אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן עג

סימן עב

להיקר המופלג וכו' מה ששאלת על מה ששמעת ממני בדבר הנשאל מאין ההיתר שרואין על מורה שעות שעומד על בית תפלתם דע"ז שלהם והנה מה שכתבת שהוגד לך (שכבר בא בדפוס בקונטרס) עפימש"כ בהל' יי"נ דבהפ"מ מותר בהנאה אם נגע נכרי משום דנכרים שבזמה"ז אינם עע"ז דאם איתא דעע"ז הם היכן מצינו היתר איסור הנאה בשביל הפסד מרובה וע' בע"ז פ"ג מ"ד לא באתי בגבולה אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרדוטי כן ה"נ אין אומרים בית ע"ז נוי למורה שעות עכ"ד:

הנה לא מצאתי מזה שום ממש להיתרא ואדרבא נבהלתי על המראה כי הראי' שהביא מיי"נ דמיא כעוכלי לדנא דהרי כ' שם הרמ"א (בסי' קכ"ג סעיף א') בפירוש דיש להתיר בהפ"מ בהנאה והוא מדברי הטור בשם הראשונים. היינו שאין דרכם לנסך יין לע"ז ואין זה (בזמנינו) עבודתם כלל כאשר הי' בימים קדמונים וזהו הפי' נכרים שבחו"ל לאו עובדי ע"ז הם דאינן בקיאין בטיב עבודת אבותיהם שהיו מנסכים תמיד לע"ז היין שמצאו וכמ"ש שם הש"ך בס"ק ב' בשם הב"ח אבל פשוט דאמונת הנוצרים דין ע"ז יש להם וכפי דברי מע"ל דבית תפלתם וצלמיהם אינו ע"ז נמצא ח"ו שדא נרגא במה דצריך למסור נפשו בזמה"ז שלא לעבוד ע"ז שלהם ישתקעו הדברים ולא יאמרו ולא יעלו על לב לעולם והציקתנו רוחי איך נמשך מע"ל אחרי הכותבים האלו ופשוט לכל מי שקרא ושנה שזהו רק לענין יי"נ אינם עובדים עבודה זו (היינו שאין רגילים כ"כ ורק לפעמים י"ל מנכסים ג"כ וכמ"ש שם הש"ך) אבל הנוצרים בזמינינו דין ע"ז יש להם לכל דבר כמ"ש הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות בד' ווינעציא ובתה"ד וע' בתשובות מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנ"ב ועיי' במה שכתבתי בחי' מנח"א בח"ב הלז סי' כ"ז וסי' ל' משם תדרשנו ואין מהצורך לכפול בזה וה"נ לענין מס"נ ברור ופשוט שהוא כדין ע"ז ונודע מה שכ' בתרומת הדשן דצורת שו"ע הוא ע"ז וא"צ להאריך:

והנה לכאורה צ"ע מדברי הרא"ש בריש ע"ז שכ' מפירשב"ם בשם זקנו רש"י דנכרים שבימינו לאו עע"ז הם ולא אזל ומודי. משמע לכאו' דגם לענין עבודתם של הנוצרים הוא כן דהם היו כבר בימיהם וזה יפלא ביותר מהא דרבינו רש"י מפרש בעצמו בסוף סוטה מלכות תהפך למינו"ת מי"ן ר"ת ''מתלמידי ''ישו נוצרי'' עכ"ל רש"י (ונחסר בש"ס בימינו עפ"י גזרת הבקור' במדינות אחרות ותמצאהו באומר השכחה) ואלו הם המינ"ם שדברו חכמים בכ"מ בש"ס. והנה בחולין (י"ג ע"א) אמרינן שחיטת נכרי נבילה וניחוש שמא מין הוא ואסור בהנאה א"ר נחמן א"ר בר אבוה אין מינין באומות והא קחזינן דאיכא אימא אין רוב אומות מינין סבר לה כי הא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן נכרים שבחו"ל לאו עע"א הן ופירש"י אין רוב אומות מינין והוו"ל מינין מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן והנה זה יתכן בזמן הש"ס שפיר אמרינן אין רוב אומות מינין דאז רק הותחל המספחת אמונת הנוצרים בא"י והסמוכי' ובשאר מדינות לא נתפשט אז בימיהם והיו האומות עובדי אלילים היידע"ן ע"כ שפיר קאמרינן אין רוב אומות מינין שהוא הנוצרים כנז' מפירש"י בסוטה אבל מה שהביא הרא"ש בע"ז בשם רש"י דנכרים שבזמנינו ע"כ קאי על הנוצרים שכבר נתפשטו אז במדינתנו וכמו דנראה דמיירי מיום אידיהם מהקדישים שלהם וכמ"ש התוס' בריש ע"ז מהחגאות שלהם ואעפ"כ קאמר דלאו עע"ז וקשה מאוד עליו מה דהביא מש"ס חולין הנזכר דנכרים לאו עע"ז בחו"ל בזמנינו הא בש"ס חולין מיירי בזמנם דרוב אומות לא היו מינים שהמה הנוצרים משא"כ בזמן רש"י והרא"ש כנז'. א"ו כדי דלא יסתרו דברי רש"י והש"ס בע"כ כונת רש"י מה שהביא הרשב"ם והרא"ש בשמו היינו שאינם אדוקים כ"כ להיות אזלי ומודי גם ביום מקודם וכמו דנראה מלשונו שכתב דלא אדוקי כלל היינו כ"כ בעבודתם אבל עבודתם בעצם (שהוא שיתוף ושילוש) הוא ע"ז. וכן נראה מלשון הרא"ש שם שסיים על מה דמלוין וכו"כ עמהם ביום אידם וכו' ומשם דאותן המעות נותרים רק לכומרים ולא לתקרובת ע"ז שלהם כלל משמע דעכ"פ הע"ז דין ע"א יש לה וז"פ וכן משמע בתוס' שם שכ' זה בשם רבינו אלחנן בסוף ד"ה אסור לשאת ולתת עמהם. וכ"כ התוס' שם דמה דאמרינן (בחולין) נכרים שבחו"ל לאו עע"א הם ע"כ אין להתיר מטעם זה בזמנינו דהא אמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד משמע הא יום אידם מיהא אסור ועל כרחך דחשבו לע"ז גם לעבודתם של הנוצרים שהי' בצרפת ואשכנז בזמן רבותינו בעלי התוס' ואף דכ' שם התוס' באמצע הדיבור די"ל ההיתר דקים לן בגויי' בנכרים שבינינו דלא פלחו לע"ז היינו בע"כ כונתם שאינם אדוקים להיות אזיל ומודי לע"ז על כל פרט ופרט שיארע להם וכהאי דהביאו לראי' מר' יהודא דשדר לי' קורבנא לאבי דרנא ביום אידו אמר קים לי' בגוי' דלא פלח לע"א וכו' היינו דבודאי הי' הנכרי אבי דרנא עובד ע"ז רק קים לי' בטבעו שאינו אזיל ופלח לע"א מיד על כל פרט ופרט כנז' ע"כ שלח לו ר"י ביום אידו וכן בע"כ כונת התוס' וגם דלא יסתרו כ"כ עם פיר"ת שהביאו להלן שם וסיימו די"ל דאנו מחזיקין אותן בימינו לעע"ז ואעפ"כ מותר לשאת ולתת עמהם שהרי אין עושין שום תקרובת אלא במעות ובזה ל"ש הרווחה. ובהא סליקנא דעבודתם בעצם הוא שיתוף ושילוש כנודע והוא ע"ז ממש. וכונת הפוסקים בע"כ רק כמו שכתבנו:

ומה דאמרי' בחולין (י"ג ע"א שם) וניחוש שמאמין הוא ואסור בהנאה וכו' כנ"ל כי לכאו' יפלא דהאיך שייך לומר דרק להנוצרי' קרי מינים על שם שהוא ר"ת מתלמידי וכו' כנז' מפירש"י בסוטה הא לא שמענו שיהי' דרך אלו לשחוט לע"א וגם אם כן הי' הלא עכ"פ השאר עובדי אלילים היידע"ן בודאי הי' דרכם יותר לשחוט ולהקטיר לע"א והאיך שייך לומר דרוב נכרי' לאו מינים הוא ע"כ אין אסור בהנאה שחיטתן הא אם הם עובדי אלילים הקדמוני' כמו כן בודאי ועוד יותר יש לחוש ששחטו לאלילים שלהם וכמו דמצינו בש"ס בשוחט להקטיר חלבה לע"ז וכן שוחט לשמש ולירח או לשם שר של ימים וכל כאלו לא מצינו בנוצרים רק באומות הקדמונים אלא בע"כ יש לומר דלכל האדוק בע"א קראו מין (ע"ד שם המושאל) אף שהוא על שם הנוצרים בר"ת כנזכר מפירש"י בסוטה ע"ש תהפך למינו"ת ושם הכונה בע"כ לנוצרים שהם בסוף יומיא מ"מ כינו כן מין בדחז"ל בש"ס גם לכל האדוקים בע"א או לשמש ולירח או לשרים וכיוצא קראו כן אדוקי' ויש עוד להאריך בזה בהבנת דברי הש"ס בכמה מקומות אך עכ"פ לענינינו עבודת נוצרים נקרא ג"כ ע"ז כנזכר:

וגם ההיתר ב' שכתב מהוא בא בגבולי אין לו שחר כלל דהתם נבנה המרחץ קודם לה אבל הכא נבנה ביחד בית תפלתם לע"ז עם המורה שעות ששמו בהכותל והמגדל מבחוץ וז"פ:

אולם נ"ל טעם ההיתר שנהגו העולם בזה (וגם לא שמענו מהמדקדקים ליזהר בזה מלראות על המורה שעות של העיר שהוא עומד על בית תפלתם) אף שלכאורה הוא נוי לע"ז לבית תפלתם והוי כנהנה מנוי ע"ז ומשמשי' אך נראה כעין מ"ש בתה"ד ומובא ברמ"א סי' ק"נ סעי' ג' לענין שרים וגלחים שיש להם צורת ע"ז שתי וערב בבגדיהם או שנושאים צורת שו"ע לפניהם כדרך הגמונים (וביו"ד ד' ווילנא נדפס שם ברמ"א בשינוי וחסרון מחמת הבקורת. ועיי' בדברינו במנח"א ח"ב הלז סי' כ"ז וסי' ל') וע"ז הביא הרמ"א שיש מקילין בדבר הואיל וידוע שגם הנכרים אינם מסירים הכובע או משתחוים לצורת הע"ז רק לפני השר בחשיבתו. (ואם כי עיננו רואות כעת שהנכרים בפרט האכרים מסירים הכובע גם לפני צורת שו"ע עץ ואבן בלבד מ"מ י"ל כונת התה"ד והרמ"א שלפני השר הנז' גם השרים והפחים מסירים כובעיהם בפרט הנזכרים ע"כ העיקר הוא הכבוד לפני השר ולא להצורת ע"ז) וא"כ ה"נ י"ל כי נודע שאין המורה שעות מענין עבודת ע"ז שלהם כלל ולא מערך זה כלל ועל הרוב הוא המורה שעות של העיר בגובה בית משפט העיר ובית המועצה וכיוצא רק כ"פ הוא על בית תפלתם מ"מ פשוט ג"כ דהוא אינו מעבודתם רק מחמת הבית הלז הוא בית קיבוץ רבים להעמים יושבי העיר הכפר ע"כ מעמידים המורה שעות שם לטובת יושבי' שממילא הוא עי"ז נוי וחשיבות קצת יותר להבית ע"ז מ"מ אינו מחשיבות הע"ז ולא נוי' רק מפני שהוא קבוץ רבים וכמו התם שמשתחוה או מסיר כובעו ר הכומר מחשיבות השר ולא מחמת הע"ז וה"נ בהבית כן גם אם נימא שכבוד הוא לו ע"כ נמצא תר לראות בהמורה שעות שם לדעת המקילין בכומרים אך הרמ"א שם סיים וטוב להחמיר כסברא הראשונה אע"כ גם בזה היכא דאפשר ליזהר המחמיר תע"ב:

וחיים ושוכ"ט

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה