מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא
תרעא זעירא
יתברך הבורא ויתעלה הוד כבודו. אין עוד מלבדו. כי הביאנו עד הלום עד השלישי (חלק השליש"י הלז הכי נכבד ממנח"ת ואלעז"ר מנחת עני דרכו של עני בפרוס"ה אפרו"ש כפי אל ה' במה אקדם לאלקי מרום על רוב חסדו ית"ש. נפלאים מעשיך. לא ידעתי ספורות. כי אין מספר. ואיככה אוכל לספר. ולבוא עם הספר לבאר ולתאר רוב נוראותיו. נסיו והשגחותיו. מנתיבות פליאות חכמה. אשר לא עזבתנו. ובזכות אבותינו. נא אל תעזבנו. אלקי ישענו. בימי סוף גלותנו. ומהר לגאלנו. בקרוב בימינו. ולאשר לא נטשתנו. בימי עניינו ומרודנו. מרירות גלותנו שלחת מזור ותרף היא התוה"ק וכמאה"כ לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי ואין לנו שיור רק התורה הזאת. אמנם בתורתנו הקדושה. מצוה מפורשה. דאזלינן בתר רובא. וקברנוהו בחיבה. אולם רוב מצותי' חלוייות בארץ בביאג"צ ב"ב ובגלותנו רק ר"ע כל היום (ר"ע מ"ע ול"ת) והמיעוט נגרר אחר הרוב מהתרי"ג עד יבא כצט כנשים לנו (הושע ו' ד') שהוא (שמ"ג) מספר רוב המ"ע ול"ת התלויים בביאת הארץ כנז'. על כן נקוה לראות מהרה בתפאר"ת עוזך. ע"י התורה. לצאת מאפילה לאורה. כמאמרם ז"ל בב"ב (דף ח' ע"א) עה"כ גם כי יתנו בגויים עתה אקבצם. כמאמרם ז"ל בספרי ופירש"י (בפ' עקב) עה"כ ושמתם את דברי אף לאחר שתגלו מא"י לחו"ל היו מצוינים במצות וכו' כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר הציבו לך ציונים. וכן בעירובין (דף צ"ד ע"ב) דרשו עה"כ זה עשה ציוני"ם לתור"ה והוא התורה שנעסוק בגלותנו הכנה דרבה לשוב קוממיות לארצנו וגם דן גרמא לאדפוס"י אדרא חידושי תורה וכמו שפי' הגאון מהרש"ק זצ"ל מבראדי בחיבוריו עה"כ בקהלת עשות ספרים הרבה אין קץ לאשר המשכת הגלות ואיחור הגאולה עדי יצאו לאורה כל ניצוצי חלקי תוה"ק מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ולהפיץ מעינותיו חוצה כי ע"כ ראוי להדפיס ה"ת כדי למהר הגאולה וז"ש עשות ספרים הרבה (צריכין כן מפני) אין קץ שלא ראינו עוד קץ הגאולה ועי"ז יחושו הקץ) עכ"ד. וכמעשהו בראשון ובשני לפתוח בדברי אגדה מטעמי' שכתבתי בתרעא זעירא לח"א וח"ב אבוא גם בזה עכ"פ להעתיק מקצת ראשי אמרים מהדרשה שאמרתי בעה"י בביהכ"נ דפה"ק בפ' וירא שנת תרע"ד בעוה"ר ועון הדור במר לבינו אחרי הסתלקות אאמו"ר צבי תפארת ישראל ראש גולת אריאל זי"ע ונתקבלתי למלאות מקומו ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו ותורתו ב"ב בכל עניננו. וזה ההלי בעזר צורי וגואלי
בפרשתן. וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. הנה כתיב (איוב ל"ב) שאמר אליהו בן ברכאל החוזי צעיר אנכי לימים ואתם ישישים ע''כ זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה אכן רוח הוא באנוש ונשמת שד' תבינם ויש לדקדק. א) מ"ש אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה אכן רוח הוא באנוש וגו'. משמע דבאמת אין תלוי החכמה ברוב שנים וזקנים ונערים יחד יחשבו בזה רק אם המה חכמים בעצמותם והלא הוא היפך הכ' כי בישישים חכמה וכן עוד כתובים בזה כי באמת גם אם הנערים נראה בהם רוח חכמה וחריפות יותר הנסיונות והמאורעות שעברו ברוב השנים עד הזקנה ילמדו את האדם דעת יותר וכן אחז"ל מגילה ל"א ע"ב) דגם סתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה ב) ויש לדקדק עוד במ"ש שם הכ' מקודם אליהוא בן ברכאל ממשפחת רם פירש"י ממשפחת אברהם אבינו שנקרא האדם הגדול בענקים (וכנראה מקורו מדברי הירושלמי סוטה פ"ה מ"ו בדברי ראב"ע שדרש זה על יצחק אבינו עיי"ש) וקשה דמה ענין נ"מ בזה שחשב משפחתו ויחוסו מאין הוא הלא העיקר אם יכונו דבריו ואם הצדק אתו ובחכמה ודעת ידבר. אך יובן לעניננו אשר בעניי ברצונו ית"ש נתמניתי לרב אבדפה"ק יצ"ו למלאות מקום אאמו"ר הגאון הקדוש מאור הגולה הכ"מ זצללה"ה זי"ע ובמקום הזה עמד ודרש גם אביו הוא אאזמו"ר הגאון הקדוש מאוה"ג מהר"ש זצללה"ה זי"ע אבדפה"ק ועוד לפניו גדולי הדור רבני עירנו זצ"ל עד זקיני הקדוש הגאון מאור הגולה רבינו בעל בני יששכר זצללה"ה זי"ע שהי' אבדפה"ק גם עוד לפניו רבנים גאונים וגדולים זצ"ל ע"כ רעדה אחזתנו בזכרי זה ממקום קדוש לה'. והעיר מליאה חכמים וסופרים יר"א וחסידים ואנשי מעשה זקנים וגבירים נכבדים וגם ההמון כמאמרם ז"ל (בסוף חגיגה) אפי' ריקנים שבך מלאים מצות כרמון. וזהו יש להמליץ מ"ש אליהוא בן ברכאל החוזי צעיר אנכי לימים ואתם ישישים ע"כ זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם (אשר זה הכתוב יוצדק עלי לאמר ככה. אך) אמרתי ימים ידברו ורוב שנים (של אבותיי הקדושים שהשתמשו בכתר הרבנות דפה"ק ומימי נעורי נתגדלתי על ברכם בפה ועסקתי עמהם בעה"י בזה ליצק מים ולהתלמד ולסייע בשימוש ת"ח מנעורי ועד עתה עמהם) יודיעו חכמה (שהנסיונות בענין זה שעברו עליהם בהתנהגות יצטרפו אלו השנים גם עמי הצעיר להודיענו חכמה איך להתנהג) אכן רוח הוא באנוש (כמאמרם ז"ל בש"ס מנחות (דף נ"ג ע"א] אי בר אוריין ובר אבהן הוא יאית ואם לא וכו' שע"ז צריכין לבקש רחמים מהש"י אשר מפיו יתן רוח חכמה ודעת. ואז יסייעו כח אבותיו כנז'. וז"ש) ונשמת שד' תבינם (אשר בכח אלקי ממעל יתן בי בנשמתי בינה ודעת ללמוד וללמד לשמור ולעשות) ועל כן מתחיל הפ' מקודם שהי' אליהוא בן ברכאל ממשפחת רם אברהם אבינו כפירש"י הנ"ל. וגם י"ל כמו שדרז"ל בזוה"ק תרומה (דף קס"ז) עה"כ הלז בן ברכאל החוזי שהי' כהן מגזע יחזקאל שנא' יחזקאל בן בוזי עיי"ש ובכהנים נאמר והכהן המשיח תחתיו מבניו שהוא ירושה להם דור אחרי דור יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל וכמ"ש וקמת ועלית וגו' אל הכהן אשר יהי' בימים ההם ודרז"ל אין לך אלא שופט שבימיך. ע"כ אמר שפיר אח"כ ''ורוב שנים יודיעו חכמה:
כנ"ל בדברינו שהימים של אבותיו יחשבו גם לו אם כי הוא צעיר לימים אך יצטרף בכח אבותיו:
עוד י"ל אכן רוח הוא באנוש ונשמת שד' תבינם. שלכאורה יש לדקדק שמתחיל לדבר בלשון יחיד (אנוש) ומסיים בלשון רבים (תבינם) אך הדורש ברבים לא יוכל להגיד לכל א' וא' בפרטות ולהוכיחו כראוי כי ירבו הדברים ופרטי הענינים לאין שיעור ורק תכלית הדרוש ברבים שידרוש הדורש כדרכו בעניני מוסר הכוללים וכ"א ירגיש בנפשו מה שצריך לו והוא בעה"י אם יתקבלו דבריו על לב השומעים ירגיש כ"א בחלק נשמתו לטובה ויבין בדעתו מה שצריך לו לתקן בנפשו. ומהו ההכרח אליו. וז"ש אכן רוח הוא באנוש (הדורש) ונשמת שד' תבינם (להשומעים. הרבים. תבינ"ם בנפשותם לכ"א וא' מה שצריכין לתקן נפשם במעשיהם ודרכיהם לטובה):
אמנם מה שאמרנו כי בממלא מקום אבותיו יחשבו לו להצטרף בעבודתו גם שנות אבותיו. הענין יובן עפימש"כ בשו"ת שמחת יו"ט למהרי"ט אלגאזי זצ"ל (סי' ו') לענין חזקת רבנות באב לבנו ושאר יו"ח כתב שזהו לטובת העיר כאשר יהיו אחריו מיו"ח שהיו אתו שם עם אביו או זקנו (כמו שכ' שם מעובדא דמהראנ"ח שהי' נכדו ראוי למלא מקומו ורצה לילך אצלם ע"כ פסק המהראנ"ח דגם אם נשבעו לאחר לקבלו לרב הוי אומדנא דהשבועה הי' בטעות אם היו יודעים שנכדו ירצה לילך אצלם כיון שהוא לטובתם) לאשר הבן או יו"ח הולכים בדרכי אבותם בהתנהגות הקהלה לש"ש ובעניני תיקון הדת וכל א' ידע במילי דאבוהי' בזה לגמור את אשר החל אביו או זקנו כי באמת דבר שלם לא יוגמר אצל א' בכל ימי חייו בשום ענין וכמאחז"ל באבות לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה. ובנו היוצא מחלציו הבקי בטיב הענין יוכל להשלימו בכי טוב ולעשות עוד תוספות פעלים לטובה בכל הענינים לתיקון הדת וטובת העיר. אמנם אם יבא אחר את אשר לא ידע מזה מתחלתו אז נשאר כל דבר נפסק באמצעו וזה וזה לא יתקיים ביד אנשי העיר. כן הוא הסברת דבריו בשמחת יו"ט למהרי"ט אלגאזי שם לפענ"ד. ובזה פירשתי בקהלת טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש היינו שטוב שיהי' חכם העיר גם החכמה לו בנחלה מאבותיו החכמים הגדולים ותחת אבותיך יהיו בניך וגו' שאז ידע להתנהג בהרבנות כראוי ולהשלים בדרכי אבותיו את אשר החלו לעשות לטובה כנ"ל וז"ש טובה חכמה עם נחלה (טובה הוא החכמה כשהוא ביחד עם נחלה מאבותיו בזה) ויותר (לטובה בזה היא החכמה שהיא עם הנחלה ביחד כנז') לרואי השמש (הם הבעה"ב אנשי העיר כמ"ש במהרי"ט אלגזאזי בתשו' כנ"ל שזהו לטובת הקהלה והם הבע"ב נקראים רואי השמ"ש כמ"ש והיו עיניך רואו"ת את מורי"ך ומורה ומנהיג נקרא שמ"ש כמ"ש וזרח השמ"ש ובא השמ"ש עד שלא שקעה שמש"ו של משה זרחה שמשו של יהושע וכן כיוצא במקומות רבות):
ובזה י"ל מסאחז"ל (סוכה דף נ"ג) שאמר הילל אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן וכבר נודע הפלא בזה על הילל הזקן ראש הענוים שיאמר כזה על עצמו' וכבר נודעו דברי הכתב סופר זצ"ל (בהקדמה לתשו' חאו"ח) בטוב טעם בזה. אמנם להסביר הענין י"ל באופן אחר עפי"ד הרמ"ע מפאנו זצ"ל בעשרה מאמרות (מאמר חקור דין ח"ב פי"ט) שמימות "הילל'' ואילך תיקנו שגם כתר תורה יהי' בירושה ושהוא הי' מגזע מלכות בית דוד דור אחר דור ועפי"ז י"ל שאמר ''הילל'', שאם הי' אחר מושל ומנהיג ישראל אז הי' בודאי מקנאים לו ומתנגדים ולוחמים כי כ"א יאמר שהוא ראוי יותר אמנם אם אני כאן הילל עומד בראש שידעו הכל (כן חשב בגודל ענוותנותו) שאינו ראוי בעצמו רק בצירוף יחוסו שהוא דור אחר דור לדוד המלך ע"ה וע"ז לא שייך מחלוקת וע"כ אם אני כאן הכל כאן (שהכל מתאספים ומשלימים אתו לכבוד אבותיו הקדושים ולזה גם המה יודו כולם ויכבדוהו בכבוד אבותיו משא"כ) אם אין אני כאן (רק אחר במקומי. אזי) מי כאן (ויתרבו המחלוקת מכ"א וא' בפירוד לבבות שיאמרו כ"א אני אמלוך כנ"ל). וזהו י"ל מה שארז"ל (במדרש רבה פ' מ"ה ובפ' ויקרא) שאמר הילל הגבהתי השפלתי הגבהתי. היינו הילל לשיטתו. במה שביארנו כונתו. במימרא הנ"ל אם אני כאן הכל כאן וזהו השפלתי (מחמת שאני השפל מכולם רק מחמת יחוסי ועי"ז לא יקנאו בי אחרים שיש בהם יחוס עצמם בלבד. יותר ממני. ועי"ז הוא) הגבהתי (שהסכימו כולם לגבהני לנשיא כנ"ל) וגם הגבהתי (שמינו אותי לנשיא) השפלתי (מחמת שאין זה בשבילי רק בשביל אבותי) כנז':
וזהו י"ל בפ' בשלח זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו פירש"י ואנוה"ו לשון נו"ה שאנן שאעשה לו דירה כביכול. אלקי אבי וארוממנהו פירש"י לא שאני תחלת הקדושה אלא מוחזקת ועומדת לי מימי אבותי עכל"ה. והוא לעניננו כי אם יתמנה א על העדה פן יעלה בלבו גאות לחשוב כי מפני רוב מעלתו במעשיו ותורתו ע"כ בחרו בו אבל כיון שידוע שהוא מחמת אבותיו הקדושים למען כבודם ולמלאות מקומם איך יתגאה בזה הלא ישבר לבו בקרבו על גודל המשא עליו ויאמר בלבו מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי כמאחז"ל ושאזכה למלאות מקומם ומשמרתם וכח עבודתם והנה ארז"ל על המתגאה שאמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדו"ר יחדיו וז"ש זה אלי ואנוה"ו (שאעשה לו ''נוה'' כפירש"י הנז' שנהי' יכולים לדור יחד עם הקב"ה כביכול היינו בלתי גאות בלבו ויהי' זה) ע"י אלקי אבי וארוממנהו (שאיננו תחלת הקדושה רק הקדושה מוחזקת לי מאבו"תי כמו שפירש"י על אלקי אב"י בזה כנז' ועי"ז ננצל מגאוה ואעשה לו ''נוה'' לדור ביחד כביכול כנז'):
וזה י"ל ג"כ בפ' שלח איש אח"ד למטה אבותי"ו תשלחו כשיתמנה איש המיוח"ד על העדה אז העצה למטה אבותיו תשלחו שתבחרו ותשלחו איש כזה שידע בנפשו שהוא רק מחמת אבותיו ועי"ז לא יתגאה וככז':
ובמה שאמרנו על דברי הילל אם אני כאן הכל כאן י"ל עוד באופן אחר עפ"י המבואר בזוה"ק פנחס (דף ר"כ ע"א) כי בשמחת הבנים יבואו גם אבותיהם מג"ע עליון להשתעשע שם עמה (גם אם אין העם רואין אותם) וכולהו אבותי' אשתכחו תמן עיי"ש ועל כן דייקא הילל אמרי' שם בסוכה כשהי' שמח בשמחת בית השואבה הי' אומר אם אני כאן הכל כאן היינו כל אבותיו עד דוד המלך. והכל כאן) שבאים לשמח בשמחת בניהם דכולהו אשתכהו תמן כנז' מזוה"ק. ועי"ז הי' מחזק לבו ולב בני ישראל עמו ואם אין אני כאן (שיהי' לו כח קדושת אבותיו כמוני) מי כאן (הלא בשביל עצמו אין כדאי כנז' מרוב ענותנותו). ועתה רבותיי ואהוביי הנה נתמניתי למלאות מקום אבותיי הקדושים והטהורים וזה הי' רצונם ובקשתם כנודע ע"כ יהי' נא בעיניכם בעמדי לפניכם כאלו כל אבותיי הקדושים דור אחרי דור עומדים בכאן כנז' מזוה"ק כשבאים כולם בשמחת בניהם ואין חדוה כשמחת התורה לדרוש ברבים אם כי אני בעצמי איני כדאי וידעתי מך ערכי ולב יודע מרת נפשו וחסרונו ורעדה אחזתני אך בצירוף ועיקר כח אבותיי הקדושים זי"ע תשמעו דבריי וה' יעזרנו בזכותם למלאות מקומם באמת עפ"י התורה ועפעפינו יישירו נגדינו לרומם קרן התורה והיראה עד ביאת ג"צ ב"ב ויושיענו בקרוב בכל עניניי. ואליכם אריק את ברכתי כאשר עשיתם עפ"י התורה יהי' ה' עמכם בכל משאלותיכם (ובזה נבא לפתוח בדבר הלכה ופלפול וכו' והארכתי עוד בח"ת ומוסר ואגדה ואכמ"ל)
וגם אמרתי בזה מה שצריך הרב שנתמנה במקום אבותיו לידע האמת בלבבו הנשבר כי אינו כדאי בשביל עצמו כנז' אמרתי בזה (בפ' תצוה) עה"כ הכהן המשיח תחתיו מבניו פירש"י ''מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו ימנוהו כ"ג תחתיו'' ועוד פירש"י על זה ''מכאן ראי' כל לשון כהן לשון. פועל עובד ממש ולפיכך ניגון תביר נמשך לפניו טבילה והיינו רמוז שאם הוא ממלא מקום אביו אל יחשוב כי הוא לו בירושה וזכה ממילא וא"צ לעבוד ולהיות עומד על המשמרת. ובאמת עבדות אני נותן לכם ולא שררה כשאחז''ל רק שזכות אבותיו מסייעתו וגם שעי"ז לא יגבה לבו כנ"ל וז"ש לשון (כהן המשיח תחתיו מבניו) פועל עובד ממש (בעבודתו בעצמו) ולפיכך ניגון של תביר (היינו שנשבר לבו בקרבו) נמשך לפניו:
וגם במה שהוא מעלה מי שיש לו חזקת אהבתיי' ג"כ הנה נמצא כן בדברי רבותינו בש"ס ברכות (דף כ"ז ע"ב) נוקמי' לראב"ע דהוא עשירי לעזרא ויש לו זכות אבות הגם דאמרי' שם כי היכא דלא מצי ר' יהושע לעניש לי' מ"מ בירושלמי, תענית (פ"ד הלכה, א') אמרי' בהך מעשה הלכו ומינו את ראב"ע וכו' והי' ר"ע יושב ומצטער ואמר לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני אשרי אדם שזכו לו אבותיו אשרי אדם שיש לו יתד לתלות בו מה היתה יתידתו של ראב"ע שהוא עשירי לעזרא עכ"ל הירושלמי (ועיי' בבבלי בברכות שם בפי' ר"נ גאון בש"ס ד' ווילנא) הרי מלשון הירושלמי דהוא מטעם שיש לו ראב"ע יתד לתלות בו וזכו לו אבותיו היינו שבכח זכותם ישגא ויפרח ויהיו דבריו נשמעים כאלו היו אבותיו עומדים ומצווים וכ"ז יש להעמיס לנכון בלשון הירושלמי הלז כי על כן מינוהו לראב"ע אעפ"י שלא הי' גדול בתורה יותר מהם כנז' (ובשו"ת משיב כהלכה [חיו"ד סי' כ"א] בד"ה עוד נראה לפענ"ד וכו' ס"ל ג"כ דהך מינוי בירושת אבותיו הוא כי היכא דלישתמעין מילי' בשביל כבוד אבותיו וקשה לי' מגמ' ברכות הנז' דאמרי' בזכות אבות דראב"ע רק כי היכא דלא ליענשי:
ר"י כנז' ולא ראה אז כנראה דברי הירושלמי הנז' בלשונו שיש יתד לתלות בד' הירושלמי דל' בהיתד לתלות היינו שעי"כ מינוהו וזכו לו כח אבותיו וכי היכא דלישתמעין מילי' כנז') ונשוב לפתיחת דברינו בריש פרשתן וירא אליו ה' (מורה על מי שנגלה אליו ה' בהשגחתו, ויצוהו לנשאותו) באלוני ממרא (בחלקו של נכרי. גם בהיותנו עוד בגלותנו באויר ארץ העמים חלק או"ה) והוא יושב פתח האהל (האיש הלז צריך להיות בעיניו שפל בדעתו כי הוא בפתח האהל ולא נכנס עדיין לאהל הקדושה ואינו ראוי לגדולה זו מצד עצמו גם אם) כחום היום (שזרחה עליו שמש הצלחה ביותר ידע כי הוא רק בזכות אבותיו) וישא עיניו וירא (שיראה בעין שכלו) והנה שלשה אנשים.. נצבים עליו (היינו שלשה אנשים. אבותיי הקדושים ששמשו בכתר הרבנות בפה"ק. הלא המה. זקיני הגה"ק בעל בני יששכר זי"ע. ואאומו"ר הגה"ק מהר"ש זי"ע. ואאמו"ר הגה"ק הכ"מ זי"ע) אלו "נצבים לפניו'' היינו קודם ולמעלה ממני אשר רק בזכותם הוא ובזכותם אושע אי"ה ובכחם אזכה לנהל על מי מנוחות מביעי התורה והיראה באמת ושוכט"ס. עד ביאת ינון בקרוב. ובא לציון גואל ב"ב:
כי על כן גם באשר זיכני הש"י להפיץ מעינותי חוצה הן המה חיבוריי רק בזכות אבותי הקדושים הוא אשר חנני הש"י בחסדו. ובחלק הג' הלז ג"כ תשובות בסימני מספר מזל"א ג' הויות להיות נוזלים (כד' הרמ"ע מפאנו זי"ע מלשון מז"ל) מן לבנון מאור החכמה והתורה ישועה ואורה. ובכן אזכה עוד בחסדו ית"ש לבא עד רביעי בקדש וחמישי ולמעלה בחלקים הבאים ונזכה לישועה ולגאולה. תוך אמוני עם סגולה. במהרה דידן ושוכט"ס המחבר.