אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן סט

סימן סח

לידידי וכו' ומ"ש ע"ד אם יש לסמוך על מה שנוהגים גם חסידים ואנשי מעשה לסמוך לקרא ק"ש עד שעה ט' (זייגער 9) עפ"י הדעות שהשעות שוות כנרא' מהזוהר שהשעות שוות. הנה כן כתב בנקודת הכסף סי' קפ"ד דמאי דאמרינן בש"ס ופוסקים וסתה אם הוא ביום פורש ממנה כל אותו היום מיירי רק משעות שוות היום י"ב שעות לעולם בין בקיץ בין בחורף ומה שהלילה לוה מן היום בחורף וכן היום מן הלילה בימי הקיץ זה לא נחשב כלל מן הדין וכ"כ בדרישה בפי' הא' ע"ש וכ"כ בפני יהושע בקו' אחרון לברכות (בח"ד במהדורא תנינא) דעל כרחך לאו כללא דכייל הרמב"ם דלימור בכל מקום שעות זמניות וגם בחיבורו ס' הי"ד חזר בו הרמב"ם כנראה וגם לענין ק"ש ותפלה תלי' בזמן שכיבה וקימה (וכונתו כנראה כמו דברי הלחם שמים שנזכיר להלן כיון דזמן קימה שוה בחורף ובקיץ ע"כ בודאי נראה בזה כסברת החושבים שעות שוות לענין ק"ש ותפלה) ונהוג עלמא מר כי אתרי' ומר כי אתרי' ובפרט כי זמן ק"ש ותפלה אינו מה"ת רק מדרבנן עכ"ד הפנ"י ע"ש. ובס' לחם שמים על משניות (להגאון מהר"י עמדין זצ"ל) העלה ומברר באריכות שעל כרחך הפי' במתני' ג' שעות דק"ש שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות היינו בשעות שוות שהמורה שעות מקשקש סוף שעה ט' (זייגער 9) לעולם בין בקיץ בין בחורף דהא הבני מלכים עומדים בשוה בין בימות הקיץ והחורף וכן החוש יעיד ע"ש טעמו וראיותיו ושכן נראה מהזוהר – וראיתי בשו"ת חסד לאברהם להגאון מהר"א תאומים ז"ל (חאו"ח סי' ז') השיג על הלחם שמים בזה. ולע"ד אין בדבריו שם כדי השגה לדחות את דברי הלחם שמים בזה הבנויים על מוסדי השכל הישר ומתוקן ומקובל לכל בר דעה (דאם נאמר דשעות זמניות גם לענין ק"ש נמצא דבני מלכים ישנים בימות הקיץ החצי משינתם בימות החורף וז"א כמ"ש בלחם שמים. וגם הגאון בעל חסל"א לא זכר שכ"כ גם הנקה"כ והדרישה) כאשר אבא בזה ע"ד החסל"א. מ"ש בחסל"א דאם כדברי הלחם שמים דחשבינן השעות שוות א"כ מה מקשי בגמ' ריש ברכות (ג' ע"א) לר"א דאמר זמן ק"ש של ערבית עד סוף האשמורה הראשונה מה קסבר אי קסבר ג' משמורות הוי הלילה לימא עד ג' שעות וא"נ דסתם שעות אינם זמניות א"כ מה מקשי בגמ' הא בהכרח נקט סוף האשמורה הראשונה דהיינו שליש הלילה לפי ערך הלילה דאשמורה בודאי אינה רק חלק הלילה לפי חשבון גדלה משא"כ אי הוי תני ג' שעות הוי מפרשינן ג' שעות השוות כמו בזמן ק"ש דיום עכ"ד. ונ"ל דז"א השגה כלל דוכי לדידי' מי ניחא גם אם נאמר שעות זמניות ג"כ יוקשה על הגמ' הזאת וכמ"ש הפנ"י שם (בח"ד במה"ב לברכות) דבאמת גם אם נאמר שעות זמניות כדעת הרמב"ם בפי' המשנה קשה על מה דמקשינן בגמ' לר"א דאמר עד סוף האשמורה הראשונה דלימא עד ג' שעות דהא אם הוי אמר עד ג' או ד' שעות הוי חשבינן שעות כפשוטן ולא שעות זמניות כפי ערך סדר חלוקת הלילה דמהיכן קס"ד לומר זה (כמ"ש שם בפנ"י בקו"א מפרש קושייתו בחי' ברכות במקומו) משא"כ אם אמר אשמורה שפיר ידעינן דנחשב רק חלק הלילה לפי ערך גדלה כנז' ומה מקשי הש"ס, א"ו בע"כ כתי' הפנ"י דבקס"ד לסברת המקשה דלא ידעינן דאיכא משמורת בארעא ל"ש לומר דכונתו של ר"א לשעות זמניות גם באמרו לשון אשמורה כיון שאין ניכר האשמורה כמ"ש רש"י ע"כ שפיר מקשינן בגמ' דלינקט ג' או ד' שעות. ולפי"ז שפיר ניחא גם אם השעות שוות בכל מקום בש"ס ואשמורה הוי בודאי חלק זמניות מהלילה כנז' מ"מ בקס"ד דלא ידעינן דאיכא משמורה בארעא לחילוק הלילה לא ידעינן מסברא לחלק בזה וללמוד בפי' לשון אשמורה חלק זמניי כמ"ש הפנ"י וכיון דגם אם נאמר בכ"מ שעות זמניות קשה ג"כ וההכרח לתרץ פי' הפנ"י א"כ אין שום ראי' מזה לסתור דעת מאן דס"ל שעות שוות בכ"מ (א) גם מ"ש בחסד לאברהם בתשו' שם מהא דמקשינן בפסחים (ק"ז ע"ב) בהא דתנן אפי' אגריפס המלך שהי' רגיל לאכול בתשע שעות אותו היום לא יאכל עד שתחשך וכו' סוף סוף מאי רבותא דאגריפס הא מטי לי' זמן איסורא ופרשב"ם דהרי בשעה שהתחיל בתשע שעות לא יגמור סעודתו קודם זמן איסורא שהוא זמן מנחה מתשע ומחצה. ואם נימא שהשעות שוות הרי מזמן אכילה שהוא ששה שעות ונחשבו אחרי הקימה כמו שנראה מהתוס' שם ד"ה שהי' רגיל הרי בימים הארוכים יש עוד זמן רב למנחה קטנה שהוא שעה עשירית זמניות לפי ערך הרחבת זמן הקרבתו עד הלילה שהוא צה"כ כמ"ש בפ' תמיד נשחט עכת"ד. ותמהני עליו דהא מיירי בערב פסח ואיך יהי' חל ע"פ בימים הארוכים ואז בע"פ קרוב לשיוי, היום והלילה בפרט בירושלים (דהא מיירי שם בירושלים לענין אגריפס המלך דמנחה שמא ישכח לעשות ק"פ אם נימא סמוך למנחה גדולה) דקרוב יותר לקו המשוה ואין חילוק גדול כ"כ גם בימים הארוכים כמו במדינתנו מכ"ש בערב פסח היום והלילה שוין כמעט והחילוק מעט מזעיר ושפיר מקשי בגמ' דאיך יתחיל בתשע הא בודאי מטי לי' זמן איסורי' קודם שיגמור סעודתו דסעודת המלך בודאי צריך זמן בערך שעה עד שיגמר וא"כ גם אם נאמר באיזה שנה (בשנת העיבור) שיום ערב פסח ארוך יותר משיעור י"ב שעות חצי שעה בערב וחצי שעה בבוקר נמצא מגיע לחשבון פלג המנחה מאוחר עוד רבע שעה היינו תשע וג' רבעה שעה וג"כ לא יגמור סעודתו קודם זמן איסורא ושפיר כ' הרשב"ם. ומ"ש בחסל"א מש"ס דתענית (כ"ה ע"ב) לאחר ט' שעות ישלימו ועפ"י דברי רש"י שם וכיון דתלוי הזמן סעודה בהשעות זמן הקימה וזמן סעודה הוא שעות זמניות כמ"ש הט"ז סי' תמ"ג לענין אכילת אמץ בע"פ א"כ על כרחך גם זמן קימה לענין ק"ש הוא שעות זמניות עכ"ד. הנה בלחם שמים הביא מזה ראי' לשיטתו דשעות שוות אך קיצר בדבריו ורמז לעיין בספרו מור וקציעה וכן ראיתי שם במו"ק סי' תמ"ג מה שהשיג על גוף דברי הט"ז שבנה עליהם החסל"א יסוד קושייתו כנז'. וכ' דאדרבא מובן שבעניני שעות אכילה ל"ש לומר דהשעות זמניות דהא האוצטימכא מרגשת תאוה ועיכול בשיעור ד' שעות שוות לעולם ואינו מעכבת המאכל במעיים בקיץ יותר מבחורף וכו' ע"ש עוד במו"ק מה שהאריך בטענותי לברר בזה דע"כ חשבו חכז"ל בזה רק שעות שוות וגם משום דענין השתי שעות דחמץ להרחקה שעשו חכז"ל אינם תלויים בחלק היום כלל רק משום שאדם טועה שתי שעות וכי השעות עלו בימות הקיץ יותר ובכפילא מימות החורף בודאי זהו דבר שא"א לאומרו כלל וא"כ למה נחמיר להאריך השעות האלו כשהיום ארוך קצת יותר ע"ש שסיים מי שרוצה לחוש לדברי הרמב"ם והט"ז לשעות זמניות בע"פ יחמיר לעצמו ולא לאחרים ובשכח למכור חמצו בהפסד ממון בודאי יש לסמוך על דעת התה"ד שלא לחשוב רק שעות שוות וכמ"ש המג"א עכת"ד המו"ק. עכ"פ לדעת הסוברי' שעות שוות גם לענין זמן אכילת חמץ בע"פ סוברים דנחשבו שעות שוות כמו שהביא בס' עצי עדן דעל משניות בשם רבו הגה"ק המקובל מהרצ"ה מזידיטשוב זצ"ל שעשה מעשה כדי להורות הלכה להקל בע"פ בחשבון שעות שוות. אם כי ישראל קדושים ומחמירים לענין אכילת חמץ בע"פ כמו כל החומרות דחמץ שעושים לכל הדעות מכ"ש שלא נעשה מעשה חלילה להקל נגד הטו"ז והנו"כ בש"ע שכ' דחשבינן שעות זמניות ונהוג כדעת הרמ"א בשם הרמב"ם דחשבינן שעות זמניות. ולא כדעת הי"א ברמ"א בשם תה"ד ע"ש. אבל עכ"פ שוב אין קושי' על הלחם שמים עפי"ד הט"ז בסי' תמ"ג מ"ש עליו החסל"א. ז"א דבאמת השיג על הט"ז גם בזה ומברר דבריו במו"ק בטוב טעם כנז' דעיקר כדעת התה"ד ולא כד' הרמב"ם בזה– גם מ"ש בחסל"א דבימות החורף שהלילה מעדפת יותר משעה על לילה בינונית שהוא י"ב שעות השוות נמצא דלשי' רבינו שמחה שכ' דעד שעה ג' לענין ק"ש של שחרית היינו תחילת שעה ג' ולפימ"ש הר"ם ז"ל בפה"מ פסחים דשיעור מיל היינו ב' חומשי שעה ומעתה הנ"ח ה' מילין עולה ב' שעות השוות יהי' הנ"ח אחר זמן ק"ש דשינת מלכים אם נימא דשעות שוות וזהו תימה דהו"ל לפי"ז ר' יהושע דאמר עד ג' שעות מקצר הזמן יותר מדר"א במתני' עכ"ד. וז"א דהא לעיננו בעת שהלילה מארכת ומעדפת והיום קצר בימות החורף לא נמשך שיעור ביהשמ"ש הרבה כ"כ וכן בבוקר שיעורו קצר רק בימות החמה כשהיום גדול מאוד אז יאריך השיעור בבוקר ובערב באופקים שלנו כנודע זה מדברי המנחת כהן ושאר אחרונים דשיעור ביהשמ"ש שחשבו בגמ' ופוסקים הוא זמניות ובקיץ יאריכו ובחורף יתקצרו וגם ממילא דעת שאר פוסקים דהנה"ח רק שעה וחצי כמ"ש שם וא"כ נסתר השגת החסל"א. ומה שאנו תופסים להחמיר שעה וחומש בכ"ע גם בימות החורף הוא לחומרא דשבת לצאת י"ח כל הדעות ביציאת שבת]. ומ"ש עוד שם בחסל"א מהלני המלכה שעשתה נרבשת של זהב ובשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן ק"ש ותמהו וכו' והי' להם לפרש דבימות החורף ש כיון דמעלות השחר עד הנץ החמה ב' שעות וכו' ע"ש. וזא''ב' שעות בפרט בימות החורף כנז'. גם מ"ש החסל"א בזה דיכלו לתרוצי דהיינו שעה קודם ק"ש בימות החורף כדי שידעו בני מלכים להכין עצמם לק"ש הוא דחוק מאוד ואינו כונת הש"ס שאמרו בפירוש בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן ק"ש. ולא הכנה שעה קודם לסוף זמן ק"ש וז"ב. גם מ"ש בחסל"א בשם הלחם שמים שלא כתב זה רק לחומרא להקדים זמן ק"ש בחורף אבל ח"ו להקל עי"ז בקיץ עכ"ד. הנה בלחם שמים שם כתב דגם בימות הקיץ לפי"ז לקולא אולי לא הפסיד ברכות עד ט' שעות עכ"ד הרי שנטה לסמוך לקולא ג"כ ע"ז וכן במו"ק כ' להקל בפירוש לענין אכילת חמץ לחשוב רק שעות שוות והמחמיר (בשעות זמניות) יחמיר רק לעצמו כנ"ל אך הנה קשה לע"ד אם נאמר דשעות שוות מריש פ' תמיד נשחט במתני' תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב וכו' ובגמ' מנה"מ אריב"ל אמר קרא ואת הכבש השני תעשה בין הערבי' חלקוהו לבין שני הערבים נמצא דבימות החמה בהאריך היום הגדול בתקופת תמוז נוסף הרבה על שיעור י"ב שעות דהיום גם בירושלים ונמצא לענין שיעור פלג המנחה כיון דנחשב זה בע"כ לפי ערך חצי בין הערבים ממחצית היום עד אשר תחשך השמש ותשקע וא"כ לפי"ז אין התמיד של הערבים נשחט אז בשמונה ומחצה בשעות שוות רק מאוחר מזה (כדי שיהי' חצי בין הערבים לפי הערך) א"ו דכונת המתני' דשעות שמונה ומחצה ג"כ לשעות זמניות ובהאריך היום גם השעות יאריכו לפי החשבון ושפיר נשחט התמיד בשמונה ומחצה וקשה מזה על הלחם שמים שכתב כללא דבכל מקום שנזכר שעות בדחז"ל כונתם לשעות שוות כנז'. אם כי יש לתרץ לכאו' כיון דמסקנא דגמ' שם אלא אמר רבא וסתיר הך דריב"ל ולא ילפינן מבין הערבים שיחלקו את בין הערבים לשני חציין רק כרבא משום דמצותו דתמיד משינטו צללי ערב לאחר חצות היום הילכך בשאר הימות השנה דאיכא נדרים ונדבות וכו' מאחרינן לי' בע"פ דאיכא פסח אחריו קדמינן לי' שעה ומחצה ובע"פ שחל להיות בשבת מוקמינן לי' אדיני' בשש ומחצה עכ"ד וא"כ שוה דיני' שפיר בין דימות הקיץ שהימים הארוכים בין בימות החורף. אך עדיין צריכין להבין דברי ריב"ל ותקשי מתני' אליבי' דבימות הקיץ אין התמיד נשחט בשמונה ומחצה אם נאמר דהכונה שעות שוות בכ"מ כדברי הלחם שמים. ע"כ בודאי נראה לתרץ דנראין יותר דברי הפני יהושע שהוא כמכריע שכ' דליתא לכללא דהרמב"ם שבכ"מ היינו שעות זמניות. אלא פעמים שהוא שעות זמניות היכא דאיכא סברא המנין להיפך היינו שעות שוות היכא דאיכא סברא עכ"ד הפנ"י וא"כ כיון שבכאן בודאי הסברא מוכרחת כיון דחז"ל תלו רק בזמן שכיבה וקימה ופסקינן כר"י שכן דרך בני מלכים וכו' ובני מלכים דרכן לישן בשוה בין בימות הקיץ בין בימות החורף ע"כ בודאי מוסבר דעל כרחך כונת רז"ל לשעות שוות בזה כמ"ש הלחם שמים סברתו בזה. וכן מ"ש בנקה"כ לד' האביאסף לענין פרישת הוסת דהכונה ג"כ רק על י"ב שעות התם ג"כ איכא סברא דכונת חכז"ל לשעות שוות דהאיך שייך לומר דבימות החורף כשוסתה בלילה ימשך הזמן שמא תראה דם לערך ט"ו שעות (כאורך הלילה) ובלילי קיץ רק ששה שעות בערך (כאורך הלילה) א"ו דשיעור וסת שיעורו חכמים י"ב שעות והוא בין בקיץ בין בחורף כמובן. ואף שנראה לכאו' מלשון המשנה בפ"ט דנדה היתה למודה להיות רואה קודם הנץ החמה וכו' משמע שתלוי הוסת בהילוך המערכות החמה או הלבנה ולזה נ"מ אם קודם הנץ החמה אך ז"א ראי' די"ל דעשו חכז"ל גבול בהנה"ח בין יום ללילה ואף אם נאמר דלדעות הפוסקים דידן תלוי באמת הוסת בטבע ביום או שלא יטעו בזה בלילה ממש מ"מ לדעת האביאסף פשוט דס"ל דהיינו רק י"ב שעות (ולא בהילוך החמה) ושפיר חשבינן רק שעות שוות שכן נראה כונת חכז"ל רק לי"ב שעות לד' האביאסף כמ"ש בנקה"כ. וגם לענין חמץ בע"פ יש להקל לדעת המו"ק כיון דחומרא דשתי שעות דחמץ הוא משום חשש טעות ומובן שבודאי כונת חז"ל בזה רק לשעות שוות דהא אין טועין בימות הקיץ יותר מבחורף כנ"ל. אך לפי"ז יוקשה מה שהקשיתי ממתני' דריש תמיד נשחט ע"כ בודאי הלכה כמכריע הפנ"י כנז' דלאו כללא הוא בכל מקום בדחז"ל ויש להבין לפי הענין איך כונתם אם לשעות זמניות או שוות וא"כ לפי"ז י"ל דבאמת לענין תמיד של בין הערבים דאריב"ל חלקוהו לשני חציי בין הערבים כונתם דשעה שמונה ומחצה שעות זמניות ושוב ל"ק (וכן לענין שעות ביהש"מ י"ל כונתם זמניות דעינינו רואות דבימות החמה יאריכו ובחורף יתקצרו) ורק לענין ק"ש דהסברא נוטה כנז' אז אמרינן כונתם לשעות שוות וכן לענין וסתות להאביאסף והרחקה דב' שעות דחמץ כנז'. ומנהגינו דלענין חמץ בע"פ לא נהגו להקל עי"ז כלל לומר שעות שוות ומחמרינן לשעות זמניות מחומרא דחמץ כנ"ל ואין לשנות לכתחלה. ולענין ק"ש ותפלה סומכין רבים וכן שלמים על היתר זה שפיר מטעם הנז'. [ומ"ש לעיל דהיינו עד זייגער 9 מצוה להזהיר דזהו לפי המורה שעות של המקום שלנו (כמו שהי' מקדם מסודרים המורי שעות איש על מקומו) אבל במדינתינו במקומות שהמורי שעות מסודרים לפי חוק הממשלה אחרי מורי שעות של נתיב הברזל (מיטטעל אייראפישע צייט) ע"כ צריכין לידע בכל מקום ההפרש שבין הזמן ההוא של המורה שעות החודש הכולל הלז לזמן של המקום אשר חונה שם כ"א וא' דרך משל במקום שה שההפרש בשיעור 43 מינוט צריך ליזהר לומר ק"ש עד שעה 8 עם 13 מינוטין שזהו שעה א באמת וכן בכל מקום לפי חשבון ההפרש כמובן וז"פ אך צריכין להזהיר ההמון שלא יטעו בזה]:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה