אור ברסלב
מנורת המאור (אבוהב) הנר הראשון - שלא ירדף אחרי המותרות

מנורת המאור (אבוהב)· רבי יצחק אבוהב

הנר הראשון - שלא ירדף אחרי המותרות

הקדמות

הַנֵּר הָרִאשׁוֹן - שֶׁלֹּא יִרְדֹּף אַחֲרֵי הַמּוֹתָרוֹת

וְנֶחְלָק לִשְׁלֹשָׁה כְּלָלִים

הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן, הַקִּנְאָה; הַכְּלָל הַשֵּׁנִי, הַתַּאֲוָה; הַכְּלָל הַשְּׁלִישִׁי, הַכָּבוֹד.

הַקְדָּמָה לְנֵר זֶה [א]

שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת, בְּפֶרֶק בֶּן זוֹמָא (פ"ד, משנה כח): ר' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: * הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה * וְהַכָּבוֹד *מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

נפש יהודה הקנאה. שיש לאדם על חבירו. והתאוה. שנמשך אחר תאוות העולם לניאוף או לשאר עבירות כדלקמן: והכבוד. שרודף אחר הכבוד ורוצה שיכבדוהו בני אדם: מוציאין את האדם מן העולם. כי מתוך הקנאה בשרו נעשה כחוש הואיל שהוא מקנא והתאוה מתוך שהוא מתאוה לכל ואין לו נשבר לבו והכבוד שרודף אחר הכבוד ואינו משיגו בשרו ונפשו מדולדל ומזולזל ומתוך כך הוא עבר ובטל מן העולם:

כָּל אַחַת מִשְּׁלֹשׁ מִדּוֹת הַלָּלוּ, הֵן *מְסַבְּבוֹת לְהַפְסִיד אֱמוּנָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וּמְמִיתוֹת לוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ *וְטוֹרְדִין לוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא. כִּי הַמְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ הִיא מִדָּה מְגֻנָּה וּבָאָה מֵרֹעַ הַלֵּב, כִּי דּוֹמֶה לוֹ תָמִיד, מַה שֶּׁלַּחֲבֵרוֹ הַרְבֵּה וּמַה שֶׁלּוֹ מְעָט. וּבְכָל טוֹבָה שֶׁיָּבֹא לַחֲבֵרוֹ הִיא לַמְקַנֵּא כַּעַס וְקִנְאָה, נִמְצָא תָּמִיד כּוֹעֵס בְּמַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה. וְהַקִּנְאָה גּוֹרֶמֶת הַבֶּצַע וְשִׂנְאַת חִנָּם וְכָל מִדּוֹת רָעוֹת. וְאֵין חַיָּיו חַיִּים וְגוֹרֵם לְעַצְמוֹ חֳלָיִים רָעִים וְנֶאֱמָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה' (משלי יד, ל). וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת, סוֹף פֶּרֶק שׁוֹאֵל אָדָם (קנב, ב), דָּרְשׁוּ פָּסוּק זֶה לְאַחַר פְּטִירָתוֹ: כָּל שֶׁיֵּשׁ קִנְאָה בְּלִבּוֹ עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִין וְכָל שֶׁאֵין קִנְאָה בְּלִבּוֹ אֵין עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִין. וְלֹא דַי שֶׁגּוֹרֶמֶת לוֹ כָּל מִדּוֹת רָעוֹת, אֶלָּא שֶׁמּוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם קֹדֶם זְמַנּוֹ.

נפש יהודה מסבבות. לשון סבה כלומר גורמין: וטורדין לו מן העולם הבא. מפני שהם דברים המפסידים את השכל הישר ובזה נקרא רשע:

וְכָל הַמְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ, חֲבֵרוֹ עוֹלֶה וְהוּא יוֹרֵד, כִּי מָצִינוּ בְּשָׁאוּל, שֶׁהָיָה מְקַנֵּא בְּדָוִד, נֶהֱרַג שָׁאוּל וּמָלַךְ דָּוִד [וּמָצִינוּ בַמִּדְרָשׁ: מִנַּיִן שֶׁאָסוּר לְהִתְקַנְּאוֹת זֶה בָּזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג־כָּעַשׂ *וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה' (איוב ה, ב)]. עַל *הַקִּנְאָה הָרַג שָׁאוּל אֶת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים: עַל הַקִּנְאָה הִלְשִׁינוּ הַכַּשְׂדִּים אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וְנֶהֶפְכָה עֲלֵיהֶם. דִּכְתִיב: '*גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ *קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא' (דניאל ג, כב); עַל הַקִּנְאָה הִלְשִׁינוּ הַכַּשְׂדִּים אֶת דָּנִיֵּאל וַעֲלֵיהֶם נֶהֶפְכָה, דִּכְתִיב: 'וַאֲמַר מַלְכָּא וְהַיְתִיוּ גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ *דִּי אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָּנִיֵּאל וּלְגֹב אַרְיָוָתָא רְמוֹ וְגוֹ' *וְלָא מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא עַד דִּי שְׁלִטוּ בְהוֹן אַרְיָוָתָא וְכָל גַּרְמֵיהוֹן הַדִּיקוּ' (שם ו, כה). וְכַמָּה הָיְתָה הַמִּדָּה הַזֹּאת רָעָה בְּעֵינֵי מֹשֶׁה עַד שֶׁאָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: '*הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי' (במדבר יא, כט).

נפש יהודה פותה. שוטה: הקנאה. שקנא שאול בדוד הרג נוב וכו': גובריא אלך. אלו האנשים הגבורים שקשרו לחנניה מישאל ועזריה והשליכום לכבשן: קטיל הימון שביבא דנורא. שרף אותם כח שביב האש: די אכלו קורצוהי. אשר הלשינו עליו: ולא מטו לארעית גובא. לא הגיעו לתחתית הבור עד שמשלו בהם האריות וכל עצמותה הדיקו: המקנא אתה לי. בשבילי:

דִּבְרֵי הַקִּנְאָה נֶחְלָקִים: יֵשׁ אָדָם שֶׁמְּקַנֵּא בְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, לְפִי שֶׁשּׂוֹנֵא הַשֵּׁם וְהָעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָתוֹ וְעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ, וְזֹאת הִיא הָרָעָה שֶׁבְּכֻלָּם. וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׂוֹנֵא הַשֵּׁם, אֲבָל לְפִי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַהִיא אֵינוֹ חָפֵץ שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ חֲבֵרוֹ. לְפִי [רְצוֹנוֹ] שֶׁלֹּא יִהְיֶה טוֹב מִמֶּנּוּ. גַּם זֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה ה', לְפִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב וּמִתְקָרֵב לְאוֹהֲבָיו. וְיֵשׁ מְקַנֵּא בַּחֲבֵרָיו שֶׁהֵם חֲכָמִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וּבְקִנְאָתוֹ בָּהֶם טוֹרֵחַ וּמוֹסִיף עַל חָכְמָתוֹ וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, אַף עַל פִּי שֶׁמִּדָּה זֹאת גּוֹרֶמֶת לוֹ לְהֵיטִיב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל: קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה, טוֹב הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת הָרָאוּי בְּנִדְבַת לִבּוֹ וּמֵאַהֲבָה וּבְלֵב שָׁלֵם מִלַּעֲשׂוֹתוֹ בְּקִנְאַת אָדָם. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: 'וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ' (קהלת ד, ד). רָצָה לוֹמַר, שֶׁגַּם עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּכִשְׁרוֹן אִם בְּקִנְאַת אָדָם יַעֲשֶׂנָּה, זֶה הֶבֶל, כְּנֶגֶד מִי שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָה מֵאַהֲבָה.

וְיֵשׁ מִי שֶׁמְקַנֵּא בַּחֲבֵרָיו הָעֲשִׁירִים, לְפִי שֶׁהוּא שׂוֹנֵא הַבְּרִיּוֹת וְאֵינוֹ חָפֵץ שֶׁיִּהְיֶה עָשִׁיר שׁוּם אִישׁ זוּלָתוֹ, וְזֹאת הָרָעָה שֶׁבְּכֻלָּם, וְזֹאת הַמִּדָּה תְּמִיתֶנּוּ קֹדֶם זְמַנּוֹ, כִּי אֲפִילוּ שֶׁיַּרְבֶּה בְּעֹשֶׁר כָּל הַיּוֹם יִמְצָא תָּמִיד גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וּבָזֶה יֵרָקְבוּ עַצְמוֹתָיו. וּכְבָר אָמְרוּ ז"ל: אֵין אָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם *וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ. וְיֵשׁ שֶׁמְקַנֵּא לִהְיוֹת עָשִׁיר. אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיוּ אַחֵרִים גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ וְאֵין זֹאת הַקִּנְאָה רָעָה כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנוֹת. וְעַל כָּל אֵלּוּ הִזְהִיר שְׁלֹמֹה וְאָמַר: '*אַל־ יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם' וגו' (משלי כג, יז). *רָצָה לוֹמַר, שֶׁכָּל הַקִּנְאוֹת הֵן רָעוֹת.

נפש יהודה וחצי תאותו בידו. יש לו מנה מתאוה עוד מאתים: אל יקנא לבך בחטאים. כי אם שתעסוק ביראת ה' מנדבת לבך לא מצד הקנאה: רצה לומר שכל הקנאות הן רעות. ומה שאמר הכתוב אל יקנא לבך בחטאים וכו' דמשמע שמותר להתקנאות ביראת ה' ה"ק אל יקנא לבך בשום דבר ולהיות בחטאים כ"א שתעסוק ביראת ה' וגו':

וְהַתַּאֲוָה הִיא מִתְחַלֶּקֶת גַּם כֵּן: יֵשׁ מִתְאַוֶּה לְמַאֲכָלִים רָעִים אוֹ לְמַאֲכָלִים גַּסִּים אוֹ לְרִבּוּי יֵינוֹת אוֹ לָלֶכֶת כָּל הַיּוֹם בְּמִשְׁתָּאוֹת לְהִשְׁתַּכֵּר עִם הָרֵיקִים. וְכָל אֵלּוּ הַתַּאֲווֹת יְסַבְּבוּ לוֹ חֳלָיִים רָעִים וּמְמִיתִין אוֹתוֹ קֹדֶם זְמַנּוֹ, כְּדִכְתִיב: 'תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ' (שם כא, כה). וְיֵשׁ מִתְאַוֶּה לְנָשִׁים וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: 'אַל־תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ' (שם לא, ג). וְיֵשׁ מִתְאַוֶּה לְכָבוֹד וּשְׂרָרָה וְאֵינוֹ מַשִּׂיגָם וַאֲפִילוּ שֶׁיּוּכַל לְהַשִּׂיגָם *אוּלַי יִהְיוּ סִבָּה לְטָרְדוֹ מִן הָעוֹלָם.

נפש יהודה אולי יהיו סבה לטרדו מן העולם. שמפני כך יקנאו בו בני אדם וילשינו עליו ויהרגו וכדמפרש בסמוך ועי"ל כמו שמצינו א"ל רב יוסף שלא רצה להיות נשיא לפי שאמרו לו הכלדאים שיהיה נשיא קודם מותו וכל זמן שהיה מרחיק זמן הנשיאות היה חי ביותר וא"כ רדיפת הכבוד הוא סבה להטרדו מן העולם:

וְכָל *הַתַּאֲווֹת הָרְאוּיוֹת הֵן בְּחָכְמָה, מִצַּד שֶׁהִיא הַשָּׂגַת הָאֱמֶת וְשֹׁרֶשׁ לַעֲבוֹדַת *הָאֱלֹהִים. וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: 'אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָּל־תַּאֲוָתִי' (תהלים לח, י), רָצָה לוֹמַר, כָּל הֲנָאוֹתַי לֹא הָיוּ אֶלָּא בְּדִבְרֵי עֲבוֹדָתֶךָ. וְכֵן מָצִינוּ בִּשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, שֶׁלֹּא *הָיָה רוֹצֶה לֶהֱנוֹת מִשּׁוּם אָדָם בְּשׁוּם דָּבָר, כִּדְגַּרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת (י, ב): אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הָרוֹצֶה לֶהֱנוֹת יֶהֱנֶה *כֶּאֱלִישָׁע *וְהָרוֹצֶה שֶׁלֹּא לֶהֱנוֹת לֹא יֶהֱנֶה *כִּשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, דִּכְתִיב: 'וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה *כִּי שָׁם בֵּיתוֹ' (שמואל־א, ז, יז). וַאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: *כָּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם בֵּיתוֹ עִמּוֹ.

נפש יהודה התאוות הראויות. שראוי לאדם להתאוות: הם בחכמה ובתורה: הרוצה ליהנות. משל אחרים יהנה ואין איסור בדבר: כאלישע. כמו שמצינו באלישע שנהנה משל אחרים: והרוצה שלא ליהנות. משל אחרים אל יהנה ואין בדבר לא משום גסות רוח ולא משום שנאה: כשמואל הרמתי. כמו שמצינו בשמואל הרמתי שלא רצה ליהנות משל אחרים: כי שם ביתו. לעיל מיניה כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמוך לו ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וכי איני יודע ששם ביתו אלא אכולהו מקומות דלעיל מיניה קאי: כל מקום שהלך. היה נושא כל כלי תשמישי ביתו עמו ואהל חנייתו שלא ליהנות משל אחרים:

*וְכֵן מָצִינוּ בְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ זָקַף עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁיָּגַעְתִּי בְּעֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתַי וְלֹא נֶהֱנֵיתִי אֲפִילוּ מֵאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁלִּי, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא שָׁלוֹם מְנוּחָתִי. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: 'יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל־ מִשְׁכְּבוֹתָם' וגו' (ישעיה נז, ב). כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת, פֶּרֶק הַנּוֹשֵׂא (קד, א). וּבְפֶרֶק שְׁבִיעִי מֵחֵלֶק גְּמִילוּת חֲסָדִים (רטו, ט) אֶכְתֹּב מַעֲשֶׂה זֶה כֻּלּוֹ. בָּא לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עָשִׁיר וְגָדוֹל, לֹא רָצָה לְקַבֵּל הֲנָאָה אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם וְּלִבְרִיאוּת הַגּוּף לְקִיּוּם הַנֶּפֶשׁ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וְגַם כֵּן מָצִינוּ בְּרַבִּי טַרְפוֹן, שֶׁנִּצְטַעֵר כָּל יָמָיו לְפִי שֶׁנֶּהֱנֶה פַּעַם אַחַת עַל פִּקּוּחַ נַפְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּהִשְׁתַּמְּשׁוֹ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה, פֶּרֶק רַבִּי יְהוּדָה, וּבְמַסֶּכֶת נְדָרִים פֶּרֶק קוֹנָם יַיִן (סב, א).

נפש יהודה וכן מצינו ברבי טרפון וכו'. מעשה דרבי טרפון במס' כלה שהיה אוכל קציעות מפרדס שלו בא האריס שלו ומצאו והכהו מכה רבה ולא אמר לו שהוא ר' טרפון עד שעמד אותו אריס והכיר בו שהוא רבי טרפון כיון שהכירו קרע בגדיו ותלש בשערו והיה צועק ובוכה ומתנפל לפני רגליו ואומר לו אדוני מורי מחול לי ולמה לא הגיד שהוא רבי טרפון שלא רצה להשתמש בכתר תורה שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם במסכת נדרים המעשה בענין אחר ע"ש ושם כתוב שהציל את נפשו במה שאמר שהוא רבי טרפון והיה מצטער ע"ז כל ימיו:

אֲבָל כָּל הַנִּטְבָּע בְּקִנְאָה בּוֹעֶרֶת עַל עֹשֶׁר אוֹ עַל כָּבוֹד, יָבוֹא לְהִכָּנֵס בְּסַכָּנוֹת וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ *יֵרָקְבוּ עַצְמוֹתָיו, וְהַלָּהוּט בְּתַאֲווֹת יֶחֱלֶה וְיָמוּת. וְאִם יִדְאַג עַל עֹשֶׁר אוֹ עַל כָּבוֹד אִם יַשִּׂיגֶנּוּ, יְקַנְּאוּ בוֹ בְּנֵי אָדָם וְיִשְׂנְאוּהוּ אוֹ יַלְשִׁינוּהוּ וְיַהַרְגוּהוּ. וְעוֹד כִּי מֵעוֹלָם לֹא תִּשְׂבַּע עֵינוֹ וְלֹא יַגִּיעַ לַחֲצִי הַכָּבוֹד שֶׁיִּתְאַוֶּה, כִּי לְעוֹלָם יִרְאֶה אַחֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיֵּרֵד לִבְאֵר שַׁחַת בִּדְאָגָה וַאֲנָחָה. וּמוּסָף עַל זֶה יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ הַנִּצְחִי, כִּי בְקִנְאָתוֹ בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם יִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם. וְאִם לֹא יִמְצְאֵם בְּהֶיתֵר יְבַקְּשֵׁם בְּאִסּוּר וְיִיגַע כָּל יָמָיו בָּזֶה.

נפש יהודה ירקבו עצמותיו. שנאמר ורקב עצמות קנאה:

וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יְבַקְּשֵׁם בְּאִסּוּר, מְכַלֶּה יָמָיו בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם וְלֹא יוּכַל לְהַשִּׂיג בַּעֲמָלוֹ טוֹבָה הַנִּצְחִית וְנִשְׁאָר בָּטֵל מִן הַדָּבָר שֶׁנִּבְרָא בַּעֲבוּרוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲפִילוּ זֶה הַהֶבֶל אֲשֶׁר רָץ בַּעֲבוּרוֹ, לֹא יִמְצָאֶנּוּ. מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ לֹא נוֹתְנִים לוֹ וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ נוֹטְלִין הֵימֶנּוּ. שֶׁכֵּן אֵרַע לַחוֹטְאִים, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה בְּפֶרֶק קַמָּא (ט, א): תָּנוּ רַבָּנָן: סוֹטָה נָתְנָה עֵינֶיהָ בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהּ, *מַה שֶּׁבִּקְּשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ *וּמַה שֶּׁבְּיָדָהּ נָטְלוּ מִמֶּנָּה. וְכֵן מָצִינוּ *בַּנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמִי שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ. מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ לֹא נָתְנוּ לוֹ וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ *נָטְלוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי *יְהֵא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעַתָּה 'אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה' וגו' (בראשית ג, יד); *אֲנִי אָמַרְתִּי יֵלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, עַכְשָׁיו 'עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ' (שם); אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מַאֲכָלוֹ מַאֲכַל אָדָם, עַכְשָׁיו עָפָר מַאֲכָלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְעָפָר תֹּאכַל כָּל־יְמֵי חַיֶּיךָ' (שם). הוּא אָמַר יַהֲרֹג אָדָם וְיִשָּׂא חַוָּה, עַכְשָׁיו 'וְאֵיבָה אָשִׁית' וגו' (שם שם, טו).

נפש יהודה מה שבקשה לא ניתן לה. שאסורה לבועל: ומה שבידה נטלו ממנה. אם שותה מים המאררים מתה ואם הודתה נאסרה לבעלה והפסידה כתובתה: נחש הקדמוני. נתן עיניו בחוה ובא עליה: נטלו ממנו. קומה זקופה: יהא מלך. שלכך עשאו ערום מכל: אני אמרתי ילך בקומה זקופה. כל הני אנא אמרתי אינו מפורש בקרא אלא מקללותיו שמעינן ליה וכה"ג אמרינן בפ' חלק גבי בלעם מתוך ברכותיו וכו':

וְכֵן מָצִינוּ *בְּקַיִן *וּבְקֹרַח *וּבִלְעָם *וְדֹאֵג *וַאֲחִיתֹפֶל *וְגֵיחֲזִי וְאַבְשָׁלוֹם *וַאֲדֹנִיָּהוּ *וְעֻזִּיָּהוּ וְהָמָן, שֶׁנָּתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לָהֶם, מַה שֶּׁבִּקְשׁוּ לֹא נָתְנוּ לָהֶם *וּמַה שֶּׁבְּיָדָם נָטְלוּ מֵהֶם. וְכֵן יֵאֱרַע לְכָל הָרוֹדֵף אַחַר תַּאֲווֹתָיו לֹא יַשִּׂיגֵם כִּרְצוֹנוֹ וְיַפְסִיד *עוֹלָמוֹ הַתְּמִידִי. וּכְשֶׁיִּפָּטֵר מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, מַה יְּדַבֵּר בַּעֲדוֹ וּמַה יִּטְעוֹן בַּעֲדוֹ, אוֹי לָהּ לְאוֹתָה בּוּשָׁה אוֹי לָהּ לְאוֹתָה כְלִימָּה. כְּשֶׁיַּעֲמֹד בְּיוֹם הַדִּין מַה יֹּאמַר, בְּמָה הוֹצִיא יָמָיו בְּבַקֵּשׁ הֲנָאוֹת וּבְבִטּוּל תּוֹרָה, כִּי רֵאשִׁית דִּינוֹ שֶׁל אָדָם הוּא עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסַנְהֶדְרִין (ז, א): אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין *תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא *עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: '*פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן' (משלי יז, יד).

נפש יהודה קין. נתן עיניו בתאומה יתירה שנולדה עם הבל ששתי תאומות נולדו עמו והיינו דכתיב את אחיו את הבל שני אתים שני רבויים: קרח. על הכהונה ונבלע: בלעם. בממונו של בלק כדי לקלל את ישראל ונהרג במדין שהלך ליטול שכר כ"ד אלף שנפלו מישראל על ידו: דואג. אביר הרועים וגדול שבתלמידים היה ונתקנא בדוד שראוהו נבון דבר ואיש תואר ומראה פנים בהלכה דכתיב ראיתי בן לישי וגו' ואמרו בפ' חלק שכל הפסוק דואג אמרו בלה"ר: ואחיתופל. נתן עיניו במלוכה כדאמרינן בחלק ראה אש יוצאה מאמתו וכסבור שעתיד למלוך: גיחזי. בממונו של נעמן ונצטרע: אדוניה. באבישג ונהרג: עוזיה. בכהונה והצרעת זרחה במצחו: ומה שבידם נטלו מהם. לא יחצו ימיהם: עולמו התמידי. עוה"ב: תחלת דינו. לעתיד לבא: על דברי תורה. שלא עסק בתורה: פוטר מים. שפוטר התורה מעליו היא ראשית מדונו תורה נמשלה למים שנא' הוי כל צמא לכו למים:

וְזֶה נֶאֱמַר אֲפִילוּ בְּמִי שֶׁלֹּא נֶהֱנָה בְּאִסּוּר, אֶלָּא שֶׁנִּשְׁאַר בָּטֵל מִן הַמִּצְוָה, כָּל שֶׁכֵּן אִם בְּגֹדֶל קִנְאָתוֹ וּלְמַלְאוֹת תַּאֲווֹתָיו וְלִטּוֹל שְׂרָרָה שֶׁאֵינָה רְאוּיָה לוֹ, נִטְבַּע בַּעֲבֵרוֹת, עַד שֶׁנִּטְרַד מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאֵרַע לְקֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם, שֶׁרָדְפוּ אַחַר שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַלָּלוּ, קִנְאָה וְתַאֲוָה וְכָבוֹד, עַד שֶׁבָּאָה לָהֶם בְּסִבָּתָם מִיתָה מְשֻׁנָּה וְנִשְׁאֲרוּ חֶרְפָּה לְדוֹרוֹת, הֵפֶךְ מִמַּה שֶּׁאֵרַע לְאַהֲרֹן, כִּי לְפִי שֶׁלֹּא קִנֵּא בְאָחִיו, *זָכָה לְחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָט, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתוֹלִין (קלט, א): אָמַר רַבִּי מִלַּאי בִּשְׂכַר 'וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ' (שמות ד, יד) זָכָה אַהֲרֹן לְחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ.

נפש יהודה זכה לחשן המשפט. שכנגד הלב לפי שהיה אהרן גדול ממשה וקודם לו נגלית שכינה על אהרן כדכתיב הנגלה נגליתי אל בית אביך ונאמר לו נבואה של מצרים הכתובה ביחזקאל ואעפ"כ לא נתקנא בזאת:

עַל כֵּן כָּל אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת יַבִּיט בִּבְנֵי אָדָם הַחֲסִידִים וְהָעֲנִיִּים וּנְמוּכִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וִינַחֵם אֶת לִבּוֹ עִמָּהֶם וְיוֹדֶה לָאֵל, שֶׁעֲזָרוֹ וְנָתַן לוֹ לֶחֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ אֲפִילוּ לְיוֹם אוֹ לְיוֹמַיִם. וְלֹא יֹאמַר מָה אוֹכַל לְמָחָר אֶלָּא יִבְטַח בְּבוֹרְאוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק עֶגְלָה עֲרוּפָה (מח, ב): תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ וְאוֹמֵר: מָה אֹכַל לְמָחָר, הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה. וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי אֱלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת' (זכריה ד, י), מִי גָרַם לָהֶם לַצַּדִּיקִים *שֶׁיְבַזְבְּזוּ שֻׁלְחָנָם לָעוֹלָם הַבָּא, *קַטְנוּת שֶׁהָיְתָה בָּהֶם, שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל כֵּן אַל יֵצֵר בְּיוֹם מָחָר. כִּי לֹא יֵדַע מַה יֵּלֵד יוֹם. וְכָל שֶׁכֵּן אִם חֲנָנוֹ בּוֹרְאוֹ בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְסִפּוּקוֹ, שֶׁחַיָּב לְהַלְּלוֹ כָּל יָמָיו בְּמַה שֶּׁחֲנָנוֹ, וּבְנִסִּים וּבְנִפְלָאוֹת שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה וּמַצִּילוֹ מִמְּאוֹרָעוֹת קָשִׁים הָאֶפְשָׁרִיִּים לָבוֹא עָלָיו. וְאַל יְבַקֵּשׁ בְּגָדִים מְרֻקָּמִים וּכְלֵי כֶסֶף וּסְעוּדוֹת גַּסּוֹת, אֶלָּא כַּמָּה שֶׁצָּרִיךְ בְּהֶכְרֵחַ לְפַרְנָסָתוֹ.

נפש יהודה שיבזבזו שולחנם לעולם הבא. שאין מקבלין שכר שלם והכי משמע כי מי בז ליום הבא את הצדיקים: קטנות. קטני אמנה:

וְיֵשׁ לוֹ לָאָדָם הַיּוֹדֵעַ דַּעַת לִלְמֹד מִמַּה שֶּׁהָיוּ נוֹהֲגִים חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהָיוּ מִסְתַּפְּקִים בְּלֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ וּקְצָתָם שֶׁלֹּא הָיוּ מוֹצְאִים זֶה אֶלָּא מִיגִיעַ כַּפָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ עַל רַב יוֹסֵף שֶׁהָיָה גְּדוֹל הַדּוֹר, בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין, רֹאשׁ פֶּרֶק מִי שֶׁאֲחָזוֹ קוֹרְדְיָקוֹס (סז, ב): רַב יוֹסֵף עָסִיק בְּרֵחַיָּא, רַב שֵׁשֶׁת *עָסִיק בְּכִשּׁוּרֵי, אָמַר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְחַמֶּמֶת אֶת בְּעָלֶיהָ. וְגַם כֵּן עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה (לה, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: עָנִי וְעָשִׁיר וְרָשָׁע בָּאִין לְדִין. עָנִי אוֹמְרִין לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה. אִם אָמַר: עָנִי הָיִיתִי וְטָרוּד בִּמְזוֹנוֹתַי הָיִיתִי, אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם הָיִיתָ עָנִי יוֹתֵר מֵהִלֵּל הַזָּקֵן.

נפש יהודה עסיק בכשורי. לשאת קורות ומשאות וק"ק דבגמרא משמע שלא עשאו זאת בשביל פרנסה אלא בשביל רפואה כדאיתא בגמרא ואפשר לומר שבגמרא מביא עוד רפואות ע"י מאכלים ומשקים ואפשר לומר שלא היה להם ממון לעשות הרפואות ע"י מאכלים ומשקים ומשל אחרים לא רצו ליהנות אלא מיגיע כפם:

אָמְרוּ עָלָיו, עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּכָל יוֹם הָיָה מִשְׂתַּכֵּר *בִּטְרַפְעִיקָא, חֲצִי נוֹתֵן *לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ וַחֲצִי לְפַרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת בֵּיתוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא לְהִשְׂתַּכֵּר וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לִכָּנֵס, עָלָה וְנִתְלָה וְיָשַׁב עַל פִּי אֲרֻבָּה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אָמְרוּ, שֶׁעֶרֶב שַׁבָּת הָיָה וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיְתָה, הָיָה יוֹרֵד עָלָיו הַשֶּׁלֶג כָּל הַלַּיְלָה; כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן: אָחִי, בְּכָל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר וְהַיּוֹם אָפֵל שֶׁמָּא יוֹם הַמְעוּנָן הוּא, הֵצִיצוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בָּאֲרֻבָּה, עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו רוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת שֶׁלֶג, *פֵּרְקוּהוּ וְהִרְחִיצוּהוּ וְהוֹשִׁיבוּהוּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. אָמְרוּ: רָאוּי זֶה לְחַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת.

נפש יהודה טרפעיקא. סלע מדינה שהוא חצי דינר: שומר בית המדרש. משום שהיו בתי מדרשות שלהם על השדה והיה צריך שמירה א"כ שלא היו מניחין הכל לביהמ"ד כדאמרינן בפרק תפלת השחר שהיה ר"ג מכריז כל ת"ח שאין תוכו כברו לא יכנס לביהמ"ד וע"ז צריך שמירה וכן אמרינן התם תניא אותו היום סלקוהו לשומר בית המדרש ונתנו רשות לתלמידים ליכנס: פרקוהו. פרקו משא שלג שעליו:

עָשִׁיר, אוֹמְרִים לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה. אִם אָמַר: עָשִׁיר הָיִיתִי וְטָרוּד בִּנְכָסַי הָיִיתִי, אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם הָיִיתָ יוֹתֵר עָשִׁיר מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם. אָמְרוּ עָלָיו, עַל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו אֶלֶף עֲיָּרוֹת בַּיַּבָּשָׁה וּכְנֶגְדָּן אֶלֶף סְפִינוֹת בַּיָּם וּבְכָל יוֹם וָיוֹם נָטַל נֹאד שֶׁל קֶמַח עַל כְּתֵפָיו וּמְהַלֵּךְ מֵעִיר לְעִיר וּמִמְדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה וּמִיָּמָיו לֹא הָלַךְ לִרְאוֹתָם, אֶלָּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. פַּעַם אַחַת מְצָאוּהוּ עֲבָדָיו וְעָשׂוּ בוֹ *אַנְגַרְיָא, אָמַר לָהֶם: הֲנִיחוּנִי, שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמְרוּ לוֹ: חַיֵּי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם אֲדוֹנֵנוּ, אֵין אָנוּ מְנִיחִין אוֹתְךָ. וְלֹא אָמַר לָהֶם כְּלוּם.

נפש יהודה אנגריא. עבודת שר העיר עבודת עצמו היתה והם אינם מכירים כסבורים שהוא מיושבי העיירות שלו שעבודת אדוני הארץ מוטלת עליו:

רָשָׁע אוֹמְרִים לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה. אִם אָמַר: נָאֶה הָיִיתִי וְטָרוּד בְּיִצְרִי הָיִיתִי, אוֹמְרִין לוֹ: כְּלוּם הָיִיתָ נָאֶה יוֹתֵר מִיּוֹסֵף. אָמְרוּ עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיְתָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר *מְשַׁדַּלְתוֹ בִּדְבָרִים, וּבְגָדִים *שֶׁהִלְבִּישָׁה לוֹ שַׁחֲרִית לֹא הִלְבִּישָׁה לוֹ עַרְבִית, עַרְבִית לֹא הִלְבִּישָׁה לוֹ שַׁחֲרִית. אָמְרָה לוֹ: הִשָּׁמַע לִי. אָמַר לָהּ: לָאו. אָמְרָה לוֹ: הֲרֵינִי חוֹבַשְׁךָ בְּבֵית הָאֲסוּרִים. אָמַר לָהּ: 'ה' מַתִּיר אֲסוּרִים' (תהלים קמו, ז). הֲרֵינִי מְסַמֵּא עֵינֶיךָ. אָמַר לָהּ: 'ה' פֹּקֵחַ עִוְרִים' (שם שם, ח). אָמְרָה לוֹ: הֲרֵינִי כּוֹפֶה קוֹמָתְךָ. אָמַר לָה: 'ה' זֹקֵף כְּפוּפִים' (שם). נָתְנָה לוֹ אֶלֶף כִּכָּר כֶּסֶף 'וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ' (בראשית לט, י). 'לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ' בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'לִהְיוֹת עִמָּהּ' בָּעוֹלָם הַבָּא. נִמְצָא הִלֵּל מְחַיֵּב אֶת הָעֲנִיִּים, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם מְחַיֵּב אֶת הָעֲשִׁירִים, וְיוֹסֵף הַצַּדִּיק מְחַיֵּב הָרְשָׁעִים.

נפש יהודה משדלתו. מפתה אותו: שהלבישה לו. בשבילו:

וְעַל זֶה זָכָה הִלֵּל לַעֲלוֹת לִגְדוּלָה וְלִהְיוֹת נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל, כִּדְגַרְסִינָן בִּפְסָחִים, רֹאשׁ פֶּרֶק אֵלּוּ דְּבָרִים (סו, א): תָּנוּ רַבָּנָן: *הֲלָכָה זוֹ נִתְעַלְּמָה *מִבְּנֵי בְתֵירָא, שֶׁפַּעַם אַחַת חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְשָׁכְחוּ וְלֹא יָדְעוּ אִם פֶּסַח דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אִם לָאו. אָמְרוּ: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אִם הַשַּׁבָּת אִם לָאו. אָמְרוּ לָהֶם: אָדָם אֶחָד יֵשׁ כָּאן, שֶׁעָלָה מִבָּבֶל וְהִלֵּל הַבַּבְלִי שְׁמוֹ, שֶׁשִּׁמֵּשׁ שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, וְיוֹדֵעַ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אִם לָאו. שָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לוֹ וְאָמְרוּ: כְּלוּם אַתָּה יוֹדֵעַ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אִם לָאו. אָמַר לָהֶם: וְכִי פֶּסַח אֶחָד יֵשׁ לָנוּ (בַּשָּׁנָה) שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת *וַהֲלֹא יוֹתֵר מִמָּאתַיִם פְּסָחִים בַּשָּׁנָה שֶׁדּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן לְךָ. אָמַר לָהֶם: נֶאֱמַר 'בְּמוֹעֲדוֹ' בְּפֶסַח (במדבר ט, ב) וְנֶאֱמַר 'בְּמוֹעֲדוֹ' בַּתָּמִיד (שם כח, ב), מַה מּוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּתָּמִיד דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אַף מוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בְּפֶסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמַה תָּמִיד שֶׁאֵין עָנוּשׁ כָּרֵת, דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, פֶּסַח שֶׁעָנוּשׁ כָּרֵת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מִיָּד הוֹשִׁיבוּהוּ בָּרֹאשׁ וּמִנּוּהוּ נָשִׂיא עֲלֵיהֶם וְהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.

נפש יהודה הלכה זו. דפסח דוחה את השבת: בני בתירא. נשיאים היו: והלא יותר ממאתים פסחים. כלומר יותר ממאתים קרבנות יש שדוחין את השבת בשנה בכל שבת ושבת ד' כבשים ב' לתמידין וב' למוספין הרי מאתים לבד שבת שבתוך הפסח ובתוך החג שקרבין בהם מוסף היום ז' טלאים בפסח וי"ד בחג:

הִתְחִיל *מְקַנְטְרָן בִּדְבָרִים. אָמַר לָהֶם: מִי גָרַם לָכֶם שֶׁאֱעֶלֶה מִבָּבֶל וְאֶהְיָה נָשִׂיא עֲלֵיכֶם, עַצְלוּת שֶׁהָיְתָה בָכֶם, שֶׁלֹּא שִׁמַּשְׁתֶּם שְׁנֵי גְדוֹלֵי הַדּוֹר וְהֵם שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, שָׁכַח *וְלֹא הֵבִיא סַכִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַהוּ? אָמַר לָהֶם: הֲלָכָה זוֹ שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי, אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אִם אֵינָם נְבִיאִים, *הֵם בְּנֵי נְבִיאִים. *לְמָחָר מִי שֶׁפִּסְחוֹ טָלֶה, תּוֹחֵב לוֹ *הַסַּכִּין בְּצַמְרוֹ: *מִי שֶׁפִּסְחוֹ גְדִי תּוֹחֵב לוֹ הַסַּכִּין בֵּין קַרְנָיו. מִיָּד רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה. אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן וכו'. הָכֵי קָא מִבָּעֵי לֵיהּ: דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶתֵּר מִן הַתּוֹרָה וּדְבַר שְׁבוּת *כִּלְאַחַר יָד עָמַד לְפָנָיו, לְעַכְּבוֹ *בִּמְקוֹם מִצְוָה מַאי, אָמַר לָהֶם: הַנַּח לְיִשְׂרָאֵל אִם אֵינָם נְבִיאִים, הֵם בְּנֵי נְבִיאִים. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַמִּתְיַהֵר, אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. וְאִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. הַחָכְמָה מֵהִלֵּל, דַּאֲמַר מַר: הִתְחִיל מְקַנְטְרָן בִּדְבָרִים וְקָאָמַר לְהוּ הֲלָכָה זוֹ שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי. הַנְּבוּאָה מִדְּבוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: '*עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה' וגו' (שופטים ה, ז) וּכְתִיב: '*עוּרִי עוּרִי' וגו'.

נפש יהודה מקנטרן. לשון קטטה ועצבון: ולא הביא סכין מערב שבת מהו. הבאת סכין אינו דוחה שבת דהא אפשר למעבד מאתמול ומה יעשו: הם בני נביאים. נראה מה שיעשו: למחר. בארבע עשר בשבת: הסכין בצמרו. ואין זה משאוי עליו משום שביתת בהמתו דלאו אורחיה בהאי מלאכה: ומי שפסחו גדי. שאין לו צמר: כלאחר יד. שאין דרך טלה לשאת משא: במקום מצוה. כה"ג דמעכב מפסח: עד שקמתי דבורה. יוהרא היא שהיתה משפלת המנהיגים שלפניה ומתפארת לעצמה: עורי עורי וכו'. שנשתתקה מחמת סילוק נבואתה:

וְזָכָה עוֹד לִהְיוֹת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל תַּלְמִידָיו, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה, פֶּרֶק הַיָּשֵׁן (כח, א): תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁמוֹנִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן, שְׁלֹשִׁים מֵהֶם רְאוּיִים שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ וּשְׁלֹשִׁים מֵהֶם רְאוּיִים שֶׁתַּעֲמֹד לָהֶם חַמָּה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, עֶשְׂרִים בֵּינוֹנִיִּים. גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן יוֹנָתָן בֶּן עוּזִּיאֵל, קָטָן שֶׁבְּכֻלָּן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְתַלְמוּד, הֲלָכוֹת וַאַגָּדוֹת, דִּקְדוּקֵי תוֹרָה וְדִקְדוּקֵי סוֹפְרִים, קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת, תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת [וְנוֹטְרִיקוֹן], שִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׂיחַת שֵׁדִים וְשִׂיחַת דְּקָלִים, מִשְׁלוֹת כּוֹבְסִין, מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים, דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן, דָּבָר גָּדוֹל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, דָּבָר קָטָן הֲוַיּוֹת דְּאַבַּיֵּי וְרָבָא, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: 'לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא' (משלי ח, כא).

וְכִי מֵאַחַר שֶׁקָּטָן שֶׁבְּכֻלָּם כָּךְ, גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל עוֹף שֶׁהָיָה פּוֹרֵחַ עָלָיו מִיָּד נִשְׂרָף. כָּל זֶה פֵּרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם בְּבַתְרָא, פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (קלד, א): וְאַף עַל גַּב דִּלְמֹשֶׁה נַמֵּי עָמְדָה חַמָּה, כִּדְגָמְרִינָן מֵאָחֵל (דברים ב. כה) אָחֵל (יהושע ג, ז), בְּפֶרֶק סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת (תענית כ, א), מִיהוּ מִשּׁוּם דְּאֵלּוּ קְטַנִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים תָּלוּ הָעִנְיָן בִּיהוֹשֻׁעַ.

תַּלְמוּד, סְבָרַת הַמִּשְׁנָיוֹת, כְּגוֹן שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לֹא שָׁנוּ אוֹ חְסֻרֵי מֶחֱסֶרָא. הֲלָכוֹת, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אַגָּדוֹת, תַּנְחוּמָא וּבְרֵאשִׁית רַבָּה, וַיִּקְרָא רַבָּה. דִּקְדוּקֵי תוֹרָה, כְּגוֹן וָא"ו, 'וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא' (ויקרא יא, כט), דְּמַרַבִּינָן מִנֵּיהּ דַּם הַשֶּׁרֶץ (מעילה יז, ב). דִּקְדוּקֵי סוֹפְרִים, כְּגוֹן גְּזֵרוֹת שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים כְּדֵי שֶׁלּא יָבוֹאוּ לִידֵי אִסּוּר תּוֹרָה. קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת, שֶׁאָדָם דָּן מֵעַצְמוֹ. וּגְּזֵרוֹת שָׁווֹת כְּגוֹן דְּיַלְפִינָן קִיחָה קִיחָה מִשְׂדֵה עֶפְרוֹן (קדושין ב, א). תְּקוּפוֹת, כְּגוֹן מוֹלַד הַלְּבָנָה, וְגִימַטְרִיָּאוֹת, כְּגוֹן "יִהְיֶה" בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין (נזיר ה, א). וְנוֹטְרִיקוֹן, כְּגוֹן יר"ט: יָרְאָה, רָאֲתָה. נָטְתָה. אוֹ כְּגוֹן אנכ"י: אֲנָא נַפְשָׁאִי, כְּתָבִית יְהָבִית (שבת קה, א). שִׂיחַת דְּקָלִים, שֶׁבְּנֵי אָדָם רְגִילִים לְדַבֵּר עַל הַדְּקָלִים, כְּדִכְתִיב בִּשְׁלֹמֹה: 'וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים' וגו' (מלכים א, ה, יג). וּפֵרֵשׁ בְּעָרוּךְ (ערך סח, א), שֶׁהָיוּ פוֹרְשִׂים סְדִינִים עַל הַדְּקָלִים וּמַשְׁבִּיעִים אוֹתָן כְּדֵי לְגַלּוֹת הָעֲתִידוֹת עַל יָדָן. וְשִׂיחַת שֵׁדִים, גַּם כֵּן לְהַשְׁבִּיעָם, וְנַפְקָא מִנָּהּ לַעֲשׂוֹת קַמֵּיעָא לִרְפוּאָה. וְשִׂיחַת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, לְהַשְׁבִּיעָם. מִשְׁלוֹת כּוֹבְסִין וּמִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים, צֹרֶךְ יֵשׁ בָּהֶן לִלְמֹד דִּבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב: 'תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה' (קהלת יב, ט) וּכְתִיב: 'לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה' (משלי א, ו). מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, לִדְרֹשׁ פָּרָשַׁת מֶרְכָּבָה שֶׁבִּיחֶזְקֵאל. דָּבָר קָטָן, הֲוַיּוֹת דְּאַבַּיֵּי וְרָבָא שֶׁהִקְשׁוּ מִשְׁנָיוֹת וּבְרַיְתוֹת טוּבָא וְתֵרְצוּם. לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: 'לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ' (משלי ח, כא), ש"י עוֹלָמוֹת, מַאי טַעְמָא מִפְּנֵי שֶׁאוֹצְרוֹתֵיהֶם מְלֵאִים כָּל טוּב תּוֹרָה וְחָכְמָה. כָּל עוֹף שֶׁהָיָה פּוֹרֵחַ עָלָיו מִיָּד נִשְׂרַף מִפְּנֵי שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בָּאִין לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ הַדְּרָשָׁה.

וְגַם כֵּן מָצִינוּ בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, בִּהְיוֹתוֹ אָדָם גָּדוֹל שֶׁהָיוּ נִזּוֹנִים בְּנֵי הָעוֹלָם בִּזְכוּתוֹ וְהָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ בְּדֹחַק וּמְזוֹנוֹתָיו בְּנִסִּים, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ (תענית, כד, ב): רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא קָא אָזִיל בְּאוֹרְחָא וַהֲוָה דָארֵי *צָנָא דְּמִילְחָא אֲרֵישֵׁיהּ, אָתָא מִטְרָא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, *כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ בְּנַחַת וַחֲנִינָא בְּצַעַר. פָּסַק מִטְרָא. כִּי מָטָא לְבֵיתֵהּ אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּצַעַר *וַחֲנִינָא בְּנַחַת. אָתָא מִטְרָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: *מַאי אֲהַנֵי לֵיהּ צְלוֹתֵיהּ דְּכֹהֵן גָּדוֹל לְגַבֵּי דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, דִּתְנָן: הָיָה מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל. מַאי מַצְלֵי, רַב יְהוּדָה אָמַר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתֵּהֵא שָׁנָה זוֹ גְּשׁוּמָה *וּשְׁחוּנָה. שְׁחוּנָה מַעֲלְיָתָא הִיא, אַדְרַבָּא, גְּרִיעוּתָא הִיא. אֶלָּא *אִם שְׁחוּנָה תְּהֵא גְּשׁוּמָה; וְאַל תִּכָּנֵס לְפָנֶיךָ *תְּפִלַּת עוֹבְרֵי דְרָכִים. ר' אַחָא מְסַיֵּם הָכֵי: וְלֹא יַעֲדֵי עָבִיד שָׁלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה וְלֹא יִהְיוּ עַמְךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְפַרְנָסָה זֶה לָזֶה וְלֹא לְעַם אַחֵר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹן אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְנִי וַחֲנִינָא בְנִי דַּי לוֹ *בְּקַב חֲרוּבִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.

נפש יהודה צנא דמילחא. סל ובתוכו מלח: כל העולם כולו בצער. שמבקשים מים לשדותיהם: וחנינא בנחת. שאני יושב בביתי ואיני צריך לגשמים לפי שאין לי שדות: מאי אהני ליה צלותיה דכהן גדול. כשהיה מתפלל תפלה קצרה ביום הכפורים שהיה אומר אל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים דר' חנינא מבטל ליה לצלותיה דכהן גדול שאעפ"כ שמע הקב"ה תפלתו ופסק מיטרא: שחונה. חמה: אם שחונה תהא גשומה. כשהיא חמה צריכה הארץ לגשמים מאד ותדיר: תפלת עוברי דרכים. שמתפללים שלא ירדו גשמים שלא יעכבו בדרך: בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. כל השבת היה ניזון בכך חסר לחם היה ומתגלגל היה בחרובין:

כָּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא הֲוָת רְגִילַת דְּבֵיתֵהוּ דִמְחַמְמָא תַּנוּרָא *וְשַׁדְיָא אַקְטַרְתָּא בְּתַנּוּרָא *מִשּׁוּם כִּסּוּפָא. הֲוָת לָהּ הַהִיא שִׁבְבָתָא (בישתא) אָמְרָה: מִכְּדֵי יַדְעָנָא דְּמִידֵי לֵית לָהּ, אֵיזֵיל וֶאֱחֱזֵי מַאי הַאי. אָזְלָא וְטָרְפָא אַבָּבָא אִיכְסְפָא וְעַיְילָא *לְאִינְדְרוֹנָא, אִיתְעָבִיד לָהּ נִיסָא אַשְׁכַּחְתָא לְתַנּוּרָא דְמָלֵי רִפְתָא *וְאֲגָנָא דְּמַלְיָא לִישָׁא. אָמְרָה לָהּ: פְּלֹנְתָּא, פְּלֹנְתָּא, אֵיתִי מָסָא דַּחֲרִיכָא לִיךְ רִיפְתִיךְ. תָּנָא, אַף הִיא לְהָבִיא מַרְדָּא נִכְנְסָה שֶׁמְּלֻמֶּדֶת בְּנִסִּים הֲוָת. אָמְרָה לֵיהּ דְּבֵיתֵהוּ: עַד אֵימַת נֵיזִיל וְנִצְטַעֵר כֻּלֵּי הַאי. אָמַר לָהּ: מַאי נַעֲבִיד, אָמְרָה לֵיהּ: מִטִּיבוּתָא דִּגְנִיזָא לְצַדִּיקֵי בְּעָלְמָא דְּאָתֵי בָּעִי רַחֲמֵי דְּלֵתְנוּן לָךְ מִידֵי. בָּעָא רַחְמֵי יָצְתָה כְּמִין יָד וִיהָבוּ לֵיהּ חַד *כַּרְעָא דְּפָתוּרָא דְּדַהְבָּא. חָזָא בְּחַלְמָא, דְּכֻלֵּי עָלְמָא אָכְלֵי אַפָּתוּרָא דְּדַהְבָּא דִּתְלָת כְּרָעֵי וְאִיהוּ עַל דִּתְרֵין כְּרָעֵי. אָמְרָה לֵיהּ דְּבֵיתֵהוּ: בָּעִי רַחֲמֵי דְּלִשְׁקְלֵיהּ. בָּעָא רַחֲמֵי וְשַׁקְלֵיהּ. תָּאנָא: גָּדוֹל הַנֵּס הָאַחֲרוֹן יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן, דִּגְמִירֵי, דְּמִן שְׁמַיָּא מֵיהַב יְהָבֵי, מִשְׁקַל לָא שָׁקְלוּ.

נפש יהודה ושדיא אקטרתא. דבר שמעלה עשן כקיטור הכבשן: משום כיסופא. שהיו שכנותיה אופות עיסה לכבוד שבת והיא אינה עושה כלום: אינדרונא. חדר: ואגנא דמליא לישא. ספל מלא עיסה: כרעא דפתורא דדהבא. רגל משולחן של זהב:

חַד *בֵּי שִׁמְשֵׁי חַזְיֵהּ לִבְרַתֵיהּ דַהֲוָת עֲצִיבָא, אָמַר לָהּ: אַמַּאי עֲצִיבִית. אָמְרָה לֵיהּ, דְּאַחְלִיף לִי מָאנָא דְּמִשְׁחָא בְּמָאנָא דְּחָלָא *וַרֲמָאִי בִּשְׁרָגָא. אָמַר לָהּ: מִי שֶׁאָמַר לַשֶּׁמֶן וְיַדְלִיק יֹאמַר לַחֹמֶץ וְיַדְלִיק. תָּנָא, הָיָה דוֹלֵק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁעוֹלֶה מִמֶּנּוּ אוֹר לְהַבְדָּלָה. הַוְיָן לֵיהּ הַנֵּי עִיזֵי, אָתוּ *וְאָמְרֵי לֵיהּ: קָא מַפְסְדָן אַרְעָתָא. אָמַר: אִי קָא מַפְסְדָן *נֵכְלִינְהוּ דֻבֵּי וְאִי לָא, לֵיתוּ אֵינְהוּ דֻּבֵּי בְקַרְנַיְהוּ. לְאוֹרְתָא כָּל חָדָא וְחָדָא אַיתֵית דֻּבָּא בְּקַרְנְהָא. הַוְיָא לֵיהּ הַהִיא שִׁבְבָתָא. אָמְרָה לֵיהּ: אִית לִי בֵּיתָא *וְלֹא מָטוּ כְּשֻּׁרֵי. אָמַר לָהּ: מַה שְּׁמֵךְ. אָמְרָה לֵיהּ: אֵיבוּ. אָמַר לָהּ: אֵיבוּ אֵיבוּ *לִמְטוּ כְּשֻׁרֵי. מָאטוּ כְּשֻׁרֵי. תָּנָא, פְּלֵימוֹ אוֹמֵר: אֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ הַבַּיִת וְהָיוּ קוֹרוֹתָיו יוֹצְאוֹת אַמָּה לְכַאן וּלְכָאן וְאָמְרוּ לִי: זֶהוּ הַבַּיִת שֶׁקִּירָה רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא בִּתְפִלָּתוֹ. תָּאנָא, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: סְנִיפִין עֲשָׂאָן. נִרְאֶה מִכָּאן, שֶׁלֹּא רָצָה רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא לְקַבֵּל בָּעוֹלָם הַזֶּה חֵלֶק מִמַּה שֶׁהָיָה גָנוּז לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא וְשָׁב לְבָעָא רַחֲמֵי וּשְׁקָלוּהָ. בִּרְאוֹתוֹ טוֹבַת הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהִיא לְאֵין תַּכְלִית, וְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהִיא הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם בְּפֶרֶק ד' מִמַּסֶּכֶת אָבוֹת: יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.

נפש יהודה בי שימשי. ערב שבת והוא סמוך לשבת: ורמאי בשרגא. שרציתי ליתן שמן בנר שידליק ונתחלף לי שנתתי חומץ בנר: ואמרי ליה קא מפסדן ארעתא. שאוכלות מן הירק שבגנות של אחרים: ניכלינהו דובי. יאכלו אותם זאבים: ולא מטו כשורי. אין הקורות מגיעות מכותל לכותל: לימטו כשורי. יאריכו הקורות:

*וְגַם כֵּן אֵרַע לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, כִּדְאָמְרִינָן עֲלָהּ: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת הֲוָה דְחִיקָא לֵיהּ מִילְתָא טוּבָא, עָבַד מִילְתָא (הקיז דם) וְלֹא הֲוָה לֵיהּ מִידֵי לְמִטְעַם, אַשְׁכַּח בְּרָא דְּתוּמָא (עלה של שום) שָׁדָא לְפוּמֵה, *חָלַשׁ לִבֵּיהּ, אָזַל לְבֵיתֵיהּ וְנֵים. עַיּוֹל רַבָּנָן לְשִׁיּוּלֵי בֵיהּ. חַזְיוּהָ דְּבָכֵי וְחַיֵּיךְ וְנָפַק *צוֹצִיתָא דְּנוּרָא מֵאֲפוֹתֵיהּ (ממצחו). כַּד אִתְעַר, אָמְרוּ לוֹ רַבָּנָן: מַאי טַעְמָא בָּכָה מַר וְחִיֵּךְ וְנָפַק צוֹצִיתָא דְּנוּרָא מֵאֲפוֹתֵיהּ. אָמַר לְהוּ, דְּחַזָאִי שְׁכִינָה וַאֲמָרִי קַמֵּיהּ: עַד אֵימָתַי אַדְבַּר וְאֵיזַל בְּהַהִי דּוֹחֲקָא. אָמַר לִי: נֵיחָא לָךְ דַּאֲחְרֵבֵיהּ לְעָלְמָא וְהָדַר אֵיבְרֵיהּ, *אֶפְשָׁר לְמִיבְרְיֵהּ בְּשַׁעְתָא דִמְזוֹנֵי. אֲמָרִי קַמֵּיהּ: *כּוּלֵי הַאי וְאֶפְשַׁר. אֲמָרִי לֵיהּ שָׁנֵי *דְּחַיֵּי נְפִישָׁא *אוֹ דְּחַיִּנָא? *אֲמָרִי לִי: דְּחַיִּת. אֲמָרִי לֵיהּ: *אִי הָכֵי לָא בְעִינָא. אֲמָרִי לֵיהּ: לְעָלְמָא דְּאָתִי מַה *יָּהַבְתְּ לִי? אָמַר לִי: יְהֵבִינָא לְךָ תְּלֵיסָר נְהַרְתָּא דְּמָשְׁכֵי אֲפַרְסְמוֹנָא דָכְיָא דְּמִתְעַנַגְתְּ בְּהוּ. אָמְרִי קַמָהּ: וְתוּ לֵיכָּא. אָמַר לִי: לְחַבְרָךְ מַאי נֵיתִיב לְהוּ. אֲמָרִי קַמֵּיהּ: רִבּוֹנֵיהּ דְּעָלְמָא *וּמִגַּבְרָא דְּלֵית לֵיהּ קָא בְעֵינָא *וּמַחְיָן בְּאַסְקוּטְלָא אַפוּתָאִי וְאָמַר לִי: אֶלְעָזָר בְּרִי, *אִיגַרִי בָּךְ גִּירֵי.

נפש יהודה וגם כן אירע לרבי אלעזר בן פדת. שלא רצה ליהנות משכרו כלום בהאי עלמא וכדמפרש ואזיל: חלש ליביה. נתעלף: צוציתא. ניצוץ: אפשר למברייה בשעתא דמזוני. במזל של מזונות דחיי ומזוני ובני לא בזכותא תליא אלא במזלא: כולי האי ואפשר. בתמיה לאחרובי עלמא בעית עלי ועדיין אפשר אמרת ואכתי אית ספיקא דילמא לא מתרמי בשעתא דמזוני: דחיית נפישא. ימי חיי שחייתי כבר הם רבים ממה שאני עתיד לחיות: או דחיינא. או אחיה עוד יותר ממה שחייתי כבר: אמר לי דחיית. מה שכבר חיית מרובים ממה שאתה עתיד לחיות והיינו דקא בכי מפני שאמרה לי שכינה שחייו מרובים שכבר חי ממה שעתיד לחיות וטעמא דחייך משום י"ג נהרות לרחוץ בהם ולטייל בהם מזה לזה: אי הכי לא בעינא. דתיחרביה לעלמא: ותו לא. וכי אין אתה נותן לי דברים אחרים: מגברא דלית ליה קא בעינא. איני מבקש מה שמוכן לחבירי הצדיקים אבל אני מבקש מגברא דלית ליה זכות ליתן לו חלק בעוה"ב שתתן לי חלקו לפי שהצדיק נוטל חלק הרשע בג"ע והרשע נוטל חלק הצדיק שבגיהנם: ומחיין באסקוטלא. בגודל כלומר באצבעו: איגרי בך גירי. חצי אשלח בך כלומר אכה אותך מעט באצבע ובדיחותא בעלמא אמר כן והיינו צוציתא דנפק מאפותיה שמדביק אצבע צרדה עם אגודל ומכה בצפורן האצבע וזה פי' אסקוטלא:

וְגַם כֵּן מָצִינוּ, שֶׁאֵרַע לְרַבָּה בַּר אֲבוּהָ, כִּדְגַרְסִינָן בִּמְצִיעָא בְּפֶרֶק הַמְקַבֵּל (קיד, א): רַבָּה בַּר אָבוּהָ אַשְׁכַּחֵיהּ לְאֵלִיָהוּ דְקָאֵי בְּבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁל גּוֹיִם, אֲמַר לֵיהּ: *מַהוּ שֶׁיְּסַדְּרוּ לְבַעַל חוֹב (רצה לומר, לקצב מזונותיו די מחסורו אשר יחסר לו על פי בית דין). אֲמַר לֵיהּ: גָּמַר מִיכָה מִיכָה מֵעֲרָכִין (גבי ערכין כתיב: 'ואם מך הוא מערכך (ויקרא כז, ח) וגבי בעל חוב כתיב: 'וכי ימוך אחיך' (שם כה, כה)). מִנַּיִן לֶעָרוֹם שֶׁלֹּא יִתְרֹם? דִּכְתִיב: '*וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר' (דברים כג, טו). אֲמַר לֵיהּ: *וְלָאו כֹּהֵן נִיהוּ מַר וּמַאי טַעְמָא קָאֵי מַר בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. אֲמַר לֵיהּ: וְלָא מַתְנֵי מַר סֵדֶר טָהֳרוֹת, דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי אָמַר: קִבְרֵי גּוֹיִים *אֵין מְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם' (יחזקאל לד, לא), אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וְאֵין אוּמוֹת הָעוֹלָם קְרוּיִים אָדָם. אֲמַר לֵיהּ: *בְּאַרְבָּעָה בְדוּחְקָא לָא מָצִינָא, *בְּשִׁתָּא מָצִינָא? אֲמַר לֵיהּ: וְאַמַּאי לָא מָצֵי בְּהוּ. אֲמַר לֵיהּ: דְּחִיקָא לִי מִילְתָא טוּבָא מִשּׁוּם מְזוֹנוֹת. דָּבְרֵיהּ וְעַיְלֵיהּ לְגַן עֵדֶן. אֲמַר לֵיהּ: פְּשׁוֹט גְּלִימָךְ וּשְׁקֹל מֵהַנֵּי טַרְפֵי (עלים). סָפָא (ליקט) וְשָׁקַל. כִּי הֲוֵי נָפַק וְאָזִיל שָׁמַע דְּקָאָמְרֵי, מָאן קָדִים וְאָכִיל עָלְמֵיהּ כְּרַבָּה בַּר אֲבוּהָ. אִהֲדַר אַפֵּיהּ לְאַחוֹרֵיהּ. נָפֻץ גְּלִימֵיהּ וְשַׁדִּינְהוּ (ניער היטב לגלימתו וזרק אותם העלים) אַשְׁכַּחֵיהּ לִגְלִימֵיהּ חֲדָא מַרְגְנִיתָא. *זַבְּנָהּ בִּתְלֵיסָר אַלְפֵי דִינָרֵי וּפַלְגִינְהוּ לְחַתְנוּתֵיהּ.

נפש יהודה מהו שיסדרו לבעל חוב. כשבא הב"ד ליקח מלבושיו וכליו למשכון בשביל חוב שחייב לחבירו שצריך ליתן לו כדי צרכו: ולא יראה בך ערות דבר. בשעה שאתה מדבר בם לא יראה בך ערות דבר שמע מיניה אין אדם מברך כשהוא ערום והתורם צריך לברך: לאו כהן ניהו מר. דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פנחס דכתיב ביה קנוא קנאתי וכתיב בפינחס בקנאו את קנאתי: אין מטמאין. באהל דגבי אהל כתיב אדם אדם כי ימות באהל: בארבעה בדוחקא לא מצינא. בגרסא דארבעה סדרים כגון מועד ישועות נשים שהם נוהגין בזמן הזה כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי ואמרינן אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש: בשיתא מצינא. בתמיה זרעים אינו נוהג בחו"ל וכן טהרות: זבנה בתליסר אלפי דינרי. שלא רצה ליהנות בריחו לכך זבניה וממעותיו לא רצה ליהנות לכך פלגינהו:

וּכְפִי טֶבַע הַמְּצִיאוּת הָיָה יוֹתֵר קָשֶׁה לָהֶם הַזְמָנַת הַמְּזוֹנוֹת מִנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת וְלֹא הָיוּ מְהַרְהֲרִים אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל מָקוֹם, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק בַּמֶּה בְהֵמָה יוֹצְאָה (נג, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ וְהִנִּיחָה לוֹ בֵּן לְהָנִיק וְלֹא הָיָה לוֹ שְׂכַר מֵנִיקָה לִתֵּן וְנִפְתְּחוּ שְׁתֵּי דַדָּיו כִּשְׁתֵּי דַדֵּי אִשָּׁה וְהֵנִיק אֶת בְּנוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל אָדָם זֶה, שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס כָּזֶה. אָמַר לוֹ אַבַּיֵּי: אַדְּרַבָּא, כַּמָּה גָּרוּעַ אָדָם זֶה, שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ עָלָיו סִדְרֵי בְרֵאשִׁית. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ עָלָיו סִדְרֵי בְרֵאשִׁית. אָמַר רַב נַחְמָן: תֵּדַע דְּמִתְרַחִישׁ נִסָּא וְלָא אִיבְרוּ מְזוֹנֵי (אין עושין נס שיבראו מזונות לצדיקים בביתם, שיגדלו חטים באוצרותם).

וְגַם כֵּן מָצִינוּ בַּחֲכָמִים אַחֵרִים, שֶׁהָיוּ נִצְרָכִים וּשְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם וְלֹא הָיוּ מְקַנְּאִים בָּעֲשִׁירִים שֶׁבְּדוֹרָם אֶלָּא שֶׁהָיוּ שְׂבֵעִים בְּמַתַּת חֶלְקָם, אִם מְעָט וְאִם הַרְבֵּה. לְפִיכָךְ אַל יְקַנֵּא אָדָם בָּעֲשִׁירִים, כִּי *מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְּאָגָה, (אבות ב, ז) בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנוּ, וַאֲפִילוּ שֶׁיַּגִּיעוּ עִמּוֹ עַד יוֹם מִיתָתוֹ לֹא יֵלְכוּ לְהָלִיץ בַּעֲדוֹ לְיוֹם דִּינוֹ, בְּבֵיתוֹ יִשָּׁאֲרוּ לְאַחֵרִים וְאוּלַי לְשׂוֹנְאָיו.

נפש יהודה מרבה נכסים מרבה דאגה. שיש לו דאגה ודאבון שמפחד תמיד שמא יעלילו עליו ויקחו נכסיו:

וְיֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְעַיֵּן וְלָשִׂים בְּלִבּוֹ מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ, אַחַר שֶׁקִּבֵּץ כָּל עֹשֶׁר וְנִתְגַּדֵּל בְּחָכְמָה וּבְכָל גְּדוּלָה וְרָאָה הֵיאַךְ הוּא הַכֹּל הֶבֶל בְּכָל הַיִּתְרוֹנוֹת שֶׁתַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, רָצָה לוֹמַר, בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאָמַר: 'אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה נָּא *אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב וְהִנֵּה גַּם הוּא הָבֶל. *תַּרְתִּי בְלִבִּי *לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת בְּשָׂרִי *וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֶחֹז בְּסִכְלוּת עַד אֲשֶׁר אֶרְאֶה אֵי זֶה טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם. הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים. עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי. עָשִׂיתִי לִי *בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים. קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי־בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָּקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכָּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלָיִם. כָּנַסְתִּי לִי גַּם־כֶּסֶף וְזָהָב *וּסְגֻלַּת מְלָכִים *וְהַמְּדִינוֹת, עָשִׂיתִי לִי *שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם *שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת. וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכָּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלָםִ, אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי. וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי *לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא־מָנַעְתִּי אֶת־לִבִּי מִכָּל־שִׂמְחָה, כִּי־לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל־עֲמָלִי וגו'. וּפָנִיתִי אֲנִי וגו' וְאֵין יִתְרוֹן *תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ' (קהלת ב, א־יב). וְכָל זֶה אָמַר הֶחָכָם שְׁלֹמֹה כְּשֶׁהִגִּיעַ וּבָא לְיָדוֹ כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה וּבְחָנוֹ וְרָאָה בוֹ כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר, רָאִיתָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ. אָמַר, שֶׁאֵין יִתְרוֹן בְּכָל מַה שֶּׁאָדָם עָמֵל בִּדְּבָרִים שֶׁהֵם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִם שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁהִשִּׂיג כָּל שְׂרָרוֹת וּמַעְדַּנֵּי עוֹלָם אָמַר זֶה, מַה יֵשׁ לוֹמַר לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לְאֶחָד מִנִּי אֶלֶף.

נפש יהודה אנסכה. לשון מסך יין לשתות כמו מסכה יינה עירוב יין במים לתקנו: תרתי בלבי. חזרתי לתור להחזיק בכולן במשתה בחכמה ובסכלות: למשוך. לעדן במשתה היין את בשרי: ולבי נוהג בחכמה. אף אם בשרי נמשך ביין לבי מתגלגל בחכמה להחזיק בתורה: ברכות מים. כמין ביברים של דגים שחופרין בקרקע: סגולת מלכים. גנזי מלכים זהב וכסף ואבן יקרה שהמלכים מסגלים בגנזיהם: והמדינות. סגולת כל סוחרים: שרים ושרות. מיני כלי זמר: שדה ושדות. מרכבות נוי עגלות צב ובלשון גמרא יש שידה תיבה ומגדל: לא אצלתי. לא ריחקתי להבדל מהם וכן ויאצל מן הרוח וגו': תחת השמש. היינו כל מה שנברא אחר השמש הוי הבל אבל התורה שנבראת קודם השמש בזה יש לו שכר טוב בעמלו:

וּבָא לְלַמְּדֵנּוּ, שֶׁהֶעָמָל הַנָּכוֹן הוּא בְמַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִן הַשֶּׁמֶשׁ, לְהַשִּׂיג הַטּוֹב הַתְּמִידִי, שֶׁאֵין בּוֹ רַע וְלֹא הֶעְדֵר כְּלָל, שֶׁזֶּהוּ מַה שֶּׁעָמְדָה לוֹ וְנִשְׁאַר מִכָּל עֲמָלוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: 'אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִי'. וְעַל זֶה אָמְרוּ ז"ל, בִּרְאוֹתָם כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָד; אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַתּוֹרָה. וּמִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁאֵין לוֹ לָאָדָם לְקַנֵּא בְּכָל טוּבֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְגַם לֹא בְּאַנְשֵׁי רֶשַׁע וּבְדַרְכֵיהֶם וְעִדּוּנָם, שֶׁאִם כֵּן נִרְאֶה שֶׁכּוֹסֵף וּמִתְאַוֶּה בְּדַרְכָּם. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: אַל־ תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל־תִּבְחַר בְּכָל־דְּרָכָיו' (משלי ג, לא) וְאָמַר: 'אַל־תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל־תִּתְאָו לִהְיוֹת אִתָּם' (שם כד, א), אֲבָל מוּתָר לְקַנְאוֹת בַּהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁטּוֹב הוּא לִמְאֹס בָּרַע וְלִבְחֹר בַּטּוֹב לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא בְּדֶרֶךְ קִנְאָה וְעִם כָּל זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.

וְגַם יֵשׁ דָּבָר הַנִּקְרָא קִנְאָה שֶׁהִיא מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר, כְּשֶׁיִּרְאֶה הֶחָסִיד לָרְשָׁעִים שֶׁמְחַלְּלִים הַשֵּׁם בְּפַרְהֶסְיָא, לָשׂוּם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וִיקַנֵּא קִנְאַת הַשֵּׁם לְהוֹכִיחָם וּלְיַסְּרָם בְּכָל יְכָלְתּוֹ, בֵּין בְּדִּבוּר בֵּין בְּפֹעַל, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה פִּנְחָס בְּקַנְאֹתוֹ קִנְאַת הַשֵּׁם, שֶׁהָרַג זִמְרִי, נְשִׂיא שֵׁבֶט, וְהָיְתָה סִבָּה לְהָשִׁיב חֲמַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ מֵעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם, כַּכָּתוּב:'הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת־ בְּרִיתִי שָׁלוֹם' (במדבר כה, יב). וּמִזֶּה לָמְדוּ ז"ל: הַבּוֹעֵל אֲרָמִית, קַנָּאִין פּוֹגְעִין בוֹ.

וּבָזֶה הָיוּ רְגִילִים הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים בְּכָל זְמַן וּזְמַן וְהָיוּ מוֹסְרִין עַצְמָן לְמִיתָה בְּהוֹכִיחָם אֶת הָעָם, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְצִיעָא, פֶּרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (פג, ב): רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אַשְׁכַּחֵיהּ לְפַרְהֲגַוְנָא דְּמַלְכָּא דַהֲוָה קָא תָפִיס גַּנְבֵי. אֲמַר לֵיהּ: הֵיכֵי יְכָלְתְּ לְהוּ (איך תבין תחבולותיהם) וְכִי לָאו כְּחַיּוּתָא מְתִילוּ (שמתחבאות ביום במסתרותיהם), דִּכְתִיב בְּהוּ: 'בּוֹ־תִרְמֹשׂ כָּל־ חַיְתוֹ־יָעַר' (תהלים קד, כ); אִיכָּא דְּאָמְרֵי, מְהַאי קְרָא אֲמַר לֵיהּ: 'יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה' (שם י, ט). וְדִילְמָא שָׁקְלֵת צַדִּיקֵי וְשָׁבְקֵת רְשִׁיעֵי. אֲמַר לֵיהּ: מַאי אִיעֲבִיד, הוּרְמְנָא דְּמַלְכָּא הוּא (מצות המלך ואני מתיירא מלהניחם מאחר שאני מוצא בם שום צד גניבה). אֲמַר לֵיהּ: תָּא אַגְמְרָךְ הֵיכֵי תַעֲבִיד. אָמַר: עֵיל לַחֲנוּתָא דְּחְרָא *בְאַרְבָּעָה שָׁעֵי קָמַיתָא וְאִי חֲזֵית אֵינַשׁ דְּקָא שָׁתֵי חַמְרָא וְקָא מְנַמְנֵם שְׁאֵין עֲלֵיהּ, אִי צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן הוּא, קִדּוּמֵי קָדִים לְגִירְסֵהּ (השכים בעוד לילה לקרות ולכן הוא מנמנם), אִי פוֹעֵל הוּא, קִידוּמֵי קָדִים לַעֲבִידְתֵיהּ; אִי עֲבִידְתֵיהּ בַּלֵּילְיָא רְדוּדֵי רָדִיד (מותח חוטי נחשת וברזל לעשות מחטים ואם שלא נשמע בבית קול הפטיש, שמא רדד), דְּלָאו הָכִי וְהָכָאי, תָּפְסֵיהּ *דְּגַנְבָא הוּא. אִשְׁתְּמַע מִילְתָא בֵּי מַלְכָּא, אָמְרֵי: קַרְיָנָא דְאִיגַרְתָא אִיהוּ לֶהֱוֵי *פַרְוַנְקָא. אַתְיוּהוּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְקָא תָפִיס גַּנְבֵי וְאָזִיל. פָּגַע בֵּיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אֲמַר לֵיהּ: חֹמֶץ בֶּן יַיִן, עַד מָתַי אַתָּה מוֹסֵר עַמּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ לַהֲרֵיגָה. אֲמַר לֵיהּ: *קוֹצִים אֲנִי מְכַלֶּה מִן הַכֶּרֶם. אֲמַר לֵיהּ: *יָבוֹא בַּעַל הַכֶּרֶם וִיכַלֶּה אֶת קוֹצָיו. יוֹמָא חַד פָּגַע בּוֹ הַהוּא כּוֹבֵס קָרְיֵהּ: חֹמֶץ בֶּן יַיִן. אָמַר: מִדְאִית בֵּית עַזּוּת פָּנִים כּוּלֵי הַאי שְׁמַע מִינָהּ רָשָׁע הוּא. אָמַר לְהוּ: תִּפְסוּהוּ, תִּפְסוּהוּ. לְבָתַר דְאִיתוּתַב דַּעְתֵּיה בָּעֵי לִפְרוּקֵיהּ וְלָא מָצֵי, הֲוָה קָא מִצְטַעֵר טוּבָא אֲבַתְרֵיהּ, *קָרֵי עֲלֵיהּ: 'שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ' וגו' (משלי כא, כג). אַסְקוּהוּ בִּזְקִיפָא קָם *תֻּתֵּי זְקִיפָא וְקָא בָכֵי. אָמְרֵי לֵיהּ: רַבִּי, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהוּא וּבְנוֹ בָּעֲלוּ *נַעֲרָה מְאוֹרָסָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִנִּיחַ יָדָיו עַל בְּנֵי מֵעָיו וְאָמַר: שִׂישׂוּ בְנֵי מֵעַי, שִׂישׂוּ, וּמַה סְפֵקוֹ שֶׁלָּכֶם כָּךְ, *וַדָּאוֹת שֶׁלָּכֶם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מֻבְטָח אֲנִי בָכֶם, שֶׁאֵין רִמָּה וְתוֹלֵעָה שׁוֹלֶטֶת בָּכֶם. אֲפִילוּ הָכֵי לָא מֵיתְבָא דַּעְתֵיהּ. אַשְׁקוּהוּ סַמָּא דִּשְׁנָתָא (משקה שעושין לאדם שישן) וְעַילוּהוּ לְבֵיתָא דְּשִׁישָׁא (בבית של שיש) וְקָרְעוּ לִכְרֵסֵהּ וּמַפְקֵי מִינֵיהּ דְיקוּלֵי דְתַרְבָּא (סלים מלאים שומן, שהיה רבי אלעזר ברבי שמעון שמן מאד) וּמוֹתְבֵי בְשִׁמְשָׁא דְּתַמּוּז וְאָב וְלָא מַסְרַח (לנסות אם יסריח וירום תולעים). אָמְרֵי: כָּל תַּרְבָּא נַמֵּי לָא מַסְרַח; כָּל תַּרְבָּא לָא סְרִיחַ (כל חלב שאין בו בשר אינו מסריח), כָּל תַּרְבָּא דְאִית בֵיהּ שׁוּרְיָאקֵי סוּמְקֵי מִסְרַח (גוונים אדומים שהם מן הבשר) וְהַאי אַף עַל גַּב דְּאִית בֵּהּ שׁוּרְיָאקֵי סוּמְקֵי לָא מַסְרַח. קָרֵי אַנַפְשֵׁיהּ: 'אַף־בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח' (תהלים טז, ט).

נפש יהודה בארבעה שעי. שהיא שעת סעודה והכל נכנסין בחנויות וסועדין: גנבא הוא. ולכך הוא ישן שניעור בלילה לארוב עוברי דרכים או לחתור בתים: פרוונקא. שליח: קוצים. רשעים: יבוא בעל הכרם. הקב"ה כי כרם ה' צבאות בית ישראל: קרי עליה. דההוא כובס: תותי זקיפא. תחת העץ: נערה מאורסה. שהוא בסקילה וכל הנסקלין נתלין: ודאות שלכם. במקום שיש טעם בדבר כגון הנך דניימי בחנותא:

וְאַף רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, מְטָא לֵיה *כִּי הַאי מַעֲשֶׂה לְיָדֵיהּ, פָּגַע בֵּיהּ אֵלִיָּהוּ. אָמַר לֵיהּ: עַד מָתַי אַתָּה מוֹסֵר עַמּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ לַהֲרֵיגָה. אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֶיעֱבֵיד, הוֹרְמְנָא דְּמַלְכָּא הוּא. אֲמַר לֵיהּ: אָבוּךְ בָּרַח לְעַסְיָא וְאַתְּ בְּרַח לְלוּדְקִיָּא.

נפש יהודה כי האי מעשה. מינהו המלך לתפוס גנבים ולסטים:

וְגַם כֵּן מָצִינוּ בְּרַבִּי שֵׁילָא, שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ עַל קִנְאַת הַשֵּׁם, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (נח, א): רַבִּי שִׁילָא נַגְדֵיהּ (הלקהו) לְהַהוּא גַבְרָא דְּבָעַל גּוֹיָה, אָזַל אָכַל בֵיהּ קוּרְצָא בֵּי מַלְכָּא (הלשינו), אָמַר: אִיכָּא חַד גַּבְרָא בִּיהוּדָאֵי דְּדָאִין דִינָא בְּלָא הוֹרְמְנָא דְמַלְכָּא. שָׁדַר עֲלֵיה פְּרִיסְתְּקָא (ממונה). כִּי אָתָא אָמְרֵי לֵיהּ: מַאי טַעְמָא נְגַדְתֵּיהּ לְהַהוּא גַבְרָא, אָמַר לְהוּ: מִשּׁוּם דְּבָעַל חֲמָרָא. אָמְרֵי לֵיהּ: אִית לָךְ סַהַדֵי, אָמַר לְהוּ: אִין. אָתָא אֱלִיָּהוּ וְאִדְמִי לֵיהּ כְּאִינְשֵׁי וְאַסְהִיד. אָמְרוּ: אִי הָכִי בַּר קְטָלָא הוּא. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָן מִיוֹמָא דְּגַלִּינָן מֵאֲרָעִין לֵית לָן רְשׁוּתָא לְמִיקְטַל וכו'. פָּתַח רַבִּי שֵׁילָא וְאָמַר: 'לְךָ ה' הַגְּדוּלָה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת' (דברי הימים־א כט, יא). אָמְרֵי לֵיהּ: מַאי אֲמֶרֶת? אָמַר לְהוּ: הָכֵי קָאַמִינָא, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּיָהֵב מַלְכוּתָא בְּאַרְעָא מֵעֵין מַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא. אָמְרֵי: הוֹאִיל וְחַשָּׁבִינָן עֲלַייכוּ, לִידוֹן הַאי כּוּלֵי דִינָא, יָהֲבוּ לֵיהּ קוּלְפָא דְּפַרְזְלָא (מקל לרדות). אָמְרֵי לֵיהּ: תּוּבּ אֲפִתְחָא דָרוֹמָא וְדוֹן דִּינָא. כִּי הֲוָה נָפִיק, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא גַבְרָא: וּמִי עָבִיד רַחֲמָנָא נִיסָא לְשִׁקְרֵי? אֲמַר לֵיהּ: רָשָׁע, וְלָאו חֲמָרֵי אִיקְרוּ. דִּכְתִיב: 'אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם' (יחזקאל כג, כ). חַזְיֵהּ דַּהֲוָה קָא אָזֵיל לְמֵימְרָא לְהוּ: דְּקַרִינְהוּ חֲמָרֵי, אָמַר: הַאי רוֹדֵף הוּא וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ, מַחְיֵהּ בְּקוֹלְפָא וְקָטְלֵיה. אָמַר: הוֹאִיל וְאִיתְעַבִיד לִי נִיסָא בְּהַאי קְרָא, דָּרְשִׁינָן לֵיהּ. נָפַק לְבֵי מִדְרָשָׁא וְדָרַשׁ לְךָ ה' הַגְּדוּלָה וְהַגְּבוּרָה וכו'. כִּדְאִיתָא בְּסוֹף חֵלֶק רְבִיעִי בְּחַג הַמַּצּוֹת (סימן קמב).

וְעַל כֵּן הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹסְרִים עַצְמָם בְּקִדּוּשׁ הַשֵּׁם, לְבָעֵר קוֹצִים מִן הַכֶּרֶם וּלְהוֹכִיחַ וּלְיַסֵּר לַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה וְהָיוּ מִתְגָרִים עִמָּהֶם עַל מִילֵי דִּשְׁמַיָּא, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ז, ב) וּבְפִרְקָא קַמָּא דִּמְגִלָּה (ו, ב): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי: מוּתָר לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר: 'עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם' (משלי כח, ד). וְאִם לֲחַשְׁךָ אָדָם לוֹמַר: הָא כְתִיב: 'לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים' (תהלים לז, א), אֱמֹר לוֹ: *מִי שֶׁלִּבּוֹ נוֹקְפוֹ אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא 'אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים' לִהְיוֹת כִּמְרֵעִים 'וְאַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה' לִהְיוֹת כְּעוֹשֵׂי עַוְלָה, דִּכְתִיב: '*אַל־יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחֲטָּאִים' (משלי כג, יז). וְאָמַר גַּם כֵּן שְׁלֹמֹה: 'אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים' (שם כד, יט).

נפש יהודה מי שלבו נוקפו. הירא מעבירות שבידו אומר כן מפרש אל תתחר במרעים אל תתקוטט והוא אינו כן אלא אל תתחר להתאוות במעשיהם לומר אעשה כן גם אני כמותם: אל יקנא לבך בחטאים. כי אם ביראת ה' כל היום, ואי אפשר לומר אל תתקוטט עם רשעים כי אם ביראת ה' אלא על כרחך אל יקנא לכך לעשות כמותם:

עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְקַנֵּא בְמַעֲשֵׂיהֶם, לְהִתְגָרוֹת בָּהֶם עַל פִּשְׁעָם וְלֹא יְקַנֵּא בְּכָל מַה שֶּׁיִרְאֶה בְּהַצְלָחָתָם, כִּי בְּוַדַּאי נִפְרָעִין מֵהֶן בְּאַחֲרִיתָם, כִּי כְבָר דִּבֵּר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּמָשָׁל, בְּקִנְאַת בְּנֵי אָדָם בִּשְׁלוֹם הָרְשָׁעִים, שֶׁאָמַר: 'וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלַי כְּאַיִן' וגו' 'כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים' וגו', וְסִיֵּם הָעִנְיָן כִּמְתָרֵץ וְאָמַר: 'עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם' (תהלים עג, ב־יז), רְצוֹנוֹ לוֹמַר, לְדוּנָם בְּאַחֲרִית הָעוֹלָם הַזֶּה וּלְכַלֵּם בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעַל זֶה הָעִוָּרוֹן שֶׁיֵּשׁ בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, אָמַר הֶחָכָם שְׁלֹמֹה: 'יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי־אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת' (משלי יד, יב).

וְאִם הָאֵל יִתְבָּרַךְ מַאֲרִיךְ לָהֶם טוֹבָה וְשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא לְנַכּוֹת כָּל זְכוּתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא כָלֶה וְאָבֵד, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לָהֶם עָנְשָׁם מֻשְׁלָם לָעוֹלָם הַבָּא. כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּתַעֲנִיּוֹת (יא, א): 'אֵל אֱמוּנָה' (דברים לב, ד) כְּשֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים עַל מִצְוָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, כָּךְ *מְשַׁלֵּם לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל מִצְוָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה. 'וְאֵין עָוֶל' (שם), כְּשֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָרְשָׁעִים עַל עֲבֵרָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, כָּךְ נִפְרָע מִן הַצַּדִּיקִים עַל עֲבֵרָה קַלָּה שֶׁעוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַזֶּה. 'צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא' (שם), אָמְרוּ: בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם כָּל מַעֲשָׂיו נִכְתָּבִים לְפָנָיו וְאוֹמְרִים לוֹ: כָּכָה עָשִׂיתָ בְּיוֹם פְּלוֹנִי. וְהוּא אוֹמֵר: הֵן. וְאוֹמְרִים לוֹ: *חֲתֹם, וְחוֹתֵם. שֶׁנֶּאֱמַר: 'בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם' (איוב לז, ז), [קְרִי בֵהּ יַחְתִּים] וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּצְדִיק עָלָיו אֶת הַדִּין וְאוֹמֵר: יָפֶה דַנְתּוּנִי, יָפֶה דַנְתּוּנִי, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: 'לְךָ לְבַדְךָ חָטָּאתִי וגו' *לְמַעַן־תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ וגו" (תהלים נא, ו).

נפש יהודה משלם לרשעים בעולם הזה. כדי לטרדם מן העוה"ב כדכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו: יחתים. כותב מעשה כל אדם ומחתים יד כל אדם על מעשיו: למען תצדק בדברך. שהוא מצדיק עליו בדברך שאתה מראה לו:

וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה, פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (טז, א): דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָנִי מְתוּרְגְמָנֵּהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ מַאי דִּכְתִיב: 'אַל־תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל־תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף' (מיכה ז, ה), אִם יֹאמַר לְךָ יֵצֶר הָרַע: חֲטָא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל לְךָ אַל תַּאֲמִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אַל תַּאֲמִינוּ בָּרַע' וְאֵין רַע אֶלָּא יֵצֶר הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע' (בראשית ח, כא). 'אַל תִּבְטְּחוּ בְּאַלּוּף' וְאֵין אַלּוּף אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה' (ירמיה ג, ד). וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: מִי מֵעִיד בִּי? אַבְנֵי בֵיתוֹ וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְרָהִיטֵי בֵיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי־אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּהּ' (חבקוק ב, יא). רַבִּי שֵׁילָא אוֹמֵר: שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּין לוֹ לָאָדָם מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ' וגו' (תהלים צא, יא). ר' חִידְקָא אוֹמֵר: נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידָה בוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי־פִיךָ' (מיכה ז, ה). אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁשָּׁרוּי בְּחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ נְשָׁמָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: '*אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה" (ישעיה מג, י).

תוכן העניינים

מנורת המאור (אבוהב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה