מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן מז
נסתפקתי בעגל שנשחט סוף יום הז' ללידתו ביהשמ"ש שהוא ספק אם נגמרו הז' ימים מעל"ע (דזה כבר פשטה ההוראה דלא בעינן ז' ימים מעל"ע רק עד סוף יום הז' כמ"ש הגאון מהר"ש מבוברקא ז"ל בהגה"ה בפמ"ג סי' ט"ו והפמ"ג בעצמו חזר בו אח"כ בחיבוריו כנודע והרבה האריכו האחרונים בזה) והנה שאלה זו בנשחט ביהשמ"ש לא נמצאה כלל גם באחרונים ע"כ אמרתי לבארה בזה בעהי"ת:
הנה הט"ז כ' (סי' ט"ו ס"ק ד') על מה שכ' המחבר בשם הרשב"א דאין סומכין על הנכרי שאומר שהן בני ח' ימים אף דהוי ס"ס משום דאין כאן ס"ס דעל כרחך יש כאן ספק נפל ואינו דומה לספק זינתה תחתיו דתוס' בכתובות. ונודע מה שהשיג עליו הנקה"כ דאין התחלה לקושיא דבאמת ל"ש כאן ס"ס ע"ש. ובשער המלך (פ"א מה' יו"ט) השיג על הנקה"כ דהא הפר"ח העלה לפי דעת הרשב"א דלא בעינן ס"ס המתהפך וא"כ הוי שפיר ס"ס ספק שהה ח' ימים ואת"ל לא שהה שמא כלו לו חדשיו ובחי' רע"ק איגר תי' קו' השעה"מ על הנקה"כ דבאמת גם אם נאמר דס"ס המתהפך מהני מ"מ זה לא הוי כלל ס"ס דשם אונס חד הוא דכל הספק והנ"מ אם הוא בן ח' ימים הוא לסימן אם כלו לו חדשיו וא"כ ספק א' הוא רק אי כלו לו חדשיו או לא ושפיר כ' הנקה"כ וכבר סיים הנקה"כ דנראה דזהו באמת כונת הט"ז בתירוצו. וכן תי' בישועת יעקב שם. אבל בנידון שנסתפקתי שיש ספק לילה דביהשמ"ש וספק זה הוא ספק ידוע לכל העולם נ"מ לכמה ענינים ודינים ולא משום הנ"מ דכלו לו חדשיו (היינו הז' ימים) בלבד. וא"כ יש כאן ס"ס ספק לילה דביהשמ"ש ואת"ל דעדיין יום הוא שמא כלו לו חדשיו וא"צ כלל להמתין ז' ימים וא"כ הוי שפיר ס"ס ומותר כשכבר שחטו בדיעבד ביהשמ"ש. אך אינו ס"ס המתהפך דאם תתחיל שמא לא כלו חדשיו הרי הוא אסור. וכבר נמצא הרבה מגדולי האחרונים דלא בעינן ס"ס המתהפך ע' שו"ת מהרי"ט חיו"ד סי' ב' ובפר"ח אות י"ג ובכנפי יונה ובשלחן גבוה או"ח בכלל ספיקא דרבנן ובבית לחם יהודא כ' שבמקום הפ"מ יש לסמוך על המקילין דהוי ס"ס גם כשאינו מתהפך וא"כ בנידון דידן בהפ"מ יש להתיר ע"י ס"ס זה אף שאינו מתהפך כיון שאינו ספק א' משם א' כנז'. ונודע דהפרמ"ג מחמיר דהעיקר לדינא להחמיר דבעינן ס"ס המתהפך מ"מ בזה הי' נראה כדעת המכריע הכו"פ בבית הספק סיים מעשה רב גאון הוא בעצמו וז"ל אבל כך אני מורה ובא במקום שיש עוד סניפים להתיר כיון דצורת השמועות נוטין להורות כדברי הרמב"ם דספק מן התורה להקל ובזה סמכינן אס"ס אף דאינו מתהפך הא עכ"פ בחד ספיקא נדחה איסור של תורה ואין שיור רק איסור דרבנן והרי כאן רק ס' א' ומה לי התהפך או לא התהפך אבל אם הוא במקום דאיתחזק איסורא ספק שחוטה דרוסה וכדומה דגם להרמב"ם ס' מה"ת אסור וסמכינן אס"ס כך המסורה להתיר בה ואין להקל רק במתהפך דיש ב' ספיקות מכל צד אבל במקום דלא מתהפך א"כ מצד א' אין כאן רק ס' א' ואיך נתיר מספק א' איסור של תורה עכ"ל הפלתי. והנה מ"ש שיש עוד סניפים להתיר היינו מלבד הס"ס ולפי מה שכ' סברתו כיון דספק א' מותר מה"ת דלדעת הרמב"ם בדלא איתחזק איסורא ע"כ מתיר בעוד ספק א' גם כשאינו מתהפך מזה נראה דא"צ עוד סניפים להתיר זולת הס"ס גם כשאינו מתהפך בדלא איתחזק איסורא. אך עכ"פ נניח להחמיר דכונתו שיש עוד סניפים להתיר מלבד הס"ס וא"כ בנידון דידן כשהנכרי מסל"ת שכבר עברו עליו ז' ימים או שיש אומדנא לפי גדלותו א"כ הי' לנו להתיר אס"ס זה אף שאינו מתהפך כיון דהאיסור אינו רק מדרבנן כמ"ש בפלתי (סי' ט''ו) דלדעת כולם הוא רק איסור דרבנן ואף שכ' הדגול מרבבה די"ל דהוי חזקת איסור שאינו זבוח מ"מ גם דעתו שם נראה דאינו רק מדרבנן דהא מדאו' יש רוב וולדות בני קיימא וכ"כ שם בחי' רעק"א רק דהוי כמו סמוך מיעוטא לחזקת איסור שאין זבוח (ומה שרצה לומר בדגמ"ר דאינו ענין לחזקת איסור בשחיטה כבר סיים בכבודו ובעצמו שיש לפקפק ע"ז] וכיון דאין האיסור מדאו' יש להתיר לכאו' גם בס"ס שאינו מתהפך. אך באמת מלבד כי דברי הפלתי הנז' בסי' ק"י כיון שבנה יסודו רק לדעת הרמב"ם דס' מותר מה"ת ועי"ז התיר ס"ס שאינו מתהפך ע"כ כמו זר נחשב לסמוך ע"ז למעשה לדידן שפשטה ההלכה רק כהרשב"א מה"ת לחומרא וגם מלבד זה הנה לפי דברי הפלתי שם בעצמו יש לאסור בנידון דידן כאשר אבאר בזה. דהנה באמת י"ל חזקת שאינו זבוח רק כיון דרוב ולדות בני קיימא הן וכלו לו חדשיו ע"כ יש רוב נגד החזקה והוי כפלגא ופלגא כנז' וא"כ איך אנו באין להתירו אח"כ ע"י ס"ס שאינו מתהפך בזה דהא אם נתחיל בספק זה אם כלו לו חדשיו אין כאן אף ספק א' דהא הספק הזה לומר להיתר דכלו לו חדשיו כבר עשינו ע"י שחשבנוהו מהרוב ולדות כלו להם חדשיהם ואמרנו דגם זה הוא מהרוב דכלו לו חדשיו וזה העמדנו לדחות החזקת איסור שאינו זבוח ואיך נחשוב זה עוד הפעם לספק וא"כ בכה"ג דגם לדעת הרמב"ם לחומרא כיון דאיתחזיק איסור שאינו זבוח ורק שכנגדו הרוב ולד מעליא ילדן וא"כ ל"ש לחשוב עוד ס"ס שאינו מתהפך דלשי' הרמב"ם י"ל ס"ס שאינו מתהפך רק כשנתחיל מצד השני יהי' עכ"פ ס' א' (והוא לשיטתו דס' א' ג"כ מותר מה"ת כמ"ש כבר האחרונים) משא"כ בכה"ג דהא כשנתחיל ספק כלו לו חדשיו אינו נחשב אף לס' א' כיון שכבר נשתמשנו בו בכח הרוב נגד החזקת איסור של זבוח דבמקום חזקת איסור גם הרמב"ם מודה דאין לומר ס"ס שאין מתהפך ואין לחשוב הספק דכלו לו חדשיו בכפילא כנז', וא"כ י"ל דאסור בזה גם לדברי הפלתי בסי' ק"י הנ"ל לדעת הרמב"ם:
וראי' לזה דלא נוכל לצרף עוד הספק דכלו לו חדשיו י"ל מדברי הרשב"א שפסק המחבר בשמו דאין סומכין על העכו"ם וכו' וכבר כ' בט"ז דלא שייך ס"ס דשם אונס חד הוא כנ"ל וקשה לו יהא רק ספק א' לדברי גדולי האחרונים דאין האיסור רק מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא א"כ למה לא נסמוך מספק ג"כ על הגדת הנכרי או"ו בזה דמה שנחשב רק איסו' דרבנן היינו מטעם שהעמדנו הרוב דולד מעליא ילדן נגד החזקת איסור שאינו זבוח והוי כמו סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא וא"כ כיון שכבר נשתמשנו בספק זה דכלו לו חדשיו וחשבנוהו לרוב איך נוכל להשתמש ולעשות מזה עוד הפעם ספיקא דרבנן להקל לגמרי. אך לכאו' יש לסתור זה דז"א ראי' דכל זה הוא לדעת הרמב"ם דספק הראשון מותר מה"ת וא"כ בפלגא ופלגא הוי מותר מה"ת ואסור רק מדרבנן כשי' הרמב"ם ע"כ הוי שייך ע"ז לומר ספיקא דרבנן לקולא גם בספק א' כמו שהקשיתי בזה ויש ראי' כדברינו דאין לחושבו עוד לספק דכלו לו חדשיו בכפילא כנז'. אבל הרשב"א לשיטתו דס"ל ספיקא דאו' מה"ת לחומרא וא"כ הוי הספק דסמוך מיעוטא לחזקת איסור והוי כפלגא ופלגא ואסור מה"ת כדין ספק וא"כ האיסור דז' ימים מדאורייתא ע"כ שפיר פסק לשיטתו דאסור בזה כיון דאינו ס"ס רק ספק א' דאסור בדאורייתא ע"כ אין להתיר אכן באמת ז"א דהא כיון דרוב ולדות בני קיימא ורובא מדאורייתא ומה דאמרינן לאסור ולחוש למיעוט ולחזקת איסור שאינו זבוח בע"כ הוא רק מדרבנן דגם לדעת הרשב"א סמוך מיעוטא לחזקה היא אסור רק מדרבנן כמו שנראה ממהרש"א חולין דף י"א בתוס' ד"ה מנא וכ"כ הפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובות והפמ"ג בשפתי דעת סי' ק"י ס"ק י"ד ובכללי ס"ס ס"ק צ"ז דסמוך מיעוטא לחזקה איני רק דרבנן. וגם אם נחוש לומר שהיא דאורייתא עכ"פ במתעסקין לסלק החזקה ואיתרע החזקה אז לכ"ע לא הוי סמוך מיעוטא לחזקה רק מדרבנן וכמ"ש בס' שערי תורה ח"ג (כלל ט' פרט ג') ע"ש כ"ש הכא שנשחט כדינא ומתעסקין לסלק חזקת שאינו זבוח. ואף שיש לפקפק בזה דמעשה השחיטה לא הוי בזה כמתעסקין לסלק החזקה כיון דאם הוא אינו בן קיימא לא מהני כלל מעשה השחיטה ולא דמי למה שתי' הראשונים על הקו' דרמשאמ"ה דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה משום דמתעסקין לסלק החזקה דהתם שפיר מתעסקין ואין קלקול שחיטה יוצא מבר דעת משא"כ הכא אם אינו בן קיימא לא מהני כלל אומנתו אך בלא זה פשיטא כגדולי האחרונים הנז' דסמוך מיעוטא לחזקה היא רק דרבנן גם לשיטת הרשב"א דמה"ת כח הרוב עדיף וא"כ גם אם הוי פלגא ופלגא כסמוך מ מיעוטא לחזקה אינו אסור להרשב"א רק מדבריהם א"כ הי' צריך הרשב"א להתיר גם בספק א' דכלו לו חדשיו או"ו כמ"ש דהספק הזה דכלו חדשיו כבר נשתמשו בו בכח הרוב דכלו לו חדשיו נגד החזקת איסור שאינו זבוח ע"כ לא נוכל לחשבו עוד הפעם בכפילא כנז':
ומלבד זה הנה מ"ש לעיל בשם הפלתי סי' ט"ו בזה דאיסור זה הוא רק מדבריהם והקשה לפ'"ז דיהי' נאמן הנכרי מסל"ת לפי"מ דקיי"ל בכמה דוכתי דמסל"ת נכרי נאמן באיסור דדבריהם והניח בצ"ע וכיון דפסקינן אנן בש"ע דאין נאמן מסל"ת א"כ כראה מזה דחשבו האיסור לדאורייתא וכמ"ש בתשו' הרדב"ז (ח"ב סי' תשכ"ו) דהוי ספיקא דאורייתא וכ"כ בבית אפרים על טריפות הריאה בקו' התשובות סי' ג' שנראה מדברי הרמב"ם דהאיסור קודם ז' ימים היא דאורייתא אלא שהוא ספק נפל עכ"פ ספיקא דאורייתא. אך זה יש לדחות דמה שהקשה ממסל"ת למה אינו נאמן בזה י"ל כמ"ש בתשו' תפארת צבי (חיו"ד סי' ס"ז) דאינו נאמן משום דאיכא לברורי ולהמתין ע"ש וממילא לפי דבריו בדיעבד יש להתיר. ובאמת נוכל לומר דהיא רק איסור דרבנן וכמ"ש התשב"ץ (בחוט המשולש ח"א סי' ב') והתב"ש והטורי אבן וכמו שהסכימו האחרונים רובם ככולם ואין להאריך בזה:
והנה בישועת יעקב (יו"ד סי' א') כ' ג"כ כעין דברי הפלתי בסי' ק"י דהא דלא בעינן ס"ס המתהפך היא לדעת הרמב"ם, דס' מותר מה"ת רק באיתחזק איסורא לדעת הרמב"ם ג"כ אסור מה"ת ע"כ צריך ס"ס המתהפך וממילא נמצא לפי דבריהם כיון דפסקינן כהרשב"א דספק אסור מה"ת א"כ בנידון דידן צריכין ס"ס דמתהפך כדעת הרשב"א, אך ז"א לע"ד דהא הרשב"א דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא עכ"ז ס"ל דא"צ ס"ס המתהפך כמ"ש הפר"ח בשמו א"כ על כרחך דלא תלוי בזה ותמהני על הפלתי והישיע"ק שלא הרגישו בזה:
עכ"פ הי' נראה להאחרונים שמתירים ס"ס שאינו מתהפך בהפ"מ כהבל"י ודומיהן וכמו שחשבנו לעיל א"כ י"ל לכאו' ס"ס בנידון דידן ספק כבר ליל ח' ואת"ל עדיין יום שמא כלו לו חדשיו אך לפי"מ שביארנו לעיל צ"ע אם נוכל לחשוב הספק דכלו לו חדשיו גם לספק שני כיון שכבר חשבינהו לדחות החזקת שאינו זבוח ואם נאמר שחזקת אינו זבוח עדיין עומד בתוקפו א"כ לא מהני ס"ס נגד חזקת איסור ודו"ק.
גם מלבד זה הנה בהספק דביהשמ"ש בזה יש לפקפק עפימ"ש בפלתי (סי' י"ו) לענין אוא"ב מזרע האב לשוחטו ביהשמ"ש וכן בשם הר"ן סוכה דבין השמשות של סוף היום לאו ספיקא הוא דתלינן אחזקה דעדיין יום הוא והניח בצ"ע לדינא נמצא לפי"ז אין להתיר גם בנידון דידן על ספק בין השמשות של סוף היום הז'. אך באמת תמהתי על דברי הכו"פ אלו כי אני בעניי לא מצאתי בר"ן סוכה כן לא מיני' ולא מקצתי' ואדרבא להיפך מבואר בר"ן פ"ד דסוכה גבי לולב דאינו מוקצה רק לשבעה כ' הר"ן משום דלא איתקצי לבין השמשות של סוף ז' דלולב אינו רק מדרבנן ואינו מחוייב ליטלו ביהשמ"ש דספיקא דרבנן לקולא עכ"ד. הרי מבואר בר"ן להיפך דלא מחמרינן יותר בביהשמ"ש דאפוקי יומא כלל [וע"ד הר"ן יש לעיין דהא בספק דרבנן היכא דאיכא לברורי צריך לברר וגם היכא שיוכל לתקן בנקל והלולב לפניו הרי יוכל ליטלו ולמה יקיל בספיקו ובפרט לפי"ד המוצל מאש שכ' שיש חזקת חיוב במ"ע למה לא יטול בספק ביהשמ"ש ואכ"מ להאריך]. אך במ"א סי' שמ"ב נסתפק בזה לענין ביהשמ"ש דאפוקי יומא דשבתא דאולי אין להקל אז בדברים של שבות כמו ביהשמ"ש דתחלת שבת וכ' שם הפמ"ג והישועת יעקב די"ל משום חזקת איסור היום שלפניו דאינו לילה עוד ע"כ יש להחמיר בביהשמ"ש דאפוקי יומא אפי' בספק דרבנן, אכן באמת יש לחלק בין הך דסוף סי' שפ"ו (שהביא המ"א שם בסי' שמ"ב) דככר זה היום חול ולמחר קודש לא חל על הככר בביהשמ"ש דתחלת שבת וחזיא לי' ב"ה ואסור לאכלה ב"ה אבל אם אמר היום קודש ולמחר חול אין מערבין בה דמספק לא פקעה הקדושה ממנה כיון שיש איסור חפצא על הככר ע"כ לא פקעה הקדושה מספק אבל באיסור שבת דהיא על הזמן והזמן אינו מחובר וכיון שהתירו חכמים שבות ביהשמ"ש מחמת שהיא רק ספק א"כ גם באפוקי יומא התירו וכ"כ חילוק זה בתשו' בשמים ראש סי' קכ"א והוא מובן לע"ד דאיזו חזקה שייך בזה באיסור שבת דאיהו על הגברי וכיון שהגיע זמן ביהשמ"ש באפוקי יומא שכבר שקעה החמה כבר יצא מודאי יום ונעשה ביהשמ"ש וכן נעשה בכל יום ויום וכל שבת ושבת ונכנס אז בגדר הספק ביהשמ"ש ואיך שייך כלל לומר חזקה בזה דהא דהיא חזקת העשויי' להשתנות והוא משתנות כן בכל יום ויום בעת שקיעת החמה מתחיל זמן ביהשמ"ש והוא חזקה המשתנית בעת ועונה הזאת ואיך שייך בזה חזקה כיון שהיום הודאי כבר פנה והלך לו ע"י שקיעת החמה והתחיל ביהשמ"ש כנז'. והנה הרבה האחרונים האריכו למעניתם בספק זה של המג"א בביהשמ"ש דאפוקי יומא הללו אוסרין והללו מתירין וע' בס' פתח הדביר הספרדי (ח"ג בסי' שמ"ב) ובס' חמד משה על או"ח כ' להחמיר לענין ספיקו של המג"א דמה שהתירו משום שבות היינו לצורך שבת והיא בכניסתו אבל לא ביציאתו. (א) ובנידון דידן לענין העגל דל"ש לחלק בין כניסת היום משום צורך שבת א"כ גם ביציאתו דין ספק וביהשמ"ש יש לו להקל. שוב ראיתי כי בשואל ומשיב חמישאה הערה בזה מחזקה העשוי' להשתנות ובס' חקר הלכה (מהה"ג מסטרעליסק) ח"א מערכת אות ב' השיג עליו וחילק בין שני קטנות וגדלות לזמן. ואין בדבריו יסוד וטעם כאשר יראה המעיין שם והעיקר לע"ד כיון דהזמן ביהשמ"ש אינו יום גמור עוד רק נשתנה כבר לביהשמ"ש אחרי שהחמה אינה נראית עוד באופק שלנו א"כ הוי גרע עוד מחזקה העשוי' להשתנות כיון שכבר נשתנה כנז'. ועדיף בודאי מהך דט"ז יו"ד סי' שצ"ז במי שמת לו מת ואין יודע אם תוך ל' או לאחר יום דאינו מחוייב להתאבל דספיקא דרבנן הוא לקולא ואין להחמיר מטעם חזקת חיים והשתא הוא דמת דשאני במיתה דכל חי עומד למות וכשמבורר שמת אזלה החזקה ע"ש כ"ש הכא דלכל יום יש זמנו אשר מתחיל בו ביהשמ"ש (אף שעדיין אינו לילה ודאי) מ"מ כיון שכבר שקעה החמה אזלי לה חזקת יום ודאי (היינו לכל חד כדאית לי' שיעור ביהשמ"ש אימת מתחיל) – אך י"ל כיון דעל העגל הזה יש איסור תוך ז' ימים לשוחטו ולאוכלו א"כ הוי כמו הככר בסי' שפ"ו בהיום קודש ולמחר חול ושפיר שייך בו לומר חזקת איסור עד שיהי' ודאי לילה וכמ"ש הפלתי לענין אוא"ב כנז' ע"כ אין בידינו להתיר בשאלה שהתחלנו. ואף שהפלתי שהניח בצ"ע בס' ביהשמ"ש זהו רק לענין אם לשחוט לכתחלה אוא"ב מזרע האב אבל אם בדיעבד כבר שחטו בביהשמ"ש דסוף ז' ימים י"ל גם הוא מתיר. אמנם ממילא אין להתיר כיון דצריך בזה ס"ס המתהפך כנ"ל. אכן נראה דעכ"פ בהפ"מ בצירוף שאר היתרים כעין מ"ש החת"ס (בסי' ט"ז וי"ז) ע"ד עגלים הנקחים בסימנים דיהיב מהריק"ש התיר בתרי סימנים אם הנכרי מסל"ת ע"כ חמור מסל"ת יש לצרף לע"ד הספק ביהשמ"ש דאפוקי יום ז' לסניף להתיר לעת הצורך כשיש סימנים הנז' די"ל כיון שיש עליו סימני גדלות אף שעדיין אנו חוששין לסמוך עליהם בבירור, עכ"פ י"ל דאין עליו חזקת איסור ובפרט שכמה פוסקים מתירין אותו לסמוך על הסימנים האלו א"כ ל"ש חזקת איסור לענין ביהשמ"ש דאפוקי יומא וצ"ע וה' יאיר עיננו בתורתו יראינו נפלאות ויקרבנו לעבודתו בכט"ס: