אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן עח

סימן עז

לידידי וכו' הגיענו מכתבך והנני טרוד בימים האלו וכו' אך למען לא אשיבך ריקם ונגד זקיניו כבוד ארשום בזה למען תת אות לך כי עיינתי קצת בדבריך:

מ"ש מדברי הפמ"ג בשפ"ד סי' כ"ה דהסימנים בחזקת שאינם חתוכין משום דרוב אינן שוחטין הרוב. הנה כ"כ שם בשפ"ד מביא כן מדברי המרדכי בתי' הב' דרוב אינן שוחטין הרוב עכ"ד. ודברי השפ"ד פליאים לע"ד לא יכולתי להולמם כי באמת לא כ' שם זה כלל במרדכי וז"ל המרדכי וליכא למימר זיל בתר הרוב ורוב העולם שוחטים רוב הסימנים וכו' ועוד דאינו מבורר זה הרוב דכמה פעמים שוחטין שאין רוב הסימנים נשחטין עכ"ל המרדכי (וזהו תי' הב' במרדכי שכ' השפ"ד משמו) והרי מפורש בלשונו דרק שאין הרב להכשיר מבורר מפני שכמה פעמים אין שוחטים הרוב סימנים אבל שיהי' להיפך רוב ב"א אין שוחטים רוב הסימנים כד' הפמ"ג ז"א כלל. וכ"כ בתשו' הרא"ש סי' כ' כלל י"ג דרוב כזה לא מצינו שיהי' רוב הסימני' נשחטין והיינו ג"כ כדברי המרדכי אבל לא רוב להיפך כנז'. וז"ב:

והנה גם באופן שכ' המרדכי כמו שהבאתי לשונו אמרתי עפי"ז ליישב על נכון דברי הרמב"ם שהקשה עליהם הפרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה שורש מה שעלה ונסתפק הפמ"ג שם אם ספק במקום דאיתחזק איסורא אסור מטעם ודאי או רק מטעם ספק ושם תמה על לשון הרמב"ם (פ"ג מה' שחיטה הלכה ו') נמצא הסימן שמוט הוי ספק נבילה ובהלכה י"ח כל ספק בשחיטה ה"ז ספק נבילה ומכין אותו מכת מרדות הרי דחשב הרמב"ם רק לספק גם במקום דאיתחזק איסורא ובשחט ולא בדק בסימנים כ' הרמב"ם ה"ו נבילה ודאי ועוד הא קיי"ל סולקין ושורפין על החזקות ואמאי הוי ספק ולא ודאי וקשה על הרמב"ם שכ' ספק בשחיטה ה"ז ספק נבילה עכ"ד הפמ"ג:

ובאמת זהו תמוה לכאו' ע"ד רבינו הרמב"ם שסותרים זא"ז דאם ס"ל להרמב"ם ספק במקום דאיתחזק איסורא הוי אסור רק מטעם ספק קשה לשונו למה פסק בלא בדק בסימנים דהוי ודאי נבילה ואם ס"ל דבאיתחזק איסורא אסור מטעם ודאי קשה למה כ' בנמצא הסימן שמוט וכן בספק שהה וכו' דהוי ספק וכן בכל ספק בשחיטה כ' דהוי רק ספק ומכין אותו רק מכת מרדות. ונלע"ד ליישב דבריו היטב. דהנה ראיתי מהאחרונים שנסתפקו בזה אם ספק במקום דאיתחזק איסורא אסור מטעם ודאי או מטעם ספק בלבד וכ' לעשות פשרה דלשי' הרשב"א ס' דאו' מה"ת לחומרא ואסור בכ"מ מטעם ספק דאו' א"כ במקום דאיתחזק איסורא אז בע"כ אסור מטעם ודאי (דאל"כ מה יתן ומה יוסיף הך דאמרי' דאיתחזק איסורא) ע"כ במקום דאיתחזק איסורא הוי לחומרא מה"ת מטעם ודאי אבל לשי' הרמב"ם דס' מה"ת לקולא ע"כ במקום דאיתחזק איסורא הוי לחומרא מה"ת עכ"ד ואין זה הכרח לע"ד בפרט עפ"י שיטות רוב גדולי האחרונים ז"ל והחוו"ד בתוכם כנודע טעם הרמב"ם דהתורה לא דיברה רק מודאי הן באיסור הן במ"ע א"כ בעשה ספק לחומרא מה"ת גם להרמב"ם משום שבספק לא דיברה התורה וא"כ איך שייך לומר להרמב"ם דבמקום דאיתחזק איסורא אסור מטעם ספק מה"ת הא להרמב"ם אין שייכות לומר דהתורה דיברה ואסרה מספק כנז' אלא כיון דאיתחזק איסורא אז אסור מן התורה משום דחזקה הוא מה"ת וסולקין ושורפין על החזקות מה"ת א"כ כיון שהוא מצות התורה לאסור במקום חזקה אז הוי ודאי איסור והתורה לא דיברה מספק וממ"נ או מותר או במקום דאיתחזק איסורא אז אסור מה"ת והוי ודאי איסור. וא"כ לפי"ז יש ליישב שפיר כ' הרמב"ם דלא סתרו להדדי באמת דהנה כל ספק בשחיטה הוי איתחזק איסורא ואסור מה"ט מטעם ודאי' כנז' לשיטת הרמב"ם. אך הנה נודע מ"ש הרשב"א במשמרת הבית דלכך לא אמרינן נגד רמאשמ"ה סמוך מיעוטא לחזקה משום דמתעסקין לסלק החזקה במעשה השחיטה ורוב מומחין הן וע"י רוב המתעסקין מסתלקת החזקה וע"כ לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה גם מדרבנן עכ"ד במשמרת הבית וא"כ י"ל שפיר דס"ל להרמב"ם באמת בספק במקום דאיתחזק איסורא אסור מטעם ודאי כנז' אך ע"י מעשה השחיטה מסתלקת החזקה כיון שמתעסקין לסלק החזקה וכיון שאיתרע לה החזקה לגמרי ע"כ שפיר פסק הרמב"ם ז"ל בנמצא הסימן שמוט וכן בכל ספק בשחיטה דהוי רק ספק נבילה ודייק הרמב"ם לאשמעינן שלוקין רק מכת מרדות היינו שאינו אסור רק מדבריהם כשיטתו בדין שארי ספק מה"ת שאסור רק מדבריהם וגם בזה כן מחמת שהחזקת איסור לא נחשבה עוד כיון ששחטו כבר הסימנים והתעסקו לסלק החזקה כנז' רק שהספק אם שמט או דרס ע"כ הו' ס' דאו' לבד בלי חזקה ומה"ת לקולא ומדרבנן לחומרא ושפיר כ' הרמב"ם שלוקין מכת מרדות כדין דבריהם. וזהו בשאר פסק בשחיטה אבל שחט ולא בדק בסימנים אם נשחטו רובן דע"ז אין שייך רוב דנשחטו הסימנים כנז' מהמרדכי ותשו' הרא"ש כיון דע"ז אין רוב מומחי' ואין מסתלקת החזקה ע"י רוב המתעסקין והחזקה לא נסתלקת ובמקום דאיתחזק איסורא ודאי אסור מה"ת לדעת הרמב"ם כנ"ל (ולא מטעם ספק משום דהתורה לא דיברה כלל מספק וחזקה מה"ת ע"כ אסור מה"ת מטעם ודאי כנ"ל) ע"כ שפיר פסק הרמב"ם בלא בדק בסימני' אם נשחטו רובן דהוי נבילה ודאי ודבריו נכונים ולא סותרים וא"ש ונכון בעהי"ת, ידידשו"ט: תושלב"ע

סוף הספר

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה