מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
חו"מ
סי' ב'. ע"ד מה שכותבים הסוחרים ברעכנונגען שלהם צאהלבאר במקום המוכר אם מחוייב עי"ז הנתבע לילך לדתוה"ק למקום התובע המוכר ואם שייך בכה"ג התובע הולך אחר הנתבע:
סי' ג'. בסוגיא דמודה במקצת:
ח'. לענין שכר שדכנות איך לפסוק באם השדכן דר במקום היוקר והמחותן במקום הזול בשדכנות ובירור הפרטים שכתב בפנים מאירות בזה:
הערה. הנה על התשו' הלז כתב אלי חכם מובהק א' נ"י בעת ההדפסה וזה אשר השבתיו בעה"י, הגיעני קונטרסו בדבר הלכה בשילום שכר השדכנות והאמת אגיד כי בכללות ראיתיו הולך נכוחו ונכוחות ידבר ישרים למוצאי דעת, אך אם לדין יש עוד תשובה כאשר אעיר במקצת על סדר דבריו מדי עברי בעה"י:
הנה בעיקר הדבר אשר העלה כי העיקר לדינא שתלוי במקום ששוכרים הפועל ולא במקום שנעשית הפעולה והן אמת כי יש לו סעד גדול מדברי הריב"ש בסי' תע"ה ומובא בב"י חו"מ סי' של"ב שכ"כ שם בפירוש דגם כווונת הירושלמי רק אם הפועלים הלכו אצל הבעה"ב אבל כשהבעה"ב הלך אצל הפועלים לשכרם אז צריך לשלם כמנהג מקומם (וכנראה היו דברי הריב"ש אלו אז בהעלם עין מהגאון פנמ"א זצ"ל בעת כתבו התשו' דאל"כ הי' מביאם ביסוד גדול בדיניו שמסדר שם דלא כותי') ועפי"ז פקפק גם על דברינו במנח"א (ח"ב סי' ח') מ"ש דתלוי במקום שעושה הפעולה ולא במקום ששוכרים אותו. הנה אני נמשכתי בזה אחרי דברי הגאון פנמ"א שכ' ג"כ שם שתלוי במקום שעושה הפעולה כגון לצד החתן עשה את הפעולה במקום הכלה ע"כ צריך לשלם כפי מנהג מקום הכלה וכן להיפך לצד הכלה כמנהג מקום החתן כמ"ש שם וכן בדברינו ע"ש משמו שתלוי לפי"ז במקום הפעולה ע"כ לא עלי תלונתו בזה כי אם על הפנמ"א זצ"ל. רק מה:
שתמה עלי במה שהשגנו על הפנמ"א במה דפשיטא לי' דאם הי' השוכר פועלים דר במקום הזול (בט"ס נדפס היוקר) והלך למקום היוקר ושכר שם פועלים ע"מ שיעשו פעולתם במקומו הזול דצריך לשלם להם שכר כבמקום היוקר כיון שאזלינן אחר מקום השכירה ושכרן שם במקום היוקר וע"ז הקשיתי דא"כ ל"ל להירושלמי למימר הטעם משום דיכול בעה"ב לומר סלקות במחשבתכון דלא מצית מוגיר בטבריא אלא בגין דשמעית עליכון דאתם משכימים ומעריבים ואם נאמר דהכל תלוי רק במקום השכירה ל"ל להטעם דיכול הבעה"ב למימר כו' דמשמע דרק בכה"ג מטעם הלז ותיפוק לי' כיון דשכרן שם ע"כ ממילא שייך בזה הדין כמנהג מקום השכירה שצריכין להשכים ולהעריב (גם אם יעשה המלאכה בטבריא) ובאמת קושייתי כמו נד נצבה ע"ד הפגמ"א וגם ע"ד כה"ת שנמשך עפי"ד הריב"ש כנ"ל שתלוי רק במקום השכירה כנז' וא"כ ל"ל להירושלמי טעם הנז' ומה שתי' כמ"ה דהירושלמי אשמעינן דאין הולכין בזה אחרי המוחזק היינו הפועל בגופו שאינו רוצה להשכים ולהעריב שרק הולכין אחרי דברי בעה"ב דאמר טעמו סלקות במחשבתכון וכו' היינו שגם המה צ"ל יודעים כן שהי' כן כוונתו וע"כ מהני זה גם להוציא פעולת הפועל שיצטרך להשכים ולהעריב ובזה נמשך אחרי יסוד דבריו בתחלתו לפרש כן בירושלמי ובאמת הוא קצת דחוק לומר דהירושלמי מיירי דוקא כשבאים לדון קודם הפעולה והפועל אינו רוצה להשכים ולהעריב דאז י"ל דהוא מוחזק וגם מיירי דהבעה"ב שילם לו שכרו מקודם דאל"כ גם הבעה"ב מוחזק בשכרו דהא הפועל צווח שרוצה לעבוד עבודתו כמנהג המקום שעובד שם שאין משכימין ומעריבין ושישלם לו הבעה"ב כפי ששכרו בדמים שהותנו ובפפוט מיירי גם כשבאים לדון אח"כ ושבעה"ב טוען שלא השלים עבודת יומו כמנהג בני מעון המשכימין ומעריבין והפועל אומר שעשה כמנהג הפעולה והבעה"ב ובזה שוב הבעה"ב מוחזק ול"ש דברי כת"ה. וגם הסמוכין שהביא מסי' של"ב. הנה שם כ' הסמ"ע בס"ק א' שהפועל מפסיד משום דהמע"ה והיינו שבאו לדון אחר פעולתו והפועל מבקש שכרו ובהכי מיירי הש"ס בכל דינים אלו וא"כ גם בזה בירושלמי מיירי סתם בכה"ג שמבקש הפועל שכרו וא"כ הבעה"ב מוחזק והש"ך כ' שם בס"ק ב' כשכבר קיבל שכרו א"צ להחזיר ע"ש ע"כ בודאי אין להעמיד דברי הירושלמי דמיירי רק בכה"ג שכבר נתן לו שכרו או כשבאו לדון קודם הפעולה דווקא ולפי"ז נסתרו דברי כת"ה גם מה שתי' לקושייתי עי"ז נסתר ונמצא חזרה ראייתנו כנ"ל עפ"י הקושיא מהירושלמי כמ"ש בפנים בתשו':
גם מה שכתב כת"ה דאפי' מקומו של השדכן הוא בזול ומקומו של הבעה"ב הוא ביוקר מ"מ מחוייב בעה"ב לשלם כבמקום היוקר שהוא נשכר שם אף דבעה"ב מוחזק משום דגם הכי טעמו של הירושלמי רק צריכין לאומרו בהיפך דיכול הפועל לומר וכי לא מצאתי במקומי להשכיר את עצמי או לשדך שידוכים רק בשביל ששמעתי שבכאן משלמין בטיב חמשה ממאה לפיכך באתי לכאן וכיון דנשכר לבעה"ב ממקום היוקר טענתו טענה אפי' להוציא כיון דנשכר במקום היוקר ולזה הביא סמוכין משבועות ר"פ כל הנשבעין גבי שכיר נשבע ונוטל דשניהם שקולים כשם שבעה"ב קשה לו למצוא פועלים כן קשה לפועלים למצוא פעולה אצל בעה"ב ושניהם שוין עכ"פ וכו' עכת"ד כמ"ה, וזה באמת ל"ש לדמותו לפועל דעלמא כי הן אמת מה שחילק בפנמ"א בין פועל לשדכן דבפועל יוכל למצוא פועלים אחרים משא"כ בשדכן לא יוכל למצוא הבעה"ב שדכן אחר שיוכל לכלכל דבריו ופיו וכו' וע"ז השגנו שם דגם בפועלים אחרים שייך פעולות שונות שאומנים יותר בדבר במקום א' מחבירו ולא יוכל למצוא רק בבני מעון ואעפ"כ יוכל בעה"ב לומר סלקות במחשבתכון וכו' יש לדמותו לשדכן להך דירושלמי במועל כאשר כתבתי במנח"א (בפנים בתשו') ומעכ"ת הסכים ג"כ להלן בתוך דבריו דהצדק אתי, אבל שנאמר להיפך דהשדכן יוכל לומר שהי' יכול למצוא לעשות פעולות במקום אחר אלא שעלה לבעה"ב הזה מחמת שנשמע שנותנים שם במקומו יותר פראלמנטען שכר שדכנות, זהו באמת אינו מוסבר כלל דמובן לכל דשדכנות לזווג בני גבירים ונגידים במקום שיוכל השדכן להרוויח זה לא שכיח ג"כ ול"ש לומר דבחר לו לעלות לשדך רק למקום הזה מקום היוקר כי מה יעשה אם במקום הזה לא ימצא אצל נגיד וחשוב בת פו בן הראוי' לשדך עם המחותן שרוצה לזווג לו לבנו וכיוצא זה אינו שכיח ואינו נקל למצוא לזווג זיווגים שיהיו ראויים זל"ז ובזה לא יוכל השדכן לבחור לו המקומות רק הזוג והמחותנים אם יוכל לזווגם ג"כ טוב לו וא"צ להאריך בדבר הפשוט לכל מבין שלהשדכן אין לו טענה כזה שכ' מעכ"ת ובזה הפרט לא דמי כלל למה שאמרו בירושלמי גבי פועל שיאמר בעה"ב סליקות במחשבתכון דלא מיצות מיגר וכו' כנזכר:
ומ"ש דנמשכתי אחר ט"ס דנמצא בפנמ"א בשם הירושלמי כך סלקא במחשבתי ועפי"ז כתבתי שם דלמה דנין אחר מחשבת בעה"ב יותר ובאמת בירושלמי הגי' כך סליקת במושבתכון וכו' היינו של הפועלים, כן הוא הצדק בזה עם כת"ה.
אך בעיקר הדבר במה שדחה כת"ה דברי הפנמ"א זצ"ל ופי' בירושלמי החילוק בין מוחזק שהפועל מוחזק כנזכר בזה יש עדיין לפקפק כמו שכתבנו בזה לעיל. ושוכט"ס:
סי' ע'. בענין השמנים ויינות היוצאים מאה"ק לחו"ל שמבואר בחו"מ סי' רע"א דאסור להוציאן לחו"ל:
ע"ה. בסוגיא דהיזק שאינו ניכר בהך דעושה מלאכה בפרה אדומה ומי חטאת:
נ"ג. בענין מ"ש במנח"א ח"א להסתפק אם מותר לו לברוח למי שנגמר דינו בב"ד אם יוכל להציל א"ע. תשו' להשואל עוד בזה:
נ"ט תשו' לקו' ע"ד פי' הטור עה"ת בפסוק והסגיר את הנג"ע. וע"ד רש"י במעילה דף ג':
הערה. במ"ש בפנים וע' מנחות (צ"א ע"ב) וכו' משום דאשם להכשיר וחטאת לכפר וגם וכו' הנה עיין בכריתות (כ"ז ע"א) ר"י משם רשב"י אין לך דבר שהוא בא לבטלה אלא אשם נזיר וכו' ובשטה מקובצת שם בחי' בסופו בש"ס ווילנא מ"ש בזה: