אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ג· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן י

סימן ט

כבוד בש"ב ידידי חביבי כנפשי הרב החריף וכו'

בדבר שאלתו בהאברך אשר דר עם אשתו וציערו אותו בבית חותנו וגם אשתו ציערתו ולא רצתה ליטבול כמה חדשים וכו' ועוד טענות ויש לו ממנה בת נולדה ועתה באים לדין אם לרחק אם לקרב ומבית חותנו לא ירצו לדין עמו עד שישליש מקודם מעות הנדוניא המושלש על שמו לבדו בהבאנק ואין ביכולתו למסור המעות כי יודע את לב אשתו ששונאה אותו וכו' ואם עוד ימסור המעות מידו אזי יעשו בו כרצונם וכו' עכת"ד השאלה ושאל א') אם צריכין להשליש מקודם הנה אם צד אשתו וחותנו תובעים ממנו שאר כסות וכו' והוא מתרחק מהם אז המה התובעים ופשוט דל"ש לומר שירצה התובע דוקא רק כש כשישליש כן וכמ"ש בש"ך (סי' ע"ה ס"ק ב') בשם ד"מ בשם מהרד"ך ע"ש אולם גם אם הוא יתבע מהם והמה הנתבעים כבר נודע מתשו' מרן בדברי חיים (ח"ב חו"מ סי' ז') דאין רשות להנתבע לטעון שישליש לו התובע דוקא וכ' שם דאם לא ירצה הנתבע לדון עדי ישליש לו דין מסרב יש לו עכד"ה ואם כי ע"י אמתנא מעקילינן המעות כמבואר בתשו' מהריב"נ ומובא שם בד"ח ועיי' בחו"מ (ס' ע"ג) בדיני עיקול. וגם צד חותנו טוענים אמתלא לזכותם שישליש המעות כדי שיהי' אם יצטרך ליתן על תוספות כתובתה ושארי דברים אם יפסקו ויסכימו שיגרשה וכיוצא וגם הטענה שכ' מצד הבעל שאם ימסור המעות מידו אז יעשו בו כרצונם אינה אלימתא כ"כ כיון שא"צ למסור לאשתו רק להשליש ביד הב"ד שיעשו עפ"י התורה אך באמת עניני עיקול שייכים בנתבע בד"מ שיש לחוש שיסרב לד"ת וכיוצא משא"כ בין איש לאשתו שאם יפסקו שצריך לגרשה ויסכימו כנ"ל אז בודאי יתן המגיע לה כיון שבלא"ה עפ"י חרדגמ"ה בארצותינו לא יוכל לגרשה בלתי הסכמתה ורצונה וא"כ הך עדיף מד"מ ובודאי א"צ להשליש מקודם וכמ"ש בד"ח דעוד דין מסרב לשכנגדו אם לא ירצה לדון רק אם ישלישו כנז' וגם עיי' בתשו' חתם סופר (חאו"ח סי' ר"ד) לענין מעות א"י דהוי אוכל נפש פרנסת העניים ואין מעקלין ולפי מה שכ' כת"ה שהאברך הזה מעות שלו מנדוניא הוא כל רכושו ומזה יש לו מהעיסקא (פראצענט) להחיות נפשו על איזה מלבוש א"כ ל"ש נעקל ולא דמי למי שתובע בא' חוב ממון סך ידוע אבל זהו כל מה שיש לו ול"ש לעקל אם כי יש לחלק דיתנו לו בזה מהמשולש הפראצענט שיצטרך לע"ע אך באמת הנה במהרי"ק (סוף שורש י"ד) מבואר דאם הנתבע מדחה מלדון במקומו וכיוצא אז יש לכופו ליתן ערבות ופסק דתלוי בראות עיני הדיין אם כונתו להשמיט או לרמות ובלבד שיהי' כונת הדיין לש"ש ומעתה בנידון דידן אחשוב שיהי' ראות עיני הדיינים לש"ש כי זרע קודש כאלו אינם בכלל אלמים ורמאים ח"ו ובפרט כי למה שכתבנו דבין איש לאשתו ל"ש זה כיון שלא יוכל לגרשה בלא"ה בלתי רצונה וליתן המגיע לה ולגמור עמה בפני בד"צ כנז' ע"כ נ"ל דא"צ להשליש ב') ובדבר טענתו של הבעל שלא יכול לדור עמה במקומה מקום אבי' שיש שם נערים המבזים אותו ועי"ז יחרחרו ריב ביניהם שתשנא אותו ולא יכלו לדור יחדיו הנה נודע מ"ש הרמ"א באהע"ז (סי' ע"ה) ודעת הרמ"א שם בשם ר"ת ובנוב"ק (סי' ס"ז) כ' בענין כזה שהותנו קודם החתונה ולא מיתדר להבעל לדור במקום חמיו מחמת בריאת גופו ואעפ"כ נוטה הנו"ב שאין יוכל לכופו היינו מטעם שכ' שם דבכה"ג יודו הפוסקים כיון דהותנו מקודם אין לך אלא תנאו ומלבד זה שפיר העיר בפת"ש שם על מ"ש הנו"ב לצרף הטעם דכיון דרק מחמת שיש לו מכות ופצעים באויר ארץ חמיו זה מה איכפת לה להאשה ז"א דהא עי"ז לא יוכל להשתכר בפרנסה ותרויי' איתניי' ע"ש אבל עכ"פ בנידון דידן נ"ל דשאני וגם הנו"ב יודה דיכול לכופה לדור בעירו של הבעל כיון דלא הותנו וגם מפני המחלוקת של הנערים המבזים אותו ועי"ז יגרמו שנאה מיריבה ולא יכלו נדור יחדיו זהו קשה מכונס בגוף חיותם כי ממ"נ אם תרצה לדור עמו בשלום עם זה איכפת ליה מעוררי מדנים בניהם משא"כ בעובדא דהנו"ב יוכלו לקוות להבורא רפואות שיתרפא אח"כ כשירגיל עצמו כאו ר ארץ חפץ כמובן וכן במה דנחנק הריב"ש במה דאחז"ל מאן דביש לי' וכו' ניזול וכו' הוא רק דרך עצה טובה ע"כ גם לענין פרנסה לא יוכל לכופה לילך למקומה זהו לענין פרנסה שגם כאן יוכל לצפות לפרנסה כנז' משא"כ מעוררי מדנים בעלי בחירה ואחז"ל האי תגרא דמי' לבידקא דמיא וגזרו על כה"ר שתתקבל וכו' וזהו כבר נהוג עניו בעיר חמיו כפי שכתב מע"ל ע"כ בודאי יש לפסוק שידינו בעירו של הבעל שאין עליו עוררי' הנז' אך תלוי בראות עיני הבד"צ לאמתו ואם אמת הוא זה אז כבר סיים הרמ"א שם בשם תשו' מיימוני שאם יש לו אמתנאות וטמנים צריכה לילך אחריו ואין לך טעם גדול מזה לענין שלום ביתם ג') ובדבר מזונות ילדם אם יתגרשו על מי להחזיקו הנה פשוט בש"ע אהע"ז (סי' ע"א) דהאב מחוייב במזונות והאם אינה חייבת במזונות בני' הקטנים כמ"ש במהרי"ו ומובא בבאה"ט שם ולעומת זה ל"ש לנכות ממעותי' מתוס' כתובתה וכו' המגיע לה בשביל פרנסת הולד שיגדל הוא ז"א דאינה מחיובי האשה כלל ולמה ינכה לה על חלקה אך אם הוא תוך ימי הנקה אז תליא הפלוגתא באהע"ז (בסי' י"ג סעי' י"ד) לענין גרושה מינקת אם הולד הכירתה כבר לאמה ושהטו"ז אוסר בכל ענין דהוי צער להולד ליקחו מאמו אבל לאחר ימי הנקה הוא כנ"ל ויותר א"ע להאריך לאשר דופק לתשובה

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה