"י שמפורש יוצא מדבריו שאף שנטבע במשאל"ס ונשתכח זכרו דיש ע"ז כתב וכל הגם לבו בהוראה להתיר אשה עפ"י אותה תשובת ר"א עתיד ליתן את הדין א"כ רב"י פסק שלא להתיר אפילו בת"ר דהא שם איכא באמת ת"ר דמשאל"ס הוי רוב ונשתכח זכרו ד' שנים הוי ג"כ רוב ופסק הב"י לאיסור. וזה כשתי שנים אשר כתבתי תשובה לרב אחר ושם הארכתי הרבה והראיתי פנים לשיטות המקילים בת"ר לכתחילה והבאתי ראיות להם גם הבאתי שם מא"ז שהביא מחלוקה בין הראשונים במת בתוך ל' שגזרו רבנן שלא נסמוך על הרוב דיש רוצים להתיר בת"ר אך י"א דלא מהני ת"ר רק דבר ברור כשמש גם כתבתי דבמשאל"ס אי מהני ת"ר תלוי בשיטות התוס' יבמות (ל"ו) בטעם דלא מהני רוב דהוי מיעוט המצוי נראה דעכ"פ תרי רובא מהני אבל לפי מה שכתבו בבכורות (כ') לא מהני ת"ר וראיתי שגם כת"ה כתב כן בהקונטרס אך כבר קדמוני בזה בספר דעת תורה מהגאון מהרש"ם ז"ל אעפ"כ לא רציתי שם בתשובה שכתבתי להקל בת"ר מחמת דהגדולים גאונים מובהקים בדור שלפנינו כתבו בתשובותיהם לאסור כמו הגאון הקדוש ארב"ע והישועות יעקב ז"ל הובא תשובתו בשו"ת בית שלמה ועוד ועוד כתבו לאסור וכן בדורינו הגאון מקאוונא ז"ל בספר עין יצחק כתב לאסור וכן ראיתי תשובה כת"י מהגאון מבראד ז"ל שג"כ אוסר אך כתבו איזה אופן אם באו שני רוב ביחד אז יש לצדד ע"כ זחלתי מאד להכניס ראשי בין ההרים גדולים פן יתרוצצו גולגלתי אם שבתשובה זו התרתי אותה שהי' שם עוד צדדים להתיר אבל לסמוך בת"ר להתיר חלילה לי מזה כי נראה דרוב פוסקים מחמירים ומלבד זה כתבתי שזה אמת נכון שבנ"ד ליכא ת"ר כי אדרבה רוב הנלקחים בשביה ורוב שהיו במלחמה אשר אנו דנין עליהם באו לביתם בשלום ולא נשאר לן רק רוב אחד מה שנאבד זכרם כמה שנים ורח"ס שהביא כת"ה אף שכתב דבזמן הזה נשתנה העת מימי קדם והאחרונים כתבו עוד דמימי ח"ס עד היום נשתנו העתים יותר עד שכל העולם הוי כמדינה אחת עכ"ז כתב שם בח"ס סי' ס"ה שחלילה להתיר ולסמוך על סברא זו והתשב"ץ שהביא כת"ה בקונטרסו ראיתי באמרי יושר שהעתיקו קצת בלשון אחר וז"ל אנשים שעמדו במלחמה במקום מסוכן ולא שבו לביתם כמה שנים אחר המלחמה ונאבד זכרם ולא נודע מה הי' להם אם ניסת ל"ת ואף ע"ז הביא בשם הצ"צ החדש שלא הסכים עמו הרי דאף התשב"ץ שהי' ממש כנ"ד לא התיר לכתחילה ע"כ האשה האומללה הזאת אין אני רואה היתר והסי"ח ירחם עליה להיות לה עוד איזה בירור על מיתת בעלה ואין אני אומר קבלו דעתי רק הנראה לפע"ד כתבתי:
ידידו דוש"ת בלונ"ח ובאהבה רבה
אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק.