אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כז

סימן כו

כבוד ידידי הרב הגאון הגדול וכו'.

אחדש"ה הגיענו יקרת מכתבו ע"ד אשר נדברנו בהיותו במחננו והנני להעתיק לכהד"ג אשר כתבתי בענין זה בעה"י:

ראיתי ונתתי אל לבי בש"ס נדרים (ל"ז ע"א) בהך דמודר הנאה לא ילמדנו מקרא וכו' מ"ש מדר"ש וכו' מה אני בחנם אף אתה בחנם מקרא נמי בחנם ומתרץ רב אמר שכר שימור ור' יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים ושם (ע"ב) אמרי' למ"ד שכר שימור מ"ט לא אמר שכר פיסוק טעמים קסבר פיסוק טעמים דאורייתא כדאמר ר' איקא אמר אבין אר"ח אמר רב וכו' וכ' הר"ן וז"ל ור"י אמר שכר פיסוק טעמים. שמלמדין להם טעמים דלאו מדאורייתא נינהו הילכך לא הוי בכלל חוקים ומשפטים ואיכא בין רב לר' יוחנן ללמד מקרא לגדול דלא בעי שימור דלרב אסור דס"ל פיסוק טעמים דאורייתא ולר' יוחנן שרי ללמד מקרא לגדול משום שכר פיסוק טעמים הילכך כיון דקיי"ל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן נקטינן דאפי' גדול שרי ליטול שכר על המקרא וכך הם דברי. הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' נדרים עכ"ל הר"ן והנה צע"ג מה כונתו דמה דס"ל לר' יוחנן דפיסוק טעמים לאו דאורייתא (כמו שנראה כן מהש"ס דאמרי' ס"ל פיסוק טעמים לאו דאו' ועל כרחך דר' יוחנן ס"ל הכי) היינו דהטעמים הם מדרבנן שקבלום חכמינו או תיקנום וא"כ סתרו דברי הר"ן אהדדי שפסק בזה כר' יוחנן דהא לעיל (דף ל"ד ע"ב) במתני' כ' הר"ן ומלמדו מדרש דמצות לאו ליהנות ניתנו והנה הר"ן (בר"ה פ"ג) כ' ע"ד הרז"ה שכ' דבתקיעות דתעניות שהם מדרבנן מצות ליהנות ניתנו וכ' הר"ן דלא מיחוורן דבריו דמ"מ מצוה איכא ומצות לאו ליהנות ניתנו. והרי דס"ל להר"ן שגם בדרבנן אמרינן מצות ללה"נ וא"כ הי' צ"ל מותר ללמדו מקרא גם לר' יוחנן דהלכה כותי' עפי"ד הר"ן הנ"ל כיון דפיסוק טעמים עכ"פ מדרבנן ולאו ליהנות ניתנו ואם כונת הר"ן דלר' יוחנן פיסוק טעמים לאו דאורייתא דגם מדרבנן אינו ור"ל דאין הטעמים מה"ת כלל והר"ן פסק כר' יוחנן בזה ואי אפשר לומר כן דהרי זה כזרות נחשב דא"כ יהי' מזה מקום ח"ו למינים לרדות המה המתחדשים מה ששינו הטעמים בנגינתם עיי' בשו"ת צרור החיים להגמהר"י עמדן ז"ל (בחלק ונגינות לנגן) וגם יהי' קשה ביותר דהא בתיזוה"ק (תיקון כ"א) ובכמה מקומות דריש הרבה על הטעמים בשמותם לכ"א וא' ומשמע שהם מקובלים הללמ"מ כמו האותיות והנקודות וא"כ הם מדאו' מהללמ"מ [ולפימש"כ בתיקונים (תיקון ע' דף קכ"ג) ובפרדס (שער הטעמים פ"ה) ובע"ח (שער טנת"א) הטעמים המה מבחי' יותר גבוהה בעולמות מהנקודות ותגין ואותיות ולזה י"ל אולי גם כשהם מדרבנן שהוא מלכות פה ותורה שבע"פ מ"מ הם בסוד אשת חיל:

עטרת בעלה ובבחי' זו שייך ג"כ כל החילוקי עולמות מלעילא עד לתתא אך לא נראה כן מלשון הע"ח גם למעיין שם קצת] והנה כדי דלא נסתור עם דחז"ל בתיקונים י"ל כיון דמחבר התיקונים הוא רשב"י וכותביו הם ר"א בר"ש ור' אבא וכו' ושאר חברייא כמבואר בהקדמה שני' לתיקונים (דף י"ז ע"א) ור' אבא (ראש החברייא) הוא ניהו רב. שחי ד' מאות שנים כמ"ש מהגאונים ועיי' מש"כ הרמ"ע מפאנו במאמר שברי לוחות (ד"ה ברם סדורא דגמרא וכו') מה שהאריך בזה דרב הוא ר' אבא שדבריו המה עפ"י סוד ממייסדי וכותבי הזוה"ק כנז' ע"כ מצינו כ"פ בש"ס שתיק רב משום דמסתבר טעמי' רק עפ"י סתרי תורה ולא הי' יכול לעלות בדיבור עיי"ש ועיי' בשה"ג להחיד"א (ערך אבא) וכיון שר' אבא הוא רב ע"כ רב לשיטתו דס"ל בזה בנדרים פיסוק טעמים הוא דאורייתא ע"כ שפיר דריש בתיקונים (שנתחבר ג"כ ע"י רב וחבריו כנז') על הטעמים על כל קוץ וקוץ תלי תלים כיון שהם מדאו' לשיטתו. אמנם עדיין קשה למה דמסיק הר"ן דהלכה כר' יוחנן ועל כרחך דלא ס"ל שהם עכ"פ מדרבנן דא"כ יסתרו דברי הר"ן אהדדי למאי דס"ל בר"ה דגם בדרבנן מצות ללה"כ כנז'. וגם הדברים מוזרים לומר כן שגם דרבנן לא תיקנום ולמה החזיקום כל ישראל לתורה. אולם בע"כ לומר הפי' שגם לר' יוחנן דס"ל הטעמים הם מה"ת אך שאינו מחוייב ללמדם לאחרים בחנם מה"ת וכמו שהביא הר"ן שם מקודם (בד"ה ולענין הלכה וכו') בשם הירושלמי דגרסינן בירושלמי יכול אף על מקרא ותרגום כן ת"ל חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום וכן חמי מתניא נסבין אגריהון א"ר יודן ברב ישמעאל שכר בטלן הם נוטלים עכ"ל אך להלן (בע"ב) כ' הר"ן שם למ"ד פיסוק טעמים דאוריית' וז"ל ואסור ליטול על לימודם שכר דכיון דמדאורייתא נינהו הוי להו כחוקים ומשפטים עכ"ל מזה נראה דפלוגתתם אם הוא בעצם מדאורייתא או לא כמ"ש הר"ן דאם הוא דאו' הוא בכלל חוקים ומשפטים וכו' משמע דאם לא הוי דאו' אינו בכלל חוקים ומשפטים. וגם נראה דגם דרבנן לא הוי דאם הוי עכ"פ מדרבנן לדעת ר' יוחנן א"כ לא גרע ממדרש והגדה שמותר ללמדו כדאמרי' שם אף שהיא ג"כ רק דרשות חכז"ל אסמכתות ואגדתות ואעפ"כ מותר מטעם מללה"נ ולמה יגרעו אלו פסקי הטעמים שהם מדחז"ל איך לקרות בתורה אלא ודאי דגם מדרבנן אינו לדברי ר' יוחנן ורק לרב הוא מדאורייתא וע"כ ס"ל לרב שכר שימור דרב הוא בעל המימרא שם דדריש ויקראו בס"ת האלקים מפורש ושום שכל וכו' ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים דבע"כ הי' מקובל אצלם הללמ"מ אלו הטעמים ע"כ הם דאורייתא. דל"ש לומר דאנשי כנה"ג שהיו אז תיקנום דהא אמרינן בריש מגילה (ג' ע"א) לענין מנצפ"ך אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא שכחום וחזרום ויסדום וע"כ ממשרע"ה קא אתיין. ועיי' רש"י קידושין (דף מ"ט ע"א) ד"ה ה"ז מחרף וכו' ואונקלס כשהוסיף לא מדעתו הוסיף שהרי בסיני ניתן אלא שנשתכח וחזרו ויסדו כדאמרי':

במגילה דף ג') ושום שכל זה תרגום עכ"ל נמצא מפורש ברש"י דכל הדרש דשם עה"כ ושום שכל היינו שקיבלו כן מסיני א"כ גם ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים קבלו כן מסיני. וכ"כ רחוקה ביניהם הפלוגתא דרב ס"ל שהוא דאוריית' ור' יוחנן (דלא דרש הך דויקרא בס"ת וגו' ויבינו במקרא שזהו פסקי טעמים ע"כ) לא ס"ל שהוא דאו'. וגם לא מדרבנן כלל בע"כ מטעם שביארנו, (ונפלאתי בזה בראותי שם בשו"ת צרור החיים במוסגר שכ' באמת קשה לי לכאורה מאוד שרב הוא דאמר שם שכר פיסוק טעמים א"כ ע"כ סבר פיסוק טעמים לאו דאורייתא והנה רב הוא מרי' דהוא שמעתתא דא"ר איקא וכו' ואמר רב ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים שמזה הוציא ר' יוחנן דפיסוק טעמים דאו' עכ"ל והוא טעות במחכת"ה ונתחלף לו מעיקרא ועירבב הדברים. דבאמת רב הוא דאמר שכר שימור ולא שכר פיסוק טעמי' ע"כ רב לשיטתו שפיר ס"ל והוא מרא דהך שמעתתא דויבינו במקרא הוא פיסוק טעמים דאורייתא כנ"ל. וגם מה זה סיים שם שמזה הוציא ר' יוחנן דפיסוק טעמים דאו' הלא אדרבא ר' יוחנן ס"ל פיסוק טעמים לאו דאו' וגם מה זה קושיא מרב אדר' יוחנן). עכ"פ דברי הר"ן לא זכינו להבינם גם אם נאמר דר"י ס"ל דגם דרבנן אינו פיסוק טעמים כנ"ל וגם לא יתכן לומר כן דס"ל לר"י דגם מדרבנן אינם ולעשות פלוגתא רחוקה כזו בין רב לר"י כנז'. ומ"ש שם הר"ן דמהרמב"ם (פ"ו מה' נדרים) נראה דפסק כר' יוחנן דפיסוק טעמים לאו דאו' הנה בס' נדרי זריזין על נדרים שם האריך בזה די"ל דס"ל להרמב"ם שם בהל' נדרים (ועיי' ברמב"ם הל' ת"ת) דמותר ללמדו תורה שבכתב לא משום פסקי טעמים הוא כלל דא"כ הוו"ל להרמב"ם לפרש אלא משום דתורה שבכתב בלא תורה שבע"פ אינה כלל חוקים ומשפטים ועוד טעמים שהאריך שם אבל באמת י"ל דס"ל להרמב"ם דפסקי טעמים דאורייתא עיי"ש. ועוד קשה האיך החליט הר"ן הלכה כר' יוחנן דפיסוק טעמים לאו דאורייתא הא בסוף הסוגיא אמרינן אמר ר' יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני עטור סופרים אחר תעבורו אחר תלכו צדקתך כהררי אל וכו'. ופי' הר"ן וז"ל ובדברי מורי ראיתי עיטור סופרים היינו שכותבים טעם מפסיק באחר כי היכא דלישתמע אח"כ תלך אח"כ תעבורו וכו' צדקתך כהררי אל נפסק בטעם וכו' עכ"ל הר"ן והנה הללמ"מ הוא דאורייתא. וכיון דעיטור סופרים הללמ"מ האיך ליפסק הטעם בקריאתו א"כ בע"כ שה שהטעמים המה מעיקרן הללמ"מ מדאו' וכיון דהש"ס הביא הך מימרא דר' יצחק באחרונה אחר הפלוגתא משמע דכן החליטו דהוא הללמ"מ וא"כ קשה על הר"ן שהחליט ההלכה להיפך כנז' וצע"ג:

והנה התוס' כ' שם בד"ה שכר פיסוק טעמים וסבר דפיסוק אינו צריך אלא מדרבנן ולא שייך לומר מה אני בחנם אף אתה בחנם עכ"ל מזה נראה ג"כ דאין הפי' דאין החיוב ללמדו הטעמים מדאו' רק שאינם מדאו' כלל רק מדרבנן צריכין הפיסוק טעמים וקשה לומר דהתוס' ס"ל כהרז"ה דמצות דרבנן ל"ש מללה"נ ע"כ אסור ללמדו (דמהנהו בזה) כיון דפיסוק טעמים רק מדרבנן. דהא הרז"ה יחידאי הוא בזה וגם הר"ן חולק עליו שם וכנ"ל וגם כפי שביארנו במנח"א (ח"א סי' ל"ט) דגם הרז"ה בעצמו לא ס"ל זה רק בתקיעות דתעניות כמ"ש שם ולא בכל מילי דרבנן עיי"ש הטעם ועיי' באחרונים בזה. וגם מלשון התוס' בזה לא נראה כלל דס"ל כהרז"ה. ועדיין קשה (מ"ש לעיל בד' הר"ן) גם על דברי התוס' דמי גרע מאגדתות חז"ל שזהו בודאי רק מדבריהם ועכ"ז מותר לשנותו משום מה אני בחנם אף אתה בחנם ומה נשתנו בזה הטעמים למ"ד שהם מדרבנן כנז':

והנה ברמ"א יו"ד הל' ת"ת (סי' רמ"ו סעי' ה') בשם הגהמי"י וז"ל וכל חידושי סופרים דהיינו מה שנתקן מדרבנן מותר ליטול שכר ללמדו עכ"ל ובביאור הגר"א שם ציין מקורו להך ש"ס בנדרים אליבא. דר' יוחנן פיסוק טעמים דלאו דאורייתא. והיינו כונתו אף שהוא עכ"פ מדרבנן מ"מ בדרבנן מותר ליטול שכר. וע"ד רבינו הרמ"א יפלא ג"כ כנ"ל דכל מה שנתקן מדרבנן י"ל בכלל חוקים ומשפטים הוא וזהו בודאי אסור ליטול שכר וגם וכי גרע ממדרש אגדות כנ"ל ואי משום מללה"נ הא גם מדרבנן שייך מללה"נ דלא פסקינן כלל כשי' הרז"ה כנ"ל. ואם נאמר משום שלא הי' בכלל מצות שנצטוה אז משרע"ה משום שנא' ואותי צוה וגו' היינו רק למשה לבדו ולא במצוה דבריהם. ז"א דהא כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נגלה למשה רבינו בסיני. ואותי צוה היינו ג"כ תורה שבע"פ מצות דבריהם. וגם הרמב"ם דס"ל בס' המצות דכל דרבנן בכלל לא תסור כנודע א"כ הוי דאורייתא כל מילי דבריהם והרמב"ם י"ל שפיר דס"ל לשיטתו דאסור ללמדו בשכר גם תורה שבע"פ כמ"ש לעיל בשם הנדרי זריזין להג' מהרש"ק ז"ל:

ולפי מה דפסקינן בש"ע או"ח (סי' קמ"ב סעי' א') בב"י וברמ"א בשם פסק מהרי"א דבטעמים ונקודות אם טעה הקורא גוערין בו אבל אין מחזירין אותו משמע לכאורה דטעמים הוי רק' דרבנן ולא דאורייתא דאם דאו' הם ע"ז באנו לפלוגתא אם בדאו' שייך לכתחלה ודיעבד כיון דדרשי' בקדשים חוקה לעכב בדיעבד משמע דבשארי דברים הוי רק לכתחלה וכמו שהאריכו האחרונים וה"נ בזה אם נאמר שהטעמים מה"ת נמצא שייך בזה לכתחלה שצריך לקרות בטעמים וגוערין בו שידקדק לקרות בטעמים לכתחלה אבל אין מחזירין אותו דהוי כבר דיעבד כשקרא התיבות בלא טעמים הראויים וא"כ הוי לכתחלה ודיעבד בדאו' אך ז"א ראי' מוכרחת דהא גם בנקודות הוא כן שאין מחזירין אותו רק בנקודות שמשתנה הענין כגון יעשה יעשה בפתח או בצירי וכו' כ' שם המג"א דבכה"ג מחזירין אותו ובנקודות פשיטא דהם מה"ת לכ"ע דמאן פליג לן לומר שהנקודות בתיבות אלו שמשתנה הענין הם מדאו' והשאר הם מדרבנן וממ"נ או כולן דחו' או לא ובנקודות לא פליגי כלל אם הם מה"ת וגם בהמפרש (המכונה לרש"י) בנדרים שם פי' הך דר' יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים היינו שמלמדו ניקוד וטעמים ולפי"ז נמצא דלר' יוחנן גם נקודות אינן דאורייתא א"ו דטעמים ונקודות הם מה"ת גם שניהם אך הקה"ת בטעמים ונקודות אינו מה"ת בודאי רק מדבריהם והם אמרו והם אמרו היכא שמעכב בדיעבד או לא:

והנה לפי שכתבנו לעיל דנראה מדברי הר"ן דס"ל מללה"נ גם בדרבנן דלר' יוחנן פיסוק טעמים לאו דאורייתא שגם מדרבנן אינו רק כעין מנהגא. ויש להעיר מש"ס חגיגה (דף י' ע"ב) בעי רב חסדא האי קרא היכי כתיב וישלח את נערי בנ"י וגו' כבשים זבחים שלמים לה' פרים או דילמא אידי ואידי פרים למאי נפקא מינה מר זוטרא אמר לפיסוק טעמים רב אחא ברי' דרבא אמר לאומר הרי עלי עולה וכו' וסלקא בתיקו ועיי"ש בפירש"י בד"ה לפסוקי טעמים דהיינו הטעמים שאנו קורין ועיי' בתוס' שם והנה אם נאמר דלר"י פיסוק טעמים גם מדרבנן אינם אז יפלא הך נ"מ דקאמר דמשמע דפיסוק טעמים הוא חיובא דהיינו הך דמר זוטרא דאמר לפיסוק טעמים ורב אחא דאמר להרי עלי עולה דומין זל"ז דהיינו נ"מ לדינא האיך לעשות. א"ו דהוא חיובא פסקי טעמים וגם לר"י עכ"פ מדרבנן הוא:

ועתה העירוני כהד"ג. מדברי החתם סופר על נדרים שם. והנה מ"ש החת"ס דמתוס' משמע דס"ל לר' יוחנן כמ"ד אמרי לה אלו המסורות ולא פסקי טעמים. אך עדיין לא העלה ארוכה למה שהקשוני על מה דפסק הר"ן כר' יוחנן כיון דר' יצחק קאמר בפירוש לפי"ד הר"ן שם מקרא סופרים ועיטור סופרים וכו' שהוא הטעמים הללמ"מ וזהו דאו' כנ"ל:

ידידושתו"ט באהבה.

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה