אור ברסלב
מנות הלוי על אסתר פרק ו › פסוק יג

מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ

פרק ו · פסוק יג

פסוק יא

ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לי חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו:

ויספר המן וגו' במכלתין (מגלה פ"ק) מאי שנא התם דקרי להו אוהביו ומאי שנא הכא דקרי להו חכמיו, א"ר יוחנן מלמד שכל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם, אם מזרע היהודים. אמרו ליה אם משאר שבטים קא אתי יכלת ליה, ואם משבט יהודה מנשה ואפרים ויוסף קא אתי לא יכלת ליה, יהודה דכתיב ידך בעורף אויבך. שבט אפרים ומנשה ובנימן דכתיב (תהלים פ' ג') לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו, כי נפל תפול לפניו דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות אלו למה, מלמד שאמרו לו אומה זו משולה ככוכבים כשהם יורדים יורדים עד עפר וכשהם עולים עולים לרקיע ע"כ. ואני שואל מאי שנא התם דכתיב וישלח ויבא את אוהביו ומ"ש הכא דכתיב ויספר המן לזרש אשתו, ואלו וישלח ויבא לא כתיב ועוד מ"ש דכתי' בתחלה ויספר המן לזרש אשתו ולבתר לכל אוהביו, ומ"ש במענ' שענו אוהביו שהם חכמיו תחלה ואח"כ וזרש אשתו והנ"ל כבר קדם בפסוק המן שהיו לו להמן שס"ה יועצים וכלם אינם ספונים כזרש בדבר עצה. והנה חכמים הללו לא נקראו בעת הזאת רק שהם בראותם הרעה הבאה עליו כי המלך השפילו והרים ונשא אויבו כלם נקבצו ובאו אל ביתו לנוד לו ולהצר בצרתו ולנחמו מאבל בתו ושם נמצאו ושם היו בבואו נדחף אל ביתו ולכן ויספר המן לזרש אשתו בתחלה כי היא רבתי בדעות בדבר עצה, ואח"כ לכל אוהביו ומשום לא תענה על רב השיבו הם בתחלה ואח"כ היא, ויען כלם הסכימו בדעתם מענה רע לכן לא קראם בשם אוהבים כי אם בשם חכמים כאלו החכמה הכריחתם לענות ככה לא כאוהבים, והותרו שתי השאלות באופן נאות, והה"ר יהודה ן' שושן ז"ל נתעורר אל השאלה השנית וכתב ז"ל מוחלפת השיטה כי למעלה בעת שמחת לבבו קרא לאוהביו ולאשתו כי בא להתכבד בפניהם, אך בבא שברו ספרי לזרש אשתו בתחלה כי היא קרובה אליו כגופו ואח"כ לכל אוהביו אמר את כל אשר קרהו כי במקרה נמצא אז בשער המלך ונתגלגל מה שנתגלגל והנה במבוכה הגדולה הזאת אין חכמה לאשה אף כי חכמה היתה, גם האוהבים נואלו ונשאו ולא פערו פיהם כמו שעשו בעצת יעשו עץ גבוה כי ראו כי בא שברו ומפלתו אך חכמיו וזרש שנעשית סניפין להם אמרו אליו אם מזרע היהודים וגו'. וכמה זריות נפיו בדבריו אלה, אחד מ"ש כי למעלה בעת שמחת לבבו קרא לאוהביו ולאשת כי בא להתכבד לפניהם, כבודו במקומו מונח כי לא באו בשמחה רק ביגון ואנחה ופסוק צווח וימלא המן על מרדכי חמה ויתאפק המן כי מרוב צערו ודאגתו הוצרך להתאפק ולהתחזק לבא אל ביתו, ב' מ"ש את כל אשר קרהו כי במקרה נמצא אז בשער המלך, מי ישמע אליו לדבר הזה והם המיעצים אותו ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו והוא השכים בבקר לבא אל המלך ופסוק צווח והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו היאך יאמר שהיה במקרה גם מה שהכחיש דברי רז"ל שאמרו שחכמיו הם אוהביו לא מחכמה עשה זה, ולמה לא ישאל עצה מהחכמים אשר הם עמו ופסוק מלא כי לא תאבד הורה מכהן ועצה מחכם, לכן האמת מה שכתבתי כי לא נקראו לעצה רק שבאו לנוד לו ולנחמו והם לא ידעו רק פרסומו של דבר מה שראו כל העם מרדכי רוכב על סוס והמן קורא לפניו ככה יעשה לאיש וגו' ואפשר שלא תהיה כוונת המלך עצמית להשפילו רק להגדיל את מרדכי ובזה יגדל כבוד המן שלא נמצא איש גדול כמוהו להגדיל את מרדכי והוא במר נפשו ספר להם בפרטות ובאורך אשר זה משפט תיבת ספור את כל אשר קרהו, כי לא באו תיבת את ותיבת כל המורות על הדבור בחנם, רק שכיון לכל מה שכתבנו למעלה בפסוק ויאמר המלך מי בחצר כיון שהתחיל לישן בעתותי בקר בא המן דופק על פתחו אמר מי הוא זה לא יבא בשלום לפני. ומ"ש שינתנו למרדכי י' אלפים ככרי כסף ושירוצו י' בני המן לפני מרדכי ושיהיו המן ואשתו ובניו עבדים למרדכי ושיהיה שליט על כל המלכיות בים והיבשה ושיצא טבעו וטבע המלך בעולם ושיבטלו אגרות ראשונות וכמו שקדם בפסוק מהר קח את הלבוש ואת הסוס, וזהו את כל אשר קרהו. ותיבת קרהו תרגמה הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל באתי מזרע שנאמר בו אשר קרך בדרך והוא בא משאול שנלחם בו ונוטרים עלי שנאה ישנה ע"כ. וגם זה אפשר שדרש מתיבת את כל.

וימרו לו חכמיו וגו'. הוא דבר להם כמדבר עם אוהביו שיצרו בצרת והם לא ענוהו כאוהבים כי אין מדרך האוהב לבשר רעה רק ליעץ טובה לכ"א שהשיבו כחכמים לא כאוהבים גם שהוא ספר להם כאוהבים, ויאמרו לו אם מזרע היהודים כבר קדמו דברו הגמרא (מגילה פ"ק) ובמדרש בילקוט (סימן תתרנ"ז) כשיעצנו לו לצלבו לא היינו סוברים שהוא מן המיחדים להב"ה אבל ?גניו שהוא מזרע היהודים מאותם שעלו לכבשן האש וניצולו ומאותם שנפלו בגוב אריות לא תוכל לו ע"כ. ומצאתי כתוב וז"ל אם מזרע היהודים פי' אם מזרע היהודים היא אסתר המלכה א"כ מרדכי היהודי מעולם לא תוכל לו אלא נפל תפול לפניו כן פי' הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל וכן נראה מענין הפסוק כי יש טעם פזר גדול בתיבת היהודים עכ"ל, ואני אומר תיבת לנפול הי' חסרה ונפול תפול שניהם מלאים, ואמרו לו אל תבטח על דברי השקר לומר שבזמן משה רבן היה לך נפילה חסירה, ומה יהיה עתה ודאי כי יוכלו לך, כי אז היתה התחלה בלבד מאותו שאמר אתה החלות להראות אה עבדך, ועתה תהיינה נפילות רבות ומלאות, ולכן נפול תפול מלאי'. ומצאתי אל הה"ר דוד אבודרהם ז"ל שכתב בביאור התפלות בברכת המגלה האחרונה של המגלה וז"ל ויש או' שתקנו בברכה זו ו' לשונות כנגד ו' מוש' שנלחמו בעמלק, הרב את ריבינו, ע"י יהושע שנאמר (שמות י"ז י"ג) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, והדן את דיננו, ע"י אהוד בן גרא בן הימני שהרג את עגלון מלך מואב והיה עמו עמון ועמלק שנאמר (שופטים ג' י"ג ) ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל, וכתיב (שם ו' ל"ג) ויקם ה' להם מושיע את אהוד בן גרא, והנוקם את נקמתנו, ע"י גדעון שנאמר שם וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו, והנפרע לנו מצרינו ע"י שאול שנלחם בעמלק. והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, ע"י דוד בצקלג שנאמר שם ועמלקי פשטו אל נגב, ואל צקלג, והחתימה הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, כנגד הנס של מרדכי ואסתר, האל המושיע, לימות המשיח עכ"ל. הנה ששה אלו שנלחמו בזרע מרעים, ולא אחד בהם שיפילם נפילה שלימה ולכן אמ' לו אם מזרע היהודים מרדכי מאותם שהחלות לנפול לפניו אשר הם יהודה ובנימן אפרים ומנשה, למטה יהודה דוד מלך ישראל, למטה מנשה גדעון בן יואש, למטה אפרים יהושע בן נון, ותרב משאת בנימן ממשאות כלם כי היו ממנו שלשה, אהוד בן גרא, ושאול בן קיש, ומרדכי, גם כי היתה נפילה חסרה, דע לך כי הכל היה התחלה, ועתה באו ימי השלום כי נפול תפול לפניו, ובשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתוב לאמר, אשר החלות ב' אתה החלות להראות את עבדך זכות משה שנא' בו (דברים ל"ד י') ולא קם נביא, עמד למרדכי ולא קם ולא זע, נפול תפול מלא וא"ו כי עשית לו ו' דברי' ולישראל ו' דברים, ויקרע מרדכי, וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה, כמו כן ולישראל ו' דברים, אבל גדול ליהודים, וצום בכי ומספד שק ואפר ע"כ:

תוכן העניינים

מנות הלוי על אסתר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה