מנחה חריבה· רבי פנחס אפשטיין
דף י"ב
ע"א, דאר"ח בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות וכו'.
ידוע מה שהקשו התוס' פ"ק דתענית (י"א ע"א) ד"ה אסור לאדם לש"מ בשני רעבון, דהרי יוכבד נולדה בין החומות ואותו העת עת רעב היה וכו', וע"ש ובח"א מהרש"א שם ובמג"א וט"ז או"ח סימן תקע"ד בשם הב"י ז"ל ועוד עיי"ש, ובספר גבורת ארי בתענית שם לא ראה כלל בדברי הט"ז שם, ועיין בקרבן נתנאל שם במסכת תענית ובספר בכורי אביב פ' מקץ, אריכות והערות בענין הזה שחשבתי גם אני אודתן, ואין בענין הזה כדי להאריך, ובכלל מסופק אני אם עשה דוחה ל"ת גבי ב"נ ויש מקום להאריך בזה, וממצות מילה בשבת גבי האבות אין ראיה וקצרתי.
ובהדרן לסדר נשים הארכתי, ועיין בשערי תשובה שם סי' תקע"ד בשם הא"ר, ומצאתי שעמדו במדוכה זו רבותינו בעלי התוספות על התורה פ' מקץ וחידושי הריב"א ובר"ע מברטנורא, ושם תירץ כעין תירוץ הר"ן ז"ל למס' תענית. ועוד תירצו בתוס' שם דלוי ויוסף פליגי בזה אם קיים פ"י בשני זכרים לבד, או עד שיוליד זכר ונקבה, ולוי סבר כמ"ד עד שיוליד נקבה ג"כ, ולפיכך מיתר כי עדיין לא נולדה לו נקבה, ואמרינן במס' תענית דחשוכי בנים מותרין כדי לקיים מנות פו"ר, ויוסף ס"ל כמ"ד שני זכרים, ולפיכך לא רצה וכו' כי כבר קיים עכ"ל יעוש"ה וכן הקשו כזה בפ' תולדות גבי יצחק אבינו שהיה בשנת רעבון, ועיי"ש בריב"ח ורע"ב, וכתב דעוד י"ל דליל טבילה מותר, עיי"ש ודלא כהמג"א סי' תקע"ד הנ"ל, וכל רז לא אניס לרבעהתו"ס ז"ל: שם מלמד שעשה לה מעשה לקוחין בהגהות רצ"ח העיר דמכאן הוציא הרמב"ם ז"ל דבריו שכתב פ"ט ממלכים הל"ב דבמצרים בימי עמרם נצטוו ישראל במצות דזה הוא כוונתו למה שדרשו כאן שעמדו כולם וגרשו נשותיהן ועוד דרשו שעשה בה מעשה לקוחין וקודם מתן תורה לא היו צריכין לא קדושין ולא גירושין וכו' עיי"ש הנה מהרמב"ם עצמו שהביא שכתב דמשניתנה תורה נצטוו על הקידושין וכו' משמע דלא כוותי' ובימי עמרם לא נצטוו עדיין על זה, גם מצינו בתוס' כתובות (ז ע"ב) ד"ה שנאמר ויקח בועז וכו' הביאו בשם מסכת כלה דמייתי קרא דויברכו אה רבקה וכו' ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת אירושין לאשה המתקדשת ע"י שליח שהרי אליעזר שליח היה וכו' יעי"ש ואם התם אסמכתא בעלמא, ה"נ י"ל כן דהשתמשו בלשון מושאל ואינה אלא אסמכתא ועיין בשו"ת תורת חסד סי' מדה דמ"מ מוכח מזה שהיה המעשה דאליעזר קידשה שם לרבקה קודם שהביאה ליצחק דאל"כ לא שייך שהסמיך כלל על קרא זה אם איתא שלא היה שם קדושין כלל וגם הא בב"ח באהע"ז בס' ל"ז מבואר שדעת הפוסקים דהוי דרשה גמורה מקרא דרבקה ולא אסמכתא וכן משמע מהגמ' דכתובות דנ"ז ע"ב, יע"ש מוכח שאליעזר קידשה לרבקה שמה יע"ש מה שפלפל בזה בידן שליחות בעבד.
אבל עכ"פ מצינו דכבר נהגו קדושין ולקוחין אצל האבות קודם עמרם: ולאידך גיסא שמעתי מפרשים בהא דאמר אברהם אבינו לשרה אמרי נא אחותי את וגו', דכתב הרמב"ן דחטא בזה, יע"ר ועיין פי' הטור על התורה שם ושמעתי אני לפרש דכיון דבב"נ לא ים גירושין אלא מכיון שגרשה מביתו או שיצתה פרועה בשוק זה הוא הגירושין וכמבואר בירושלמי דקדושין, א"כ בזה שאמר לה אברהם שתאמר אחותי היא, זה הוא גופא די להתגרש ממנו ותהיה מותרת להם, וא"כ הרי לא נהג בגירושין ואפשר דכלפי המצרים היה נוהג כדינהו, אבל באמת לחומרא נהג כישראל ויל"ע בעת הפנוי שו"מ דבר זה בהכתב והקבלה (בראשית י"ב פ' י"ג) משום.
כי אין לדמות ענין האישות שהיה נוהג קודם מ"ת למה שאחריו כי קודם מ"ת היה אדם פוגע וכו' גם אז לא היה נוהג הגירושין בשטר כריתות רק משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כ"ז שירצה הוא או היא לפרוש זמ"ז פורשין כמש"כ הרמב"ם (פ"ט ממלכים ה"ח) הנה בזה עצת אברהם היא נכונה מאד כי לא היה דרך אחרת לפניו להציל את נפשו ממות ולהצילה גם היא מעשות בה המזימתה לכן התיעץ עם שרה אשתו שבהלקחה בע"כ לאחד הנבלים נתרצו שניהם להתיר קשר האישות והנשואין שביניהן ולא תהיה רק פנוי' המותרת לכל העולם ואף שבכל התורה שמר את התורה כתיקונה בחר בזה להתנהג כדין ב"נ וכו' יעש"ה, ועיין עוד שם (כ' ו') השב את האיש כי נביא הוא כי מצד אברהם לא היתה מגורשת גמורה כיון שלא כתב לה ספר כריתות ובאמת בשלחו את הגר למאמר שרה נאמר וישלחה דתרגם יב"ע ופטרה בגיטה וכו' יעש"ה, ועיין במכילתא פ' יתרו (י"ח פ"ב) אשא חשה אחר שלוחיה דפליגי בזה ר"י ור"א אי פטרהבגט או במאמר לבד עיי"ש, **(הג"ה אגב ראיתי שמכילתא זו הובאה בספר בנין אריאל פ' יתרו והעתיקה הכי רבי יהושע אומר לאחר שנפטרה הימנו בגט וכו', ר"א המודעי אומר מאחר שנפטרה ממנו במאמר וכו' וכתב דנראה לפרש דאזדי לטעמייהו דבזבחים פ' פ"ח איפלגי ר"א המודעי וכו' דלר"א המודעי קודם מ"ת בא יתרו ולרב"י אחר מ"ת בא ולמ"ד אחר מ"ת בא צריך לפרש אחר שילוחי' במאמר דאי בגט לא הוי רשאי להכניסה לתוך ביתו אלא ע"י נשואין וכו' וזה לדעת ר"י דס"ל אחר מ"ת בא, אבל ר"א המודעי ס"ל קודם מ"ת בא ולפ"ז שפיר י"ל שפטרה בגט וכו' כנ"ל נכון עכת"ד, ונ"ב כנראה יש בכאן ט"ס והדפוס בחילופי גברא דהלא לפי מה שהעתיק בראש המאמר אדרבה ר"א המודעי ס"ל שנפטרה ממנו במאמר ולא בגט, ולהפלפול שלו ס"ל לר"א המודעי שפטרה בגט, וא"י איפה הטעות, ועיין בעל הטורים שכתב שם אחר שילוחיה פירוש היא כאשתו אע"פ ששלחה שאין נושאין גרושתו דמלך הוא עפ"ב דסנהדרין:)** עכ"פ אי אפשר לפרש כמו שפירש הרצ"ח ז"ל דזה הוא המצות שצוה לעמרם ויל"ע עוד בזה: שם בתוס' ד"ה חמר מבחוץ וכו' שלא ירגישו כי הגומא דומה לקנה היאור ולא יבחינו וכו' עכ"ל, הנה הרגשתי תיכף מה שיש להקשות דא"כ לפי"ד מאי פריך הגמ' מ"ש גומא וכו' הלא י"ל משום האי טעמא ומצאתי שכוונתי בזה לדברי המהרש"א ז"ל יעש"ה, ולהתוספת על התורה פ' שמות כתבו על פסוק זה דתיבת גומא בזה"ל לפי שהוא דומה לסוף שעל שפת היאור ולא יכירו בו האויבים.
בסוטה מסיק מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם וכ"כ למה לפי שאין פושטין ידן בגזל עכ"ל וילע"ק, שו"מ ביגל יעקב שהאריך בזה והביא גם דברי התוס' הנ"ל וביאר דבריהם עיי"ש: שם ע"ב אר"י משום רשב"י מלמד שירדה לרחוץ מגלולי אביה ופרש"י ז"ל לטבול לשם גירות עכ"ל ואף שבעינן בפני ג' י"ל דלא מעכב בדיעבד וכמש"כ ביור"ד רס"ח ס"ג יעיי"ש בש"ך ס"ק י' בפני שנים לאו דוקא שנים אלא בפני אחד וכו', ובמקום דל"א שאני ויל"ע בתוס' שבת (דף ס"ח ע"א) ד"ה גר שנתגייר בין העכו"ם כתבו דהוה בפני ג' ולא הודיעוהו מצות שבת דאי נתגייר בינו לבין עצמו לא הוי גר כדאמרינן בהחולץ עכ"ל ואכ"מ להאריך בע"ז, אך לענין קבלת המצות לכ"ע צריך שלשה ואפשר לומר כפי מה שכתב החמדת שלמה חיור"ד ס' כ"ט דמדאורייתא לא בעינן שלשה רק מדרבנן לשיטת הר"יף א"ש דבאמת כיון דישראל גמור הוא מדאורייתא ומצווה על לפ"ע וכו' יע"ש א"כ א"ש הכל: שם תנא הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה א"כ עשיתו למשה רבינו בע"מ, ופרש"י והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר עכ"ל, מכאן יש להביא ראיה לרש"י ז"ל דבמדבר לאחר נ' שנה היה ג"כ כשר לשיר דלא כהרמב"ן ז"ל על התורה פ' בהעלותך דהרי בלא"ה היה משה רבינו אז בזמן שנצרך לעבודת השיר יותר מפ' שנה וא"כ בלא זה א"א לו להיות משורר א"ו כרש"י דלא נפסל כלל בשנים לשיר ואפשר דהרמב"ן יפרש כפשוטו דעשותו למשה רבינו בע"מ, ולא יפה כך למשה איש האלקים, או משום דלחד מ"ד היה כהן, עיין זבחים ק"א ועיין בע"ז (דף ל"ד ע"א) ובתוס' שם ד"ה במה שימש משה וכו' יע"ש וקצרתי:
שוב מצאתי שכוונתי בעה"ש במקצת לדברי הגאון בעל בנין אריאל בפ' שמות שעל מה שפרש"י והנה הנער בוכה קולו כנער הקשה הרא"ם דפירש כר"י והלא ר"נ סתם דבריו והאיך תפס רש"י דברי ר"י (ובאמת הקשה זה הרמב"ן שם והרא"ם מיישב שיטת רש"י עיין מהרש"א כאן) וכתב הב"א דר"נ השיב כן לר"י דוקא לפי סברתו במק"א ורש"י תפס כאן דברי ר"י לפי דעת עצמו במק"א, דהנה רש"י פירש בגמרא דעשית למשה בע"מ דנפסל לשיר, וע"ז יש לתרץ דקיי"ל בזבחים דמשרע"ה כה"ג היה ולפי"ז ע"כ לא עשה עבודת לוי ומום זה אין פוסל בכהנים אמנם מוכח שם בזבחים דמ"ד אין מנחה בבמה משה רבינו לאו כהן הוה אלא זר ור"י ס"ל אין מנחה בבמה וא"כ ס"ל דמ"ר לאו כהן הוה אלא זר וא"כ שפיר קאמר ליה ר"נ א"כ עשיתו למשה רבינו בע"מ בעבודת לוי שפסול לשיר, אבל רש"י פירש בפ' אמור אליבי' דמ"ד יש מנחה בבמה ולדידי' י"ל מרע"ה כהן היה ולק"מ מה שהקשה ר"נ לכך פי' כאן כר"י עכ"ל, שוב ראיתי במהרש"א בח"א בכאן כך העיר שיש לפרש דלא כפרש"י, אך לא פירש לאיזה נפ"מ הוא אם עשאו ר"י לבע"מ, וי"ל עוד כמו שמצינו בסנהדרין (ל"ו ע"ב) דפריך ודילמא מום ממש וכו' ונשאו אתך אתך בדומין לך ליהוי וכתבו בתוס' אע"ג דמאתך נמי שייך למעוטי בע"מ דמשה לאו בע"מ הוי כדאיתא בבכורות ל"ז וא"כ עשיתו למשה בע"מ וכו' יע"ש והו"ל להתוס' להביא נמי מכאן ועיין יבמות ק"א, ובתוס' סנהדרין שם ד"ה לאתויי יע"ש גם יש להעיר דהרי בעת מתן תורה נתרפאו כל הבע"מ, ועל הגמ' דבכורות לא קשה דבודאי לא נשתנו דרך גדולתןאבל כל שאר מומין בודאי שנתרפאו ועיין ר"ן נדרים (ז ע"ב) ואף שהביא שם דחזרו למומן בעת מעשה העגל זה דוקא לאלה שעבדו העגל, לא כן שבט לוי, וכן במה שאמר משה רבינו אנכי כבד פה אמר לו הקב"ה מי שם פה לאדם וכו':
ולפי הנ"ל צריך לומר הא דפריך ליה רב שימי בר חייא לרב בבכורות (מ"ד ע"א) הנ"ל דא"כ עשיתו למשה רבינו בע"מ דתנן גופו גדול מאיבריו או קטן מאיבריו הוא דפריך ליה לרב לשיטתו דס"ל בזבחים (ק"א ע"ב) הנ"ל דמשה רבינו ע"ה כה"ג היה וחולק בקדשי שמים היה וא"כ עשיתו למ"ר בע"מ ופסול לכהונה וא"ש שם מאד אבל בכאן צ"ל דרמב"ן יפרש בדוחק כמש"כ לעיל ויל"ע, ועכשיו ראיתי בתוה"ק שהביא מאמר ר"ל במ"ר פ' דברים דנתרפא לשונו של משה משזכה לתורה וכו', והביא בשם האפיקי יהודא דרוש י"ז כן הביא בשם העי"ק שכ' דנפ"מ לענין להיות מסנהדרין דנ"ל מניקים ממום יע"ש ואין בידי כעת העי"ק לעיין שם באותיות מחכימות גם העיר דצ"ל דעילוג לשון וכבד פה אינו פוסל מלהיות בסנהדרין, ועל מה שכתבתי לעיל משים דהיה נביא ואיש האלקים לא נאה להיות בע"מ, הראני כבוד הגאון הגדול מהרי"י דיסקין שליט"א שכוונתי בזה למה שכתב הגאון בדורו יעב"ץ ז"ל בספרו מגדל עוז, שעל מה שכתב הרמב"ם בפ"ז מהל' יסה"ת דין א', שמתנאי השראת הנבואה הוא שיהי' „שלם בגופי", פירש במגדל עוז הנ"ל והוא (באוצר הטוב פנה ג') שהוא שאפי' הסנהדרין היו צריכין להיות מנוקים מכל מום ולכן כל ישראל במעמד הר סיני נתרפאו ממומן לפי שכולם נעשו נביאים שנאמר כולך יפה רעיתי אבל נחית הדיבור לא היה מעכב בהן כמו שמצינו במרע"ה ובעמוס עכ"ל, אמנם צע"ק משמשון דאמרינן (בדף י' ע"א) דחיגר בשתי רגליו היה, ואפ"ה כתיב ותחל רוח ד' לפעמו והיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג, אך במהרש"א שם ד"ה ותחל וכו' ראיתי שכתב בזה"ל משמע ליה רוח ד' רוח נבואה ולא רוח גבורה כתרגומו ולפי שלא נמצא בשמשון שהיה נביא ע"כ אמרו שחלה נבואתו של יעקב וא"כ א"ש:
שם אלא מלמד שעשתה לו אמו חפת נעורים בתיבה אמרה שמה לא אזכה לחופתו –בס' ביכורי אביב פרשת שמות כתב דאולי מכאן סמך לעשות חופה לחתן וכלה שמתו כדאיתא בשמחות פ"ח ובטוש"ע יור"ד סי' ש"נ ע"כ ובנדה פרק ה' מ"ג דתנן והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם, כתב התוס' יו"ט פי' הרב שחייבין להתאבל עליו וכי הא דאמרינן בפ"ק דסוטה (י"ב) והנה נער בוכה מלמד שעשתה לו חופת נעורים בתיבה אמרה שמא לא אזכה לחופה, ה"נ שמתאבלים עליו כאילו זכו כבר לחופתו מפי מורי מור"ר יעקב גינזבורג זלה"ה עכ"ל ויותר הו"ל לומר כדעת הטור הנ"ל וה"נ עשו גם בתינוק כדרך שעשתה יוכבד, ולכך קאמר כחתן שלם, שעושים לו חופה כחתן, ועיין בב"ח שם סי' ש"נ: שם מנא ידעה אר"י בר"ח שראתה אותו מהול, עיין לעיל בע"א אחרים אומרים נולד כשהוא מהול, שו"מ במהרש"א שכבר הרגיש בזה יעי"ש מש"כ עוד, ועיין במה שכתבתי לעיל גבי דוד שנולד כשהוא מהול, ועיין ברמב"ן על התורה פ' שמות פ' ו' שכתב ויש אימרים שראתהו נמול וא"כ הסירה בגדיו ובדקה אותו בו ואין צורך עכ"ל וצ"ע שלא הזכיר הגמ' דכאן: שם אותו היום ששי בסיון היה וכו' מי שעתיד לקבל התורה מהר סיני ביום זה, –הנה בשבת פ"י פליגי רבנן ור"י אי בששי בסיון או בשבעה בסיון ניתנה תורה, וכאן תפס האי לישנא כרבנן, אכן אנן קיי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה ועיין היטב במג"א ריש סי' תצ"ד מה שהקשה דלדידן לעולם שבועות בו' בסיון ובאחרונים שם והדברים עתיקים ואכמ"ל ועיין שו"ת עונג יו"ט סי' מ"ב ועיין תוס' ע"ז דף ג' ע"ב ד"ה יום השישי וכו' א"נ היתה ראוי' לינתן בששי אלא שהוסיף משה יום א' מדעתו ע"כ:
שם אותה שנה מעוברת היתה רובי של ראשון וכו' עיין בסדר הדורות ב"א שס"ח די"ל דר"א נמי מודה דמעוברת היתה ולדידי' נולד באדר השני והשתא איכא מז' אדר עד ו' סיון ג"ח שלמים עכ"ל יפ"ת, והנה א"כ ואמרינן דהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום, לפי"ז צ"ל דהשנה שמת בה ג"כ הוי שנה מעוברת ונפטר בז' לאד"ש ולא משמע כן אלא דנפטר באד"ר ואעפ"כ מקרי ממלא שנותיהן של צדיקים, ויש לפשוט מכאן לענין בר מצוה ולענין יא"צ, וצ"ת עכ"ל שכתבתי ורמזתי מכבר, וכוונתי הוא למאי שפסקינן בש"ע אור"ח סי' נ"ה במי שנולד בשנה מעוברת ושנת י"ג מעוברת אותו שנולד באדר ראשון נעשה בן י"ג באדר ראשון וכ"כ בלבוש סי' תקפ"ה כמו שמובא במג"א שם, אבל המג"א שם חולק על זה ומסיק לדינא דנעשה ב"מ באדר השני יע"ש ועיין באו"ח ס' תקס"ח ובמג"א שם לענין יאצ"ט, ובמה שכתבתי דמשרע"ה נפטר בשנה מעוברת מצאתי בשו"ת מהר"י ברונא בסי' קצ"ג שהוכיח דמרע"ה נפטר באדר בשנה פשוטה יע"ש ואפ"ה כי מטה שנת העיבור מתענה באדר הראשון יע"ש, אמנם בסדר הדורות (ב"א תפ"ח) הביא בשם הילקוט דר"א המודעי אומר שנהשמת משה עיבור היה ר' אליעזר אמר לא היה עיבור א"כ מחלוקת התנאים היא, ונעלם זה ממהר"י ברונא ז"ל והוסיף עוד בסה"ד שם דכתב בדרושים שלו למ"ד דמשה נולד בשבת ומת בשבת ונולד בא' לחדש ע"כ בהכרח ס"ל כדעת האומר דמשה נולד לו' חדשים ויום א' כמש"כ רש"י פ' שמות ולדעת הגמ' דסוטה דנולד לט' חדשים ס"ל דע"כ נולד בע"ש, וז' באדר עש"ב בהוכחה גמורה עכ"ל, ולפי מה שכתבתי לעיל יהי' מדויק מאי דאמר לקמן (י"ג ע"ב) שהקב"ה משלים וכו' מיום ליום ומחודש לחודש שלכאורה אינו מובן דכמו דאמר מיום ליום ממילא נתמלא מחודש לחודש, אך לפימש"כ א"ל דהכוונה היינו שג"כ היתה השנה מעוברת ובחודש השני באותו יום וק"ל ועיין עוד בט"ז סי' תקס"ח ס"ק ד' די"ל גם על פי דרכו וקצרתי: שם מלמד שהחזירהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק אמר הקב"ה פה שעתיד לדבר עם השכינה ינק דבר טמא וכו' עיין פרש"י ז"ל, ועיין בהגהות הר"צ חיות, אבל לא עיין היטב במהרש"א כאן בחא"ג מה שהביא בשם המדרש יע"ש וכן היטב אשר הרגיש מהרש"א ז"ל דהא ברשות המצריות לכ"ע אסור משום ש"ד יעו"ש, וכן מה שכתב בר"ה והיינו דבאמת לא ינק משה ג"כ מטעם זה מפני הסכנה דדילמא שייפי ליה סם המות לדד מאבראי וקודש עצמו במותר לו, ועיין בביאור הגר"א שם ביור"ד סי' פ"א ובש"ך ובפמג"ד, –וביבמות (קי"ד ע"א) אמרינן ת"ש יונק תינוק והולך מנכרית ובהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ ולא יאכילנו נו"ט וכו' קתני מיהת אין חוששים ביונק שקץ התם משום סכנה יע"ש צ"ל דקאי על חלב ב"ט לבד וכן משמע מפרש"י ד"ה ולא יאכילנו יע"ש, ועיין במחנה אפרים בחידושיו על הרמב"ם הל' מ"א דין ז"ך שחקר אם ספינן ליה איסורא דרבנן לקטן שלא הגיע לחינוך והביא ראיה מכתובות דאמרינן תינוק יונק והולך עד כ"ד חודש מכאן ואילך כיונק שקץ אלמא דאפילו באיסורא דרבנן לא ספינן ליה איסורא בידים יע"ש, ובסוף דבריו כתב וראיתי להרב בפ"ח שכתב דחלב גויה אסור מדרבנן והביא ראיה מההיא דפרק חרש דהרי זה כיונק שקץ, ולע"ד אינה ראיה דהתם מיירי בסתם גויה דסתמא אוכלת דברים טמאים וחלב דידה טעמא דאיסורא אית בה וכמש"כ רש"י במסכת סוטה גבי משה יע"ש עכ"ל ויל"ע בפנים הפרי חדש, כי לכאורה אינו מובן.
וכבר העירו האחרונים מהא דאיתא בכריתות (דף י"ז ע"א) היינו טעמא דבנה טהור דספק ינק כשיעור וספק לא ינק וכו', א"כ תינוק אינו יונק כשיעור רביעית בפעם אחת והוי גם ח"ש לבד, ובאיסור דרבנן יש מתירים ח"ש לכ"ע, ואכמ"ל, אך בזה יש לפרש הרבותא דכאן דאמרינן פה שעתיד לדבר עם השכינה וכו' דהיינו אפילו פעם אחת ולא בקביעות ג"כ לא רצה ולענין קטן אוכל נבילות ג"כ כתבו האחרונים לחלק בין באקראי או שעשה דבר זה בקביעות דאז לכ"ע מצווין להפרישו ואכמ"ל בזה, (וביבמות שם צ"ע לכאורה דמדוע לא פריך מהא דתינוק יונק אפילו בשבת דאיכא משום מפרק ולכהפ"ח דרבנן עיין ראשונים, וטרם שידע דסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב, ועיין בתשובת הגאון המפורסם רבי אליעזר גארדאן זצ"ל אב"ד ור"מ דק"ק טעלז והיא נדפסה בס' שדי חמד בקונטרם באר בשדי בהג"ה שם וקצרתי ויל"ע), כן ראיתי בחידושי הרשב"א ביבמות שם דמאריך ברין זה דחלב כותית וכתב כמש"כ והביא לתמוה על הר"ח ז"ל שכתב מהאי מתניתא שמעינן דחלב כותית כחלב בהמה טמאה ולא התירוה אלא לתינוק מסוכן לבד ע"כ גם הביא תוספתא דשבת פ"ו דתניא אין יונקין מן הכותית וכו' ושמא נמי התם אין יונקין מן הכותית מדת חסידות קאמר, וז"ש במשה שלא רצה לינק מחלב הכותית כמו שהוא באגדה ושוב הביא המדרש רבה שהביא המהרש"א ומכאן נראה שהוא מותר לגמרי את"ד, וכנראה שהיה בהעלם עין מהמחנ"א ז"ל וגם הא דקתני שם ובגדול אסור עכצ"ל ג"כ דקאי על בהמה טמאה דמנכרית בלא"ה אסור משום ג"ע, ובזה י"ל התוספתא דקתני אין יונקין מן הכותית היינו בגדול, ובסכנה מותר ועכצ"ל דאין זה בכלל אביזרי' דג"ע, ועיין בשו"ת זרע אברהם הספרדי חיור"ד סי' ה' הלכה למעשה על חולה א' שאמרו הרופאים שאין לו תקנה כי אם ינק חלב מדדי אשה ימי מספר ויבקשו אשה פנוי' ולא מצאו אשה מינקת כי אם אשת איש ונסתפקו אם יש לו היתר במקום סכנה עיי"ש בסי' ה' ו' באריכות גדולה:
שם בעמוד א' ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפניה וכו' עיין במהרש"א ז"ל ובמה שהביא בשם הפענח רזא יע"ש, וכן כתבו רבותינו בעהתו"ס על התורה פ' שמות שעל מה שפרש"י שם שמנו לה המצרים מיום שהחזירה והיא ילדתו לששה חדשים ויום א' והם בדקו אחריו לסוף ט' חדשים, הקשו מהא דאמרינן הכא דמנו לה מצרים מיומא דהדרא ואיהי הוא מעברא ביה חלת ירחא מעיקרא מכלל שנולד לט"ח וי"ל דודאי לששה חדשים נולד אלא מצראי נמי הוי ידוע יולדת לשבעה יולדת למקוטעים ומני שנתעברה מיום שהחזירה ומיד בדקו אחרי' והיא היתה מעוברת ג"ח קוים הלקוחיםולכך הטמינתו ג"ח, ובאופן כזה כתב ר"י בעל הטורים בפי' על התורה, –והנה ידוע דלפעמים משכחת לה דיולדת לה' חדשים כדפסק הרמ"א באהע"ז סי' ד' דשיפורא גרם ועיי"ש באחרונים והדברים עתיקים, אך המצראים לא ידעו מזה, וגם הוי מלתא דלא שכיחא: ועוד היה א"ל דהא דאמרינן בנדה ל"ח ע"א שיפורא גרם פרש"י ז"ל שופר שתוקעין בו ב"ד בקידוש החודש ע"כ והוא ענין סגוליי וכמו דאמר בירושלמי על הפסוק אקרא וכו' לאל גומר עלי כידוע, וא"כ אפשר לומר דזה הוא לאחר שצוה הקב"ה למנות ולקדש ר"ח אז הוא דשיפורא גרם וניתן לב"ד של מטה כח זה אבל קודם מ"ת דעדיין לא קודשו את החדשים לא הוה אז סגולה זו לשנות סדרי הטבע וימי בישול ההולדה, ומרווחנא עוד בזה לסלק מעל דין זה קושית הבית שמואל שם מש"ס פ"ק דר"ה דאיתא שם בשורת שרה אימת היה אלא דקאי בחג וקאמר למועד היינו פסח אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה, וקשה מאי ק"ל בשיתא ירחי מי קא ילדה הא הוי ז' חדשים מתג עד פסח למ"ד שיפורא גרם וכו' יע"ש ולפמש"כ א"ש, יעיין בראש ספר נחלת דוד ובית דוד שם הביא בענין זה ממרן הגאון מהר"ח דוואלזין זצ"ל וקצרתי.
אמנם ראיתי ברא"ם פ' וישב על הפ' ויהי' כמשלש חדשים שמשם כמעט סתירה לדבר זה שכתבתי: י"ב ע"ב שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק וכו', ראיתי לח"א שהעיר דהא כבר היה ילד של ג' חדשים ואמרינן בכתובות דף ס' דכבר מכיר לאמו ואיני יונק מאחרת וא"כ דילמא מש"ה לא ינק מרע"ה והניח בצ"ע והביא מאגדה זו ראיה מכרחת לדעת הרמב"ם שפסק כמ"ד שאין שיעור לזה אלא כל זמן שמכיר יע"ש, וכבר קדמו ועיין בדבר זה העיון יעקב כאן והביא דבריו גם בתוה"ק יע"ש מה שכתבי בזה וכן הוא כדברי התוה"ק כי עיקר הדיוק הוא ממה דכתיב „מן העבריות" משמע דמשאר כל העבריות היה יונק אף שאינו אמו, ואלו כן בהוה מכיר אינו יונק מכל שאר הנשים וז"פ: והנה יש להרגיש עוד דמדוע לא נעשה נס כזה שנעשה לשאר היולדות בשדה דנבלעו בקרקע ולאחר שהלכו מבצבצים ויצאו כדאיתא לעיל? מצאתי שהרגיש זה העיון יעקב שם וכתב דהא דלא נעשה נס זה למשה מפני ששבט לוי לא עבדו עבודה במצרים ולא היו על פני השדה עכ"ל ואין בזה כדי שביעה, אבל הפשוט הוא דלגדולות מזה נוצר ליפול בידי בת פרעה ולהתגדל בבית המלך: