אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כא

סימן כ

בסוגי' דאגלאי מילתא למפרע

(יבמות ל"ה ע"ב) תוס' ד"ה תיגלי מילתא למפרע לא אמרינן אע"ג דלקמן (מ"א ע"ב) גבי ספקות שקידש אחת משתי אחיות חשבינן לי' בת חליצה ויבום כיון דאם יבא אלי' ויאמר דהא קדיש לא דמי דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות אבל התם א"צ לידע אלא מה שבאותה שעה עכ"ל התוס' ודבריהם צריכין ביאור לפע"ד כי המה קשי' ותמוהים לכאו' דמה זה תירצו וחילקו בין הך דחולץ למעוברת להאי דקידש ב' אחיות משום דהכא א"א לידע העתידות הא קושייתם הי' רק מה דשם אמרינן אם יבא אלי' ויאמר וכאן לא ס"ל לר"ל הך דאם יבא אלי' ויאמר וא"כ כשאיירי לענין אם יבא אלי' ויאמר מה לנו חילק אם יאמר אלי' העתידות או מה שהוא עתה רק נסתר ונעלם מאתנו והוא יגלהו בנביאתו והלא אלי' יוכל לידע ולגלות העתידות ג"כ, ומה זה שתירצו שא"א לידע העתידות. ועל כרחך כוונתם שאנחנו לא נדע העתידות ע"כ לא תלינן לומר אם יבא אלי' ויאמר העתידות כיון דהוא מציאות רחוק שיבא אלי' ויאמר לנו. וז"א דא"כ שוב מה תירצו כלל הא קושייתם עדיין עומדת במקומה דהא בדף מ"ב אמרינן דהוי בת חליצה ויבום כיון דאם יבא אלי' ויאמר דהאי קידש אף שהוא מציאות רחוק שיבא אלי' ויאמר והכא לא מהני החליצה לר"ל דלא ס"ל לר"ל אם יבא אלי' ויאמר. ועל כרחך נראה לפרש כונתם דרצו לומר דשם אפשר להתברר ע"י מציאות הטבע ג"כ היינו ע"י עדים שיבאו ויעידו את מי קידש מהב' אחיות אבל הכא הולד כעצמות בבטן המלאה וא"א לידע העתידות מה יהי' אם נפל או בן קיימא ואין מציאות לידע רק ע"י אלי' וזה מציאות רחוק ע"כ לא ס"ל לר"ל בזה אך עדיין יוקשה מעיקרא דסוגי' בדף מ"ב דאמרי' כיון דאם יבא אלי' ויאמר דהיא מציאות רחוק הול"ל כיון דאם יבאו עדים שראו שקידש האי. אולם י"ל דנקט שם אם יבא אלי' משום לישנא דקאמר הכי השתא אם יבא אלי' ויאמר דהאי קידש בת חליצה ויבום היא הכא אם יבא אלי' ויאמר דהא לא מיעברא מי משגיחנן בי' ויבמינן לה (היינו משום שחכמים לא חילקו בתקנותיהם דג' חדשי הבחנה ואף אם יאמר אלי' דלא נתעברה דאז נדע ברור עכ"ז אסור משום לא פלוג וע' במהר"ם לובלין בזה דף ל"ה ע"ב) וכיון דהך דג' חדשי הבחנה מוכרח לינקט ע"י אלי' דאחר לא יוכל לידע כלל אם היא מעוברת אז ע"כ מוכרח לינקט כל החילוק בגוונא דאם יבא אלי' ויאמר אבל באמת בהך דקידש ב' אחיות יש מציאות ג"כ שיבאו עדים וז"פ. וזהו כונת התוס' דהכא אין מציאות רק ע"י אלי' דאנו אין יודעים העתידות אבל שם בב' אחיות אפשר להתברר ג"כ ע"י עדים וכיוצא ואף שלשונם סתום אולם על כרחך זהו כונתם דאל"כ לא זכינו להבין דבריהם כנז'. ובס' ישרש יעקב על יבמות כ' להסביר כונת ד' התוס' בזה כעין שמחלק ר' יוחנן בעירובין (דף ל"ו) לענין ברירה מ"ש לכאן ולכאן לא דאין ברירה למזרח ומערב נמי אין ברירה א"ר יוחנן וכבר בא חכם פירש"י אבל זה לא הי' יודע להיכן בא גלוי מילתא בעלמא ואין זה סמך על ברירת ספק אלא קני' ודאי וכו' וזהו החילוק בין אגלאי מילתא לברירה ממילא גם בזה דכל שא"צ לעתידות רק מה שהיא באותה שעה היינו איזה מהן קידש אף שהוא לא ידע לא שייך לדיני ברירה משא"כ בזה הכא לענין מעוברת בחליצה דהוא ספק שלא נגלה עדיין בעולם כלל אם הוא נפל או בן קיימא עכ"ד בישרש יעקב. אולם לע"ד אין זה מחוור עדיין לד' התוס' דהא באמת אם רואין שילדה נפל הרי לעיננו איגלאי מילתא דהי' נפל בעת החליצה והרי הוא כמו וכבר בא חכם דקאמר ר' יוחנן גבי עירוב דכבר נודע הכא שהי' נפל בעת החליצה אך שלא ידענו אז ועתה כשהפילה נודע לנו ומה נ"מ כל כך אם נודע לאחרים בעולם או לא כיון שנתברר למפרע שהי' אז נפל הרי הוא כעין וכבר בא חכם אף שלא נודע לנו וא"כ הו"ל לריש לקיש לומר בזה תיגלי מילתא למפרע ואין לומר דס"ל להתוס' כסברות המהר"ם הובא בריטב"א והנימוקי יוסף דהטעם דס"ל לר"ל בזה דלא אמרינן תיגלי מילתא למפרע אף דבהרבה מקומות קיי"ל איגלאי מילתא למפרע שאני הכא שבאם בעת שחלץ הי' ודאי שלא היתה ראוי' לבא לכלל לידה אה"נ דהאי עיבור כמאן דליתא דמי וחליצה שחלץ לה כשרה אלא איהו חייש דילמא באותה שעה דהחליצה ראוי היתה לילד ולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר להפיל וכ"כ הראב"ן ולפי"ז הי' שפיר חילוק התוס' בין הכא דהתם דב' אחיות דשם לא שייך כלל שום ספק דאם הא קידש בת חליצה ויבום היא. ז"א דעל כרחך התוס' והנימוקי יוסף מחולקים בזה והתוס' לא ס"ל כהנמ"י כמו שנראה מדבריהם שכ' רק משום שא''א לידע העתידות משמע דתלוי רק בעתידות אם תפול או תלד בן קיימא ושאם היינו יודעים העתידות שתפיל בעת לדתה שאז היתה החליצה עתה כשרה. ולפ"ד הנמ"י אף אם הפילה אח"כ ס"ל לר"ש די"ל דבעת החליצה הי' ראוי להיות בן קיימא ע"כ לא הוי חליצה ובודאי מחולקים התוס' והנמ"י בזה כמ"ש שם בס' ישרש יעקב בעצמו דהתוס' ונ"י מחולקים בזה וכ"כ במשנה למלך (ה' גירושין פ"ו ד"ה ודע דברים החולץ) ולפי"ד התוס' אם הפילה אח"כ איגלא מילתא שגם בעת החליצה הי' נפל ולא דמי לברירה ודלא כהנ"י ע"כ ל"ש להעמיק בכונתם כדברי הישרש יעקב דהא גם בזה דהחולץ שייך לומר דהוי כעין וכבר בא חכם לפי דבריהם אלא מחוורתא כמו שביארנו לעיל דברי התוס' בפשיטות בס"ד:

ב) והנה לדברי הנ"י והראשונים הנ"ל בהחולץ בטעמי' דר"ל דלא אמרינן איגלאי מילתא דשמא בעת החליצה הי' ראוי להיות בן קיימא וביארתי דהיא מכח חזקה דאתיא מכח רובא דהא רוב נשים ולד מעליא ילדן וא"כ אף דהפילה אח"כ אמרינן בזו הרגע יצתה מהרוב וקודם הלידה עתה גרם לה איזה דבר שתפיל ובעת החליצה בודאי הי' עוד ראוי להיות בן קיימא כמו רוב נשים דילדן ולד מעליא וכדעת הראשונים פ"ק דחולין להתיר הגבינות מבהמה שנשחטה ונמצאת טריפה דאם אפשר דנטרפה רגע קודם שחיטה אמרינן עתה הוא דנטרפה ופסקינן כן ביו"ד סי' פ"א סעי' ב' וכבר קדמוני בזה בס' ישרש יעקב שם. ובלכתך בדרך הזה י"ל דר' יוחנן ור"ל שפיר לשיטתי' בזה בפלוגתתן (במכות דף י"ז) בהת"ס דר' יוחנן ס"ל התראת ספק שמה התראה ור"ל ס"ל לא שמה התראה והנה יש להסביר פלוגתתם במס' מכות שם דהנה ר"ל ס"ל ה"ס לא שמה התראה דטעמא דה"ס היא שלא קיבל עליו ההתראה באמת ולא התיר עצמו למיתה (או למלקות) באמת. דלמלקות צריך ג"כ שיתיר עצמו (ע' רמב"ם פי"ח מסנהדרין ולחם משנה פי"ב מה' סנהדרין) ומטעם זה כ' התוס' בפסחים (ס"ג ע"ב) דה"ס הוא שיש ספק למותרה ולמתרה אין לנו נ"מ אם הוא אצלו ספק או ודאי וכתבו שם דגם לשון רש"י יש ליישב דס"ל כן ג"כ דהעיקר אם הוא ס' למותרה (אך בשבועות דף ל"ז ע"א נראה דפליגי התוס' בזה עם רש"י ורש"י ס"ל דהוי התראת ספק משום שאנו יודעים אם יודע להם עדות ושם א"א לכוון דעת רש"י והתוס' כא' כנראה שם מלשון רש"י שכ' שאין אנו יודעים אם יודע להם עדות) וא"כ בה"ס על כרחך מיירי בהתיר עצמו למיתה או למלקות ואעפ"כ הוי ה"ס ולא הוי התראה לר"ל דאף שהתיר עצמו בשפתיו מ"מ רחוק הוא בלבו מלקבל ההתראה דמה יזיק לו הגדתו שמתיר עצמו ומקבל מעדים ההתראה כיון שחושב בלבו שיוכל אח"כ לעשות העשה לתקן הלאו ולא יתחייב כלל כמו בפלוגתתם שם בלוקח אם על הבנים וכיוצא. וכן בשבועות ובפסחים ס"ג ע"ב לענין שבועה שאוכל ככר זה ועבר היום ולא אכלה דר' יוחנן אמר פטור משום לאו שאין בו מעשה אבל משום ה"ס הי' מחייב דהתראת ספק שמה התראה היינו דאמרינן דהי' בדעתו בשעת התראה לאכלה דהא יש לה עוד זמן כל היום ולא התיר עצמו למלקות בלבו כנז' וכשעבר היום ולא אכלה תיגלי מילתא למפרע שהי' בדעתו מתחלה לעבור ור"ל ס"ל ה"ס לא שמה התראה דאולי בתחלה הי' בדעתו עוד לאכלה רק אח"כ נתיישב ולא תיקן א"כ מתחלה לא קיבל ההתראה בלב שלם שהי' בדעתו לתקן עוד וזהו טעמא דר"ל דס"ל דה"ס לא שמה התראה. אמנם יש לראות כיון דבאמת לא תיקן ע"י העשה (דאל"כ אלא שתיקן אח"כ א"כ ממילא אינו חייב) וא"כ נימא הרי איגלאי מילתא שהתיר עצמו למלקות בלב שלם ולא חשב כלל מתחלה לתקן בעת ההתראה רק קיבלה כראוי (וכמ"ש התוס' ביבמות דף פ' ע"א דלא הוי התראת ספק כיון דאמרינן תיגלי מילתא למפרע ע"ש) ומהו טעמי' דר"ל אך באמת פליגי ר"י ור"ל בסוגיין בהחולץ ור"ל ס"ל תיגלי מילתא למפרע לא אמרינן ע"כ ס"ל ה"ס לא שמה התראה דלא אמרינן תיגלי למילתא דגם למפרע בעת ההתראה לא חשב לתקן הלאו כנז' משא"כ ר' יוחנן דס"ל דאמרינן תיגלי מילתא למפרע ע"כ שפיר פסק במכות שם דה"ס שמה התראה דאיגלאי מילתא שגם בעת ההתראה לא רצה לתקן וההתראה קיבל כראוי [ובזבחי' דף מ"ח ע"א בהפגול ונותר וטמא שבללן זב"ז דאמרינן לר"ל ה"ס לא שמה התראה אף דשם לא שייך ענין איגלאי מילתא למפרע על איזה לאו עבר דגם לאח"כ הוא ספק על איזה לאו עבר י"ל דשם ר' יוחנן מודה דלא הוי התראה כיון דל"ש שם איגלאי מילתא וגם אח"כ היא ספק על איזה לאו עבר אף דבעל המימרא דבפגול ונותר כו' הוא ר"ל מ"מ י"ל גם ר"י מודה ויוכח בזה לשון הש"ס שם דאמרינן בסתם התראת ספק לא שמה התראה אף דזהו רק לר"ל שלא אליבא דהלכתא מ"מ בזה י"ל גם ר"י לא פליג וכמ"ש התוס' ביבמות דף ק"א דהך הפגול ונותר הוי יותר ה"ס רק מטעם אחר לא ס"ל לר"י כריש לקיש בהפגול ונותר משום דר"י ס"ל כר"א דאין איסורין מבטלין זא"ז כמ"ש בירושלמי ע' כ"מ פי"ח מה' פסולי המוקדשין] ולהבין עוד יותר סברת פלוגתתם י"ל עפי"ד הנימוקי יוסף והראשונים הנ"ל דטעמי' דר"ל שמא בעת החליצה הי' ראוי להיות בן קיימא ואח"כ גרם לה איזה דבר דהיינו כנ"ל דרוב נשים ולד מעליא ילדן אף שזו הפילה אמרינן דעתה יצתה מהרוב ומקודם הי' ראוי להיות בן קיימא. וא"כ גם בה"ס הנה חזקת כשרות היא מטעם רוב כמ"ש הפני יהושע (בגיטין דף י"ז) וא"כ אף שהתיר עצמו וקיבל ההתראה בפיו כיון שהברירה עוד בידו לתקן אמרינן דלא יצא עוד מחזקת כשרות דאתיא מכח רובא וא"כ ר"ל לשיטתו דס"ל בהחולץ בזה דלא אמרינן תיגלי מילתא למפרע ואמרינן שעד עתה הי' בהרוב ועתה יצא מהרוב ע"כ גם גבי ה"ס ס"ל דהי' בדעתו לתקן בעת ההתראה ולא יצא אז עוד מחזקת כשרות ולא התיר עצמו רק מהשפה ולחוץ כנז' אף שאנו רואין באמת שלא תיקן אח"כ כלל אמרינן שעתה יצא מהרוב ותקפו היצר שלא לתקן אבל מעיקרא בעת ההתראה הי' בדעתו לתקן ע"כ לא הוי התראה לריש לקיש אבל ר' יוחנן לשיטתו דס"ל בזה תיגלי מילתא למפרע דכיון שהפילה אמרינן דיצא מהרוב למפרע שפיר פסק ה"ס שמה התראה דגם שם כיון דלא תיקן אח"כ אז אגלאי מילתא שלא הי' בדעתו לתקן כלל ויצא למפרע מחזקת כשרות דאתיא מכח רובא והוי התראה:

אמנם לפי"ז יהי' קשה לנגדינו לכאו' מדברי התוס' יבמות (דף פ' ע"א) באכל חלב פחות מבן י"ח ונולדו בו סימני סריס רב אמר נעשה סריס למפרע וכו' והקשו התוס' הא הוי התראת ספק ותי' כיון דנולדו בו אח"כ סימני סריס אגלאי מילתא למפרע דהוי סריס ולא הוי התראת ספק וא"כ קשה למאן הקשו התוס' זה אם לשיטת ר' יוחנן הא לק"מ דהא הוא ס"ל התראת ספק שמה התראה ושפיר הוי התראה אלא על כרחך הקשו זה לר"ל דהוא מרא דס"ל ה"ס לא שמי' התראה (בפלוגתתן במכות כנז') והלא לר"ל לא נתיישב כלום במה שתירצו דאגלאי מילתא למפרע דהא ר"ל ס"ל דלא אמרינן תיגלי מילתא למפרע וכפי דברינו הנז' תלוי ה"ס באגלאי מילתא וא"כ כפי קושייתם אליבא דר"ל ל"ש תירוצם דאגלאי מילתא:

עוד קשה לפי דברינו דהא פסקינן בהחולץ כר"ל דלא שמה חליצה ולא אמרינן תגלי מילתא וכ"פ ברמב"ם ובש"ע ובהתראת ספק פסק הרמב"ם (בפט"ז מה' סנהדרין) דה"ס שמה התראה ר' יוחנן ולא כר"ל ואם תלויים זב"ז כנז' הרי סתרי אהדדי:

ויש ליישב ולחלק בס"ד דהנה לכאו' יש לפלפל על מ"ש בס' ישרש יעקב וכפי שביארנו בזה לעיל סברת ר"ל לפי"ד הנימוקי יוסף דהיינו דאמרינן דילמא בעת החליצה הי' הולד ראוי להיות בן קיימא ואף שהפילה אח"כ אמרינן דאח"כ גרם לו איזה דבר ומקודם היתה בחזקת רוב נשים ולד מעליא ילדן ופסקינן כר"ל בזה. והנה נודע דעת הד"מ (יו"ד סי' ל"א) במים בראש ולא נודע אם הי' המוח מקיפו דאסור ולא נעמדנו על חזקת כשרות דרוב בהמות כשרות אין להם מים בראש וזו יצתה מהרוב כשרות עי"ז כמו רוב בתולות ויש להם קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רוב (ושיהי' רוב הבהמות שיש לן מים בראש שיהי' הרוב מהן המוח מקיפו רוב זה לא איחזק לן) וא"כ גם בזה י"ל דיצתה מהרוב דרוב נשים ולד מעליא ילדן דהא הפילה ויצתה מהרוב נשים דאין מפילות כלל וא"כ ל"ש עוד להחזיקו בהרוב דעתה יצא מהרוב (וע' פמ"ג בשפ"ד סי' פ"א ס"ק ד') אולם על כרחך י"ל סברתו דהרוב נשים ולד מעליא הוא גם במעי אמן אנו מחזיקין זה הרוב ולפי"ז שפיר אמרינן לר"ל דעתה יצא מהרוב ובתחלה בעת החליצה הי' ראוי להיות בן קיימא וא"כ כיון דפסקינן כר"ל בחליצה שפיר פסקינן ג"כ ביו"ד בסי' פ"א (סעי' ב') דאמרינן עכשיו הוא דנטרפה. משא"כ לענין התראת ספק דצריך להיות מתיר עצמו ומקבל ההתראה באמרו אעפ"כ וא"כ אין לך אפקרותא גדולה מזו בפני העדים וחציפות כלפי שמיא ואף אם נאמר אולי הי' בלבו לתקן אח"כ מ"מ עכ"פ הרי הוא יצא בזה מחזקת כשרות דרוב ב"א שלא יעשו שארית ישראל כזאת להתיר עצמן למיתה או למלקות בשביל העבירה ולומר אעפ"כ. ע"כ שפיר פסק הרמב"ם כר' יוחנן דה"ס שמה התראה דכיון דלא תיקן כנז' איגלאי מילתא דגם מעיקרא קיבל ההתראה ולא הי' בדעתו לתקן כיון שיצא אז מחזקת כשרות דרוב ב"א מחמת שאמר אעפ"כ ולא שייך לומר שהחזקניהו בהרוב עד עתה ע"כ ממילא שפיר הוי שמה התראה. גם יש ליישב קו' א' הקשינו על דברינו עפי"ד התוס' יבמות דף פ' שהקשו מדאיך נעשה סריס למפרע והא הוי ה"ס די"ל דבאמת הקשו לר"ל דס"ל כן דה"ס לא שמה התראה שכן הקשו התוס' בכמה מקומות בש"ס שהקשו דהוי ה"ס ועל כרחך נטו כדעת ר"ל דלא שמה התראה. והרמב"ם לא פסק בזה כר"ל רק כר' יוחנן דשמה התראה כנז'. ומזה ראי' לדעת היבין שמועה למהר"ש אלגאזי ז"ל שכ' דהתוס' לא ס"ל כהרמב"ם רק התוס' פוסקים בה"ס כר"ל ומזה ראי' לדבריו דהא התוס' בזה ביבמות דף פ' על כרחך כתבו זה אליבא דרב דס"ל דנעשה סריס למפרע ופסקינן בזה כותי' דרב הרמב"ם ובש"ע וא"כ איך הקשה מר"ל מה"ס דהוא שלא אליבא דהלכתא והלא הי' להם עכ"פ לתרץ בפשיטות דרב ס"ל כהילכתא כr' יוחנן דשמה התראה א"ו דהתוס' פוסקים כר"ל וכן משמע מדבריהם מכמה מקומות בש"ס וכן מחולין (י"א ע"ב) ושכ' ושמא קסבר שמה התראה משמע ג''כ קצת דבפשטות הי' לומר דס"ל לא שמה התראה כר"ל ואכ"מ להאריך] ושפיר הקשו לר"ל ותי' שפיר דכיון דהשתא מיהא איגלאי מילתא למפרע שהי' גדול בעת ההתראה אף דר"ל ס"ל בהחולץ דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע היינו מטעם שכ' הנמ"י והראשונים כנ"ל דאמרינן דהי' אז בעת החליצה ראוי להיות בן קיימא ואח"כ עתה יצא מהרוב נשים ולד מעליא ילדן משא"כ בסריס דאם נולדו בו סימני סריס בשנים שצריך להיות סימני סריס הרי על, כרחך הוא סריס מתולדה (וכ"כ בשו"ת עמק יהושע להג"מ אייזיק מסלאנימא ז"ל סי' כ"ב ע"ש) ואף אם הי' שייך לומר דנעשה אח"כ סריס לא הי' שייך לומר דנעמידנו על רוב ב"א שאינם סריסים לומר דעתה יצא מהרוב כמ"ש בריב"ש סי' תע"ד שאף דסריס מיעוטא מ"מ יצא מהרוב וכו' וע' בדברי חיים להג' מהר"י אויערבאך ז"ל (דיני מיאון סי' א') ואף שהריב"ש כ' שם רק כשנבדק לאחר שעברו רוב שנותיו דיצא מהרוב מ"מ ע' בבית שמואל אה"ע (סי' קנ"ה ס"ק י"ט) שכ' דהיכא דאיכא ריעותא שלא הביאה ב' שערות ומכ"ש כשנולדו סימני סריס או איילונית שוב חיישינן למיעוטא וכן י"ל בלשון הגמ' אכל חלב פחות מבן י"ח ונולדו בו סימני סריס היינו דבשעה שאכל חלב כבר נראו בו מסימני סריס וא"כ יצא מכלל רוב ב"א והסברא מובן משום דיצא מהרוב ב"א דמביאין שערות בזמנן והוי כמו מים בראש דפסקינן כהד"מ כנ"ל אף שהמים אינן מטריפין עוד מ"מ הוי ריעותא ויצא מהרוב בהמות וכמו כן הכא וכיון שיצא מהרוב שפיר שייך לומר גם לר"ל תגלי מילתא למפרע כנ"ל ובפרט דבסריס אם נולדו בו הסימנים בודאי הוא כן מתולדה כנז' וכ"כ בעמק יהושע להג' מסלאנים כנ"ל ע"כ שפיר כ' התוס' דהוי איגלאי מילתא למפרע דבזה שייך שפיר איגלאי מילתא למפרע גם לר"ל:

ונראה מדברי התוס' אלו (בסוף פ' ביבמות) כדעת הנ"י והראשונים הנ"ל דסברת ר"ל דלא אמרינן תיגלי מילתא משום דאמרינן דרק עתה יצא מהרוב וממילא גבי סריס דהיא אינו בכלל רוב ב"א כיון שלא הביא ב' שערות בזמנן וגם הביא סימני סריס ע"כ שפיר כ' התוס' דאמרינן אגלאי מילתא למפרע ולא הוי ה"ס אף דתי' זה על כרחך היא לר"ל מ"מ בזה גם ר"ל מודה משא"כ לדברי התוס' לעיל פ' החולץ דטעמי' דס"ל שא"א לידע העתידות כנז' ממילא גם בסריס דא"א מקודם לידע העתידות ל"ש תיגלי מילתא למפרע וכמ"ש במשנה למלך (פ"ו מה' גירושין הלכה ג') דתלוי בזה דלשי' התוס' בענין שא"א לידע העתידות לא אמרינן תיגלי מילתא משא"כ לשיטת הנימוקי יוסף כנ"ל וא"כ לשי' התוס' בהחולץ ל"ש בזה לר"ל בהתראה דסריס לומר אגלאי מילתא או"ו כהנמ"י וכנ"ל – אך לפי"ז יהי' דברי התוס' סותרים אהדדי במס' יבמות ריש פ' החולץ לדף פ'. ובמס' א' אם סותרים ד' התוס' צריך פירוקא כנודע (וכמ"ש החיד"א זצ"ל בשה"ג). אולם י"ל דשאני הכא בסריס כיון שלא הביא ב' שערות בזמנו וגם אם נולדו בו קצת סימני סריס הרי הוא יצא מכלל רוב ב"א והרי הוא נוטה יותר כמו אם נדע העתידות שבודאי נוטה שיתברר כן לבסוף שהוא סריס באמת. ובכה"ג י"ל גם התוס' בפ' החולץ הנ"ל מודים די"ל גם לר"ל תיגלי מילתא דרק בהחולץ למעוברת שאין שם היכר וסברא בעת החליצה שתפיל הולד משא"כ גבי סריס כנז'. ולא סתרי אהדדי דברי התוס' כן י"ל. וגם י"ל דגם התוס' בריש החולץ ס"ל כסברת הנמ"י בעצם רק דשם בחליצת מעוברת ל"ש לומר כזה דמשום זה ס"ל לר"ל דלא אמרי' תגלי מילתא מחמת רוב נשים ולד מעליא ילדן דזו שהפילה יצתה מהרוב דהרוב הזה אינו במעי אמן רק מהיולדות לאויר העולם רובן בני קיימא הם (אף אם לא ראינו עוד שחיו שלשים יום) אבל לא זו שהפילה דיצאה מהרוב (כמו שכתבנו בזה לעיל) ע"כ לא כ' התוס' טעם זה לר"ל רק מטעם שא"א לידע העתידות אבל הנמ"י ס"ל דהרוב נשים ולד מעליא היא גם במעי אמן ונכון כנז'. או אולי י"ל דס"ל להתוס' (בדף פ') כשמואל דלא נעשה סריס למפרע [כמ"ש המהרש"ל ביבמות ביש"ש פ' הערל דמדברי הרמב"ם והסמ"ג נראה דפסקו כשמואל ובשער המלך (ה:' אישות פ"ב הל' ג') כ' שנראה כן דעת רש"י דפסקינן כשמואל אף דהלכה כרב באיסורי מ"מ הכא נראה סתמא דתלמודא בפ' אלו נערות כשמואל דלא נעשה סריס למפרע] א"כ מה שהקשו ותי' לרב היא שלא אליבא דהלכתא ע"כ תירצו דהוי איגלאי מילתא למפרע ולא דייקו אף שהוא שלא אליבא דהלכתא דהא פסקינן כר"ל דלא אמרינן תגלי מילתא עפימש"כ התוס' בריש החולץ דא"א לידע העתידות גם כאן לא שייך תגלי מילהא אלא שהוא שלא אליבא דהלכתא כיון שכ' אליבא דרב כן י"ל דלא יסתרו דברי התוס'. אולם אם ס"ל להתוס' בזה (בדף פ') כסברת הנמ"י כמו שביארנו לעיל בס"ד יונח יותר מוסבר דבריהם ר

ואין לחלק בפשיטות בין הך דהחולץ כיון דכתיב ובן אין לו דדריש ר"ל עיין עליו אבל בשאר מודה גם ר"ל דאמרינן תגלי מילתא, ז"א דהא אמרינן שם בגמ' איבעית אימא קרא עיין עליו ואיבעית אימא סברא תגלי מילתא למפרע משמע פשוט דסברת תגלי מילתא למפרע ודאי בפ"ע בלא הקרא כלל וכ"א בפ"ע כדאי:

והנה הטור (חו"מ סי' רל"ה) והרמ"א (אה"ע סי' קנ"ה) פסקו כרב דנעשה סריס למפרע. והנה אף דפסקינן להלכה בחולץ למעוברת כר"ל דלא אמרינן תגלי מילתא למפרע. ומטעם זה י"ל באמת נראה מלשון רש"י פ' אלו נערות כמובא בשער המלך ה' אישות כנז' וברמב"ם וסמ"ג דפסקו כשמואל ותמהו עליהם דהא הלכה כרב באיסורי וי"ל כיון דלרב. שנתגלה למפרע שהי' סריס ואנן פסקינן בגמ' בהחולץ למעוברת הלכה כר"ל דלא אמרינן תגלי מילתא למפרע ע"כ פסקו בזה כשמואל דאין עונשין אותו למפרע אמנם זהו רק אם נאמר כד' התוס' בריש פ' החולץ כיון שא"א לידע העתידות ע"כ שייך גם בסריס טעם דאגלאי מילתא משא"כ לדברי הנימוקי יוסף וכיון שלא הביא ב' שערות בזמנן וכו' ויצא ממילא מכלל רוב ב"א ע"כ י"ל בזה אגלאי מילתא דגם ר"ל לא יחלוק ע"ז ע"כ שפיר י"ל פסקו הטור והרמ"א כרב דנעשה סריס למפרע אף שפסקו בהחולץ למעוברת כר"ל דלא שמה חליצה:

ובלכתך בדרך הנז' בטעם סברת פלוגתת ר"י ור"ל בהתראת ספק, יתיישב מה שקשה על לשון התוס' חולין (י"א ע"ב) ע"מ דאמרינן וכ"ת דבדקינן לי' והקשו התוס' הא הוי ה"ס ושמא קסבר דשמה התראה עכ"ל התוס' ולשונם מ"ש ושמא קסבר דשמא התראה קשה דהא הי' להם לומר דאתי' באמת כר' יוחנן דקסבר במכות ה"ס שמה התראה וכמו שפסק הרמב"ם כר' יוחנן והלכה כר"י ואדרבא ל"ש כלל לומר דאתיא כר"ל וה"ס ל"ש התראה דזה אינה אליבא דהילכתא וא"כ למה כ' בלשון דוחק ושמא קסבר שמא התראה וכבר כ' לעיל בשם היבין שמועה שכ' באמת להתוס' הלכה כר"ל אמנם לפי"ז יתיישב שפיר דרק שם במכות דשייך סברת איגלאי מילתא ע"כ ס"ל לר"י ה"ס שמה התראה כמו שביארנו אבל הכא בחולין דחיישינן שמא ההורג הי' טריפה ל"ש לומר איגלאי מילתא דגם בשעת ההתראה התיר עצמו למיתה בלב שלם דהא הי' אז ספק להמותרת ג"כ אם ההורג טריפה או לא ובה"ס כה"ג י"ל דגם ר' יוחנן ס"ל דלא הוי' התראה ע"כ לא כ' התוס' דאתיא כר' יוחנן דבכה"ג לא ידענו גם לר' יוחנן התראה ע"כ כ' רק בלשון ושמא קסבר שמה התראה היינו שהמ"ד הזה בחולין על כרחך ס"ל דגם התראת ספק כזו ג"כ שמה התראה והרמב"ם לא פסק כר' יוחנן רק בלאו הניתק לעשה דבידו לתקן וכשלא תיקן איגלאי מילתא למפרע לר' יוחנן דלא הי' כונתו לתקן וקיבל ההתראה בלב שלם מתחלה משא"כ בכה"ג דחולין דשמא טריפה הוא ההורג י"ל דגם ר' יוחנן לא ס"ל שמה התראה כפי דברינו כנ"ל:

ובמהרי"ט אלגאזי (ה' בכורות פרק ח') כ' דפלוגתת רב ושמואל בפודה את בנו תוך שלשים דרב ס"ל בנו פדוי ושמואל ס"ל אין בנו פדוי תלוי בפלוגת ר"י ור"ל בסוגיין בהחולץ דרב ס"ל כר' יוחנן דתגלי מילתא וכיון שחי' לאחר שלשים יום דנתברר דאינו נפל אף שנתאכלו המעות מ"מ בנו פדוי ושמואל ס"ל כר"ל לכך אין בנו פדוי עכת"ד, והנה עדיפא מזה הו"ל למימר פלוגתא דרב ושמואל בעצמן ביבמות דף פ' בזה דלשיטתיי' אזלי דרב דאמר נעשה סריס למפרע הרי חייב על האיסור שעשה למפרע אף שעשאו מקודם שנתברר שהי' סריס ע"כ ס"ל לשיטתו דבנו פדוי כיון שנתברר למפרע ושמואל דס"ל לא נעשה סריס למפרע ולא חייב כלל דלא חשבינן לענין איסור למפרע ע"כ גם לענין פדיון לא נחשב הפדיון קודם שנתברר שהוא בן קיימא לשלשים יום. ולפי"ז כיון דפסקינן שם כשמואל דאין בנו פדוי על כרחך זהו רק לשיטות הפוסקים בסריס ג"כ כשמואל אבל להטור והרמ"א דפסקו להלכה כרב דנעשה סריס למפרע יוקשה זה. אך י"ל דלק"מ כמו דמסיק שם במהרי"ט אלגאזי בטעמי' דשמואל דס"ל אין בנו פדוי דשאני בפדיון הבן כיון דכתיב ופדוייו מבן חודש התם גזירת הכתוב ולא כסברת התוס' מטעם חשש נפל דהא אפי' כלו לו חדשיו צריך ג"כ לפדות לאחר שלשים יום א"כ אם פדאו בתוך החודש איפסקא הילכתא כשמואל דאין בנו פדוי משום דקרא מסייע לי' ול"ק אמאן דס"ל בסריס כרב דנעשה סריס למפרע:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה