אור ברסלב
מנחת אלעזר חלק ב תרעא זעירא

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

תרעא זעירא

טרם כל שיח. אשיחה וארויח. הן כבר מילתי אמורה. בתרע"א זעירא. בריש המהדורא. הראשונה והקדומה. הוא מנח"א ח"א בהקדמה והיא לא נעלמה. וכל דורש ימצאנה שמה. בטעמא ונימוקא למה באתי על ספר חוקה לחקוק דברי. לאדפוסי אדרא לעין השמש ברה. והנני בזה בעזרתו ית"ש בשניות מדברי סופרים בחלק שני הנוכחי בתוספו"ת כתיב"ה אמירה נעימה. על החלק הא' בהקדמה. שם הזכרתי מדברי הספר חסידים (סי' תק"ל) כי החיוב לחרוט דברי תורה. אשר גילה הבורא. בחמלתו על כל גברא וכמ"ש לקיים יפוצו מעינותיך חוצה. ופן ימהר לבך בנחיצה. לשאול במרוצה. הלא לעומת זה נמצא שם בס' חסידים (סי' שס"ז ע"ש) ויחרד לבך מהכתוב שם מחשש גזירה העתידה להיות נסוג אחור ולחנות במחנה חרדה. וכך היא המדה. לחתום בצור תעודה. סתום מעין העדה. ומה גם להזכיר שמו (כאשר תראה שמה) אולם משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. והקפידא מלהזכיר שם המחבר מ"ש שם בס"ח (סי' שס"ז) בזה"ל לכך חכמים הראשונים לא הי' כותבים ספריהם בשמם ולא היו מניחים לכתוב שמם על ספריהם כגון מי שחיבר תורת כהנים מכילתא וברייתות ומדרשים ואגדות ותקוני עולם כגון מסכת סופרים לא כתבו בספריהם אני פלוני בר פלוני כתבתי וחברתי זה ספר כדי שלא יהנה מהעולם הזה ויפגם שכרו לעוה"ב או וכו' כו' עכ"ל. על זה כבר כ' הג"מ חיד"א זצ"ל (בשה"ג מערכת ספרים ערך ס' הזכרונות) נשען על דברי הפנים מאירות בענין להזכיר שם המחבר ובא בארוכה בחלוק"א דרבנן כי בדורות הראשונים שאני רבנן דפקיע שמיי' ותלמידיהם הגדולים אמרו השמועה מפיהם ומידע ידעי דמהם יצאו הדברים ולא הוצרכו להזכיר שם המחברים משא"כ בדורות הללו וגם באנשים (כמוני) דלא פקיעי שמיי' מכ"ש תלמידי' בודאי צ"ל שם המחבר כדי שיאמרו השמועה מפיו כשארז"ל ע"ש וגם בס' ייטב לב עה"ת בהקדמתו הכריע לחלק דבדבר הלכה ושו"ת בודאי צריכין להזכיר שמו לידע מי הוא. בל יטעו ע"ש וגם החשש מאשר כ' בס"ח כדי שלא יהנה מעוה"ז ממה שחיבר הספר הנה זה הי' בימיהם בזמן שהתורה היתה אז חביבה על לומדי' ויתרון כבוד וטובה וגדולה הגיע למחבר ספר בח"ת אבל בעו"ה בדורותינו שאין התורה חביבה על לומדי' (כמו שראיתי בס' א' בהקדמה שפי' משאחז"ל בברכות דף ס"ג אם ראית דור שהתורה חביבה עליו כנס עפימ"ש בבראשית רבה פל"ב אין לך אדם אוהב בן אומנתו אבל החכם אוהב בן או מנתו וכ' היפ"ת שם דהאומנים אינם אוהבים זל"ז לפי שתכליתם אינו עצם מלאכתם אלא הממון והכבוד המגיע להם ע"י. ע"כ כל א' שונא בני אומנתו שמתגדר במלאכתו משא"כ החכם שאוהב את החכמה בעצם ע"כ איש את רעהו יעזורו להרבות חכמה וזהו אם ראית דור שהתורה חביבה עליו שאוהבים את התורה בעצמותה ולא לתכלית חיצוניות הנצמח ממנה אז פזר כי לא ירדפוך ולא יקנאוך אדרבה ישמחו החכמים ברבות חכמה להגדיל תורה ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו ר"ל שאין לומדים מחמת ''שהתורה'' חביבה עליו רק מגמת תכליתם הוא לעשות עטרה להתגדל בה וקורדם לחפור בה אם תפזר חכמתך אז ירדפוך החכמים בקנאה ושנאה כי גם החכמים המה רק לתכלית חיצוניות כמו שאר אומנות ואז כל אומן שונא אומנתו ע"כ כנס) וכבר האריכו בהקדמת הס' הגדולים שלפנינו ומה גם ביותר בימינו. אשר רבו המקנאים במחנה אשר כל ישעם וחפצם אך להרבות כבודם בשביל שיקרא חכם בשביל שיקרא רבי גדול וצדיק וכיוצא (ובאמת המה צעירי שנים וחכמ') ואם יוציאו לאורה. גם מחיבורי טהרה בחידושי תורה. עי"ז יחושו כי יתמעט כבודם גם באפס מנהו ומקנאתם יחשבו מזימות בצפוניות לבבם איך להוציא דיבה ולעז למדו לשונם דבר שקר ומרמה ולא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ולא יעיינו כלל בהס' וישיג המחבר קלון תמור כבור הראוי לו. והני ברכי דרבנן דשלהי מיניי' ומאני דרבנן דבלי מחופיא דידהו איש את רעהו רכיל יהלוך ולא אמת ידבדו (מלבד הצרים מבחוץ הפושעים המלגלגים וכופרים.) ע"כ אם בימינו בחשכת הגלות המר הזה יהין א' לטרוח ולהוציא לאור חידושיו בהלכה והן בכל פינות התורה ראוי לו מאת ה' הטוב רוב הצלחה וטובה וישועה בכל עניניו תמור עצבון ומרות רוחו בעוה"ז אשר קיבל מהדפסת הס' (מהני קנאים. ואינון משפר שופרי דבני מחוזא בעו"ה) ומכל טוב אל יחסרנו גם לעוה"ב. ולישועתו אצפה תמיד. מכל הלין טעמי ועוד כמוהם באתי עד הלום בח"ב הזה וגם להזכיר שמי הקטן. וגם נתעוררתי על ככה מכמה גדולים וטובים הי"ו מכמה מדינות ת"ל לא אלמן ישראל אשר ראו הח"א ועיינו בו באמת תלית"ש והתענגו על טובו מדי חידו"ש בחדשו ענינים נחוצים ונכוחים בעה"י והמה עוררוני והרהיבוני. הרהיבו בנפשי עוז להדפיס גם הח"ב הנוכחי בעזרתו ית"ש. והן אמוץ אשר הזכרתי למעלה כי בימינו אלו בעו"ה אין התורה חביבה על לומדי'. ופן יהי' דבר עם לבבך אהובי אחי ותשאלנו אם כן הוא הלא ארז"ל כנס ולמה באים להו"ל חיבורי תורה בעת ובעונה כזאת. אולם אענך על מי רעם. הנה באמת אמרו חכז"ל בברכות ס"ג בזה"ל תניא הלל הזקן אומר בשעת המכניסין פזר בשעת המפזרים כנס ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו כנס שנאמר יש מפזר ונוסף עוד ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך עכ"ל הגמ' ופירש"י בשעת המפזרים כנס שהגדולים שבדור מרביצים תורה כנס אתה ולא תטול שכרה דזו לכבוד שמים לאחוז במדת הענוה וכתיב עת לעשות לד' הפרו תורתך ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס פירש"י ואל תטיל דברי תורה לבזיון. וע"ש במהרש"א בחי' אגדות דהיינו דקרא עת לעשות ה' הפרו תורתך קאי על שניהם על בשעת המפזרים כנס וגם על אם ראית דור וכו' אך מ"ש המהרש"א דמדברי הש"ס ורשי נראה דשני עניני' הם דבשעת המפזרים כנס קאי על גדולי הדור והך דאם ראית דור וכו' קאי על התלמידים אבל מדברי הירושלמי מוכח דחדא מילתא הוא ובשעת המכניסין פזר קאי נמי אתלמידים שחביבה התורה עליהם להכניסה עליהן פזר ללמד להן ובשעה שהתלמידים מפוזרים אותה ואינה חביבה להם כנס אתה ללמוד להן עכ''ד המהרש"א ז"ל ולא זכיתי להבין היכן מוכח זאת כלל בירושלמי וז"ל הירושלמי (שם בסוף ברכות) הלל הזקן הי' אומר בשעה דמכנשין בדר ובשעה דמבדרין כגוש וכן הי' הלל אומר אם ראית את התורה שהוא חביבה על ישראל והכל שמחין בה בדר ואם לאו כנוש עכ"ל הירושלמי והרי מפורש להיפך דאדרבה הירושלמי מיירי בע"כ בשני ענינים כמ"ש בלשוני וכן הי' הלל אומר אם ראית וכו' והוא עוד ענין אחר ממה דאמר בשעה דמבדרין כנוש משא"כ בש"ס בבלי כתב בלשון א' בחדא מחתא מחתינהו כנזכר לשון הבבלי שנא' יש מפזר ונוסף עוד ואם ראית דור וכו' הרי כוללם יחד בחדא מימרא ובירושלמי כ' וכן הי' הלל אומר הרי הוא מימרא אחרת ע"כ וכן באמת במפרשים בירושלמי מבעל מרן החרדים זצ"ל ובפני משה פירשו כדברי רש"י בבבלי כנראה שהוא שני ענינים דמקודם מיירי בגדולי הדור ואח"כ בתלמידים ובדברי הירושלמי משמע כן יותר דמיירי בתרי ענינים הואיל וחלקן בלשונו וכן הי' הלל אומר כנ' ע"כ נפלאתי בדברי מרן המהרש"א זצ"ל כנז' ועכ"פ נשוב לדברי הבבלי לכאורה קשה מאוד במה דאמר בשעת המכניסין פזר בשעת המפזרים כנס (שקאי על גדולי הדור ואם הם מפזרים אז כנס אתה כנז' מפירש"י) ואח"כ אמר באותה מימרא מיד דאם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר וכו' וקשה דהלא גדולי הדור מפזרים אז כשהתורה חביבה על הדור (שהגדולי הדור בודאי מקיימין דחז"ל לפזר כיון שרואים שהדור התורה חביבה עליהם) וא"כ איך יפזר הוא והלא בשעת הממזרים (גדולי הדור) בנס והרי הוא סותר מיני' ובי' ול"ש לומר דמיירי בסיפא כשהתורה חביבה על לומדי' ואעפ"כ אין הגדולים מפזרים ומפיצים תורתם רק מכנסים ע"כ פזר אתה דהא זה כבר קאמר ברישא בשעת המכנסים פזר. ואם מיירי בשהגדולי הדור מפזרים א"כ איך מותר, לו לפזר וקשה כנזכר. א"ו בע"כ דכשהתורה חביבה על הדור אז גם כשגדולי הדור מפזרים עכ"ז גם הקטנים מהם יפזרו תורתם דרווחא לבסומי שכיח לדבר החביב ימצאו קונים לרוב ע"כ אף שהגדולים מפזרים צריכים גם להקטנים מהם לפזר וללמוד לבני גילם והשייכים להם ויש מקום לצורך לכ"א וא' יגדיל תורה ויאדיר ע"כ זהו שפיר מימרת הילל הזקן ''בשעת וכו' המפזרים כנס ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנאמר יש מפזר ונוסף עוד' היינו דמה דאמר בשעת המפזרים (גדולי הדור וכפירש"י) כנס עי"ז קאמר דזה דוקא כשאין התורה חביבה אם ראית דור אבל כשהתורה חביבה עליו פזר היינו כשהתורה חביבה עליהם אז גם כשיש מפזרים הגדולים כנז' עכ"ז פזר גם אם קטן אתה בעיניך לכולם יש צורך בזמן שהתורה חביבה על הדור צריכין ומבקשים הרבה מלמדים ומפזרים כנזכר וע"ז קאמר שפיר שם שנאמר יש מפזר ונוסף עוד ר"ל אף שיש מפזר. (שיש גדולי הדור שמפזרים והמה ראוי להם להיות מפזרים עכ"ז טוב שיהי') ''ונוסף עוד'' (שיוסיפו גם הקטנים מגדולי הדור לפזר עוד כיון שאז יש מקום לכולם וכל המוסיף אז ה"ז משובח משא"כ כשאין התורה חביבה בדור אז כנס דכיון דעכ"פ ימצאו גדולי הדור שמפזרים אז ע"כ בנס אתה דכיון שאין התורה חביבה בדור ולא ימצאו הרבה מקבלים ע"כ די אם הגדולים מפזרים ותקיים אז בשעת המפזרים (המה גדולי הדור) כנס (כפירש"י כדי שלא תטיל דברי תורה לבזיון שפיר כיון שאין התורה חביבה בדור די אם ימצאו מקבלים לדברי גדולי הדור אבל ד"ת של הקטנים יטולו לבזיון חלילה באין מחבבים ומקבלים ע"כ כנס וכולא חדא מימרא הוא ולק"מ וא"ש ונכון כנלע"ד. והנה הן אמת אשר הזכרתי למעלה ממדת יצר המקנאים בעם בדורות הללו. וגם לב יודע מרת נפשו ומך ערכי והכל יודעין כי אינני מגדולי הדור. עכ"ז י"ל בענין הדפסת ספרים בדרך משל שמדפיסים אלף ספרים מהחלק א' ונמכרים כולם כמעט בזמן לא ארוך מזה נראה בעליל כי התורה חביבה על מקבליהם יוכל להדפיס גם הח"ב ולפי מספר הספרים ימצאו ת"ל אנשים ת"ח וביניהם הוגים ומעיינים בו בשקידה ולא אלמן ישראל תלית"ש כאשר הזכרתי ג"כ לעיל ויקרא בערך סוג זה התורה חביבה עליהם ואז כשיש מפזרים א' פזר כמ"ש יש מפזר (המה הגדולי הדור) ונוסף עוד גם פעוט כמוני וכמו שביארנו למעלה. ופן תאמר כי הרבה גדולים וטובים ממנו קטנם עבה ממתני עכ"ז יטמנו ידם בצלחת ויכנסו ולא ידפסו חידוש תורתם מחמת כי יחישו לרעת הדור ח"ו ויחשבו שאין התורה חביבה על הדור אך ממ"נ אם כן הוא הלא נאמר בשעת המכנסים פזר ואז מותר עי"ז לקטן לפזר כשהגדולים יכנסו. ואם נחשב הדור בסוג התורה חביבה כשרואים כשיקבלו הס' הנדפס ממחבר הנוכחי (ול"ש לומר דיטיל ד"ת בזיון) וכשטד"ת חביבים אז גם בשעת המפזרין היינו גם אם גדולי הדור ידפיסו עכ"ז יש מפזר ונוסף עוד כנ"ל וממ"נ ראוי גם לצעיר כמוני להדפיס מטעם ממ"נ כמו שביארנו בזה בעה"י והנה אם כי בירושלמי כ' בלשונו אם ראית דור שהתורה חביבה עליו והכל למדין בה בדר וכ"כ בתוספתא משמע שצ"ל כל ישראל הכל שמחים בד"ת וחביבים עליהם וזה ל"ש בימינו וזה יהי' כנראה רק בזמן הגאולה ושיהי' כולו זכאי עכ"ז כיון בש"ס בבלי דילן לא נמצא בלשון הזה רק כמו שנז' וביארנו שפיר והלכה בכל מקום כתלמודא דידן הבבלי ע"כ נכון כדברינו. ואקיים בזה צאי לך בעקבי הצאן כאשר כתבנו בתרעא זעירא לחלק הא' להתחיל במילי דאגדתא ואעתיק בזה מדרושים שלי בעזרתו ית"ש ואשר יוצמח בסופו בענין חידוש חיבורים מחידושי תורה והעלאת ציצים ופרחים לחפש בגנזיי' דמלכא תורתו ית' תורת אמת:

בפ' משפטים ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלו ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. הנה הבורא כל עולמים ית"ש בעת רצה ליתן תורה לעמו ישראל פתח בתחלה לומר להם. ועתה אם שמוע תשמע בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ויש לדייק הלשון תהיו לי ממלכת כהנים היינו שיהיו לו ית' ממלכת כהנים הלא הוא לנו מלך ולא אנחנו ואין מלך בלתי הוא לבדו ית' ואיך יתואר לגבי' ית' תואר מלך לזולתו וגם וכי כולם מלכים הם. אמנם יובן לע"ד ויתפרש לנכון בעה"י עפי"מ שפירשתי בפ' שופטים עה"כ והי' כי תבוא וכו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא רק לא ירבה לו סוסים וכו' והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלויים והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען יראה. את ה' אלקיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלו לעשותם לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל ולמען יאריך ימיו על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. והנה יפלא דהא קודם מלוכת שאול שבקשו בני ישראל מלך כמ"ש (שמואל א' א') שאמרו ישראל לשמואל שימה לנו מלך לשפטנו בכל הגויים וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנו לנו מלך לשפטנו וכ' ע"ז שאמר הש"י לשמואל כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלך עליהם ותמהו כל המפרשים ראשונים ואחרונים מה חרון האף הגדול על אשר רצו למנות עליהם מלך ככל הגויים הלא באמת כתיב בתורה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך וכו' והרי אדרבה כן הוא מצות התורה ליקח מלך (וע' חת"ס עה"ת הורת משה פ' קרח וכבר קדמו בזה הרד"ק שם) והנה איתא בספרי (בפרשת תבא) שרק החטא הי' בימי שאול מחמת שהקדימו ואמרו ככ"ל הגויי"ם אשר סביבותינו ובאמת עדיין יפלא דהא גם בתורה כתיב כן ואמרת אשימה על מלך ככ"ל הגויי"ם אשר סביבותי שום תשים עליך מלך. אולם י"ל הענין מה שאמר ית' כי אותי מאסו ממלך עליהם עפ"י הנודע מדרז"ל כי אין מזל לישראל וה' הוא מזלן אשר עיני ה' אלקיך בארץ ישראל מראשית השנה ועד אחרית השנה ואיך שייך לומר כלל בישראל שיהי' לבו"ד תור מלך על ישראל עם קרובו של הקב"ה כביכול הוא אבינו הוא מלכנו ואיך יעוז בו"ד להשתמש בשרביטו של מלך מלכי המלכים ית' שנק' בכתוב מלך ישראל וגואלו ולהתנהג בכבוד המלכות לפניו ית' אשר מלא כל הארץ כבודו וליטול שררה בפניו מלך העליון מלך ישראל ית"ש הוא לבדו. אולם אם אנחנו נקראים בנים למקום ופסקינן בש"ע או"ח ה' פסח (סי' תע"ב סעי' ה') הב"ן מיסב לפני אבי"ו אף שהוא רבו ותלמיד לפני רבו אינו מיסב וא"כ עי"ז יוכל א' מקרבנו התמנות למלך ברצון עליון ואינו נגד כבודו וכדין הנז' שהבן מיסב (דרך חירות ושררה) לפני אביו אף שאביו הוא רבו ג"כ ואדרבא תענוג הוא להאב כביכול כשהבן יש לו גדולה ועפי"ז פירשתי משארז"ל (בסנהדרין י"ד ע"א ובכמה מקומות בש"ס) אין עולה לגדולה אא"כ מוחלין לו עונותיו. דהנה אם נתמנה לנשיא שבישראל וארז"ל (בב"ב צ"א ע"ב) אפי' ריש גרגותא מן שמי' קמוקי לי' ואיך יהי' נשיא במקום כבודו ית' וע"כ מטעם בן מיסב לפני אביו וידוע דרז"ל במדרש תנחומא דלישראל מהני תשובה ולא לאו"ה וכ' אא"ז בבני יששכר הטעם דלישראל נקרא אב ואב שמחל על כבודו כבודו מחול אבל לאו"ה שנקראו עבדים והוא עליהם מלך מלך אקים על גויים ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ע"כ לא מהני לאו"ה תשובה וזהו שארז"ל העולה לגדולה מוחלין לו עוונותיו דכיון שעולה לגדולה ברצון הש"י ועל כרחך שהוא בבחי' בן מיסב לפני אביו שהקב"ה נקרא לו אב כביכול ואב שמחל על כבודו כבודו מחול ע"כ מוחלין לו עונותיו ע"י תשובה כנז'. ובלכתך בדרך הזה יתפרש המדרש שוחר טוב בשעה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מוחל לעונותיהם של ישראל דבאמת הישיבה בעת הדרשה בביהכ"נ מקדש מעט בעת השמיע לעם תורת ה' ומצותיו הוי לכאורה נגד כבודו ית' חלילה (ואמרו רז"ל בסוף סוטה. במס' מגילה פ"ג דעד רע"ק היו עומדים בעת לימוד התורה רק מחמת שירדה חולשה לעולם התחילו לישב) אולם מחמת שאנו נקראים בנים למקום והבן מיסב לפני אביו אפי' שהוא רבי ג"כ ע"כ יכולין שפיר לישב וזהו בשעה שהחכם יוש"ב ודורש הקב"ה מוחל לעונותיהם של ישראל דמזה שיוש"ב נשמע דנקראים ישראל בנים למקום ואב שמחל על כבודו כבודו מחול ושפיר מהני מחילה לעונותיהם של ישראל. וזהו י"ל המשך הפסוקים דפ' מינוי מלך ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי היינו באם שיעלה על דעת ישראל לומר כלשון הזה (כעין דרך כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלו וכו' לא תירא מהם. היינו ע"ד שלילה שלא תאמר כן שנקח מלך ככל הגויים) ע"ז אמר הכתוב שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו לא תוכל לתת איש נכרי אשר לא אחיך הוא הדיוק נראה בלשון לא תוכל ר"ל, כי אין ביכולת בו"ד להיות מלך על ישראל עם קרובו דהוי כמשתמש בשרביטו ית' וזהו תשובה לישראל שלא יאמרו מלך בלשון ככל הגויים אשר סביבותי כי הגויים המה יצב גבולות עמים בהפרידו בני אדם לא כן חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ואיך שייך למנות מלך בו"ד עליהם כנז' רק מקרב אחי"ך תשים עליך מלך יען שאנחנו נקראים בנים למקום והבן מיסב לפני אביו אף שהוא רבי כנז' ומקרב אחיך היינו שאנחנו נקראים בנים כנזכר והא' מהבנים יבחרוהו האחים מקרבם למלך להיות גדול וממונה עליהם המה שאר אחיו ועי"ז מותר למנות מלך ישראל אבל "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחי"ך הוא'' כי אם יהי' נכרי הלא האו"ה נקראים עבדים נגד מלכו של עולם בבחי' מלך אלקים על גויים ואיך יוכל להיות נכרי מאו"ה מלך על ישראל עם קרובו במקום כבודו ית' (אף שנקרא ית' מלך אלקים על גויים ואעפ"כ נמצאו מלכי או"ה בעולם מ"מ נראה. שהוא ית' נקרא מלך מלכים עליהם וגם באמת נמצא יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה בארץ שהמה נגד רצונו וכבודו ית' ע"כ יתבטלו באמת ויאבדו אבל בישראל עם קרובו שנק' מלך ישראל כביכול, בפרטות מיחד שמו וכבודו עליהם כי יעקב חבל נחלתו בחר לו ית' אז ל"ש שום חלות למלך אחר על ישראל זולת מבנ"י עם קרובו שהמה בנים והבן מיסב לפני אביו כנז') וזהו ההמשך שמתנה הכתוב אח"כ. רק לא ירבה לו סוסים וכו' ולא יסור לבבו וכי' כי אם יסור לבבו אז יהי' ח"ו בכלל אין עושין רצונו של מקום וידוע מחז"ל כי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום נקראים בנים ובזמן שאין עושים נקראים עבדים ואם יסור לבבו יהי' בכלל עבדים וא"כ איך יוכל להיות מלך על ישראל וכמו שנכרי לא יוכל להיות כנז' ע"כ התנה הכ' למען ילמד ליראה את ה' אלקיך וכו' ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב, ישראל כי אז יהי' בבחי' בן ויהי' מיסב לפני אביו שבשמים בתור מלכות ובבחי' בן מלך מלך –וזהו שהי' החטא בימי שמואל שאמרו ככל הגויים אשר סביבותי כמ"ש בספרי ולא קשה מה שהקשיתי דגם בתורה נאמר ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי. דלפי מה שפירשנו היינו אדרבא רק שישראל ירצו לומר כן בלשון הזה ככל הגויים וכו' וע"ז באמת מזהיר הכתוב שלא יאמרו כן והזהיר הכ' שום תשים עליך מקרב אחי"ך דייקא של"ש לקרוא מלך ישראל כמו בכל הגויים רק מחממת מקרב אחי"ך שנק' בנים אז מותר להסב לפני אביו ושיהי' בכלל עושים רצונו של מקום שנק' בנים. ומיושב וא"ש דברי הספרי הנז' לנכון בס"ד וזהו י"ל המשך הכתובים. שאמר ית"ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי היינו שתהיו עושים רצונו של מקום ואז תהיו נקראים בנים והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו ל"י ממלכ"ת וכו' (היינו לו לחלקו ית' אשר בחר לו סגולתו להקראות בנים וסגולת עם קרובו והבן מיסב לפני אביו ועי"ז תהיו ל"י היינו גם לי במקום כבודו ית') "ממלכ"ת כהנים וגוי קדוש. שיוכלו להקרא מל"ך גם במקום כבודו ית' כיון שהבן מיסב לפני אביו כנז' ובזה יורמז שפיר בכתובים הנז' ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלו ויעל משה ואהרן ונדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. הנה כאשר קבלו עליהם להיות עושים רצונו של מקום כמ"ש בפסוקים הקודמים ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וזהו דם הברית שזרק על העם שנכנסו בברית תורתו ומצותיו ולעשות רצונו ית' וכיון שעושים רצונו של מקום נקראים בנים והבן מיסב לפני אביו ע"כ ''ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" הי' עלי' והתנשאות לכ"א לפי מדרגתו כי באמת איך שייך לבו"ד להיות לו תור מלך ונשיא וכיוצא על ישראל עם קרובו רק לאחר שקבלו כולם התורה בנעשה ונשמע ונכנסו בברית להיות עושים רצונו של מקום והבן מיסב לפני אביו ויוכל א' מהבנים להעלות ולהנשאות משאר אחיו כנז'

אמנם בזה אשר פירשנו בפ' מינוי מלך למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. והיינו בהיותנו בתור ב"ן המיסב לפני אביו אז שייך המלוכה לו לזרעו אחריו משא"כ עב"ד דלית לי' חייס כשארז"ל. ואין בניו נקראים על שמו. ועוד לאלוק מילין בענין לו ולזרעו אחריו בד"א אשר אמרנו בעה"י בפ' תשא. כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש תרומה לה' ובירושלמי שקלים זה יתנו כל דעבר בימא זה יתנו י"ב שבטים. והענין י"ל כמו שפירשתי בפ' פנחס פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם וכו' פירש"י בדין הוא שיטול שכרו ורבים תמהו על הלשון בדי"ן הוא שיטול שכרו דהא באמת אין הדי"ן אין מגיע שום שכר כי מי הקדימנו ואשלם כתיב וכנודע. אולם י"ל כאשר. נקדים מ"ש הרמ"ע ז"ל בעשרה מאמרות (מאמר חקור דין ח"ב פי"ט) דבאמת מן הדין אין שייך בירושה רק כתר כהונה וכתר מלכות אבל כתר תורה מונח בקרן זוית לכל מי שירצה לזכות בו רק מימות והלל ואילך נהגו סלסול ותקנה לזכות גם בכתר תורה בירושה. והטעם לזה י"ל דכאשר נבין במשל (כי מלכותא דארעא כעין מלכותא ברקיעא הוא הנהו מלכי רבנן) אשר יוכיחו המלכים בכל מדינה כי השרי פרעזידענטין שנבחרים מהעם במדינות הרעפובליק אינם כ"כ במס"נ נאמנים לטובת מדינתכם כאשר היו מעשות רבות יען חושב כי השררה אינו שלו ומחר לא יבחרוהו עוד ועכ"פ לזרעו הוא עוד אינו ומה לו למס"נ על ענין שאינו שלו ויבא אחריו מ' יודע מה שיהי' ע"כ מגמתו על הרוב רק לאסוף הון בימי ממשלתו. משא"כ המלכים אשר להם הכתר מלכות להם ולזרעם אחריהם יודעים כי המה המדינה והמדינה הוא שלהם. וגם לעומת זה חלף עבודתם ומס"נ לטובת עמם שיוצאים ראשון במלחמה וגם בעת שלום מסכנים נפשם וכיוצא ע"כ מגיע להם באמת הכתר מלוכה להם ולזרעם אחר מהם כשאחז"ל בבא במחתרת ומצא כלים דבדמים קנינהו להכלים כיון שמסר נפשו, עאכו"כ במושל מקשיב על דבר אמת אשר הלך במס"נ תמיד לא יחשה לא יינם ולא ישן רק למגמת וטובת עמו א"כ קנינהו בדמים להיות לו ולזרעו אחריו וכן י"ל הטעם שנהגו אח"כ בכתר תורה כיון שראו שהממונים רבני הדורות התנאים והאמוראים הקדושים מסרו נפשם על בני דורם ועל כלל ישראל בכל ענין כאשר למדו ממשה רבינו כמו שמצינו בפרשה זו מתנו נא כו' ע"כ קנינהו לכתר הרבנות להיות להם ולזרעם אחריהם ובזה יובן מה שאחז"ל ופירש"י בפ' בשלח שקפץ נחשון בן עמינדב לתוך הים. לכך זכו שבט יהודה למלכות דוד מלך ישראל ולזרעו אחריו ועל כסאו לא ישב זר וכו' שכיון שמסר נפשו בקפיצתו לתוך הים ע"כ זכה וקנינהו למלכות בית דוד לזרעו אחריו. ע"כ מובן עפ"י טעם הנז' מה שנהגו מימות הלל ואילך להיות לו ולזרעו אחריו כנז' מהעשרה מאמרות משום שהילל הי' מזרע מלכות בית דוד (כדאמרי' בכתובות בפ' הנושא) מזרע שפטי' בן אביטל ומלכות בית דוד זכו למלכותן בירושה ג"כ רק ע"י נחשון בן עמינדב שקפץ לתוך הים במק"נ ע"כ קנו לו ולזרעו אחריו המלוכה ומושל. ובזה יובן דברי רש"י בפ' פנחס הנז' בן אלעזר בן אהרן הכהן וכו' בקנאי את קנאתי בתוכם לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל היינו שפנחס הלך בקנאתו. במס"נ לה' ותורתו ויקח רמח בידו וכמו שחשבו חז"ל כמה נסים שהי' לו שהלך לתוך חדרם ומסר נפשו להריגה בקנאתו לה' ולעמו וגם למען לכפר על בני ישראל ע"כ קנה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם גם לזרעו אחריו בעד מסירת נפשו לה' ולעמו וזהו שפירש"י בדי"ן הוא שיטול שכרו היינו אף שכתר כהונה הוא בירושה כנז' מ"מ ארז"ל וברש"י שם לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי ועד פנחס לא הי' באמת כתר כהונה בירושה רק כיון שעשה פנחס המס"נ ע"כ קנאו מאז והלאה מאתו ית"ש ניתן לו הכתר כהונה לזרעו אחריו ושפיר הוא עפ"י די"ן בדמים קנינהו שיטול שכרו להיות לו ולזרעו אחריו וזהו שפירש"י בדי"ן הוא שיטול שכרו כנז'. וזהו כי תשא את ראש בנ"י לפקדיהם אם מנשאים את ראש בנ"י ישרא"ל לפקודיהם צריך להיות מי שהוא מבנ"י ישרא"ל הפקודים שהיו בג אבותיו פקודי"ם ראשי בני ישראל הם וע"ז קאמר הטעם ''ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם'' מחמת שאבותיו מסרו נפשו ונתנו איש כפר נפשו לה' על בני דורם שלא יהי' נגף בני ישראל ועי"ז זכו בדין שישאו את ראש בנ"י זרעם אחריהם למלאות מקומם לטובה. ובזה י"ל בדברי הירושלמי שהבאנו לעיל זה יתנו כל דעבר בימא זה יתנו י"ב שבטים. היינו כי תשא את ראש בנ"י כמו שפירשנו שהוא יחוס זרע ראש אבותם פקודי בני ישראל מחמת ונתנו את כפר נפשם מס"נ כנז' והוא כל דעבר בימ"א היינו נחשון בן עמינדב שקפץ לתוך הים ומסר נפשו וממנה זכו בניו למלכות בית דוד ונשיאת ראש כנז' וע"ז מבאר הירושלמי עוד דלאו דוקא שבט יהודה רק כל איש מכל הי"ב שבטים שמס"נ לה' יזכו בניו לגדולה בתורה וביראה (כמו שהי' בפנחס שהוא שבט לוי וכן משאר שבטים) וזהו דקאמר הירושלמי ''זה יתנו י"ב שבטים:

ולאו דוקא שבט יהודא לבד כנ"ל:

ובזה יש לפרש בפרשתן. ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חורי למטה יהודה ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת. כי יש לדקדק א) מה חשב לענין האומנות בזה את יחוסו של בצלאל ושהוא משבט יהודה וגם אשר חשב בכל עת שכפול בתורה אלו הפסוקים חשב עוד הפעם את יחוסו ב) וגם מה שחשב בכל עת שמילא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת בזהב ובכסף ובנחושת וגם מה. ענין שחשב הענינים הרמים חכמה בינה ודעת לענין דבר שתלוי באומנות לפי הפשט. להיות צורף בזהב בכסף ובנחושת וכיוצא בשאר מלאכות. אמנם בזה יובן והוא הענין לאשר חשב כאן את מינוי בצלאל ופקודתו על מלאכת המשכן כמ"ש ראה קראתי בשם בצלאל וכו' (ודרז"ל בברכות נ"ה ע"א שאין ממנין פרנס על הצבור אא"כ נמלכין בצבור שנא' ראה קרא ה' בשם בצלאל וכו') ע"כ חשב הכתוב שזכה בזה מחמת בן אורי ב"ן חו"ר שחור אבי זקנו מסר נפשו בעד קידוש ה' ויחוד שמו כשארז"ל ופירש"י שראה אהרן את חור שחוט לפניו בחטא הידוע במדבר מחמת שמחה בהם וכיון שאבותיו מסרו נפשם לבטל החטא העגל ולמחות בהם ע"כ מגיע לו לבצלאל המינוי והתנשאות מחמת בדמים קנינהו במס"נ וגם מגיע לו שפיר ההתמנות במלאכת המשכן שהוא תיקון חטא הנז' כשארז"ל עשו זהב וכו' יקחו זהב למשכן וזהו שחשב הכתוב ''למטה יהודה' שזכה בזה נחשון בן עמינדב למטה יהודה ע"י מס"נ שקפץ לתוך הים ע"כ זכו בניו משבט יהודה למנוי והתנשאות. ומיושב הדקדוק א' מה שחשב יחוסו ושבטו ובזה יתורץ ג"כ מה שדקדקנו על האריכו בחכמה ובתבונה ובדעת וכו' ויובן בזה עפי"מ שכ' המפרשים בכונת הכתוב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן לטבחה כי איך נהרגים בכל יום הלא אם נהרגים בפ"א ח"ו ל"ש עוד פעם ב' ביום השני אך קאי על כונת הק"ש שצריך לכיון למס"נ בד' מיתות בעת הק"ש וזהו נחשבנו כצאן לטבחה כל היום בעת ק"ש והמחשבה נחשבה בזה למעשה. ובזה פירשתי כבר מה שאחז"ל בסוף ברכות ברע"ק שהיו סירקין את בשר במסרקות של ברז"ל ואמרו לו תלמידיו רבי עד כאן וא"ל כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו ויש לדקדק על לשון הייתי מצטער דהוול"ל הייתי מצפה מתי יבא לידי וכו' אך נודע מ"ש בתשו' הראשונים שמקובל שהנהרגים על ק"ה בעת בואם לסוף למס"נ הגמור אינם מרגישים שום צער ויסורין שעושים להם האנשים וכאשר יסופר גם כזה עוד מעשה רב אמנם מי שמקבל עליו מס"נ ורוצה ליהרג על קידוש שמו ית' צריך לקבל עליו שיסבול כל היסורים קשים ומרים דאל"כ הרי הוא כמו הרן שהלך ע"מ להנצל מאור כשדים וע"כ נשרף לא כן אברהם שהלך לאור כשדים ע"מ לישרף באמת ע"כ ניצל. וזהו שאמר רע"ק כשראו תלמידיו שסורקין את בשרו במסרקות של ברזל ותמהו איך הוא סובל יסורים גדולים כאלו וע"ז השיב להם (כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה) עכשיו היינו שאתם מתמיהים על שסורקין את בשרי וכו' בשעת ק"ש ביסורים גדולים כאלו אין זה תמוה ואדרבא כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה היינו שצייר במוחו ומחשבתו הד' מיתות עם כל היסורים מרים וגדולים על קידוש שמו ית' וציירם בנפשם כ"כ באמת עד שהרגישם כל היסורי מות וכיון שחשב באמת ע"מ ליהרג ולהרגיש כל אלו היסורים וא"כ כשהי' מגיע לפסוק זה הי' מצטער באמת בכל יסורי הד' מיתות (ועכשיו שבא לידי) בנקל בלי יסורים כנז' ממה שמקובל שאינם מרגישים עוד בעת מס"נ האמיתי (לא אקיימינו) בתמי'. הרי עכשיו בא לידי בנקל ואדרבא כל ימי הייתי מצטער ביסורים בעת פסוק זה ולא עתה. כנז'. ובזה יובן דברי הירושלמי בסוף ברכות רע"ק הוי קיים מיתדון קומי טונסטרופוס הרשע רתתת ענתה דק"ש קרי ק"ש וגחך א"ל סבא אי חרש את אי מבעט ביסורין את (פי' הפ"מ אי חרש את מכשף לעשות כישופין שלא תרגיש ביסורין או מבעט ביסורין להכעיסנו היינו שנראה מאתו כמו שאינו מרגיש ביסורין האלו) א"ל תיפח רוחי' דהאי גברא לא חרש אנא ולא מבעט ביסורין אנא כל יומי קריתי פסוק זה והייתי מצטער וכו' עכ"ל היינו מה דאמרן דכיון דבעת הגיעו למס"נ האמיתי לא הרגיש עוד ביסורים כלל ע"כ זהו, שתמה עליו מה שנראה שאינו מרגיש ביסורין או חרש אתה וכו' כי באמת לא הרגיש עוד וע"ז השיב לו דכל ימיו הרגיש ביסורים קשים האלו והי' מצטער על פסוק זה כשצייר ומשתוקק לזה עד שהרגיש כבפועל ממש וכעת אינו מרגיש כנז' נחזור לענינו לענין בצלאל כארז"ל בסוף ברכות יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ היינו האותיות שהיו קודם בריאת שמים וארץ קודם שבעת ימי הבנין והתחלקות הז' מדות והיינו חב"ד שהוא קודם הז' מדות וזהו ואמלא אותו רו"ח אלקי"ם (בסוד ורו"ח אלקי"ם מרחפת ע"פ המים שכתוב בבראשית שהי' קודם ז' ימי הבנין) בחכמ"ה ובתבונ"ה ובדע"ת שהוא חב"ד שקודם ז' ימי הבנין שהם ימי המעשה ושם בחב"ד נחשבה המחשבה שהוא בחכמה במוח האדם כמו מעשה שהוא בז' מדות ע"כ לחשו"ב מחשבו"ת (הוא) לעשו"ת נחשבה המחשב"ה למעש"ה והיינו בזהב בכסף ובנחושת תוכיות זהב כסף נחשת המה אותיות הסח"ש (זהו בפנימיות בתוך התיבות זה"ב כס"ף נחש"ת) הוא ר"ת הד' מיתות "סקילה ''שריפה "הרג "חנק ובזה לחשוב מחשבות לעשות כנז' המס"נ בעת ק"ש במחשב"ה נחשבה כצאן לטבחה בפועל ממש במעש"ה וכ"ז הי' צריך במלאכת משכן לכפר על מעשה העגל כשאחז"ל וזהו החטא והצרה ראו איצטגוני פרעה באמרם ראו כי רעה נגד פניכם בכוכב דם ובאמת אבותיו של בצלאל הוא חור מסר נפש בפועל ממש בהריגת דם שהרגוהו על שהוכיחם בחטא הנז' שראה אהרן חור שחוט לפניו רק הענין בבצלאל שמה שעשה אבי זקנו במעשה מס"נ בפועל זה עשה בצלאל במחשבה בעת בנין בית המקדש ברזא דיחודא דק"ש שהי' לחשו"ב מחשבו"ת נחשב כמו לעשו"ת כנז' ותיקן חטא הידוע מה שראה עליו פרעה כוכב דם וקיים ענין ההריגה ומס"נ במחשבתו הקדושה בבנין בית המקדש באותיות שבהן נבראו שמים וארץ במס"נ למקור הראשון כראוי והי' הביהמ"ק תיקון להנז' וזהו י"ל שפירש"י בפ' ויקהל שבצלאל כיון שנתן נפשו על המלאכה נקראת על שמו היינו ''שנתן נפשו'' במסירת נפשו על מלאכת ביהמ"ק במחשבתו כאמור. וכן כיון שנתן נפשו נקראת על שמו שכיון שהוא מוסר נפשו אז בדמים קנינהו ונקרא על שמו. וכן יובן בזה בכתוב והי' המשכ"ן אח"ד היינו שבהמשכ"ן עשו רזא דיחודא דק"ש מס"נ דד' מיתות בכוכות אח"ד:

ובזה י"ל בפ' תרומה ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת. ידוע הדיוק על כפל המלות פעמים רבות ויקחו לי תרומה וגם תקחו את תרומתי וגם וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. והנה במדרש ויקחו לי תרומה הה"ד שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכבר מובא בספרים וצווח ואומר דרשוני וחיו. ועפי"ז א"ש ונכון דמבאר הכ' ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו (היינו אם אתם לוקחים תרומה וצדקה לבנין ביהמ"ק ולכל ענין גם מאת כל איש אשר ידבנו לבו שהוא נדיב לב ונותן בהרחבה גדולה) תקחו את תרומתי (זהו שאתם לוקחים רק שלי אמר ית' שהוא תרומת"י כי לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות ומידך נתנו ושלך הם ועשאום לבו"ד עשיר רק לגבאי צדקה) וזאת התרומה אשר תקחו מאת"ם (היינו מהם וזהו שלהם הוא הנפש במס"נ לה' ואם כי גם הנפש לו ית' עכ"פ יתן האדם כל אשר יש לו וזהו מאת"ם. וגם מאת"ם מתוך התיבות ומתוכם) זה"ב וכס"ף ונחש"ת (היינו אותיות הסח"ש שהוא ר"ת סקילה שריפה הרג חנק כנז') רזא דמס"נ דד' מיתות בעת ק"ש וא"ש בזה דברי המדרש ע"ז דקאמר הה"ד שמע ישראל ה"א ה' אחד היינו מס"נ דד' מיתות בק"ש כמדובר.

נחזור לראש ענינינו. לענין שהתחלנו דכשנקראים בנים למקום ית' והבן מיסב לפני אביו אף שהוא רבו כנ"ל והנה גם בזה תלוי לענ"ד עפימ"שכ מ"ש התוי"ט בברכות החילוק בין ביהמ"ז שמברכין נברך אלקינו וברכת התורה אומרים בא"י (הוי) נותן התורה היינו שמזון הוא ית' מחוייב כביכול לפרנס ע"כ הוא אלקינו במה"ד משא"כ לגלות מסתריו ומצפוניו של המלך ית' אינו מדרך החיוב כלל רק מצד רחמיו וחסדיו ואהבתו ית' ע"כ מברכין על התורה בשם הוי' שהוא רחמים עכ"ד ועיי' מ"ש בזה קדוש זה זקני בבני יששכר (בחודש סיון מעלת החג אות ו') מ"ש בזה בענין ברכת אהב"ה רבה והנה אם ישראל דין בנים להם ודרך הבן לחפש בגנזיי' דמלכא אביו אף שהוא מלך מ"מ אביו הוא ולרוב אהבתם זל"ז בקרבות הוא מחפש בגנזיי' דאבוהי' כן בני ישראל עם קרובו ונגלה למשה מסיני מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ולסלסל ולחפש בגנזיי' דמלכא ית' הוא אוצר גנוזתו ית' התורה הקדושה שעשוע חמדתו. משא"כ עכ"ד אינו עושה רק המחוייב עליו באימה וביראה לעשות רצון אדונו ואין לו ענין להעמיק ולהשכיל בדברי אדונו ותורתו וענינו רק צריך לעמוד באימה ולשמוע גזירתו. ובזה יונח מה שפירשנו לעיל שאמר ית' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את ברית"י (הוא תורה שבע"פ כמ"ש בירושלמי פאה שלא כרת הקב"ה ברי"ת ישראל אלא על תורה שבע"פ והוא מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בנז') והייתם לי סגולה מכל העמים וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש היינו להיות מובדל מן העמים שנק' עבדים ולהיות מיוחסים בבחי' בן לאביו כנ"ל משא"כ עבד לית לי' חיים ע"כ הגיד זה ית' קודם קבלת התורה כדי שנדע שנוכל להעמיק ולהשכיל בתורה ולחפש בגנזיי' ית' כמו בן החביב שמאהבת אביו לו יניחו לחפש באוצרותיו ולמצוא סגולת הן להשתעשע כן נותן לנו כלי חמדתו ית' להשתעשע בכל דור ודור בחסדו ואהבתו אלינו וממנו רשות נתונה ונשתלשלו ונתחדשו כל אלו החיבורי תורה קישוטי אורייתא מהמסלסלים ומעיינים בה. ובזה י"ל מ"ש בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו היינו אף שאתם בחי' בנים לה' אלקיכם ורשות לכם לחפש בגנזיי' דתורתו יתברך כל החכמים בדורותם לכ"א וא' כפי חלקו בתורה אעפ"כ לא תתגודדו להיות ב"ד א' מורים פלג כן ופלג כן ולא יחשוב היתר בלבו להיות עומד על דעתו מפני שהרשות ניתן לו להעמיק ולחקור כנז' ובאמת להרבות המחלוקת עי"ז אסור וכדאמרי' ביבמות דף י"ד ע"א דזה אסור מלא תתגודדו. כן יעזרינו הש"י לחדש חידושים וחיבורים רבים ולהעמיק באמת בתורתו ית' מתוך נחת וכ"ט להיות ממזכי הרבים תמיד ובדבר ישועה ורחמים יושיענו ב"ב ונזכה לגאולה שלימה ברחמים בבנין ציון וירושלים בכלל ישראל. המחבר. בעה"י מפתחות (עם קצת הערות)

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה