אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן סא

סימן ס

להרבני המופלג וכו' בדבר שאלתו בא' ששחט שני אווזות שמינות ובא' מהם הי' הסניא דיבי נפוח ביותר ומליאה דם ומים עכורים וסרוחים כעין בועא מליאה מוגלא מראשה לסופה אבל העור שעלי' הי' בריא וחזק ולא נסמסמס ביד ובראשה הי' ג"כ נקב עגול ופתוח וגם שחור ואדום סביבות הנקב במקום שצ"ל הסניא דיבי והסניא דיבי הב' הרגילה להיות היתה חסירה ולא נמצאה והשואל לא ידע ג"כ אם הי' סניא דיבי עוד ונתלש והחתול הי' בבית עכת"ד השאלה. והנה במה שהי' נפוח הי' דעתו להקל עפי"ד הדע"ת סי' מ"ז ס"ק ז' וגם במה שחסר הסניא דיבי הב' רצה כמע"ל להקל עפי"ד הדע"ת שם ס"ק ו' דיש לתלות במשמוש ידא דטבחא או כשיש חתול בבית אף שבנידון דידן הי' אדום ושחור סביבות הנקב וא"כ אין לתלות במשמוש ידא דטבחא ע"ז כ' מע"ל שי"ל שמטעם זה הי' אדום ושחור סביב הנקב מחמת כי הנקב הי' על הס"ד הנפוחת הנמצא כעת והוא מליאה רעי עכורה באדמימות ושחרות ומחמת זה נראה הנקב כן אבל באמת אפשר לומר כי הי' הס"ד כתקונה ואכלה החתול עכ"ד. הנה בגוף הנפיחה אם אינה ריעותא ע' מ"ש בדרכי תשובה סי' מ"א ס"ק ל"ח שאין להקל כ"כ כדברי הדע"ת בזה וגם הדע"ת התנה בכמה תנאים שיש לידע שאין הנפוח בכלל בשר שהרופא גורדו. וגם מחמת חסרון הס"ד הב' יש לאסור בכה"ג כמו שנזכר בזה אך לא באנו לדון בזה על ככה כי גם כמע"ל הטריף האוזה הא' כנראה. רק בא לדון על האוזא הב' שנמלחה עמה וע"ז בא לדון די"ל דלא הי' זה רק ספק טריפה ובספק טריפה שנמלח עם בשר כשר יש להתיר בהפ"מ וסעודת מצוה ע"י קליפה אפי' אם נמלחה עם הספק טריפה כמ"ש בשפ"ד סי' ק"ה ס"ק ל"ד עכ"ד. הנה מה שדנו לספק טריפה ולצרף ממילא עי"ז לס"ס. הן אמת כי בחסר הסניא דיבי הב' ויש לתלות בחתול וכיוצא במשמוש ידי בודאי כיון דנשחטה הותרה יש להתיר כדברי הדע"ת אולם כיון דבנידון דידן נמצא במקום הנקב וחסרון הס"ד הי' אדום ושחור סביבו ונראה שהוא מחיים ומ"ש מע"ל שי"ל שהוא מחמת הס"ד הנפוחה ומליאה מוגלא ע"כ נראה כן הנקב אדום ושחור זהו רחוק קצת ועכ"פ רק כשהוא בכלל רוב כשרות אז אמרינן נשחטה הותרה משא"כ הכא בריעותא גדולה דמוגלא ובועא ושינוי כזה הרי יצאה מרוב כשרות כמ"ש בד"מ בסי' ל"א והתב"ש שם וכמ"ש במ"א במים בראש ולא נודע אם הי' המוח מקיפו דזהו כללא בכל הטריפות שיצא מרוב כשירות וא"כ ל"ש לתלות עוד בחתול ואם כי עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואם שאנו מטריפין האוזא מ"מ י"ל שהוא רק מספק אך נ"ל שהוא נוטה יותר שמחמת המוגלא והבועא נתמסמסה ונתפרקה הסניא דיבי השני' ובמקומה התפרקה ועי"ז הנקב אדום ושחור כמובן ואם שאינו ברור מ"מ יעיי' בשו"ת חסד לאברהם מה"ק חיו"ד סי' ל"ט (ומובא בדרכי תשובה בסי' ק"ה) ע"ד השבו"י והשפ"ד אלו וכ' דבמחט שנמצא בחלל הגוף אין לצרף זה לספק בכה"ג דזה אינו ספק השקול דספק זה שמא נקב א' מאברים הפנימיים הוי כודאי איסור ע"ש אם כי שם הוי הך דקיי"ל רוב הנבלעים דרך הושיט מ"מ גם כאן י"ל דלא הוי ספק השקול לגמרי ואין לצרפו לס"ס משום דנוטה יותר לאיסור כיון שריעותא דהבועא והמוגלא שם לפנינו ונודע דעת כמה גדולי אחרונים שאין לצרף דעת הראבי"ה גם לס"ס בזה אם שרבו המקולין עכ"פ הבו דלא לוסיף קולא עליי' ודי אם נקל בספק השקול ממש ולא. כשנוטה כנז'. וגם על הספק אם נגעו זה בזה אין לסמוך להתיר וכמ"ש הפוסקים וע' בשו"ת בית שלמה ח"א חיו"ד סי' קל"ה דמסתמא אמרינן דנגעו זה בזה ואין זה ספק כלל ע"ש ע"כ לא אוכל להסכים להיתרא גם באוזא הב' בעובדא זו:

ומה שהקשה על השמ"ח בסי' ל"ו שכ' עוד יש נותנים סימנים בנקב. אם הוא נעשה מחיים. אם סביבו לבן וקשה או שיוצא ממנו וכו' והרי אם סביבו לבן הוא טריפה גם בלא נקב אפי' רק נוטה ללבן כמ"ש בסי' ל"ח ס"ק ו' עכ"ד. לק"מ שי"ל שאם מטעם מראה לבן לא הי' נאסר כיון שהמראה לבן אינו רק מחמת הנקב ע"כ נעשה שם כעין שפה לבינה שנתקשה בו הליחה שנתהוה מחמת הנקב והמכה וכן נראה לשונו של השמ"ח שכ' אם סביבו לבן וקשה או שיוצא ממנו כעין ליחה לבינה ודאי מחיים הוא עכ"ל והיינו שמה שסביבו לבן וקשה הוא שנתקשה הליחה לבינה של מכת הנקב או שהליחה לחה ויוצא ממנו כעין ליחה לבינה כנז' והנה פסקינן בסי' ל"ח דמראה פסולה שהוא מחמת מוגלא אינה פוסלת ע"כ שפיר דברי השמ"ח כיון שהמראה לבן סביבו הוא י"ל מחמת ליחה שנתקשה ע"כ אינו פוסל מחמת מראה והי' שוכט"ס:

ידידושי"ט

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה