מנורת המאור· רבי ישראל אלנקאוה
ג; פרק התשובה
מעלת התשובה
מורה דרכי התשובה
ידידים טהרו רוח נדיבה והזכו ורחצו ממשובה
שעו לאל ושובו נא בכל לב ויושיעכם במו נחת ושובה
רצונו בקשו כי טוב ה' וקרבתו אלי שבים קרובה
אנוש דע כי זדון חטאת נעורים בעט ברזל ועופרת כתובה
למוסרי שמע תמיד ותחיה והט אוזן לפרק התשובה.
שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך.
גרסי' במ' יומא בפרק יום הכפורים, אמר ר' לוי, גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנא' (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך, וכתי' (ירמיהו ד, א) אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב. וגרסי' בפסיקתא אמ' ר' יודה בר' סימון, שובה ישראל עד ה' אלהיך, אפי' כפרת בעיקר. א"ר אלעזר, בנוהג שבעולם אדם עומד ומבזה את חבירו ברבים ולאחר זמן הוא מבקש להתרצות לו, והוא אומר, אתה מבזה אותי ברבים ומתרצה לי ביני ובינך, לך והבא אותם האנשים שבזיתני בפניהם ואני מתרצה לך. אבל הב"ה אינו כן, אדם עומד ומחרף ומגדף בשוק, והב"ה אומר לו עשה תשובה ביני ובינך ואני מקבלך, הה"ד שובה ישראל עד ה' אלהיך. א"ר שמעון בן לקיש, גדולה תשובה שהזדונו' נעשות לו כשגגות, שנא' (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך, ועון מזיד הוא דקרי ליה מכשול.
וגרסי' בב"ר וישב ראובן אל הבור. היכן היה. ר' אליעזר אומר, עסוק היה בשקו ובתעניתו, וכיון שנפנה הלך והציץ בבור, הה"ד וישב ראובן אל הבור. אמ' לו הב"ה, מעולם לא חטא אדם תחלה לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה. ואי זהו, זה הושע, שאמ' שובה ישראל עד ה' אלהיך.
וגרסינן בפירקי ר' אליעזר שלח הב"ה ביד עבדיו הנביאים להנבא על ישראל, ואמרו להם שובה ישראל עד ה' אלהיך, עד ההוא שאמ' לך בסיני אנכי ה' אלהיך.
וגרסי' בפסיקתא שובה ישראל עד ה' אלהיך. משל למדינה שהיתה משובשת בגייסות, והיה בה זקן אחד והיה מזהיר לכל בני המדינה, כל מי שהיה שומע לו ניצול, וכל מי שלא היה שומע לו היו הגייסות באות עליו והורגין אותו. ולפיכך הנביא צווח ואומר שובה ישראל עד ה' אלהיך. תני בשם ר' אליעזר, מקוה ישראל ה', מה המקום הזה מטהר את הטמאים, כך הב"ה מטהר את ישראל בתשובה. לכך הושע מזהיר את ישראל ואומר להם, שובה עד ה' אלהיך.
וגרסי' בספרי אתה החלות, את השבועה, להראות את עבדך את גדלך, זו מדת טובך, שנא' (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח ה' וגו', ואת ידך, זו ימינך שהיא פשוטה לכל באי עולם, שנא' (שמות טו, ו) ימינך ה' נאדרי בכח וגו', וכתיב (תהלים מד, ד) כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם, ואומר בי נשבעתי יצא מפי צדקה, [החזקה], שהוא ית' שמו כובש ברחמים את מדת הדין, שנא' (מיכה ז, יח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע, ואומר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו וגו'. ועוד גרסי' בספרי אשר מי אל בשמים ובארץ וגו', שלא כמדת בשר ודם מדת המקום. מדת בשר ודם, הגדול מחבירו מבטל גזירת חבירו, אבל מי יכול למחות על ידך. וכן הוא אומר והוא באחד ומי ישיבנו. ר' יהודה בן בבא אומר, משל לאדם שהוא נתון בקולא של מלכות, אפי' נותן ממון הרבה אי איפשר לעכב, אבל אתה אמרת עשו תשובה ואני מקבל, שנאמר (ישעיהו מד, כב) מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך. לכך הושע הזהיר את ישראל ואומר שובה ישראל עד ה' אלהיך. ועוד גרסי' בספרי ונשב בגיא מול בית פעור. אמ' להם משה לישראל, ראו איזה עבירה עברתי וכמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי, ראו עבירות שעברתם ואמ' לכם הב"ה עשו תשובה ואני מקבל. ר' יהודה בן בבא אומר, מגיד שבכמה מקומות באו ישראל לידי עבירה חמורה, ואמ' להם הב"ה עשו תשובה ואני מקבל, שנא' (דברים ד, א) ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים וגו'.
וגרסי' בויקרא רבה וזאת תורת האשם. כך אמ' הב"ה לישראל, בני, אני הוא שאמרתי לכם אין חפצי אלא בדכא ובמי שאין בו עבירה, חזרתי בדברי, אפי' יעשה אדם כמה עבירות זו למעלה מזו, ויחזור ויעשה תשובה, וישפיל את עצמו בארץ, ויראה את עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב, כאשם תלוי, בכל יום, הריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה ונותן לו בנים זכרים של קיימא עוסקים בתורה וישמרו דברי תורה מפיו, שנא' (ישעיהו נג, י) וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח. לכך הושע מזהיר את ישראל ואומר, שובה ישראל עד ה' אלהיך.
והעושה תשובה הב"ה מטה לו כלפי חסד ומוחל על פשעיו. ולא עוד אלא כשאדם עושה תשובה בכל לבו הוא מבקש סליחה מהב"ה בחזקה, דכתי' (יונה ג, ח) ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל ה' בחזקה. כלומר, אתה אמרת שובו אלי ואשובה אליכם, כבר עשינו תשובה מחול לנו, כי אתה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. וגרסינן בפסיקתא קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ר' יהודה ור' נחמיה. [ר' יהודה] אומר, כל העולם תסבול ולעונותינו לא תשא. ועוד גרסינן בפסיקתא ה' ארך אפים ורב חסד וגו'. ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא.
ר' אלעזר אומר, כף מאזנים מעויינת, עונות מכאן וזכיות מכאן, והב"ה [מטה לכף זכות, רב חסד, מטה כלפי חסד. רבי יוסי ברבי חנינה [אומר], כף מאזנים מעויינת, עונות מכאן וזכיות מכאן], חוטף שטר חוב משל עונות וזכיות מכריעות. ומה טעם נושא עון, עון ממש, וגרסי' בפ"ק דמסכת פאה ירושלמי רובו זכיות ומיעוטו עבירות, נפרעין מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה, כדי ליתן לו שכרו משלם לעולם הבא. ר' הונא בשם ר' אבהו, אין שכחה לפניו ובשביל ישראל כביכול נעשה שכחן, ומה טעם, נושא עון ועובר על פשע, וכן דוד אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. דרש ר' יששכר איש דכפר מנדאי, כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן. אדם עושה גדישים גדישים של עבירות ועשה תשובה, כביכול וירא און ולא התבונן. וגרסי' במס' ברכות בפרק אין עומדין, התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה, אמ' הב"ה, האשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקריבו ישראל לפני במדבר ארבעים שנה. אמרה כנסת ישראל לפני הב"ה, רבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא לא תשכח לי מעשה העגל. אמ' לה, גם אלה תשכחנה. אמרה לפניו, רבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני. אמ' לה, ואנכי לא אשכחך. והיינו דאמ' ר' אלעזר אמ' ר' הושעיא, גם אלה תשכחנה, זה מעשה העגל, דכתי' בו (שמות לב, ד) אלה אלהיך ישראל, ואנכי לא אשכחך, זה מעשה סיני, דכתי' בו (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך.
וגרסינן בפרק חלק כשעלה משה למרום, מצא להב"ה שיושב וכותב ה' ארך אפים וגו'. אמר לפניו, רבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים. אמ' לו, אף לרשעים. אמ' לו משה, הרשעים יאבדו. אמ' לו, השתא חזית דמיבעי לך. בשעה שחטאו ישראל, אמ' משה לפני הב"ה, והלא כך אמרת, אף לרשעים. היינו דכתיב (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר. וגרסי' בבבא קמא בפרק שור שנגח את הפרה, אמ' ר' חנא ואיתמא ר' שמואל בר נחמני, מאי ה' ארך אפים ולא אמר ארך אף, אלא ארך אפים לצדיקים ולרשעים. ועל הכל הב"ה מאריך אפו חוץ מעל הזנות. כדגרסי' בב"ר אמ' ר' עזריאל ור' יהודה ב"ר סימון בשם ר' יהושע בן לוי, על הכל הוא מאריך אפו חוץ מזנות, מה טעם, ויראו בני האלהים את בנות האדם, מה כתיב בתריה, ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' כי נחמתי כי עשיתים.
גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה. כדגרסי' בפרק יום הכפורים א"ר נתן, גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, שנא' (ישעיהו נו, א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וכו'. ר' אליעזר אומר, סמוכה תשובה לגאולה, שנא' (ישעיהו נט, כ) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה', מה טעם ובא לציון גואל, משום ולשבי פשע ביעקב. א"ר שמעון בן לקיש, גדולה תשובה שהזדונות נעשות לו כזכיות, שנא' (יחזקאל לג, יט) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה. א"ר שמואל בר נחמני, גדולה תשובה שמארכת ימיו של אדם, שנא' (יחזקאל לג, כ) הוא יחיה. א"ר חמא בר חנינא, גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, שנא' (ירמיהו ג, כב) שובו בנים שובבים נאם ה' ארפא משובותיכם. ר' היה אומר, גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו, שנא' (הושע יד, ה) כי שב אפי ממנו. וגרסי' בפרק חלק ר' אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. אמ' ר' יהושע בן לוי, אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אבל הב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב, והב"ה צווח כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי. תניא ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, שנאמר (ירמיהו ג, כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. אמ' לו ר' יהושע, והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם בע"ז, ולא בכסף תגאלו, אלא בתשובה ומעשים טובים. אמ' לו ר' אליעזר, והלא כבר נאמר שובו אלי ואשובה אליכם. אמ' לו ר' יהושע, והלא כבר נאמר כי אני בעלתי בכם. אמ' לו ר' אלעזר, והלא כבר נאמר בשובה ונחת תושעון. אמ' לו ר' יהושע, והלא כבר נאמר כה אמר ה' גאל ישראל קדושו. אמ' לו ר' אליעזר, והלא כבר נאמ' אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב. אמ' לו ר' יהושע, והלא כבר נאמר ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי. אמ' ר' יוחנן, אין בן דוד בא אלא [בדור שכולו זכאי או כולו חייב]. בדור שכולו זכאי, דכתי' (ישעיהו ס, כא) ועמך כולם צדיקים, ודור שכלו חייב, דכתי' (ישעיהו נט, טז) וירא כי אין איש ויתבונן ואין מושיע ותושע לו זרועו וגו'. אמ' ר' אלכסנדראי, ר' יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז, יג) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי הוה, וכתי' (זכריה ט, ט) עני ורוכב על חמור, הא כיצד, זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על חמור.
וגרסי' בפירקי ר' אליעזר ר' יהודה אומר, אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין, ואין עושין תשובה אלא מתוך צער ומתוך דחק ומתוך הטלטול ומתוך שאין להן מחיה, ואין עושין תשובה עד שיבא אליהו, שנא' (מלאכי ג, כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו', וכתיב בתריה והשיב לב [אבות על] בנים ולב בנים על אבותם. וכבר הבטיחה תורה שעתידין ישראל לשוב בסוף גלותן ומיד נגאלין, שנא' (דברים ל, א) והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה, וכתי' (דברים ד, ל) ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך, וכתיב (דברים ל, ג) ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, וכתי' (דברים ל, ד) אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך, וכתי' (דברים ל, ה) והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה והיטיבך והרבך מאבותיך.
וגרסי' במסכת תעניות ירושלמי בפרק קמא, ר' אליעזר אומ', מתוך חמשה דברים נגאלו אבותינו ממצרים, מתוך צרה, מתוך צווחה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה, מתוך הקץ. הה"ד ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, הרי מתוך צרה. וישמע אלהים את נאקתם, הרי מתוך צווחה. ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, הרי מתוך זכות אבות. וירא אלהים את בני ישראל, הרי מתוך תשובה. וידע אלהים, הרי מתוך הקץ. וכן הוא אומר בשביל ימות המשיח, בצר לך ומצאוך וגו'. בצר לך, הרי מתוך צרה. ומצאוך כל הדברים האלה, הרי מתוך צווחה. באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, הרי מתוך תשובה. כי אל רחום ה' אלהיך, הרי מתוך רחמים. לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך, הרי מתוך זכות אבות. וכן הוא אומר וירא בצר להם, הרי מתוך צרה. בשומעו את רנתם, הרי מתוך צווחה. ויזכר להם בריתו, הרי מתוך זכות אבות. וינחם כרוב חסדיו, הרי מתוך תשובה. ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם, הרי מתוך רחמים.
אמ' ר' אלעזר, בוא וראה שלא כמדת הב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם מקניט את חבירו ספק מתפייס ממנו ספק אין מתפייס ממנו, ואם תמצא לומר מתפייס ממנו, בדברים אין מתפייס ממנו, אבל הב"ה אינו כן, אלא אדם עובר עבירה מתפייס ממנו בדברים, שנא' (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, שנא' (הושע יד, ג) וקח טוב. ולא עוד אלא שמעלה עליו כאלו הקריב פרים, שנא' (הושע יד, ג) ונשלמה פרים שפתינו. שמא תאמר פרי חובה, ת"ל נדבה. וגרסי' בפרקי ר' אליעזר קחו עמכם דברים וגו', קחו עמכם כסף וזהב אינו אומר, אלא קחו עמכם דברים. וגרסי' בפסיקתא זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. זבדי בן לוי ור' יוסי בן פנחס ורבנן. חד אמר, אמ' דוד לפני הב"ה, אם מקבלני את בתשובה, יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את המקדש ובונה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות, דכתי' (תהלים נא, יט) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, מה כתי' בתריה, הטיבה ברצונך את ציון וגו' אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו'. ור' יוסי בר' פנחס אמ', מנין לזה שהוא עושה תשובה שהב"ה מעלה עליו כאלו עולה לירושלם ובונה את המקדש ובונה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות, מן הדין קרא לב נשבר ונדכה וגו', היטיבה ברצונך את ציון וגו', אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו'.
ענין הייסורין
וצריך אדם כשיראה שייסורין באין עליו לעשות תשובה מיד, כי התשובה ומעשים [טובים] כתריס הם לפני הפורענות. תניא ר' אלעזר אומר ונקה לא ינקה, אי אפשר לומר ונקה, שכבר אמ' לא ינקה, ואי איפשר לומר לא ינקה, שכבר אמ' ונקה, הא כיצד, מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. ובזמן שאדם עושה רצון הב"ה פורענות יראים ממנו, שנא' (בראשית ט, ב) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ. ובזמן שאין אדם עושה רצון הב"ה פורענות מושלים עליו, שנא' פרים שפתינו. שמא תאמר פרי חובה, ת"ל נדבה. וגרסי' בפרקי ר' אליעזר קחו עמכם דברים וגו', קחו עמכם כסף וזהב אינו אומר, אלא קחו עמכם דברים. וגרסי' בפסיקתא זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. זבדי בן לוי ור' יוסי בן פנחס ורבנן. חד אמר, אמ' דוד לפני הב"ה, אם מקבלני את בתשובה, יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את המקדש ובונה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות, דכתי' (תהלים נא, יט) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, מה כתי' בתריה, הטיבה ברצונך את ציון וגו' אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו'. ור' יוסי בר' פנחס אמ', מנין לזה שהוא עושה תשובה שהב"ה מעלה עליו כאלו עולה לירושלם ובונה את המקדש ובונה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות, מן הדין קרא לב נשבר ונדכה וגו', היטיבה ברצונך את ציון וגו', אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו'.
וצריך אדם כשיראה שייסורין באין עליו לעשות תשובה מיד, כי התשובה ומעשים [טובים] כתריס הם לפני הפורענות. תניא ר' אלעזר אומר ונקה לא ינקה, אי אפשר לומר ונקה, שכבר אמ' לא ינקה, ואי איפשר לומר לא ינקה, שכבר אמ' ונקה, הא כיצד, מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. ובזמן שאדם עושה רצון הב"ה פורענות יראים ממנו, שנא' (בראשית ט, ב) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ. ובזמן שאין אדם עושה רצון הב"ה פורענות מושלים עליו, שנא' והשלחתי בכם את חית השדה. שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי, שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש. אמ' לו, שלשה הן ותשובה על כל אחד ואחד. עבר על מצות עשה ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו, ובאלו נאמר שובו בנים שובבים. עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה, התשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'. עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין וייסורין ממרקים, ועל אלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. אבל מי שיש בידו חילול השם, אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא בייסורין למרק, אלא כולם תולין ומיתה מכפרת. ואין חילול השם מתכפר עד שימות המחלל, שנא' ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמתון.
הייסורין הם על שני דרכים. האחד, אם הוא חוטא ייסורין באין עליו להזכירו לעשות תשובה, והשני, אינו חוטא וייסורין באין עליו, ייסורין של אהבה הן. כדגרסי' במ' ברכות אמ' רבא אמ' רב סחורה אמ' רב הונא, אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו ויעשה תשובה, שנא' נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה, שנא' אשרי הגבר אשר תייסרנו יה וגו'. תלה ולא מצא, בידוע שייסורין של אהבה הן, שנא' כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. וגרסי' במסכת הוריות בפרק כהן משיח, דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתי' (קהלת ח, יד) יש הבל אשר נעשה על הארץ, יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, אשריהם צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שלעולם הבא בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים שלעולם הבא בעולם הזה. וגרסי' במכילתא לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. ר' עקיבא אומר, לא תעשון אתי, שלא תנהגון בי כדרך שאחרים מנהגין ביראותיהן. כשהטובה באה עליהן מכבדין את אלהיהם, שנא' (חבקוק א, טז) על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה, וכשהפורענות באה עליהן מקללין את אלהיהם, שנא' (ישעיהו ח, כא) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה. אבל אתם, אם הבאתי עליכם טובה תנו הודאה, [ואם הבאתי עליכם רעה תנו הודאה], שנא' (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. וכן איוב אומר ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך. ושנינו במסכת ברכות בפרק כיצד מברכין, חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.
[וגרסי' בספרי] וצריך אדם שיהיה שמח בייסורין יותר מבטובה, שאם אדם בטוב כל ימיו אינו נמחל מן העבירות שבידו, [ובמה נמחל לו, ביסורים נמחל לו. ר"א בן יעקב אומר, הרי הוא אומר את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. מי גרם לבן שירצה לאב, הוי אומר אלו] הייסורין. ר' אומר, וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. יהא לבך יודע כל המעשים שעשית וכל הייסורין שהבאתי עליך, שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את הייסורין. ר' יוסי בר יהודה אומר, חביבין ייסורין, ששמו של מקום על מי שייסורין באין עליו, שנא' (דברים ח, ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך וגו'. ר' יונתן אומר, כשם שהברית כרותה לארץ כך היא כרותה לייסורין, שנא' (דברים ח, ה) וידעת עם לבבך וגו', וכתיב בתריה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וכו'. ר' שמעון אומר, חביבין ייסורין, ששלש מתנות טובות ניתנו לישראל ואומות העולם מתאוים להם, ולא ניתנו להם אלא בייסורין. ואלו הן, תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא. תורה מנין, שנא' (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין, שנא' (דברים ח, ה) וידעת עם לבבך וכו', וכתיב בתריה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ וכו'. העולם הבא מנין, [שנא' (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר]. אמרת אי זו היא דרך ישרה שמביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר זה ייסורין, שנאמר (דברים ח, טז) למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך. ר' נחמיה אומר, חביבין ייסורין, שכשם שהקרבנות מרצין כך הייסורין מרצין. בקרבנות כתי' (ויקרא א, ד) וסמך ידו על ראש קרבנו ונרצה לו לכפר עליו, ובייסורין כתי' (ויקרא כו, מג) והם ירצו את עונם. ולא עוד אלא שהייסורין מרצין יותר מן הקרבנות, מפני שהקרבנות בממון והייסורין בגוף.
וכל מי שהב"ה חפץ בו, מדכאו בייסורין, שנא' (ישעיהו נג, י) וה' חפץ דכאו החלי. וכל מי שלא עברו עליו ייסורין, אין הדבר בשביל טובתו, אלא כדי לשלם לו שכר מיעוט חסדים שעשה בעולם הזה, דכתי' (דברים ז, י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ומתרגמי' ומשלם לשנאוהי טבן דאינון עבדין קודמוהי בחייהון לאובדיהון. נמצא שכל מי שהוא שקט ושאנן, בלא צער ובלא ייסורין, שאינו מטובתו ושלא נתכפרו עונותיו. שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אבל מי שבאו עליו ייסורין בעולם הזה, הרי קבל עונשו ונוחל העולם הבא, מפני שהוא נפטר ונקי מן העונות.
וגרסי' בפסיקתא אמ' ר' יצחק, אדם נכשל בעבירה והוא מתחייב עליה מיתה בידי שמים, מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו, מקצת הנפש ככל הנפש. וגרסי' בספרי ר' אליעזר אומר, כל זמן שאדם שרוי בשלוה אין מתכפר לו מעונותיו כלום, ועל ידי הייסורין הוא מתרצה למקום, שנא' (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכו'. ר' חגי בשם ר' יצחק, נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, נוראות שאתה עתיד לעשות עמנו לעתיד לבא, בשביל ייסורין שאתה מביא עלינו בעולם הזה. אמ' דוד לפני הב"ה, רבונו של עולם, תודיעני אורח חיים. ר' יודן ור' עזריה. ר' יודן, אמ' לו הב"ה, דוד, אם חיים אתה מבקש צפה ליראה, שנא' (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים. ור' עזריה אומר, צפה לייסורין, דכתי' (משלי ו, כג) ודרך חיים תוכחות מוסר. וגרסי' בפרק חלק אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן, כשחלה ר' אלעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמ' להם, חמה עזה באה לעולם. התחילו הם בוכים ור' עקיבא מצחק. אמ' לו, מפני מה אנו בוכים ואתה מצחק. אמ' להם, מפני מה אתם בוכים. אמרו, איפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה. אמ' להם, לכך אני מצחק, שכל זמן שאני רואה את ר' שאין יינו מחמיץ ופשתנו אינו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשינו מדביש, אמרתי שמא חס ושלום קבל ר' עולמו, עכשיו שאני רואה אותו בצער אני שמח. אמ' לו, עקיבא, חיסרתי מן התורה כלום. אמ' לו, למדתנו רבינו שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ותניא אין ייסורין בלא עון ולא מיתה בלי עון. אמ' ר' עקיבא, חביבין ייסורין. אמ' להם, סמכוני ואשמע דברי עקיבא תלמידי שאמר, חביבין ייסורין. אמ' לו, עקיבא, זו מנא לך. אמ' לו, ר' מקרא אני דורש. בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וכתי' (שופטים ג, ז) ויעש הרע בעיני ה', וכתיב (משלי כה, א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. וכי חזקיה לכל העולם כלו למד תורה ולבנו לא למד תורה. אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא החזירו למוטב אלא ייסורין, שנא' (דברי הימים ב לג, י) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, ויביאו אותו בבלה, וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מפני ה' אלהי אבותיו, ויתפלל אל ה' ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים.
והב"ה מנסה את הבריות. אבל אינו מנסה אלא לצדיקים, שנא' (תהלים יא, ה) ה' צדיק יבחן, והן הנקראין ייסורין של אהבה. אבל אינו מנסה לרשעים, משנאתו אותם, שנא' (תהלים יא, ה) ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. וגרסי' בבראשית רבה משל למה הדבר דומה, ליוצר. מה היוצר הזה כשהוא בודק, כבשנו, אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק להקיש עליהם אחת עד שהוא שוברן, ומי הוא בודק, קנקנים היפים, שאפי' מקיש עליהם כמה פעמים אינן נשברין, כך הב"ה אינו מנסה את הרשעים, שאין יכולין לעמוד בנסיון, שנא' (ישעיהו נז, כ) והרשעים כים נגרש, את מי מנסה, הצדיקים, שנא' (תהלים יא, ה) ה' צדיק יבחן. א"ר יונתן, הפשתני הזה כשפשתנו רעה אינו מקיש עליה, מפני שהיא פוקעת, וכשפשתנו יפה מקיש עליה ביותר, למה, שהיא משובחת, כך הב"ה אינו מנסה לרשעים, לפי שאינן יכולין לעמוד בנסיונן, את מי הוא מנסה, לצדיקים, מפני שהן יכולין לעמוד בנסיונן, שנ' ה' צדיק יבחן. הא למדנו שהייסורין הבאין על הצדיקים בעולם הזה הן ייסורין של אהבה לטובתן, למרק מהן מיעוט עונות שבידם, ויזכו לחיי העולם הבא. שאין ייסורין אלא לכפרה. לפי' ישמח אדם בייסורין, שכל השמח בייסורין מביא ישועה לעולם. כדגרסי' בפירקא קמא דמ' ברכות, א"ר יהושע בן לוי, כל השמח בייסורין בעולם הזה מביא ישועה לעולם, שנא' בם עולם ונושע. וגרסי' במ' שבת בפרק כל כתבי הקדש, א"ר יוסי, יהא חלקי עם מתי בחולי מעים, דאמ' מר רובן של צדיקים והחסידים מתים בחולי מעים. ואמ' ר' יוסי, יהא חלקי עם מתים בדרך מצוה.
לעולם יהיה אדם מפחד ומתיירא מפני עונות שעשה, ויבהל מדינו של הב"ה, ויחזור בתשובה שלימה, ויבקש מלפניו מחילה וכפרה על כל עונותיו, ויפחד מדינה של גיהנם וממעמד יום הדין המר והנמהר. ואל יפתוהו הבלי עולם, ולא יסיתוהו תאוות הזמן, ולא יפסיד בתאות שעה אחת בעולם הזה חיי העולם הבא, שהוא חיי עולמים וקיום נצח נצחים. ואל יחשוב שאם האריך לו הב"ה אפו שכבר ניצל מדינו ומעברתו, אלא ידע שעל כל פנים שהוא מזומן ומוכן לפורענות אם לא ישוב בתשובה, ולא המתין לו הב"ה ולא האריך לו אפו אלא שהיה מצפה לו הב"ה ומייחל אולי יעשה תשובה, ואם לא יעשה תשובה שהב"ה נפרע ממנו אפי' אחר כמה שנים, שנא' (משלי טז, ד) וגם רשע ליום רעה, ר"ל שהב"ה יפרע מן הרשע באיזה זמן שירצה, ואין שכחה לפניו, ואין מנוס ואין מברח לרשע להמלט מחרונו, שנא' (איוב לד, כב) אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און, וכתי' (ירמיהו כג, כד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', וכתי' (עמוס ט, ב) אם יחתרו בשאול משם ידי תקחם. ואם הב"ה מאריך אפו על הרשעים לא ישכח עונותם, שהוא ית' שמו מאריך אפיה וגביה דיליה, ואמר הכתו' אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך, ר"ל שמאריך אפו לרשעים אולי יעשו תשובה, והם ישנים ונרדמים ולא יקיצו משנת סכלותם ומתרדמת אולתם, והב"ה אומר, כל העבירות האלה שעשית, אע"פ שהחרשתי והארכתי לך אפי ולא מהרתי ליפרע ממך, לא תחשוב ששכחתים ולא תדמה שאני שוכחן כמוך, כי לא דרכי דרכיכם ולא מעשי מעשיכם. מדת בשר ודם, כשיהיה לו אויב, ישתדל להנקם ממנו מיד, קודם שימות אחד מהם או שניהם, או יברח וימלט מידו, או שמא יזדמן לו שום דבר שימנענו להנקם ממנו. אבל הב"ה אינו כן, אלא מאריך אפו על הרשעים, אולי יעשו תשובה, ואינו מפחד שימלטו מידו ושינצלו מחרון אפו וממעמד יום דינו, ואם לא יעשו תשובה לוקח נקמתו מהן, הן ברחוק הן בקרוב, מכל אחד ואחד כפי מעשיו, והכל בצדק ובמשפט, שנא' (דברים לב, ד) אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא.
והב"ה מביא ייסורין על הצדיקים בעולם הזה, כדי שיפרע מהם ממיעוט עונות שעשו בעולם הזה וילכו נקיים לחיי העולם הבא. ומאריך אפו על הרשעים בעולם הזה, כדי לשלם להם מיעוט זכיות שעשו בעולם הזה, כדי שיהיו נוחלין באר שחת והולכין לאבדון. וזהו סוד צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. לפיכך אל תתמה אם ראית צדיק נבחן בעולם הזה ורשע בהשפעת טובה, שהב"ה עמקו מחשבותיו ודעתנו קצרה, ואין בנו דעת להבין אפי' מעט מזער מדרכיו, ואין להרהר אחר מדותיו. ויש רשעים שנפרעין מהם קצת בעולם הזה, שכל כך הרבו לפשוע שנפרעין מהן בעולם הזה ובעולם הבא. ויש צדיקים שהן בשלוה בעולם הזה, מפני שאין בידם אלא מעט מן המעט מן העונות, ומתכפרין להם בשעת המיתה, ונוחלין העולם הזה והעולם הבא. ויש צדיקים גמורים שלא טעמו טעם חטא, ומביא עליהם ייסורין לטובתן, כדי שלא יהיה להם פנאי לחטוא, ואין אדם רשאי להרהר אחר מדותיו, וזה הוא כדי שלא יחטאו ויפסידו שכרן לעולם הבא. ויש רשעים גמורים בהשפעת טובה לרעתן, כדי שלא יתנו את לבם לעשות תשובה וימותו ברשעתן ונוחלין גיהנם ויורדין לבאר שחת. לפי שבטובתן בעולם הזה יראה להם שהם עושין כדין, ואינם עושים תשובה. והוא שאמר הנביא ע"ה השמן לב העם הזה וגו'. וארז"ל בא לטהר מסייעין אותו, בא לטמא פתחין יש לו, כמו שאבאר לקמן בע"ה. ואין ייסורין באין על הצדיקים אלא למרק מהן מיעוט עונות שבידם, או הן ייסורין של אהבה, ואין ייסורין באים על הרשעים בעולם הזה אלא ייסורין של נקם, ולרמוז להם חלקם הרע לעולם הבא. סוף סוף, הב"ה גוזר על בריותיו כפי מה שחכמתו גוזרת, ואין אדם רשאי להרהר אחר מדותיו.
לפיכך צריך אדם, כשיראה שתחול נקמת הב"ה על הרשעים, לפשפש במעשיו ולעשות תשובה מיד, טרם ילכד גם הוא בפח רשעו ויפול במוקש חטאו. ויקח מוסר מן הבחונים ומן המיוסרין, ויתעורר משנת סכלותו, ויקיץ מתרדמת אולתו, בעוד יש בידו יכולת לחזור. ואל יבטיחנו יצרו שיש בשאול מנוס לו, שנא' (איוב לד, כב) אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און. ואם ימות קודם שעשה תשובה, הב"ה משלם לו כמעשיו, שנא' (ירמיהו יז, י) אני ה' חוקר לב בוחן כליות לתת לאיש כדרכו כפרי מעלליו, וכתי' (משלי כד, יב) כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו, וכתי' (קהלת יב, יד) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. ושנינו במסכתא אבות (משנה אבות ג, טז) הכל נתון בערבון ומצודה פרושה על כל החיים. פי' שהב"ה הפקיד המות על כל הבריות, וכאלו פרש עליהם מצודה שאין ממנה מברח ולא מפלט, כדגים הנאחזים במצודה וכעופות הנתונות במסגר, שבעליהן נוטלן בכל עת שירצה. והחנות פתוחה, הוא העולם הזה, שהוא כמו חנות פתוחה, ובה מיני מאכלין ומיני משקין וכל מעדנים, וכל הרוצה ליטול בחוב בא ונוטל ויאכל ויתעדן, אבל יהי יודע שסופו לפרוע חובו, וכל המעדנים שאכל ומתקו לחכו מרה תהיה באחרונה, ועל זה אמ' שלמה ברמיזה אכול דבש הרבות לא טוב. והחנוני מקיף, זה הב"ה, שהוא צופה ומביט כל עלילות בני אדם ורואה כל מעשיהם, שנא' (זכריה ד, י) עיני ה' משוטטות בכל הארץ. והפנקס פתוחה, כחנוני הזה שהוא כותב על פנקסו כל מה שנוטלין ממנו, ואח"כ תובע ממונו מכל אחד ואחד. וכך הב"ה גלוי וידוע לפניו כל מעשה האדם ופקודתו ועלילותיו בעולם הזה, וכאלו כתו' לפניו, שנא' (איוב לז, ז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו, ותנן וכל מעשיך בספר נכתבין, ותובע הקב"ה מיד האדם כל זמן שירצה. והגבאין מחזירין בכל יום ונפרעין מן האדם, לדעתו ושלא לדעתו, אלו הן הייסורין הבאין על האדם בכל יום ויום מעט מעט, והחוטאים חושבין שהוא דרך מקרה, ולפיכך עונשם קשה. והב"ה מוסיף עליהם עונש על עונשם, שנא' (ויקרא כו, כג) ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי בקרי, והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי, ויספתי ליסרה אתכם שבע כחטאתיכם. ובשביל שהן חושבין שהמכות הבאין עליהם הם על דרך מקרה, אינן עושין תשובה ואינן מתפללין לפני הב"ה להסיר מעליהם את הפורעניות, שנא' (ישעיהו ט, יב) והעם לא שב עד המכהו ואת ה' צבאות לא דרשו, וכתי' (איוב לו, יג) וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. אבל המשכילים יבינו מיד, וירגישו שבשביל חטאתם באו עליהם ייסורין, להזכירם לעשות תפילה, וידעו כי הייסורין הבאין עליהם שהן להן לרפואה מחולי פשעם. כמו הרופא האומן כשיראה לחולה שגבר עליו חוליו וגבר עליו הדם, יקיז לחולה ויוציא ממנו מעט דם, אולי יקל תוקף הדם שבקרבו ויבריא. כך הב"ה כשיראה רוב עונות האדם, ימעט אותן מעט מעט בייסורין, שהחוטא דומה לחולה, כמו שאמרתי למעלה, שנא' (תהלים מא, ה) אני אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך, וכתי' (ישעיהו לג, כד) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, וכתי' (הושע יד, ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. ובענין הודוי על העונות אמ' דוד ע"ה לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו'. פי' אמר דוד לפני הב"ה, רבונו של עולם, אתה אמרת שובו אלי ואשובה אליכם, הריני שב לפניך ומתודה על עונותי, מחול וסלח לי, למען תצדק בדברך שאתה אל רחום וחנון. משל לרופא שראה את המכה, ואמר לחולה, כמה מכה זו גדולה, אמ' לו החולה, בזאת יודע כח חכמת רפואתך. והמכה לצדיק הוא על דרך רפואה, ולהטותו מן הדרך הרעה אל הדרך הישרה, כעגל שיכניסוהו לחרוש תחלה ומכין אותו בשבט לכוין תלמיו, שנא' (ירמיהו לא, יז) שמע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד וגו'. והדין דין אמת, שהב"ה שופט את בריותיו בצדק, שנא' (תהלים יט, י) משפטי ה' אמת צדקו יחדו. והכל מתוקן לסעודה, שכל ישראל הם מוכנין לחיי העולם הבא אם עושין תשובה, דכתי' (ישעיהו נז, טז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. פי' הנשמות הם מעשי ידי, ולפיכך אני מלמד עליהם זכות. לפי שהיא מן העליונים. ואע"פ שהנשמה והגוף הם מעשה ידיו, אפי' הכי הב"ה חומל על הנפש יותר, מפני שהיא גזורה מתחת כסא כבודו. ולפיכך מביא ייסורין על גוף האדם בעולם הזה, אולי תזכה הנשמה. וכתב ר' יונה ז"ל והמשל בזה, כי המלך יחמול על חניכיו ילידי ביתו הקרובים אליו, והם מאצילי הארץ הנכבדים, ויחמול עליהם יותר ממה שהוא חומל על הרחוקים ועל הפחותים.
כח התשובה
התשובה היא יסוד העולם ועמודו ואין העולם עומד אלא על התשובה. והתשובה נבראת קודם שנברא העולם, שנא' (תהלים צ, ב) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל, וסמיך ליה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. וגרסי' במ' נזיר ירושלמי בפרק כהן גדול ונזיר, א"ר יודה בר פזי, מלוא תרווד עפר נטל הב"ה ממקום המזבח וברא בו את אדם הראשון, אמ' הלואי יברא ממקום כפרה ותהא לו עמידה, הה"ד וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, וכתי' הכא באדם (בראשית ב, ז) עפר מן האדמה, וכתי' התם במזבח (שמות כ, כ) מזבח אדמה, מה להלן מזבח, אף כאן מזבח. וגרסי' בפירקי ר' אליעזר עד שלא נברא העולם היה הב"ה ושמו בלבד, ועלה במחשבה לבראת את העולם, והיה מחריטו לפניו ולא היה עומד. משל למה הדבר דומה, למלך שרצה לבנות פלטרין, אם אינו מחריט בארץ מוצאיו ומובאיו אינו מתחיל לבנות. כך הב"ה היה מחריט לפניו העולם ולא היה עומד עד שברא את התשובה. כשברא הב"ה את עולמו עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאינו מתקיים, בא ושתף הדין עם מדת רחמים וברא את העולם במדת רחמים, והיא מדת הסליחה, והסליחה על ידי התשובה. לפי' קדם לבריאת העולם את התשובה, שגלוי וידוע לפניו שעתיד אדם לחטוא, לכך קדם לו התשובה, שאם ישוב מחטאו אין שום דבר עומד לפני התשובה. לכך אמר לקין הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ. ר' ישמעאל אומר, אילולי התשובה שנבראת לא היה העולם יכל לעמוד. והב"ה ברא התשובה, וימינו פשוטה לקבל שבים, ובכל יום ויום אומר שובו בני אדם וכו'. וגרסי' בפ' ערבי פסחים אמ' רב כהנא משום ר' ישמעאל בר' יוסי, ואמרי ליה אמ' ריש לקיש משום ר' יהודה נשיאה, מאי דכתי' (יחזקאל א, ח) וידי אדם מתחת כנפיהם, ידו כתי', מלמד שידו של הב"ה פשוטה תחת כנפי החיות, כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין.
וגרסי' בפרק יום טוב ראשון של ראש השנה אמ' ר' יהודה א"ר יוחנן, עשר מסעות נסעה שכינה, וכולהו מקראי, וכנגדן גלתה סנהדרי גדולה מגמרא. ת"ר עשר מסעות נסעה שכינה, מכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן, וממפתן לכרובים, ומכרובים לשער הקדמוני, ומשער הקדמוני לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לחומה, ומחומה לגג, ומגג לעיר, ומעיר להר הזיתים. מכרוב לכרוב, דכתי' (יחזקאל ט, ג) ויעל כבוד ה' מעל הכרוב אשר היה עליו. ומכרוב למפתן, דכתי' (יחזקאל ט, ג) וכבוד ה' אלהי ישראל עלה מעל הכרוב על מפתן הבית. ממפתן לכרובים, דכתי' (יחזקאל י, יח) ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמוד על הכרובים. ויצא, ויבא מיבעי ליה. משל למלך שהיה יוצא מביתו והיה מהלך וחוזר ומנשק כותלי הבירה. מכרובים לשער הקדמוני, דכתי' (יחזקאל י, יט) וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני בצאתם, ויעמדו פתח שער בית ה' הקדמוני וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה. משער הקדמוני לחצר, דכתי' (יחזקאל י, ד) והחצר מלאה נוגה כבוד ה'. מחצר למזבח, דכתי' (עמוס ט, א) ראיתי את ה' נצב על המזבח. ממזבח לחומה, דכתי' (עמוס ז, ז) ראיתי את ה' נצב על חומת אנך. מן החומה לגג, דכתי' (משלי כא, ט) טוב שבת על פנת גג. מגג לעיר, דכתי' (מיכה ו, ט) קול ה' לעיר יקרא. מעיר להר הזיתים, דכתי' (מיכה ו, ט) ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמוד על ההר. מן ההר אמרה אלכה ואשובה אל מקומי. אמ' ר' יוחנן, ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר, שמא יחזרו בתשובה. כיון שלא חזרו בתשובה, אמרה תפח עצמותן, שנא' (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. הא למדנו שהב"ה מצפה לחוטאים אימתי יעשו תשובה. וגרסי' בפסיקתא אמ' ר' יוסי, פתחי לי אחותי רעיתי. אמ' הב"ה, פתחו לי פתח כחרירה של מחט ואני פותח לכם פתח שיהו אהליות ובצרצריות נכנסין בו. פי' פתח גדול. ר' חנינא בר פפא שאל את ר' שמואל בר נחמני, מהו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. אמ' ליה, נמשלה התשובה לים, מה הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים.
וגרסי' בפרקי ר' אליעזר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. אמ' הב"ה, שני דרכים הללו נתתי להם לישראל, אחת של טובה ואחת של רעה, של טובה היא של חיים ושל רעה היא של מות, של טובה יש בה שני דרכים, של חסד ושל צדקה, ושל רעה יש בה ארבעה פתחים. ועל כל פתח ופתח שבעה מלאכים שומרים ויושבים, ארבעה מבחוץ ושלשה מבפנים. אלו שבחוץ רחמנים הם ואלו שבפנים אכזריים הם. וכשיבוא האדם ליכנס בשער הראשון, הרחמנים מקדימין אותו ואומרין לו, מה לך ליכנס בתוך האש הזאת ובתוך הגחלים האלו, שמע לנו ושוב. אם שמע להם מוטב, ואם לאו אומרין לו, אין כאן חיים. בא ליכנס בפתח השני, מיד מקדימין אותו ואומרים לו, הרי נכנסת בפתח הראשון, אל תכנס בפתח השני, מה לך להיות מחוק מספר חיים, ובורחין ממך וקוראין אותך טמא, שמע לנו ושוב. אם שמע מוטב, ואם לאו אומרין לו, אין כאן חיים. בא ליכנס בפתח השלישי, אומרין לו, הרי נכנסת בפתח ראשון ושני, מה לך ליכנס בפתח השלישי, שוב לך, מה לך להיות מחוק מספר חיים, הלא מוטב לך שתהא חקוק מהיותך מחוק, שמע לנו ושוב. אם שמע להם ושב הרי טוב, ואם לאו אוי לראשו ולנפשו. בא ליכנס בפתח רביעי, אומרין לו, הרי נכנסת לפתח שלישי. מיד הרחמנים מקדימין אותו ואומרין לו, הרי נכנסת לכל הפתחים הללו ולא שמעת ולא שבת עד עתה, תדע שהב"ה מקבל את השבים ומוחל וסולח לעונותם, ואומר בכל יום שובו בנים שובבים. אם שמע להם ושב הרי זה מוטב, ואם לאו אוי לו ולנפשו, ואמרו האכזריים, הואיל ולא שמע לראשונים יוציא רוחו, שנא' (תהלים קמו, ד) תצא רוחו ישוב לאדמתו, ועליו הכתו' אומר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר.
וכך מצינו ששלח הב"ה להזהיר את ישראל לעשות תשובה טרם שיהיו נלכדים בפשעם. ושלח להם את יחזקאל הנביא ע"ה, ואמ' להם, שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון, השליכו מעליכם את כל פשעיכם, ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו בית ישראל. וכך מצינו שהזהיר הב"ה לפרעה טרם שהביא עליו מכת הברד, ואע"פ שהיה רשע ונשתעבד בישראל בפרך, שנא' (שמות ט, יט) ועתה שלח העז את מקנך וגו'. ר' אליעזר אומר, באחד בשבת נכנס אדם הראשון במי גיחון העליון עד שהגיעו המים עד צוארו, והתענה שבע שבתות ימים, עד שנעשה גופו כמין כברה. אמ' אדם, רבונו של עולם, העבר נא חטאתי מעלי, וקבל את תשובתי, וילמדו כל הדורות שיש תשובה. מה עשה הב"ה, פשט יד ימינו וקבל תשובתו והעביר את חטאתו מעליו, שנא' (תהלים לב, ה) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה. סלה מן העולם הזה, סלה מן העולם הבא. וגרסי' בב"ר ר' אבהו חזייה רבה, אמ', מתחלתו של עולם צפה הב"ה במעשיהן של רשעים ובמעשיהן של צדיקים, והארץ היתה תהו ובהו, אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אליהם יהי אור, אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהן חפץ, אם במעשה הללו ואם במעשה הללו, כיון דכתי' (בראשית א, ד) וירא אלהים את האור כי טוב, הוי מעשיהן של צדיקים הוא חפץ ואינו חפץ מעשיהן של רשעים. ועתה פן ישלח ידו וגו', אמ' ר' אבא בר כהנא, מלמד שפתח לו הב"ה פתח של תשובה, שנא' (בראשית ג, כב) ועתה פן ישלח ידו, וכתוב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וגו'. ועוד גרסינן בב"ר ויצא קין מלפני ה'. להיכן יצא. ר' הונא בשם ר' הונא בר יצחק אמ', יצא שמח, כדא' וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. פגע בו אדם הראשון, אמ' לו, מה נעשה בדינך. אמ' לו, עשיתי תשובה ופרשתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר, כך היא כח התשובה ואני לא הייתי יודע. מיד עמד ואמ' מזמור שיר ליום השבת. דאמ' ר' לוי, המזמור הזה אדם הראשון אמרו, טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, שהב"ה מקבל את השבים ואומר שובו בנים שובבים.
לעולם ה' דברך נצב בשמים. גם זה הפסוק על האדם נאמר. כשחטא אדם הראשון, אילולי שהב"ה ישב על כסא רחמים, לא היה מתקיים אפי' שעה אחת. והב"ה הבטיח לזרעו אחריו שיתנהג עמהם במדת רחמים, שנא' (תהלים קיט, צ) לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד. ובכל דור ודור לא עמד אדם שעשה תשובה לפני הב"ה אלא שמחל לו, שהוא ית' שמו מקבל את השבים, ואע"פ שהרשיעו יותר מדאי, ואומר שובו אלי ואשובה אליכם. כדגרסי' בפסיקתא תשובתו של אחאב קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל, שנגזרה עליו גזירה קשה. הה"ד ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר, לך לקראת אחאב אשר בשומרון הנה בכרם נבות אשר ירד שם, ודברת אליו, כה אמר ה' צבאות במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה, ויהי כשמוע אחאב את הדברים, ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט. וכמה התענה, שלש שעות. אם היה רגיל לאכול בשלש אכל בששה, ואם בששה אכל בתשעה. ויהלך אט. מהו אט. ר' יהושע בן לוי אומר, שהיה מהלך יחף. מה כתי' תמן (מלכים א כא, כט), הראית כי נכנע אחאב מפני וכו'. אמ' הב"ה לאליהו, חמית אחאב דעבד תתובא, יען כי נכנע לפני לא אביא הרעה בימיו. תשובת אנשי ענתות קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל. שנגזרה עליהם גזירה קשה, דכתי' (ירמיהו יא, כב) כה אמר ה' הנני פוקד עליהם, ושארית לא תהיה להם. וכיון שעשו תשובה, זכו להתייחס מאה ועשרים ושמונה, כדמפרש בעזרא. תשובתן של אנשי נינוה קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל. שנגזרה עליהם גזרה קשה, דכתי' (יונה ג, ד) ויחל יונה לבא בעיר וגו', וכתי' (יונה ג, ה) ויאמינו אנשי נינוה וכו', וכתי' (יונה ג, ו) ויגע הדבר למלך נינוה וגו', וכתי' (יונה ג, ט) מי יודע ישוב וניחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד, וכתי' (יונה ג, י) וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. וקרעו לבבכם ולא בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם וגו'. א"ר יהושע בן לוי, אם קרעתם לבבכם בתשובה, אין אתם קורעים בגדיכם על בניכם ולא על בנותיכם, למה, כי חנון ורחום הוא. תשובתו של יכניהו קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל.
שנגזרה עליו גזירה קשה, דכתי' (ירמיהו כב, כח) העצב נבזה האיש הזה כניהו. ר' אחא בר ר' בון ב"ר בנימין בשם ר' אחא בריה דרב פפי, גדול כחה של תשובה, שבטלה את השבועה ובטלה את הגזירה. בטלה את השבועה, דכתי' (ירמיהו כב, כד) חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים חותם על יד ימיני כי משם אתקנך, וכתי' (חגי ב, כג) ביום ההוא נאם ה' אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי וגו'. ובטלה את הגזירה, דכתי' (ירמיהו כב, ל) כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, לבלתי היות לו בן יושב על כסאי, וכתי' (דברי הימים א ג, יז) ובני יכניה אסיר וגו'.
וגרסי' בפירקי ר' אליעזר בפ' מ"ג, תדע לך כח התשובה, בא וראה מאחאב מלך ישראל, שעשה עבירות הרבה, גזל וחמד ורצח, שנא' (מלכים א כא, יט) הרצחת וגם ירשת, ואחר כך עשה תשובה, ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה, והיה מלקה אותו מלקות ארבעים בכל יום, והיה צם ומתפלל, והיה משכים ומעריב לפני הב"ה, ועוסק בתורה כל ימיו, ולא שב אל מעשיו הרעים, ונרצית תשובתו, שנא' (מלכים א כא, כט) הראית כי נכנע מפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו. ר' אבהו אומר, תדע לך כח התשובה, בוא וראה מדוד מלך ישראל. שנשבע הב"ה לאבות להרבות זרעם ככוכבי השמים, ובא דוד למנות את ישראל ולידע מספרם. אמ' לו הב"ה, דוד, אני נשבעתי לאבות להרבות זרעם ככוכבי השמים, ואתה באת לבטל דברי, ובשבילך ניתן הצאן לטבחה, ובשלש שעות נפלו מישראל שבעים אלף איש. אמ' ר' ישמעאל, לא נפל מישראל אלא אבישי, שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורתו לשבעים אלף איש, [שנא' (דברי הימים א כא, יד) ויפול מישראל שבעים אלף איש, אנשים אין כתיב כאן אלא איש. ו]שמע דוד וקרע את בגדיו, ולבש שק ואפר, ונפל על פניו ארצה לפני ארון ברית ה', והיה מבקש תשובה לפני המקום, ואומר, רבון העולמים, אני הוא שחטאתי, העבר נא חטאתי מעלי. ונרצית תשובתו. ואמ' למלאך המשחית בעם, רב לך. ומהו רב לך. אמר לו, רב אדם נפל מישראל. ומה עשה המלאך. לקח חרבו וקנח[ה] בטליתו של דוד. וראה [דוד] חרבו של מלאך והיה מרתית בכל איבריו עד יום מותו, שנא' (דברי הימים א כא, ל) ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך ה'. ר' יהושע אומר, תדע לך כח התשובה, בוא וראה ממנשה בן חזקיהו, שעשה כל הרעות שבעולם, והרבה לעשות הרע וזיבח לאלהים אחרים, שנא' (דברי הימים ב לג, ו) והוא העביר [את] בניו באש בגי בן הנם, והרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו, ויצא חוץ לירושלם מפריח יונים [ו]זיבח למלאכת השמים. ובאו עליו גדודי מלך אשור ואחזו אותו במניקותיו והורידוהו בבלה, ונתנו אותו בטגנון באש, ושם קרא לכל התועבות שהיה עובד וזובח להם, ואין אחד מהם עונה ולא מציל. אמ' אקרא לאלהי אבותי בכל לבי, אולי יעשה לי ככל נפלאותיו אשר עשה לאבי. וקרא אל ה' אלהי אבותיו בכל לבו, ונעתר לו, ונשמעה תפלתו, שנאמר (דברי הימים ב לג, יג) ויתפלל אליו, וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם, וידע מנשה כי ה' הוא האלהים. באותה שעה אמר מנשה, אית דין ואית דיין. בן עזאי אומר, תדע לך כח התשובה, בוא וראה מר' שמעון בן לקיש. שהיה הוא ושני רעיו שודדים בהרים, ושב לאלהי אבותיו בכל לבו בצום ובתפלה, והיה משכים לפני הב"ה, והיה עוסק בתורה ובמצות כל ימיו, ולא שב אל מעשיו הרעים עוד, ונרצית תשובתו. וביום שמת, מתו שני רעיו השודדים בהרים. נתנו את ר' שמעון בן לקיש בגן עדן ואת שני רעיו השודדים בשאול תחתית. אמרו שני רעיו, רבון העולמים, יש משוא פנים לפניך. אמ' להם, זה עשה תשובה בחייו ואתם לא עשיתם תשובה. אמרו לפניו, הנח לנו. אמ' להם, אין תשובה אלא עד יום המיתה. משל למה הדבר דומה, לאדם שהוא רוצה לפרוש בים, אם אינו לוקח בידו מארץ יושבת לחם ומים, בים אינו מוצא, [אם רוצה לילך לו לקצה המדבר, אם אינו לוקח מן היישוב לחם ומים, במדבר אינו מוצא לאכול ולשתות]. כך אם אין אדם עושה תשובה בחייו, לאחר יום מותו אין לו תשובה.
ועל זה אמר שלמה בחכמתו, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה. פי' כל אשר תמצא ידך לעשות מתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, עשה, כי לאחר פטירתו של אדם אינו יכול לעשות תשובה, ולא יחשוב אל לבו ולדעת מה הן העונות שעשה ויעשה עליהן תשובה, שאין תשובה אלא בעולם הזה. וגרסי' במדרש עתידין הרשעים לומר לפני הב"ה, הניחנו ונעשה תשובה לפניך. ואומר להם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הזה דומה לשבת, אם אין אדם עושה ומתקן לעצמו מזון מערב שבת מה יאכל בשבת. ד"א עולם שהייתם בו דומה לימות החמה, והעולם הזה דומה לימות הגשמים, אם אין אדם מתקן לעצמו מזון בימות החמה מהו אוכל בימות הגשמים. ד"א עולם שהייתם בו דומה לפרוזדור, והעולם הזה דומה לטרקלין.
ר' נחוניא בן הקנה אומר, תדע לך כח התשובה, בוא וראה מפרעה מלך מצרים, שנאמר (שמות ה, ב) מי ה' אשר אשמע בקולו, ובו בלשון אשר חטא בו בו בלשון עשה תשובה, ואמ' מי כמוך באלים ה', ופלטו הב"ה מן המתים, שנא' (שמות ט, טו) כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך וגו', והעמידו הב"ה מבין המתים לספר גבורתו, שנא' (שמות ט, טז) ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו', והלך ומלך בנינוה, ואנשי נינוה היו [כותבים] מכתבי עמל וגוזלין איש את רעהו, וכששלח הב"ה ליונה להנבא עליהם ולהחריבה, שמע פרעה, ועמד מכסאו, וקרע את בגדיו, ולבש שק ואפר, והכריז בכל עמו, כל מי שיעשה כדברים האלה ישרף באש. והכריז שיצומו שלשה ימים. מה עשה, העמיד אנשים מצד אחד ונשים מצד אחד, וכל בהמה טהורה בצד אחד וכל בהמה טמאה בצד [אחד], והילדים רואין את שדי אמותיהן ורוצים לינק ובוכין, ואמהות רואות לבנותיהן ולבניהם ורוצות להניקם ובוכות. והיו יותר משתים עשרה רבוא, שנאמר (יונה ד, יא) אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם, [ונא'] וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות וגו'. ארבעים שנה האריך הב"ה אפו עליהם, כנגד ארבעים יום שאמ' ליונה, ולאחר ארבעים שנה שבו למעשיהם הרעים ויותר מן הראשונים, ונבלעו כמתים בשאול תחתית, שנא' (איוב כד, יב) מעיר מתים ינאקו וגו'.
סבות התשובה וכלליה
שבעה דברים צריך בעל תשובה לחשוב בלבו ולידע תמיד, ואז יפרוש מן החטא וידבק בתשובה, ותהיה תשובתו שלימה. ואלו הן הדברים.
ראשון, לידע בודאי שהוא עתיד ליתן את הדין על כל עונותיו. שאם לא יחשוב כך, יאמר, הואיל ואין עונש לחוטא, למה אסגף עצמי ואעשה תשובה. אלא על כל פנים יחשוב בלבו שאם לא יעשה תשובה שהוא עתיד ליתן את הדין לפני הב"ה על כל מעשיו הרעים בכלל ובפרט, שנאמר (קהלת יב, יד) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, ואומר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
שני, צריך לדעת שיש לו שכר גדול בתשובה, אם שב בכל לבו לפני הב"ה, ושכל עונותיו נמחלין בתשובה, שנא' (ישעיהו נה, ז) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. שאם לא יחשוב כך, ואינו יודע שכר התשובה, לעולם לא יתנחם ולא יתחרט על מעשיו ולא יעשה תשובה.
שלישי, צריך לדעת רוע מעשיו וכל פשעיו ועבירות שעשה ושפשע בהם והכעיס להב"ה במעלליו הרעים, ושאינו ניצול מחרון אפו של הב"ה אם לא יעשה תשובה. שאם אינו יודע שחטא, אע"פ שחטא אינו שב מחטאו, כי יחשוב שאותן עונות שעשה שאין בהן חטא, ולפיכך לא יעשה תשובה עד שיודע לו בוודאי שחטא, שנא' (ירמיהו לא, יח) כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי.
רביעי, צריך לדעת שכל עונותיו כתובים על ספר וחתומים, שנא' (איוב לז, ז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. והב"ה זוכר כל המעשים, ואין שכחה לפני כסא כבודו, ושכל עונותיו של אדם ידועים לפניו, שנאמר ( דברים לב, לד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, ואומר לי נקם ושלם וגו'. שאם לא יחשוב כך, לעולם לא יעשה תשובה, כי יאמר אע"פ שחטאתי כבר נשתכחו עונותי.
חמישי, צריך לדעת שאע"פ שיש לו [עונות ראשונים, ש]בתשובה עונותיו מתכפרין, שנא' (יחזקאל לג, יב) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. שאם לא יחשוב כך לעולם לא יעשה תשובה. כי יאמר, הואיל ועונות[י] הראשונים אין מתכפרין ובם אני נכשל, מה תועיל התשובה. כמו שאמרו ישראל ליחזקאל הנביא ע"ה, כשהיה מוכיחם ואומר להם עשו תשובה, אמרו לו, מה תועיל התשובה כי פשעינו אתנו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה. השיבם בשליחות הב"ה, חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה.
ששי, צריך אדם ליתן אל לבו ולחשוב חסדי הב"ה שעשה עמו, ושבראו יש מאין, והמציאו לעולם הזה, כדי שיעשה רצון הב"ה ויזכה לחיי העולם הבא, ונתן לו לב להבין ועינים לראות ואזנים לשמוע ואיברים לעבוד בהם להב"ה, והוא מהפך מעשיו ומקלקל דרכיו ומעות אורחיו, וחוטא בכל אחד מאיבריו, ומשלם רעה תחת טובה, והוא אינו יודע שאינו גומל רעה אלא לעצמו, שנא' (דברים לב, ו) הלה' תגמלו זאת וגו', וכתי' (ישעיהו ג, יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. שאם לא יחשוב כך לעולם לא יעשה תשובה, כי יאמר הלב לא נברא כי אם לחמוד והעינים לרגל העבירות ולהלשינם ללב ולשבחם כדי שיחמדם, והוא שאמרו חז"ל עינא ולבא תרי סרסורי דחטאה נינהו. וצריך לשקול עונש הדין לעולם הבא בתאות העבירה בעולם הזה. דתנן והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.
שביעי, צריך אדם לסבול עול התשובה ויפרוש מן העבירות שהיה רגיל לעשות. ואע"פ שיצרו הרע כופה אותו ומדיחו מן הדרך הטובה, צריך להתגבר עליו וליכבשנו, ויפרוש מן העבירות. ומפני שהוא מצער נפשו וחוזר להפך מטבעו שכרו הרבה מאד. כי בטבעו של אדם לחטוא, שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ובנטותו מן הדרך הרעה אל הדרך הטובה כדי להכניע את יצרו, אע"פ שהוא כבד עליו, יסבול כמו שיסבול החולה חוליו ומכאוביו וישבור תאוותו ויעזוב המאכלים המתוקים, אע"פ שהחך מתאוה להם, וישתה מי הסמין המרים ושלק העשבים החמוצים והעפוצים, כדי שיבריא מחוליו קודם שימות מנגעו. ג"כ צריך בעל תשובה לסגף עצמו ולעזוב תאותו, ויטה לקצה האחרון מטבעו, ויסבול עול התשובה, ויפרוש מן העבירות שהוא מתאוה, כמו החולה. ואין לך חולי ומכה וכל פגע כחולי העבירות. ובשובו מהן יתרפא, שנא' (ירמיהו ג, כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, וכתיב (ישעיהו ו, י) ושב ורפא לו, וכתי' (תהלים קג, א) הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי.
ומי שאינו יודע אלו השבעה דברים לעולם אינו חוזר בתשובה שלימה. לפי' צריך אדם להעלותם על לבו תמיד.
ארבעה כללים יש לתשובה. ולכל אחד ואחד מהם חמשה פרטים. ואלו הן הכללים. הכלל הראשון, שיתנחם האדם על רוע מעשיו. השני, שיעזוב מעשיו הרעים. השלישי, לרצות להב"ה בתשובה שלימה. הרביעי, לחשוב בלבו תמיד שכר התשובה ועונש המשובה.
הכלל הראשון שיתנחם האדם על רוע מעשיו, ויש בו חמשה פרטים, ואלו הן.
הפרט הראשון שימהר לעשות תשובה ויפחד מדינו של הב"ה, שמא ימות או שמא יענש על חטאו קודם שיעשה תשובה, שנאמר (ירמיהו יג, טז) תנו לה' אלהיכם כבוד טרם יחשיך, וכתי' (קהלת יב, א) וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה.
הפרט השני שיהיה נכנע ומדוכה לפני הב"ה על העונות שעשה, שנא' (דברי הימים ב ז, יד) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, וכתי' (מלכים א כא, כט) הראית כי נכנע אחאב מפני, וכתיב (דברי הימים ב יב, יב) ובהכנעו שב חרון אף ה' ממנו.
הפרט השלישי שישנה כסותו ויראה אותות בעצמו, במאכלו ובמשקיו ובדיבורו ובכל ענייניו, שהוא בעל תשובה ומשנה כל מעשיו לטובה, ונוטה מן הדרך הרעה אל הדרך הישרה, וגולה ממקומו. שהגלות מכפרת העונות, מפני שגורמת לאדם שיכנע ולהיות שפל רוח. ומשנה שמו, כלומר איני אותו האיש בעל עבירות אלא אחר. ועושה צדקות כפי כחו. ויתרחק מאד מאותו דבר שחטא בו, כגון אם בעל אשה באיסור, יתרחק עד מאד מן הדיבור עם הנשים ומן המשא והמתן עמהן, ואפי' הן מותרות לו, כדי שלא יבא לידי שיחה עם האסורות. וכן בכל כיוצא בזה. וצועק תמיד לפני הב"ה ומתפלל ומתחנן, אולי ישמע תחנתו ויקבל תשובתו, שנא' (יואל ב, יג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם, ואומר על זאת חגרו שקים וספדו והילילו, ואומר הלכף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע, ואומר ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה.
הפרט הרביעי שיהיה תמיד תוהה על פשעיו ונאנח ומשתומם ובוכה במר נפש עליהם, כאדם המצטער על מה שעבר ואין בידו יכולת להשיבו, שנאמר (תהלים קיט, קלו) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך.
אמרו על חסיד אחד שהיה יום אחד מחשב בלבו עונותיו, והיה בן ששים שנה, והיה מחשב שהיה בן אחד עשר אלף ותשע מאות וחמשה עשר יום. מיד חרד ונזדעזע וחרד חרדה גדולה והרים קולו בבכיה, ואמ', אוי לי איך איפשר שאזכה לחיי העולם הבא, ובידי י"א אלף ותשע מאות וחמש עשרה עונות, ואפי' שלא עשיתי אלא עון אחד ביום, ובשביל חטא אחד נתגרש אדם הראשון מגן עדן, ואיך אזכה לו, ואני מלא עונות ופשעים ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו.
הפרט החמישי צריך להשיב אמריו אל נפשו ויאמר, אוי לי איך לא נתביישתי ולא נכלמתי לעשות הרע בעיני ה' אלהי והכעסתי אותו בזדון ובעזות מצח, שנא' (ירמיהו ג, ג) ומצח אשה זונה וכו'.
הכלל השני שיעזוב מעשיו הרעים. ויש בו חמשה פרטים, ואלו הן.
הפרט הא' שיעזוב כל מה ששנא הב"ה וידבק בכל מצותיו אשר אהב, שנאמר (עמוס ה, טו) שנאו רע ואהבו טוב וגו', ואומר שומר ידו מעשות כל רע, ואומר עזבו פתאים וחיו וגו', ואומר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.
הפרט השני שיעזוב הדברים וההרהורים המרגילין לעבירה, כגון שיסתכל בערוה מן העבירות, ואם עלה הרהור עבירה על לבו יסלקנו ממחשבתו ויסיח ממנו דעתו ויהרהר בדבר המוטב, כגון צדקה ומעשים טובים, שנא' (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וזהו הנקרא סייג, פירוש גדר, כדי שלא יבא לאיסור.
הפרט השלישי שיעזוב לעשות העבירה מפני התשובה ומפני יראת הב"ה, שנא' (תהלים קיט, קכ) סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי, ואומר יראה ורעד יבא בי וגו'.
הפרט הרביעי שיעזוב העבירות שהיה עושה מפני שהוא מתבושש מהב"ה ולא מבשר ודם, אלא שתהיה תשובתו לשם שמים זכה ואמיתית בלא שום דופי, ולא יעשה התשובה במרמה כדי שישבחוהו בני אדם ויאמינו בו ויראה עצמו כאלו הוא צדיק וקרבו מלא תוך ומרמה, שנא' (תהלים עח, לז) ולבם לא נכון עמו וגו', וכתי' (ישעיהו כט, יג) ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלמדה.
הפרט החמישי שיעזוב העבירות שהיה עושה ויגמור בלבו שלא ישוב עוד לרוע מעשיו, שנא' (הושע יד, ד) ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, וכתי' (איוב לד, לב) אם און פעלתי לא אוסיף.
הכלל השלישי לעשות תשובה ולרצות להב"ה, ויש בו חמשה פרטים, ואלו הן.
הפרט הראשון שיהיו בעיניו עונותיו רבים, ואפי' הם מועטים, שנא' (ישעיהו נט, יב) כי רבו פשעינו נגדך, ויחשוב שבעבור חטא אחד יפסיד כמה טובות, שנא' (קהלת ט, יח) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.
הפרט השני שישים תמיד חטאיו אל לבו ונגד עיניו, שנא' (תהלים נא, ה) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, וכתי' (תהלים קיט, עה) ידעתי ה' כי צדק משפטיך ואמונה עניתני.
הפרט הג' שיקום בלילה להתפלל ולהתוודות לפני הב"ה, אולי יקבל תשובתו, שנא' (איכה ב, יט) קומי רני בלילה, וכתי' (תהלים סג, ז) אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך.
הפרט הד' להתודות תמיד ולפרוט עונותיו בינו ובין הב"ה, שנא' (תהלים לב, ה) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי, וכתי' (תהלים לח, יט) כי עוני אגיד אדאג מחטאתי, וכתי' (משלי כח, יג) מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם.
הפרט הה' שאם רואה את חבירו שהוא הולך על דרך לא טוב שישתדל להוכיחו ולהחזירו בתשובה, שנא' (תהלים נא, טו) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו.
הכלל הרביעי שיחשוב בלבו שכר התשובה ועונש המשובה, ויש בו ה' פרטים, ואלו הן.
הפרט הא' שיחשוב בלבו שאם יעזוב הנאת העבירה בעולם הזה, שהיא הנאת שעה, שיזכה למנוחה ולשכר לעולם הבא, שהוא לעד ולעולמי עולמים, שנא' (ישעיהו סו, יד) וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה [יד] ה' את עבדיו וזעם את אויביו. ואם יבחר בעבירה, בהנאת שעה בעולם הזה, שנדון בעולם הבא בעונש שאין לו קץ ותכלית, שנא' (ישעיהו סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות וכו'.
הפרט הב' שיחשוב שאם לא יחזור בתשובה, שפתע פתאום ילכד בעונו, ויבא עליו חרון אף הב"ה, ולא יהיה בו כח לעמוד מפני זעמו, שנא' (מלאכי ג, ב) ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו, וכתי' (משלי כד, כב) כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם מי יודע. לפיכך צריך שיחשוב את נפשו ויעשה תשובה קודם שיתן את הדין לפני הב"ה ולא יהיה לו פנאי לעשות תשובה. ועל זה אמר דוד ע"ה חשבתי דרכי וגו'. פי' חשבתי דרכי בעולם הזה, לעשות עליהם תשובה, קודם שאלך לעולם הבא, שאין בו תשובה.
הפרט הג' שיכיר הב"ה, שהטיב לו הב"ה בחסדו בלא הכרח, ועשה לו כל צרכיו, שנא' (ירמיהו ב, כ) כי מעולם שברתי עולך נתקתי מוסרותיך ותאמר לא אעבור. פי' לא אעבור בברית הב"ה, כמו לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו.
הפרט הרביעי שישיב גזל שגזל ועושק שעשק, שנא' (איוב יא, יד) ואל תשכן באהליך עולה.
הפרט הה' שאם הונה את חבירו בדברים שיפייסנו וישתדל להתחנן לו תמיד ולבקש מלפניו שימחול לו, שנא' (ויקרא כה, יז) ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, ופירש רז"ל באונאת דברים ובאונאת ממון.
ואחר שישים תמיד אל לבו אלו הארבעה כללים באלו העשרים פרטים, אז ידע דרכי התשובה, וישתדל לעשותה, ויגמור בלבו שלא יחטא עוד, וישתדל לרצות להב"ה בתשובה, ויפייס לבני אדם אם חטא להם.
עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה. ארבעה מהן עון גדול, והעושה אחד מהן אין הב"ה מספיק בידו לעשות תשובה, ואלו הן. א' המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה המעכב את הרבים לעשות תשובה. ב' המטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה, כגון מסית ומדיח. ג' הרואה את בנו בתרבות רעה ואינו מוחה בידו, הואיל והוא ברשותו צריך למחות בו, ואם אינו מוחה בידו ימצא כמחטיאו. ובכלל עון זה כל שאיפשר לו למחות באחרים, בין רבים בין יחיד, ולא מוחה בם, אלא הניח אותן בכשלונן. ד' האומר אחטא ואשוב, ובכלל עון זה האומר אחטא ויום הכפורים מכפר.
ומהן חמשה דברים שהן נועלין דלתי התשובה בפני עושיהן, ואלו הן. א' הפורש מן הצבור, לפי שבזמן שיעשו הצבור תשובה לא יהיה עמהם, ואינו זוכה עמהם בזכיות שעושין. ב' [ה]חולק על דברי חכמים, לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהן, ואינו יודע דרכי התשובה, הואיל ואין לו מי שילמדנו. ג' המלעיג על המצות, שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהן ואינו עושה אותן, ואם לא יעשה במה יזכה. ד' המבזה את רבותיו, שדבר זה גורם להם לדוחפו ולטורדו, וכיון שנטרד לא ימצא מלמד שמורה לו דרך האמת. ה' [ה]שונא את התוכחות, שהתוכחות גורמות התשובה, שבזמן שמודיעין לאדם חטאו ומכלימין אותו יחזור בתשובה. שכן מצינו שהוכיח משה רבינו ע"ה את ישראל, שנא' (דברים ט, ז) זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך, וכתי' (דברים ט, כד) ממרים הייתם, וכתי' (דברים לב, ו) עם נבל ולא חכם. וכן ישעיהו הנביא הוכיח את ישראל ואמ' להם הוי גוי חוטא, ידע שור קונהו, מדעתי כי קשה אתה וגו'. וכן צוהו הב"ה להוכיח את החוטאים, שנא' (ישעיהו נח, א) קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. וכל הנביאים הוכיחו את ישראל. לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל חכם וזקן וירא שמים ואהוב לבריות כדי שיוכיחם ויחזיר אותם למוטב. והשונא את התוכחות אינו בא לשמוע מן המוכיח, ולפי' אינו חוזר בתשובה.
ומהן חמשה דברים העושה אותן אי איפשר לו לחזור בתשובה גמורה, לפי שהן עונות שבין אדם לחבירו, ואינו מכיר את חבירו שחטא לו, כדי שיחזיר לו את גזילתו או לבקש ממנו מחילה, ואלו הן. א' המקלל את הרבים, שלא קלל אדם ידוע שיבקש ממנו כפרה. ב' החולק עם גנב, לפי שאינו יודע גניבה של מי הוא, אלא הגנב גונב לרבים ומביא לו והוא לוקח, ועוד שהוא מחזיק יד הגנב ומחטיאו. ג' המוצא אבדה ואינו מכריז עליה, כדי שיחזירנה לבעליה, ולאחר זמן כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר. ד' האוכל שוד עניים יתומים ואלמנות.
אלו בני אדם אמללין הן, ואינן ידועין ומפורסמים, וגולין מעיר לעיר, ואין להם מכיר, כדי שידע שוד זה של מי הוא ויחזירנו לו. ה' המקבל שוחד להטות דין, ואינו יודע להיכן הגיעה הטייה זו, וכמה הוא כחה, כדי שיחזיר ההפסד לבעלים. ועוד שהוא מחזיק יד זה שנוטל ממנו השוחד ומחטיאו.
ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהן דברים קלים בעיני רוב בני אדם, ונמצא חוטא ונראה לו שאין זה חטא. ואלו הן. א' האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה הוא אבק גזל, והוא מדמה שלא חטא ויאמר בלבו כלום אכלתי אלא ברשותו. ב' המשתמש בעבוטו של עני, שהעבוט של עני אינו אלא [חייו, כגון] קרדום ומחרישה, ויאמר [בלבו] אינן חסרים כלום והרי לא גזלתי אותו. ג' המסתכל בעריות, ויעלה בדעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר בעלתי או קרבתי, והוא אינו יודע שראיית העין שהוא עון גדול, מפני שגורמת לגופן של עריות, שנא' (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'. ד' המתכבד בקלון חבירו, ויחשוב שאינו חוטא, לפי שאין חבירו עומד שם ולא הגיעה אליו הבושת, שלא ביישו. אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו [למול מעשי חברו וחכמתו] כדי שיראה מכללן שהוא מכובד וחבירו בזוי. ה' החושד כשרים, אומר בלבו שאינו חוטא, לפי שהוא אומר מה עשיתי לו, וכי יש שם אלא חשד, שמא עשה או לא עשה, והוא אינו יודע שזה עון גדול, שהוא משים בדעתו אדם כשר שהוא בעל עבירות ובעל עונות.
ומהן חמשה דברים העושה אותן ימשך אחריהן תמיד, והן קשין לפרוש מהן, לפי' צריך אדם ליזהר מהן שמא ידבק בהן, והן כולן רעות עד מאד. ואלו הן. א' רכילות. ב' לשון הרע. ג' חמה. ד' מחשבה רעה. ה' המתחבר לרשע, מפני שהוא למד ממעשיו והן נרשמין בלבו, והוא שאמ' שלמה ע"ה ורועה כסילים ירוע.
כל אלו הדברים הרעים וכיוצא בהן, אע"פ שהן עונות חמורות ומעכבין את התשובה, אם עשה אדם תשובה שלימה מהן, ויחפש במעשיו, וישתדל להשיב גזל שגזל לרבים, כגון שיעשה בו צרכי רבים, אין דבר שעומד בפני התשובה, ובעל תשובה הוא ועונותיו נמחלין ומתכפרין, ויש לו חלק לעולם הבא.
שלשה דברים מפסידין את התשובה, ואלו הן. א' המתמיד והמרגיל עצמו על העבירה, עד שנעשית לו בטבע, ולא יוכל לפרוש ממנה. וכתב רבינו יונה זצ"ל ודע כי החוטא, כאשר יאחר לשוב מחטאו, יכבד עליו עונשו בכל יום, מפני שיש בידו יכולת לעשות תשובה ואינו עושה, ולא ימצא איחור תשובה זולתי בעמי הארץ אשר הם הוזים שוכבים ולא ישיבו אל לבם למהר להמלט על נפשם. ע"כ. ב' האומר עברה קלה היא זאת ועונשה קלה, אלא שעונשה גדול, ועל זה אמ' ישעיהו הנביא ע"ה הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. כי אוי לחושב בדעתו העון הקל שהוא דק וחלוש כחוט העכביש, כי העונות, אם הם קלים ודקים וחלושים, יכפלו זה עם זה עד שנעשים עבים וחזקים כעבות העגלה. וכתב רבינו יונה ז"ל צריך אדם להיות העבירות הקלות חמורות בעיניו לשלשה פנים. האחד, אין לו להביט לקטנות העבירה, אלא יביט לגדולת מי שצוה עליה יתברך שמו. והשני, כי היצר שולט בעבירות הקלות, אולי תהי זאת סבה להתמיד בהן, ואז יחשבו חמורות, בהצטרף עונש כל פעם ופעם. ומשלו על זה חוטי המשי, שהוא נרפה וחלש, וכאשר יכפלו אותו כפלים רבים יעשה עבות חזקים. והשלישי, כי בהתמדתו על העבירה נעשית לו כהיתר, ויפרוק עולה מעליו, ולא ישתמר ממנה, ויחשב עם פורקי עול ומשומדים לדבר אחד. ועוד כי אם נצחו היצר בדבר קטון ינצחהו מחר בדבר גדול. דתנא כל המשבר כליו בחמתו יהיה בעיניך כעובד ע"ז. שכך דרכו של יצר הרע, היום אומר לו כך, ולמחר אומר לו לך עבוד אלהים אחרים. ע"כ. וגרסינן בב"ר ר' ברכיה ב"ר שמעון ב"ר אמי, כתי' (תהלים לב, א) לדוד מזמור אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אשרי אדם שהוא גדול מפשעו ולא פשעו גדול ממנו, שנא' (בראשית ד, ז) לפתח חטאת רובץ. רובצת אין כתוב כאן, אלא רובץ, בתחלה תשש כח כנקבה ולבסוף מתגבר כגבור. אמר ר' עקיבא, בתחלה הוא נעשה כחוט של כוביא ולבסוף נעשה כקלע זו של ספינה, שנא' (ישעיהו ה, יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא. א"ר יצחק, בתחלה נעשה אכסנאי, ולבסוף אורח, ואחר כך בעל הבית, דכתי' (שמואל ב יב, ד) ויבא הלך לאיש העשיר, הרי זה אכסנאי, לעשות לאורח הבא עליו, הרי אורח, ויעש לאיש הבא אליו, הרי בעל הבית. העושה תשובה ואח"כ שב לקלקולו, אינו עושה תשובה פעם אחרת, כי יאמר, עשיתי תשובה ולא יכולתי לעמוד בה. מה יועיל לו לעשותה פעם א', הואיל ואינו יכול לעמוד בה.
בזמן שבית המקדש קיים, כשאדם היה עושה תשובה, היה שעיר המשתלח מכפר, שנא' (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם וגו'. וכן הקרבנות היו מכפרים כל עונותיהם של ישראל, כל קרבן וקרבן כפי החטא שהיה חוטא אדם וכפי החוטא, שנא' (ויקרא ה, טו) נפש כי תמעול מעל וגו', וכתי' (ויקרא יט, כא) והביא את אשמו לה'. והנשיא אם היה חוטא, היה מביא את קרבנו לה' ונסלח לו, שנא' (ויקרא ד, כב) אשר נשיא יחטא. הכהן המשיח [אם היה חוטא], היה מביא קרבן ומתכפר לו, שנא' (ויקרא ד, ג) אם הכהן המשיח יחטא וגו'. הקהל אם היו חוטאין, היו מביאין קרבן ומתכפר להם, שנא' (ויקרא ד, כא) חטאת הקהל הוא. וכל אחד מאלו היה עושה תשובה קודם, כי אין בקרבן כח לכפר אלא על ידי תשובה, שקרבן ותשובה שניהם היו מכפרין, שהיה החוטא מקריב את הקרבן וסומך את ידיו עליו ומתודה, ואין וידוי אלא בתשובה. ואפי' בגדי כהונה היו מכפרין. כדגרסי' במסכת ערכין בפרק יש בערכין, אמ' רב ענן בר סימון, למה נסמכה [פרשת] בגדי כהונה לפרשת קרבנות, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתנת מכפרת על שפיכות דמים, דכתי' (בראשית לז, לא) ויטבלו את הכתנת בדם. מכנסים מכפרים על גילוי עריות, דכתי' (שמות כח, מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסות הרוח, כדרב חנינא, דאמ' רב חנינא, אמ' הב"ה יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב, [דכתיב (שמות כח, ל) והיו על לב אהרן]. חושן מכפר על הדינין, דכתי' (שמות כח, טח) ועשית חושן משפט. אפוד מכפר על ע"ז, דכתי' (הושע ג, ד) אין אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע. אמ' הב"ה יבא דבר שבקול, שהוא המעיל, דכתי' (שמות כח, לה) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש, ויכפר על מעשה הקול, שהוא לשון הרע. ציץ מכפר על עזי פנים, כתי' הכא (שמות כח, לח) והיה על מצח אהרן, וכתי' התם (ירמיהו ג, ג) ומצח אשה זונה היה לך. ולא עוד, אלא ירושלם היתה מכפרת עונות יושביה, שמעולם לא עבר יום על יושבי ירושלם וחטאם בידם, שנא' (ישעיהו לג. כד) העם היושב בה נשוא עון. אבל עכשיו בעונותינו ירושלם חרבה, ובית קדשנו ותפארתנו שמם, ואין לנו כהנים לעבודה ולא קרבנות לכפרה, אין לנו סליחה אלא על ידי התשובה, והיא מכפרת כל העונות. אפי' רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום רשע, שנא' (יחזקאל לג, יב) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו.
איזו היא תשובה גמורה. כל מי שבא לידי עבירה שעבר בה פעם אחרת ויכול עכשיו לעשותה, ופירש ממנה ולא עבר, ולא הניח לעשותה מיראתו מבני אדם ולא מכשלון כח, אלא מפני התשובה. כיצד, כגון שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר עמה, ופירש ממנה ולא עבר עתה מפני התשובה ולא מפני שום אונס, זה וכיוצא בו הוא בעל תשובה שלימה. והוא ששלמה ע"ה אומר וזכור את בוראך בימי בחורותיך. תניא אי זהו בעל תשובה שתשובתו מגעת עד כסא הכבוד, אשר הוא נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה. ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי איפשר לו לעשות עבירות שהיה עושה, אע"פ שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו, ובעל תשובה הוא. ואפי' עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מותו ומת בתשובה, כל עונותיו נמחלין, שנא' (קהלת יב, ב) עד אשר לא תחשך השמש, שהוא יום המיתה. וכתי' (תהלים צ, ג) תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, ופירשו רז"ל עד דכדוכה של נפש. והוא שאמר אליהוא ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממיתים, יעתר אל אלוה וירצהו. יעתר פי' שאפי' הגיע זמנו של אדם ליפטר מן העולם הזה, אם יעשה תשובה ויעתר לפני הב"ה לקבל תשובתו, ירצהו ויכפר עונותיו ומנחילו חיי העולם הבא. ואם בשעת מיתתו הרהר לעשות עבירה, כ"ש אם עשאה, אפי' היה צדיק גמור כל ימיו, הואיל והרשיע בשעת מותו, כל זכיותיו שעשה נחשבין לו כאין ונדון בגיהנם.
ומשלו רז"ל בזה לשני בני אדם שהיה אחד מהן דר בעלייה ואחד דר בבית. זה שהיה דר בעלייה היה צדיק גמור והיה כל ימיו עושה צדקות ומישרים והיה מצער עצמו על תלמוד תורה. וזה שהיה דר בבית היה רשע גמור והיה אוכל ושותה כל היום ועובר עברות. יום אחד הרהר בלבו לעשות תשובה, ואמ' עד מתי אלך בשרירות לבי, אעשה תשובה, שמא אמות בפשעי ואזכה לגיהנם, אין לי טוב אלא שאעלה לצדיק הזה שהוא דר בעלייה ויורני דרכי השם ואפרוש מן העבירות. באותה שעה הרהר אותו צדיק בלבו, ואמר, מה תועלת לי בצדקתי, ואני מצער עצמי ומחסר נפשי מכל טובה, ארד לרשע הזה הדבר בבית ואעשה כמעשיו, ואוכל עמו ואשתה, כי טובה היא דרכו מדרכי, לפי שהוא בהשפעת טובה ואני בצער. היה הרשע עולה בסולם לעלייה לצדיק, להורות לו הדרך הנכוחה, ופגע בו שהיה יורד בסולם, לעשות כמעשה הרשע. נשבר הסולם בשניהם ונפלו לארץ ומתו. הצדיק שהרהר לעשות עבירה ירש גיהנם, והרשע שהרהר לעשות תשובה ירש גן עדן.
וגרסי' במ' פיאה ירושלמי בפר"ק, תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר, הרי שהיה צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה, אבד זה כל מה שעשה כל ימיו. מה טעם, בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול. א"ר שמעון בן לקיש, ובתוהא על הראשונות, הרי שהיה רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה, הב"ה מקבלו. מה טעם, ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה. א"ר יוחנן, ולא עוד אלא כל העונות שעשה חוזרין לו לזכיות. מה טעם, מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל בגדות שבגדת הרי הם כמור ואהלות וקציעות. וגרסי' בפרק קמ' דמסכת ע"ז אמרו עליו על אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה בעולם. פעם אחת שמע שיש זונה בכרכי הים ונוטלת כיס דינרין באתננה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפריחה. שמע בת קול אומרת, כשם שפריחה זו אינה חוזרת לבעליה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין בתשובה. הלך וישב בין הרים וגבעות ואמ', הרים וגבעות, בקשו עלי רחמים. אמרו, עד שאנו מבקשים רחמים עליך, נבקש על עצמנו, דכתי' (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמ', שמים וארץ, בקשו עלי רחמים. אמרו לו, עד שאנו מבקשים רחמים עליך, נבקש על עצמינו, דכתי' (ישעיהו נא, ו) ושמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמ', חמה ולבנה, בקשו עלי רחמים. אמרו לו, עד שאנו מבקשים רחמים עליך, נבקש רחמים עלינו, דכתי' (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים. אמ' אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין יריכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצאתה בת קול ואמרה, ר' אליעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. אמ' ר', לא די להם לבעלי תשובה שמקרבין אותם, אלא שקורין להם ר'.