אור ברסלב
מלחמות השם מאמר שישי

מלחמות השם· רבנו לוי ב"ר גרשום [הרלב"ג]

מאמר שישי

מאמר חמישי

חלק ראשון

פרק א

מאמר ששי: בחדוש העולם

חלק ראשון: נשלים בו החקירה בזה הדרוש ונסיר הספקות הנופלות בה לפי מה שאפשר לנו.

פרק ראשון: נזכור בו מה שבזאת החקירה מהקושי.

וראוי שנגיד תחלה מה שבזאת החקירה מהקושי העצום, וזה כי זה מה שיישירנו באופן מה אל השלמת החקירה בזה הדרוש, וזה כי כאשר ידענו הקושי אשר בדרוש, נתיישר בזה אל הדרך אשר תוביל אותנו אל הגעת האמת בה.

וכבר יורה על קשיית חלוף דעות המעיינים בו עדה יום חלוף רב, כי זה ממה שיורה שכבר ימצאו טענות רבות מטבע הנמצאות יקויים בהם או יבוטל אחד אחד מחלקי הסותר, ומה שזה דרכו תקשה מאד החקירה בו. – וממה שיורה בלי ספק על הקושי החזק אשר בזאת החקירה הוא, כי מפני שיחקר בה בכל הדברים הנמצאים אם חדשם השם יתברך אחר שלא היו, או לא היתה להם הוייה בכללם, והיה מבואר שכאשר נרצה לעמוד בדרך החקירה העיונית על משיג ממשיגי הדבר אם הוא נמצא לדבר, או לא, שכבר יחויב שנדע קודם זה מהות הדבר ההוא ומשיגו, כי מהם יתכן שנעמוד על מה שחקרנו בידיעתו, הוא מבואר שכבר יצטרך למי שירצה לחקור חקירה שלמה בזה הדרוש שידע תחלה מהות הדבר אשר בו תהיה זאת החקירה ומשיגיו לפי מה שאפשר השגתו לאדם. וזה ממה שיחייב למי שירצה להשלים זאת החקירה שידע טבע הנמצאות בכללם ומשיגיהם, עד שיוכל לבאר אם יש בהם דבר או משיג יחייב שיהיה העולם בלתי הווה, או אם יש בהם דבר או משיג יחייב שיהיה העולם הווה, או אם אין בהם דבר או משיג יחויב ממנו שיהיה העולם הווה, ולא שיהיה העולם בלתי הווה. ובהיות הענין כן, הנה מי שיבצר ממנו ידיעת דבר מה מהנמצאות או ממשיגיו לפי מה שאפשר לאדם, יבצר ממנו שלמות החקירה האפשרית לאדם בזה הדרוש. והוא מבואר ששלמות הידיעה האפשרית לאדם שיגיע לו בנמצאות ובמשיגיהם הוא ממה שתקשה הגעתו מאד. – וממה שיוסיף קושי בזאת החקירה הוא, שהוא מחויב לחקור בה שתהיה לו ידיעה בסבה ראשונה לפי מה שאפשר. וזה כי מפני שהיתה זאת החקירה ממה שיביאנו לחקור אם השם יתברך אפשר שיהיה נמצא תחלה בזולת זה העולם ואחר כן המציאו וחדשו, או הוא מחויב שיהיה העולם נמצא תמיד עמו היה. הוא מבואר באופן הקודש בעינו שכבר יחוייב למי שירצה להשלים זאת החקירה לפי מה שאפשר, שידע מעצמות השם יתברך מה שאפשר, עד שיוכל לשפוט משפט ישר אם הוא אפשר עשם יתברך יהיה פועל פעם ולא יהיה פועל פעם, או אי אפשר בו זה. וזה ממה שיוסיף קושי עצום בזאת החקירה, וזה כי ידיעתנו בעצם הסבה הראשונה יחויב שתהיה החלושה מאד, וזה מבואר ממה שקדם. – וממה שיוסיף קושי בזאת החקירה הוא, שכבר יקשה לדעת מאיזה מהעצמים ומהמשיגים אשר לנמצאות יתכן שנעמוד על אמתת זה הדרוש, כי זה ממה שיחויב שיודע תחלה למי שירצה להשלים זאת החקירה, ואם לא, הנה תהיה נפילתו על האמת בה במקרה. – וממה שיורה על קשיה הוא מאמר הפלוסוף, לפי מה שספר הרב המורה, וזה לשונו. ואשר אין לנו בהם טענה, או הם גדולים אצלינו, הנה מאמרינו בהם לפי זה יקשה, כאמרנו אם העולם קדמון, אם לא. וזה ממה שיורה כי זאת השאלה היתה אצל הפלוסוף בתכלית הקושי, עד שכבר היה נבוך ומסופק בה, עם רוב מה שזכר מהטענות לקיים שהעולם קדום. וזה אמנם היה בלי ספק, לפי שהפלוסוף כבר שער שכבר ימצאו טענות רבות גם לקיים שהעולם הווה, ושטענותיו לא יתנו האמת בה על כל פנים, וזהו האמת בעצמו, כמו שיתבאר אחר זה. ואם היתה זאת השאלה קשה מאד אצל הפלוסוף עם רוב מעלתו בחכמה, כל שכן שתהיה יותר קשה לשאר האנשים אשר הם למטה ממנו במדרגת החכמה.

פרק ב

נזכרו בו דעות הקודמים בזה הדרוש.

ואולם דעות הקודמים מצאנום בזאת החקירה בתכלית מן החלוף. וזה שקצתם אמרו שהעולם נתחדש ונפסד פעמים אין תכלית להם. וקצתם אמרו שכבר התחדש פעם אחת לבד. ואלו נחלקו לשתי דעות. מהם מי שיראה שהעולם נתחדש מדבר, והוא אפלטון והאוחזים דרכו מהאחרונים. ומהם מי שיראה שהעולם נתחדש מלא דבר במוחלט, והם הראשונים מן המדברים, כמו יחני המדקדק, לפי מה שספר ממנו אבן רשד בפירושו למה שאחר הטבע, ואחריהם נמשכו המדברים בזה הדעת. וכבר נטו לזה הדעת הפלוסוף המעולה הרב המורה ורבים מחכמי תורתנו. וקצתם אמרו שהעולם הוא קדמון, והוא הפלוסוף והנמשכים אחריו. והוא מבואר שסבת חלופם באלו הדעות הוא אם מפני התחלפות הענינים שלקחו מהם ראייה מטבע הנמצאות, אם מפני שלחצה אותם התורה, אם להתקבץ שתי הסבות יחד.

פרק ג

נזכור בו מה שיש מאופני ההראות לדעת דעת מהם.

וכבר ימצאו לדעת דעת מאלו, לפי מה שנראה אנחנו, פנים רבים מההראות. וזה שמי שיאמר בהויית העולם והפסדו פעמים אין תכלית להם יש לו קצת דמויים יקיימו דעתו לפי מה שיחשב. – מהם, שכבר נמצא בכל הדברים אשר אצלנו שהם הווים נפסדים, ולזה יחשב מזה החפוש שיחויב שיהיה הענין כן בעולם בכללו. ובהיות הענין כן, והיה בלתי ראוי שיהיה השם יתברך פועל פעם ובלתי פועל פעם, הנה יתחייב לפי מה שיחשב שיהיו שם עולמות אין תכלית להם הווית קצתם אחר קצת, כמו שיהיה אדם אחר אדם אל לא תכלית. – ומהם מה שיחשב שיחויב מפני טבע הזמן שלא יהיה אפשר היותו מחודש במוחלט. וכבר זכר בזה הפלוסוף שתי טענות. האחת לפי שאם היה הזמן הווה, היה הווה בזמן, וזה ממה שיורה שאין לזמן הוייה. והשנית שאם היה הזמן הווה, היה שם עתה נמצא בפעל ממנו התחיל, וזה בלתי אפרש, כי אין בזמן דבר שימצא כי אם בכח. והיות הענין כן, והיה ראוי לפי הטענה הקודמת שיהיה העולם הווה, הנה ראוי שיהיה לפניו עולם אחר, וזה אל לא תכלית, בדרך שיהיה הזמן בלתי מחודש. – ומהם מה שיחשב שיחוייב מטבע התנועה שלא תהיה מחודשת במוחלט, כמו שזכר הפלוסוף במה שטען לקיים שיהיה העולם קדום. כי זה גם כן ממה שיחייב, כשהונח העולם הווה, שיהיה לפניו עולם אחר זה אל לא תכלית, בדרך שתהיה התנועה בלתי מחודשת. – ומהם מה שיחשב שיחויב מטבע החמר הראשון שלא יתכן שימצא ערום מצורה, כי זה ממה שיחייב שילבש החמר הזה צורה ויפשט צורה, בדרך שלא יהיה ערום ממנה. ולפי שהדבר מבואר בעצמו שהדבר לא יתהווה מלא דבר ולא יפסד אל לא דבר, אבל ישאר החמר, הנה יחשב שיחויב מזה שיהיה קודם זה העולם עולם אחר, בדרך שלא ימצא זה החמר רק מצורה. – ומהם, שכבר יחשב שיהיה כל הווה נפסד, כמו שבאר הפולוסוף. ובהיות הענין כן, והיה ראוי לפי מה שקדם שיהיה העולם הווה, הנה ראוי שיהיה נפסד. וזה מקיים דעת כל מי שיראה בהויית העולם והפסדו. – ומהם, שכבר יחשב שיחויב בעולם שיהיה הווה, לפי שאי אפשר שימצא בגשם בעל תכלית כח בלתי בעל תכלית, כמו שבאר הפלוסוף, ולזה יחויב שיהיו השמים נפסדים, כי הם בעלי תכלית בשעור. ואם היה להם כח שיתקיימו ויתנועעו זמן אין תכלית לו, היה בגשם הבעל תכלית כח בלתי בעל תכלית, וזה דבר כבר הונח שהוא שקר. ובהיות הענין כן, הנה יהיו השמים נפסדים בהכרח. ואם הם נפסדים, הנה הם הווים, לפי שכל נפסד הווה, כמו שבאר הפלוסוף. וזה ממה שיקיים לפי מה שיחשב דעת כל מי שיאמר בהויית העולם ובהפסדו. וזאת הטענה טען בבאור יחני המדקדק לפי מה שספר ממנו אבן רשד בפירושו למה שאחר הטבע.

ואולם דעת מי שיניח העולם הווה פעם אחר ולא יפסד, ויניחהו הווה מדבר מהעדר הסדר אל הסדר, יש לו גם כן פנים מההראות. וזה שכבר יראה שהשכל הוא התחלת כל הדברים, מפני מה שנמצא בזה מטוב הסדר והיושר, ונמצאים מתאחדים בזה הענין. וזה ממה שיורה ששכל אחד הוא התחלה לכולם, והוא אשר שם בהם מה שבהם מטוב הסדר והיושר, ולזה אמר אפלטון, לפי מה שאחשוב, שהשכל הוא אשר הניע כל הדברים מהעדר הסדר אל הסדר. ולפי שאנחנו נמצא בכל דבר שכבר יתהווה מדבר, הנה הוכרח להניח שם דבר יתהווה ממנו העולם. ולפי שלא יצוייר לתנועה התחלה, כמו שקדם, הוכרח להניח שם תנועה מבולבלת בלתי בעלת סדר קודם הויית העולם. ולפי שטבע הגרם החמישי לא יחייב שיהיה נפסד, והיה מבואר שההפסד לא יהיה לדבר מצד הצורה, אבל יהיה מפני טבע החמר, וזה שאנחנו נראה מפועל כל צורה שהיא תשתדל לשמור מה שהיא לו צורה בתכלית מה שאפשר, עד שיגבר החמר וינצח הצורה, וזה יהיה כשיגברו הכחות המתפעלות על הכחות הפועלות וינצחו אותם, הנה הוא מבואר שהשמים ראוי שיהיו בלתי נפסדים, ולזה יחויב שיהיה העולם בלתי נפסד. ואם אמר אומר שאם היו בלתי נפסדים, היה מחויב שיהיו בלתי הווים, לפי שכבר באר הפלוסוף שכל בלתי הווה הוא בלתי נפסד, וזה הפך מה שהניחו אפלטון. אמרנו לו שאין זה מחויב, וזה שכבר התבאר בראשון מזה הספר שבכאן דבר הווה, והוא מחייב שיהיה נשאר נצחי, והוא השכל הנקנה. ועוד שכבר יתבאר במה שיבא שאין הבאור שעשה בזה הפלוסוף ממה שיחויב ממנו חיוב אמתי מה שחייבו ממנו.

ואולם מי שיניח העולם הווה יש מאין יש לו גם כן פנים מההראות. – מהם, שמה שנמצאהו הווה נמצאהו כלו הווה מלא דבר, וזה כי כל מה שנמצאהו הווה הם צורות, כי הדבר לא נמצאהו הווה במה שהוא גשם, אבל יתהווה כשיתהוו בו הצורות אשר מדרך הגשם שיקבל אותם, וזה אם חום, ואם קור, או שאר הצורות המגיעות באמצעותם. ולפי שהצורה היא הווה מלא דבר, הנה יהיו כל הדברים אשר נמצאים הווים הווים מלא דבר. ובהיות הענין כן, הנה יראה שיהיה אפשר שיתהווה העולם מלא דבר, כמו שתתחדש הצורה מלא דבר, כשיתכן שיתחדש החמר מלא דבר. וכאשר התישב זה, והיה שכבר חושב ממה שקדם שיחויב בעולם שיהיה הווה, וכאשר הונח הווה מדבר על צד שהניחו אפלטון, יתחייבו ספקות עצומת אין המלט מהם, כמו שהתבאר ממה שטען הפלוסוף לבטל דעת אפלטון. הנה הוא מבואר שכבר ראוי שיונח העולם הווה מלא דבר, כי בזה יסתלקו הספקות ההם לפי מה שיחשב. והמשל שלא יחויב מזאת ההנחה שיהיה קודם הויית העולם נמצא ניפשרות בדר שיתהווה ממנו זמן בלתי בעל תכלית, אשר הוא שקר לפי מה שיראה מדבר הפלוסוף, וזה שלא היה שם דבר מקבל לזה האפשרות, כי לא יונח בזאת ההנחה החמר נמצא קודם הויית העולם. ואולם לאפלטון יחויב זה הספק, ולזה נטה יחני המדקדק לזה הדעת, לפי מה שיראה מדברי הפלוסוף אבן רשד ממה שספר בפירושו למה שאחר הטבע. וכן יתחייב לאפלטון שיהיה העולם נמצא קודם הויו, מפני מה שהניח ממציאות התנועה המבולבלת קודם הוית העולם. וזה הבטול לא יחויב לבעל זה הדעת. והנה אחשוב שלזאת הסבה בעינה בחר הרב המורה זה הדעת, ואמר שהוא דעת תורתנו, רצוני שהוא כבר הניח הענין בזה התאר כדי שימלט מהספקות אשר ספק הפלוסוף על מי שהניח שיהיה העולם הווה. והעד על זה שהוא כתב בפרק החמשה ועשרים מהחלק השני ממאמרו הנכבד מורה הנבוכים שדעת אפלטון הוא גם כן מסכים לדעת תורתנו אם היה שיאות מצד העיון.

ואולם שהצורה היא הווה מלא דבר הוא מבואר. וזה כי אין שם בהוייה דבר ישתנה בעצמותו, וישוב להיות ממנו הצורה ההווה, ואין מה שנאמר שהצורה היא מצורה כמוה ממה שיורה שתהיה הויית הצורה מדבר, וזה שאנחנו לא נאמר, דרך משל, שתהיה הצורה המתחדשת מהמלאכה מהצורה אשר בנפש האומן על מה שנאמר הורדיט יתהווה מהנחשת, אבל נאמר שהצורה אשר בנפש האומן היא פועלת לה, לא שתתיך הצורה אשר בנפש האומן ותהיה ממנה הצורה המגעת במלאכה, וזה מבואר בנפשו.

וממה שיחזק גם כן דעת המדברים האוחזים זה הדעת במה שהניחו העולם הווה מחלקים בלתי מתחלקים, והנה זה באופן שיהיה השם יתברך פועל העולם תמיד, כמו שזכר הרב המורה מדעותיהם, הוא כי הם יראו שהוא ראוי שיהיה העולם שופע מהשם יתברך תמיד, ואם לא יהיה לו פועל אלא בעת שהווה אותו. ולזה הניחו אותו פועל בזה התאר, כדי שיהיה השם יתברך פועל תמיד הנמצאות. אלא שזה הדעת נבנה על שרשים רבים כוזבים, כמו שהתבאר ממה שספר הרב המורה מדעותיהם. עם שמזאת ההנחה יתחייב שלא יהיה לכללות העולם הוייה במוחלט, כי הם יניחו השם יתברך פועל אותו תמיד, וזה ממה שיחויב ממנו במעט עיון שיהיה העולם בלתי נכנס במציאות בעת מן העתים, אבל יהיה תמיד שופע מציאותו מהשם יתברך.

ואולם דעת הפלוסוף יש לו פנים מההראות. – מהם, שכבר יראה שאי אפשר שיהיה הזמן הווה במוחלט. שאם היה הווה, היה הווה בזמן, ויהיה אם כן לפני הזמן הראשון זמן, וזה מבואר הבטול. ובהיות הענין כן, הנה יחויב שתהיה התנועה נצחית והמתנועע נצחי, וזה שהזמן לא יצוייר מזולת תנועה, ולא תצוייר תנועה מזולת מתנועע. ולפי שאי אפשר מציאות זמן בלתי בעל תכלית אם לא בהנחתנו תנועה מדובקת ואחת, וזה בלתי אפשר אם לא בתנועה הסבובית, כמו שבאר הפלוסוף, הנה יראה שיחויב מזה שיהיה בכאן גשם נצחי מתנועע בסבוב תמיד. ובזה הבאור בעינו יתבאר שאי אפשר שיהיה הזמן נפסד. שאם היה נפסד, היה מחויב שיהיה נפסד בזמן, ויהיה אם כן הזמן נמצא אחר הפסדו. ולזה יחייב ארסטוטלוס שהזמן הוא נצחי, לא סר ולא יסור, ומזה יבאר שיש שם מתנועע בסבוב לא סר מהיותו מתנועע ולא יסור. – ומהם, שאי אפשר שיונח הזמן הווה במוחלט. שאם היה הדבר כן, היה אם עתה בפעל ממנו התחיל הזמן. ואולם אמתת העתה וענינה, לפי מה שיראה מענינו, הוא שהוא יחלוק בין הקודש והמתאחר, הנה אם כן אין שם עתה ממנו התחיל הזמן התחלה מוחלטת, שאם היה אפשר זה, יהיה שם עתה לא יחלק הקודם והמתאחר בזמן, וזה שקר לפי מה שיראה מענין העתה. ועוד שמי שאמר בהויית הזמן אין לו המלט משישתמש במלות המורות על מציאותו קודם שיהיה נמצא. וזה שאם היה הזמן קודם בלתי נמצא ואחר כן נמצא, והיה מבואר מענין הקודם והמתאחר שהם בזמן בהכרח, הנה אם כן יהיה הזמן קודם הוייו. וכן הענין אם נניחהו נפסד, כי הנפסד הוא הנעדר אחר שהיה נמצא, ואמר אחר הוא זמן. ולזה יחייב הפלוסוף שיהיה הזמן נצחי. והמבואר מהאופן הקודם שכבר יחויב מזה שיהיה העולם נצחי. – ומהם, כי מפני שהיתה תנועת ההעתק קודמת לשאר התנועות, לפי מה שבאר הפלוסוף, והיה בהכרח שתעלה אל מתנועע ראשון מפאת עצמו, הנה יחויב, אם היו הגרמים השמימיים הווים, שיהיה שם מתנועע במקום אליו תעלה הוייתם, וזה יחוייב במתנועע ההוא, אם הונח הווה. ואי אפשר שילך זה לאין תכלית, כי הוא בלתי אפשר שיהיו שם גשמים אין תכלית למספרם, הנה אם כן מה שיחוייב שיהיה שם מתנועע מעצמו בלתי הווה. ואם היה שם מתנועע, הנה הוא מתנועע אם בטבע, אם בהכרח. ואם הוא מתנועע תנועה הכרחית, הנה לא ימנע משתהיה שם תנועה טבעית, כי התנועה ההכרחית אמנם תאמר ביחס אל הטבעית. ואי אפשר שתהיה שם תנועה הכרחית, הנה לא ימנע משתהיה שם תנועה טבעית, כי התנועה ההכרחית אמנם תאמר ביחס אל הטבעית. ואי אפשר שתהיה שם תנועה טבעית זולת אלו התנועות הטבעיות הנמצאות, ויהיה אם כן העולם נמצא קודם הוייו, וזה שקר. וזה השקר יצא בהכרח מן ההקדמה המסופק בה, והיא מה שהצענו בעולם שיהיה הווה, וההצעה אשר יצא ממנה השקר היא שקר, הנה אם כן יחויב שיהיה העולם בלתי הווה. וזאת הטענה לא מצאנו לפלוסוף בבאור, אבל הוצאנו אותה מכח דבריו. – ומהם, שהפלוסוף יראה שאי אפשר שתונח התנועה מחודשת במוחלט. וזהשאם הנהנו בכאן תנועת מתחדשת ראשונה, הנה יחויב שיהיה המתנועע בהם אם הוה, ואם בלתי הוה. ואם היה הווה, היתה התנועה שהונחה ראשונה בלתי ראשונה, כי כבר תוקדם לה תנועת ההוייה. ואם הנחנו שתהיה תנועת ההוייה ההיא הראשונה, הנה יחוייב בה גם כן שתהיה הבלתי ראשונה, וזה יחוייב אצלו אם מצד הפועל ואם מצד המתפעל. ואולם חיוב זה מצד הפועל הוא, כי הוא יאמר שהפועל כאשר יפעל עת ולא יפעל עת, הנה שם בהכרח שנוי חודש לו בעבורו התעורר עתה לעשות זה הפעל, ויהיה אם כן לפני השנוי הראשון שנוי. ואם אמתו שהשנוי ההוא הוא הקודם, הנה יחוייב בו גם כן לזאת הסבה בעינה שיהיה לפניו שנוי, וזה לאין תכלית, וזה החיוב הוא שוה אם הונח המתנועע הראשון הווה או בלתי הווה. ואולם חיוב זה מצד המתפעל, כי כל הווה, לפי מה שיראה הפלוסוף, יקדם לו שנוי בהכרח, ולזה יחויב בתנועה שנניחנה ראשונה שתהיה בלתי ראשונה. ואם הנחנו השנוי ההוא הוא הראשון, הנה יחוייב שיהיה קודם חדוש השנוי ההוא אפשרות השנוי, כי הכח קודם לפעל בכל הדברים המתחדשים, וחדוש אפשרות השנוי הוא שנוי או נמשך לשנוי. ואם הנחנו השנוי אשר יחודש בו אפשרות השנוי הוא הראשון, הנה יחוייב בו גם כן שיהיה בלתי ראשון לזאת הסבה בעינה, וזה שחדוש אפשרות זה השנוי הוא קודם לחדוש זה השנוי, וזה לאין תכלית. ואם הוא בלתי הווה, והיה מדרך המניע לו שיניע, ומדרך המתנועע שיתנועע, מה הענין שיתנועע פעם ולא פעם. הנה שם בהכרח שנוי במניע, או במתנועע, או בשניהם, ותהיה אם כן התנועה שהונחה ראשונה בלתי ראשונה. ואם נאמר שהשנוי ההוא הוא הקודם, הנה יחויב בו שיהיה לפניו שנוי. כמו שהתחייב בראשון, וזה לאין תכלית. וכאשר היה זה כן, הנה יחויב שלא תהיה שם תנועה מחודשת ראשונה, וזה המתנועע הראשון הווה, או בלתי הווה. והנה הפלוסוף יעשה עוד בזה שני באורים יאמת בהם שאין שם תנועה ראשונה. האחד הוא שהוא יאמר כי המניע כאשר היה מניע בכח ואחר כן שב מניע בפעל, הנה יחויב שיהיה שם שנוי, לפי שהמציאה מהכח אל הפעל הוא שנוי. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאין שם תנועה ראשונה. והשני הוא שאם היתה התנועה מחודשת במוחלט, היה מתחדש צרוף במניע הראשון, רוצה לומר הצרוף אשר בין המניע והמתנועע, והתחדש הצרוף אי אפשר מזולת שנוי. ובהיות הענין כן, הוא מחויב בשנוי הראשון שיהיה בלתי ראשון, ולזה יחוייב שלא תהיה שם תנועה מחודשת ראשונה. זה מה שיחייב שתהיה התנועה נצחית, ושיהיה שם מתנועע נצחי יתנועע תנועה סבובית אל הדבקות, כמו שקדם. ובזה האופן בעינו יבאר שאי אפשר שתהיה שם תנועה אחרונה, מפני זה יחויב שיהיה שם מתנועע בסבוב לא סר משיהיה מתנועע ולא יסור. – ומהם שכבר יראה מטבע החמר הראשון שאי אפשר שיונח העולם הווה בכללותו. וזה שזה החמר יחויב בו שלא יהיההווה ולא נפסד בעצם. שאם היה הווה, היה לו נושא יתהווה ממנו. ואם היה לו נישא יתהוה ממנו, היה הוא הנושא בעצמו, לפי שמה שבכח לא יפרד ממה שבכח, ויחויב מזה שיהיה זה החמר נמצא קודם שימצא, או שיהיה נמצא בפעל, וזה כלו שקר. וכן יתחייב בו זה אלו יפסד. ובהיות הענין כן, והיה מדרך החמר הראשון שלא ימצא ערום מהצורה, הוא מבואר שכבר יחוייב בעולם שיהיה קדום. – ומהם, כי מפני שהוא מבואר בגשם החמישי שאין לו הפך, הנה יתבאר שהגשם החמישי הוא בלתי הווה. וזה שכל הווה הוא הווה מהפכו ונפסד אל הפכו, ויחויב מזה לפי הפך הסותר שמה שאי אפשר בו שיהיה הווה מהפכו או נפסד אל הפכו איננו הווה ולא נפסד. אבל זה הגשם החמישי אין לו הפך יהווה ממנו או יפסד אליו, הנה אם כן יחוייב שלא יהיה הגרם החמישי הווה ולא נפסד. – ומהם, כי מפני שהוא מבואר בגרם החמישי שאי אפשר שיפסד, לפי שאין לו סבות ההפסד, כמו שזכרנו במה שקדם, הנה יראה הפלוסוף שהוא מחויב בו שיהיה בלתי הווה, וזה שהוא יראה שהוא מחויב במה שהוא בלתי נפסד שיהיה בלתי הווה. וזה דבר בארו ממה שאומר אותו, וזה שכבר יראה שאי אפשר שימצא דבר הווה שישאר נצחי. כי ההווה יחויב בו שיהיה הכח על ההוייה קודם על ההוייה בכל הזמן העובר שאין לו תכלית, וכאשר הנחנו זה האפשרות נמצא בפעל בכל חלק מהזמן ההוא, היה מחויב מזה שקר, רוצה לומר שימצאו שתי הפעולות המתנגדות יחד. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שמה שהנחנוהו אפשר הוא שקר. וכבר יראה זה עוד לפי מה שאומר, והוא שהנמצא בזמן בלתי בעל תכלית הה יחויב שיהיה נעדר התכלית בקודם ובמתאחר, שאם היה בעל תכלית מצד אחד מהם, הנה יהיה מה שאין תכלית לו, וזה שקר לפי מה שיראה הפלוסוף. וכבר יראה זו עוד מצד אחר, והוא שאם היה בכאן דבר הווה שישאר נצחי, הנה יהיה לו כח על המציאות וההעדר, והכחות המתהפכים כשיהיו בדבר אחד בעינו, יחויב שיהיו נגדרים, כי אי אפשר שימצאו שני הכחות הסותרים יחד בכחות אשר אין ביניהם אמצעי, כמו הענין באלו הכחות אשר המאמר בהם, והם המציאות וההעדגר, כמו שאי אפשר שתמצאנה שתי הפעולות המתנגדות יחד בדבר האחד בעינו. ולזה יחוייב בכחות אשר בהם שיהיו נגדרים, שאם לא היו נגדרים, לא ימצא הזמן היותר גדול שימצא בו זה הכח, ויהיה שם כח אין תכלית לו, ואם היה הדבר כן, ימצאו שני הכחות יחד, כי הזמן האחד שאין לו תכלית הוא הזמן האחר שאין לו תכלית, כי אין שם כי אם זמן אחד. וזה שחויב בכחות שיהיו נגדרים הוא ראוי בכל המאמרות לפי מה שיאמר הפלוסוף, רוצה לומר שהמצאם בכח הוא נגדר כשילקח הכח במקומו הקרוב המיוחד, רצוןני הזמן שידרוך בו אל הפעל. וכבר יראה זה עוד מצד אחר, והוא שטבע הנמצאות הוא מחייב להם ההוייה וההפסד, או העדרו. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאי אפשר בנעדר ההוייה מצד טבעו זמן שאין תכלית לו שישוב נמצא זמן אין תכלית לו אם לא יעתק טבע הנמנע אל ההכרחי. וכבר יראה זה עוד מצד החפוש, והוא שכבר יראה בכל הווה שהוא נפסד, ובכל נפסד שהוא הווה, וזה בכל מיני השנויים הארבעה. ולזה ידמה שיחויב לפי הפך הסותר שמה שאיננו נפסד איננו הווה, ושמה שאיננו הווה איננו נפסד. וכבר חזק עוד הפלוסוף זה הדעת מצד הפרסום, וזה שכבר היה מפורסם לאנשים בזמנו שהשמים הם מקום לשם יתברך, כאלו ירצו בזה שהם נצחיים בנצחיותו. – ומהם, שהפלוסוף יראה שאי אפשר שיהיו כל הדברים נופלים תחת ההוייה, וזה שכל הווה אם שיהיה גשם, או בגשם. ואם היו כל הדברים מתהוים אחר שלא היו, יתחייב שיהיה הגשם בכללו מתהוה במוחלט, רוצה לומר מלא גשם, ויחויב שיקדם להויות הגשם רקות בו יתהוה, כי המקום הוא מהכרח המתהווה גם כן, הנה הויית הגשם מלא גשם במוחלט היא בלתי אפשר וכן הויית הגשם מגשם בכח, רוצה לומר מחמר בלתי צורה, כי החמר אי אפשר בו שיפשיט צורה, כי אלו הפשיט צורה, יהיה מה שלא נמצא בפעל נמצא, וזה שקר. הנה אם כן מה שיחויב הוא שהגשם הוא בלתי הווה.

וכבר זכר הפלוסוף אלו הטענות קצם בספר השמע וקצתם בספר השמים והעולם וקצתם במה שאחר הטבע. ואחשוב שמה שהניע יותר הפלוסוף אל שיאמין שיהיה העולם קדמון הוא מה שהאמין מעצם השם יתברך שהוא מניע גלגל הככבים הקיימים, והוא נמוס הנמצאות וסדרם וישרם. וזה שכאשר הונח השם יתברך מניע מיוחד לאחד מהגלגלים, הוא מבואר שלא יתכן שיהיה העולם הווה, וזה שאין ראוי שיונח הווה זה הגלגל אשר הוא מניע לו, עד שיהיה לשם יתברך פעם קשר עם זה הגלגל אשר הוא מניע לו, בדרך שיהיה שלמות לו וישימהו חי, ופעם לא יהיה קשר לו עמו. וזה ממה שלא יצטרך באור למעיין בזה הספר.

וכבר יחשב גם כן, שאם היה השם יתברך נמוס הנמצאות וסדרם וישרם, שאין ראוי שיהיה נמצא השם יתברך בזולת הנמצאות, כי המושכל אשר אין לו נושא חוץ לשכל יחשב שהוא מחויב שיהיה כוזב, כמו שהסכים עליו אןב רשד בקצורו לספר הנפש, וזה אצלו מה שהכריח הפלוסוף להאמין שיהיה העולם קדמון, כי הוא כבר שער בשאין אלו הטענות שזכרנו נותנות האמת בזה על כל פנים, כמו שיתבאר מדברינו בחקרנו בהם במה שאחר זה. והנה לא זכר הפלוסוף אלו הטענות לפי מה שהניח מאלו הענינים האלהיות שהם דברים לא בא עליהם מופת, אבל הם יותר מעטי הספקות משאר דעות אשר האמין הם זולתו, כמו שספר אלכסנדר, לפי מה שזכר אבן רשד והרב המורה. ובהיות הענין כן, לא יתכן שישים כמו אלו הדברים התחלת מופת לקיים שיהיה העולם קדמון, כי הפלוסוף לא אמת עניינם, אבל הניחם על צד הסברה המשובחת.

פרק ד

נבאר בו באופן מה שלא יחויב מפני מה שזכרנו המטענות המקיימות דעת דעת מאלו הדעות שיצדק הדעה ההוא.

ואחר שזכרנו כבר באופן מה מה שיש מאופני ההוראות לדעת דעת מאלו הדעות, והיה מבואר למעיין בזה הספר במעט עיון שאין בראיות אשר קיימנו בהם דעות אלו האנשים מה שיקויים בו דעת קיום אמתי זולת מה שזכרנו לקיים דעת הפלוסוף, וזה מבואר ממה שטען הפלוסוף לבטל אלו הדעות. הוא מבואר שכבר יה ראוי שנחקור תחלה בטענות אשר טען הפלוסוף, אם יקוים בהם דעתו קיום אמתי זולת מה שזכרנו לקיים דעת הפלוסוף, וזה מבואר ממה שטען הפלוסוף לבטל אלו הדעות. הוא מבואר שכבר היה ראוי שנחקור תחלה בטענות אשר טען הפלוסוף, אם יקוים בהם דעתו קיום אמתי, אם לא, כי אלו הטענות הם אשר יחשב שתהיינה צודקות לבד מבין שאר הטענות שזכרנו. אלא כי לעומק זאת החקירה לא יובן לנו הבאור בזה בשלמות בזה המקום, עד שנבאר בדרך החקירה העיונית אמתת זה הדרוש, ואז יתכן שנבאר שמה שהביאנו אליו העיון הוא מסכים לאמת מכל הפנים ונמלט מכל ספק. ואי אפשר גם כן מזולת שנשיב בכאן על אלו הטענות קצת תשובה, וזה כי מפני שהחזקנו באלו הטענות וחשבנום אמתיות, יקשה לנו להאמין חלופם, אם לא יתבאר לנו תחלה באופן מה שהם אינן נותנות האמת על כל פנים, ולזה ראינו להשיב עליהם בכאן קצת תשובה.

ונאמר כי מה שיראה שיחויב שיהיה העולם קדום מפני הנחתנו שיהיה השם יתברך מניע גלגל מיוחד מהגלגלים, הוא בלתי מחויב, וזה שכבר בארנו במה שאין ספק בו שאין השם יתברך אחד ממניעי הגרמים השמימיים. ואם אמר אומר שעם מה שהתבאר מדברינו מענין הסבה הראשונה יתחייב גם כן שיהיה העולם קדום, וזה כי כבר בארנו שהשם יתברך פועל כל הנמצאות, ושהוא היותר אמתי בשיקרא פועל כל נמצא סולתו, ובהיות הענין כן, הנה יחשב שיחויב מזה שיהיה העולם קדום, וזה כי מן המגונה שנניח עלה פועלת בטלה זמן אין תכלית לו. אמרנו לו שאם היה בכאן דבר יביאנו בדרך המחקר העיוני להאמין בעולם שיהיה הווה, הנה לא יוציאנו זה הספק מההאמנה בו שיהיה הווה. וזה שיש לאומר בחדוש העולם שיאמר שהעלה הראשונה היתה תמיד פועלת הפעל אשר ייוחס לה עתה, והוא השגתה עצמותה, ואולם הפעל שיסודר ממנה על צד ההטבה והחנינה, והוא נתינת הצורה לנמצאות בשלם שבפנים, איננו מיוחס לה כי אם בעת ההויה, אבל ייוחס לה היותה חשוקה לצורות המניעות, ומצד חשקם בה ישתוקקו שיושפעו מהם פעולות בזה העולם לפי מה שתגזרהו, לפי מה שהשיגו מהנמוס אשר אצל הסבה הראשונה. ובכלל הנה אם היה זה הפועל לשם יתברך להשלמת מציאותו, היה לזה הספק אופן מההראות. אלא שהוא אינו לשם יתברך כי אם על צד ההטבה והחנינה, ומה שזה דרכו לא יחויב שיצא לפעל. וכבר יתבאר התר זה הספק באופן יותר שלם אחר השלימנו זאת החקירה. וכן נאמר כי מה שהונח שהשם יתברך הוא נמוס הנמצאות לא יחייב שתהיינה הנמצאות תמיד עו, וזהכי זה הנמוס לא קנה אותו השם יתברך מהנמצאות כמו הענין בידיעתנו, אבל קנו הנמצאות מציאותם מזה הנמוס. ובהיות הענין כן, הנה לא ימנע היות הנמוס נמצא, והנמצאות אשר אפשר שיושפעו מציאותם מזה הנמוס בלתי נמצאות. והמשל שאם חדש אדם מלאכת כלי אחד לעצמו, הנה יקרה לו שיהיה נמוס המלאכה היא נמצא, ואם אין לו נושא חוץ לנפש. וכבר בארנו זה בראשון מזה הספר. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שלא יחויב מפני אלו הטענות שיהיה העולם קדום.

ואולם בשאר הטענות אשר זכרנו שיחשב שיקיימו דעת הפלוסוף קיום אמתי נשיב בכאן קצת תשובה על דרך הכללות, עד שיתבאר לנו האמת בזה הדרוש, ואז נשוב לחקור בהם חקירה השלמה. ונאמר שאלו הטענות כשחקרנו בהם, מצאנום רובם לקוחות מן ההקש בין ההוייה הכללית אשר נחקור בה ובין אלו ההויות החלקיות אשר יתחדשו מן הטבע. והוא מבואר שאין ראוי שנקיש בין אלו ההויות, עד שנחייב לזאת ההוייה כל מה שיחויב להויה אשר נמצאה לחלק מחלקי העולם, וזה כי שם דברים יחויבו להוייה בחלק מצד מה שהיא הויה בחלק, ואלו הדברים לא יתכן שיהיו נמצאים להוייה הכללית, אם היה שתהיה שם הוייה בזה התאר. וכבר תעמוד על ההבדל שיש בין אלו הויות, כשתקיש בזה בין הויית איש בכללותו ובין הזנה בו אחר שנתהווה שהיא הוייה בחלק, כי ההקש הזה בעינו יהיה בין ההוייה הכללית אשר נחקר בה ובין ההוייה החלקית הנמצאות לחלק מה מחלקי העולם, וזה שהעולם בכללו הוא איש אחד, וזה דבר ביארו אותו רבים מן הקודמים, עד שהם יקראו העולם אדם גדול והאדם עולם קטן. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שההוייה אשר תהיה בחלק מה מחלקי העולם יחסה מהויית העולם בכללו יחס ההזנה באיש הרמוז אליו אל הויית האיש ההוא בכללו. וזה היחס הוא מבואר מאד בין אלו ההויות, וזה שכמו שההזנה היא הוייה בחלק, ובכללות האיש ההוא עומד על תאר אחד, כן יהיה כללות העולם עומד על תאר אחד עם התהוות חלקיו והפסדם. וכמו שיחויב בהזנה כשתתחדש שיהיה האיש הוא קודם זה נמצא בפועל, כי בו ימצאו סבות הזנה, כאלו תאמר נפש הזנה והלב והכבד והאצטומכא ושאר כי הבשול, ואלו האברים אי אפשר שימצאו נדלים משאר האברים, כמו שהתבאר בספר בעלי חיים, ולזה התחייב שיהיה זה האיש נמצא בפעל בכללות קודם זאת ההזנה, כזה יחויב בהויית חלקי העולם שיהיה העלם קודם זה נמצא בפעל, כי בו ימצאו סבות זאת ההוייה, לפי שההוייה לא תהיה באלו מזולת תנועה קודמת, כמו שהתבאר בספר השמע, וכל התנועות יעלו אל תנועת הגרם השמימיי, כמו שהתבאר שם. וכשהיה שם גרם שמימיי, יחויב שיהיו כל היסודות נמצאים והמורכב מהם, כמו שהתבאר בטבעיות. וכאשר התאמת זה היחס, נאמר, דרך משל, שכמו שלא יחוייב בהויית האיש בכללותו שיהיה האיש ההוא נמצא קודם ההוייה, ולא חלק ממנו תעלה אליו ההוייה ההיא, כן לא יחויב בהויית העולם בכללותו, אם הונח הווה, שיהיה העולם ההוא נמצא קודם זאת ההוייה ולא חלק ממנו תעלה אליו ההוייה ההיא, אבל יצטרך להכניס בזה מניע מחוץ נדל, הוא זולת המניע הקרוב בהוייות החלקיות, כצורך הכנסת מניע מחוץ נדל בהויית החי והצמח, כמו שהתבאר בספר בעלי חיים ובמאמר הקודם לזה, והוא זולת המניע הקרוב בהזנת האיש הוא. ומי שיחייב להוייה הכללית הדברים שיחיובו להוייה החלקית יקרה לו שיחייב בזה האיש הרמוז אליו שהוא בלתי הווה, כמו שחייב הפלוסוף מפני זה ההקש שיהיה העולם בלתי הווה. והמשל שכבר יאמר אומר שראובן העומד לפנינו הוא בלי הווה מפני ההקש בין הוייתו הכללית וההוייה החלקית הנמצאות בו, והיא ההזנה. וזה שאם הונח ראובן הווה, הנה יחויב שיהיה נמצא קודם הוייו, וזה שאנחנו נמצא מתנאי ההוייה החלקית הנמצאת בו שתהיה בכאן נפש זנה וכליה, כאלו תאמר הלב והכבד והאצטומכא, כי הנפש הזזנה לא תעשה בוזלת כלי, ואלו הכלים אי אפשר שימצאו נפרדים משאר האברים, אלא אם כן היו אברים בשתוף השם, רוצה לומר שאם היו נפרדים משאר האברים לא ימצאו בהם אלו הכחות הנפשיות אשר בהם. ובהיות הענין כן, הנה יביאנו זה ההקש לחייב שאם היה זה האיש הווה, הנה יהיה זה האיש בעינו נמצא קודם הוייו. ובזה בעינו יביאנו ההקש הזה לחשוב שיהיה העולם בלתי הווה, לפי שאם היה הווה, היה זה העולם בעינו נמצא קודם הוייו, והוא מבואר שאין זה החיוב צודק. ובזה האופן יסתלקו הרבה מהטענות שטען הפלוסוף לקיים שיהיה העולם קדום, רצוני מפני מה שהתבאר בכאן שיש בדל נפלא בין ההוייה הכללית ובין ההוויה החלקית, ולזה לא יחויב בהוייה הכללית כל מה שיחויב בהוייה החלקית. ודי בזה הציור בזה המקום בשטענות הפלוסוף אינם נותנות משפט הכרחי על שיהיה העולם קדמון, עד שיתבאר זה שלשמות מדברינו.

ואולי יאמר אומר שבכאן הטעאה מה במה שהמשלנו בו מאלו ההויות, וזה כי האיש לא יתהווה בכללותו אלא אם נמצא קודם זה איש ממינו בפעל תעלה אליו ההוייה באופן מה, וכן יחוייב שיהיה הענין בעולם, אם הונח הווה, ויצדק מפני זה מה שחייבו הפלוסוף, שאם היה העולם הווה, היה שם מתנועע במקום תעלה אליו הוייתו. אלא שהתר זה הספק אינו ממה שיקשה, והוא שזה קרה לאיש ההווה מצד שהוא הוייה בחלק מחלקי העולם, וזה בעינו יקרה באופן מה בהזנה אשר המשלנו בה, וזה שלא יתכן שיעשה בהזנה חלק מהמתדמי החלקים אשר הורכב מהם היד, דרך משל, אם לא היתה היד נמצאת. ואולם מצד מה שזה האיש הווה במה שהוא זה האיש לא ימצאו בו חלק ממנו תעלה אליו ההוייה. ועוד שהאדם גם כן אשר יהיה ממנו הזרע אין לו פעל בהויית זה האיש המתהווה, בדרך שנאמר שתעלה ההוייה אליו, וזה שכבר יתהווה זה האיש המתהווה, ואם כבר תתחלה האדם אשר יהיה ממנו, ולזה יצטרך בזאת ההוייה אל מניע אחר נבדל, כמו שהתבאר בספר בעלי חיים.

והנה השתמש הרב המורה בדחיית טענות הפלוסוף בכמו זאת ההקדמה שהשתמשנו בה בזה המקום, אלא שהוא השתמש בזה באופן יותר כולל ממה שנשתמש בו אנחנו. וזהכי אנחנו לא נשתמ בה אלא במה שיגזרהו העיון האמתי שימצא מההבדל בין הויית כלל העולם והויית חלק מחלקיו, והרב המורה השתמש בה בכללות לבאר שלא יחויב להוייה הכללית דבר מהדברים אשר יקרו להוייה החלקית, וזה אינו מחויב על כל פנים כי כבר אפשר שימצאו בכאן דברים משותפים להוייה הכללית והחלקית. וכבר תעמוד על ההבדל שימצא בין השתמשנו בזאת ההקדמה ובין השתמשות הרב המורה ממה שקדם לו מהדברים בה וממה שנאמר אותו בהשלימנו החקירה בטענות הפלוסוף אם יחויב מהם חיוב אמתי שיהיה העולם קדמון, אם לא.

פרק ה

נבאר בו מאיזה דברים ראוי שנשים התחלת החקירה בזה הדרוש.

וראוי שנחקור תחלה אם העולם קדמון, או הווה, קודם שנכנס בחקירה איך הוא הווה, כאלו תאמר אם הוא הווה מדבר, או מלא דבר, וזה מבואר בנפשו. וממה שאין ספק בו עם מה שקדם מהדברים שכבר יחויב לנו שנחקור מאיזה מהדברים והמשיגים יתכן שנעמוד על אמתת זאת החקירה קודם שנחקור אם הולם קדום, או מחודש.

ואמר שהוא ראוי שנשים חקירתנו בזה מהדברים שאפשר שיחשב בהם שיהיו בלתי הווים, והם הדברים שנמצא מציאותם מדובק, כמו הגרמים השמימיים ומשיגיהם, והזמן, והתנועה, והגלות הארת, ומה שידמה לזה מאלו הדברים. וזה שכאשר שמנו החקירה מהם, יתכן שיוליכו אותנו אל אמתת זה הדרוש. וזה שאם היה בהם דבר יחייב שיהיו הוים, הנה יתבאר בלי ספק שהעולם הווה. וזה שאם יתבאר, דרך משל, שהגרמים השמימיים הם מחודשים, הנה יחויב שיהיה כלל העולם מחודש, לפי שאליהם תעלה הויית חלקי העולם, כמו שבאר הפלוסוף, וכמו שהתבאר מדברינו במאמר הקודם לזה. ואם יתבאר כי הזמן מחודש או התנועה, הנה יחויב גם כן שיהיה העולם מחודש, כי המאמר בשימצאו הגרמים השמימיים זהמן אין תכלית לו בזולת תנועה ואחר כן יתחילו להתנועע הוא מאמר מבואר הבטול, וזה מבואר למעיין בזה הספר. ואם נניח שיתבאר שייה הגלות הארץ מחודש, ויהיו מפני זה מחודשים בכללות כל ההוים אשר בכאן אשר מציאותם מדובק באופן מה, והם המינים אשר בכאן, הנה יתבאר כי העולם מחודש, וזה שאם היה זה הענין מחודש במוחלט, הנה יחויב שיהיו הגרמים השמימיים קודמים לחדוש אלו הדברים זמן בעל תכלית, לפי שהם פועלים אלו הדברים אשר בכאן, כמו שקדם, ואם היו קודמים לחדוש אלו הדברים זמן בלתי בעל תכלית, היה בכאן אפשרות טבעי לא יצא לפעל אם לא בדמן בלתי בעל תכלית, וזה מבואר הבטול. ואם יתבאר באלו הדברים אשר מציאותם מודבק שהם בלתי הוים, הנה יתבאר שהעולם קדום, וזה מבואר בנפשו. ואולם אם נשים חקירתנו בזה מהדברים האלו אשר אין מציאותם מדובק, והם הדברים ההוים הנפסדים בצד אשר הם בו הווים נפסדים, הנה לא ימצא תועלת בזאת החקירה במה שיתבאר מהם שהם הווים, כי ידמה שבזה יתחלפו אלו הדברים הוים הנפסדים מהדברים שמציאותם מדובק. ואם היה מחויב באלו שיהיו הווים, הנה יתבאר שהעולם הווה. ואם היה בהם מה שיתחייב בו שיהיה בלתי הווה, הנה יתבאר שהעולם הוא קדמון. ואם לא היה בהם דבר יחייב שיהיה הווה ולא שיהיה בלתי הווה, הנה יהיה אפשר מזה הצד שיהיה העולם קדום או מחודש.

והנה יתבאר גם כן שהיא יותר ראוי ששים התחלת החקירה בזה הדרוש מן הענינים אשר זכרנו משנשים התחלת חקירתנו בו מהשם יתברך, אם הוא מחוייב שיחדש העולם אחר שלא היה, או הענין בזה בהפך. וזה כי השגתנו בזה בעצם השם יתברך היא חלושה מאד, ולזה אין ראוי שנשים במה שזה דרכו התחלת החקירה בדרוש שנרצה לקנות בו ידיעה שלמה. וכאשר התישב לנו שהוא ראוי שנשים התחלת החקירה בזה הדרוש מהדברים הנמצאים בעולם שמציאותם מדובק, והיה מבואר שחקירתנו מהם תהיה אם הם הווים, הוא מבואר שהוא ראוי שנדע תחלה מה שיוכר בו ההווה מהבלתי הווה, כי כשידענו זה וחקרנו באלו הדברים אשר מציאותם מדובק אם יש בהם דבר מהדברים הנמצאים להווה במה שהוא הווה, או אין בהם דבר מהם, הנה יתכן שנעמוד בקלות מענינם אם הם הווים או בלתי הווים. ובכאן התבאר מאיזה מהנמצאות ראוי שנשים החקירה הזאת, ואיך יכן שנעמוד מהם על אמתת זה הדרוש.

פרק ו

נבאר בו במה זה יוכר ההווה מהבלתי הווה.

והיותר מיוחדת שבסגולות ההווה היא שהוא נעשה לתכלית מה, האלהים, אלא אם היה התהוותו בקרי, ומה שזה דרכו הוא מעטי. וזה מבואר בכל מה שהוא הווה בטבע, או מצד המלאכה, וזה כי הטבע יעשה כל מה שיעשה לתכלית מה, כמו שהתבאר בטבעיות, כן הענין במלאכה. ואולם מה שאינו הווה, לפי שאינו מפעולת פועל, לא תהיה בו סבה תכליתית, וזה מבואר בנפשו, וזה כי אמרנו במה שאינו מפעולת פעל שהוא בזה התאר בעבור זה התכלית הוא מבואר סותר נפשו, וזה כי תכף שנאמר שהוא היה בזה התאר בעבור זה התכלית הודינו שיש לו פועל. ולפי שמשה שאינו פעולת פעל אין בו סבה תכליתית, היה שלא תנתן בדבר מהחכמות הלמודיות סבה תכליתית, אם לא היה מה שבהם מצד הטבע או הבחירה. והמשל שלא יאמר לאיזה תועלת היו זויות המשולש שוות לשתי נצבות, וקוטר המרובע בלתי שוה לצלעו, וכן הענין בשאר הדרושים הלמודים, והיה זה כן, לפי שאין בכאן פועל הוא אשר שם זויות המשולש שוות לשתי נצבות, כי אין זה הדבר במשולש מפעולת פועל, ולזה לא תנתן הסבה הפועלת ולא התכליתית בלמודיות. ואולם המשולש הנעשה במלאכה לתכלית מה כבר יתכן שיאמר בו לאיזה תועלת היה הדבר כן בתמונה המשולשת, כי בזה האופן היה מפעולת פועל, אבל לא יאמר לאיזה תועלת היתה זויתו החיצונה שוה לשתי הזויות הפנימיות, כי אין זה הענין במשולש מפעולת פעל.

וראוי שלא יעלם ממנו שכבר יתכן שתמצא סבה תכליתית לדבר ההווה תמיד, ואם אין למציאותו הוייה מוחלטת, לפי שמציאותו הוא תמיד מפעולת פועל, כאלו תאמר שכבר יושפע תמיד מהציור אשר תמניעי הגרמים השמימיים שיתנועעו הגלגלים מעצם הציור ההוא בתנועות אשר הם מתנועעים בהם, ולזה אם היו הגלגלים ומניעיהם בלתי מחודשים, הנה יתכן שתשלם מהם תנועה בלתי מחודשת במוחלט, עם היות התנועה ההיא באופן היותר שלם שאפשר להשלים מה שכין בה, לפי שהיא מחודשת תמיד מהציור ההוא, ובזה האופן היא מפעולת פועל. ובה האופן לבד יתכן שיתחדש מפעולת פועל מה שאין למציאותו התחלה זמנית, כי הוא מתחדש תמיד ממנו. ואולם מה שלא יתכן שיתחדש תמיד על הדבקות מהפועל, הנה יחויב, כשיהיה מפעולת פועל, שיהיה למציאותו הוייה מוחלטת, כי הוא לא יהיה מפעולת פועל אם לא הונח שיהיה שם פועל חדש אותו. והמשל כי הבית כאשר הונח שהוא מפעולת הבונה, והיה בלתי אפשר שיהיה תמיד שופע מציאותו מהבונה, הנה יחויב שיהיה הבונה הוא אשרחדש הבית אחר שלא היה נמצא, וזה מבואר בנפשו. וראוי שלא יעלם ממנו כי מה שלא יוכר בו בזה האופן ההווה מהבלתי הווה אינו באופן שיתחייב, כאשר היה בכאן בדבר מה שלא ימצא תועלת בו, שיהיה הדבר ההוא בלתי מחודש, כי כבר אפשר שיהיה חדושו בקרי. אבל מה שהתבאר בו הוא שכבר יחויב, כשנמצאו בו דברים לתכלית מה, שזה הדבר הוא מפעולת פועל, וזה מבואר מאד. והנה הענין בזה הוא כמו ההשלכה במספרים, רוצה לומר כשנשליכם תשעה תשעה לבחון אם טעינו במספר ההוא, וזה שההשלכה לא תתן האמת על שזה החשבון נעשה בכיון, אבל תשפוט בהכרח על הטעות, אם היה בזה המספר. וכן הענין בזה בשוה, וזה שזאת הבחינה לא תתן משפט אמתי על שהדבר ההוא הוא בלתי הווה, אבל תתן משפט אמתי על שהוא הווה כשיהיה בו מה מהדברים לתכלית מה, וזה מבואר בנפשו. ולזה ילקח תועלת בזאת הבחינה לחייב שהדבר הווה, ולא ילקח תועלת בה לחייב שהדבר הוא בלתי הווה.

וכבר יוכר עוד ההווה מהבלתי הווה, שההווה אפשר שימצאו בו דברים בלי מחוייבים לו מצד טבעו ועצמותו, כמו הענין בדברים ההוים במלאכה, וזה שכבר ימצא לעץ מצד המלאכה צורת הכסא או צורת התיבה, ואין אחת מהם מחויבת לו מצד טבעו. ואולם מה שהוא בלתי הווה הוא מבואר שאי אפשר שימצאו בו דברים בלתי מחויבים לו מצד טבעו ועצמותו, מהצד אשר הוא בלתי הווה, כי אם היה נמצא לו דבר בלתי מחויב לו מצד טבעו ועצמותו, הנה יהיה מציאותו בו במקרה אחר שאין לו טבע יחייב היותו נמצא בו, ואין שם גם כן פועל הווה זה הדבר בו, וזה דבר לא יתכן שימצא בדברים התמידיים, כל שכן שאינו ראוי שימצא בהם תמיד, כי מה שבמקרה לא ימצא אלא במעט מן הזמן. ועוד כי כבר יקשה להניח איזה דבר חייב שיהיה זה הדבר נמצא עם המהות אשר לא יחייב טבעו שיהיה זה הדבר נמצא בו, כי זה ממה שאי אפשר הנחתו אם לא יונח בכאן פועל אחר הוא אשר שם אלו הדברים מחוברים ודבקים קצתם עם קצת. וזה, עם שהוא מבואר בנפשו, כבר תמצא שהפלוסוף הודה בו, כי הוא אמר מה שבזאת ההקדמה מהכח בטבעיות ובאלהיות. וממה שיוכר עוד ההווה מהבלתי הווה הנה הוא שההוה אפשר שיהיה בעצמותו דבר בעבור זולתו, וזה מבואר אם בהווה בטבע, אם בהווה מצד הבחירה והרצון, והוא ההווה במלאכה. ומשל זה בהווה בטבע שהצמח הוא בעבור הבעל חי כדי שיזון ממנו, ומשל בהווה במלאכה שהלבוש הוא בעבור האדם להיות לו למחסה מקרירות הקיף בו. ואולם הבלתי הווה לא יתכן בו שיהיה בעצמותו דבר בעבור זולתו, וזה מבואר, כי לא יתכן שתהיה לו סבה תכליתית כלל, כמו שקדם, כל שכן שאין ראוי שתהיה בו סבה תכליתית לתועלת זולתו. וכבר יראה זה גם כן ממה שאומר, והוא שהדבר שהוא בעבור זולתו הוא מתאחד ונקשר עמו, ולא יתאחד המהות התמידי עם מהות אחר אם לא מצד פועל משגיח בכללותם, הוא אשר קשר אלו המציאויות ושם קצתם בעבור קצת, וזה מבואר בנפשו למעיין בזה הספר.

פרק ז

יתבאר בו מצד אחר שהשמים מחודשים זולת הצד הראשון.

ואחר שהתבאר מה שיוכר בו ההווה מהבלתי הווה לפי מה שאפשר לנו, הנה ראוי שנחקור אם יש באלו הדברים אשר מציאותם מדובק דבר מהמשיגים הנמצאים להווה במה שהוא הווה, או אין בהם דבר מאלו המשיגים, ונשים חקירתנו בזה תחלה מהגרמים השמימיים, כי הם הסבה בהתדבקות אשר בשאר הדברים אשר מציאותם מדובק, כמו הזמן והתנועה ומה שידמה להם.

ונאמר שכבר התבאר במה שאין ספק בו במה שקדם שכל מה שימצא בעצם השמים הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות להשלים אלו הנמצאות, עד שאם היה נפסד מעט מהסדור ההוא, היו נפסדות אלו הנמצאות. והמשל שמרחק הגרם השמימיי מהארץ הוא בתכלית השלמות, כדי שיושפע ממנו הפעל אשר יצטרך שיהיה ממנו להשלים אלו הנמצאות, וזה שכבר התבאר שבהתחלף המרחק יתחלף הפעל המסודר ממנו. וכן יתבאר ששעור הככב הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות אל שיושפע ממנו בכאן מה שיושפע, עד שאם היה יותר גדול או יותר קטן, היה נפסד זה הסדור. וכן התבאר שתמונת גלגלי הככב, עד שיהיה קצתם בלתי נכחי השטחים ויהיה מרחק מרבוי שטחיו המרחק ההוא אשר ימצא בהם לפי מה שהתבאר, הוא גם כן על האופן היותר שלם שאפשר להשלים מה שבכאן, מפני מה שיתחדש מזה מקורבת הככב ממנו פעם ומרחקו פעם, ומפני מה שיתחדש מזה מחלוף התנועה לככב, עד שתהיה תנועתו מפעם מהירה ופעם מתאחרת. וכן יתבאר שסדור גלגלי הככב הוא גם כן באופן היותר שלם שאפשר אל שיושפעו מהככב הפעולות אשר יצטרך זה המציאות שיושפעו ממנו מה שיצטרך להשלמת אלו הנמצאות אלא בה. וכן יתבאר שחלוף נצוצי הככבים הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות בדרך שיושפעו מהם הפעולות המתחלפות אשר יצטרכו להשלמת מה שבכאן. וזה שנצוץ השמש היה, דרך משל, מתחלף לנצוץ הירח, כדי שיתכן שיושפע מהשמש חמום האויר ומהירח נתינת הלחויות, ולזאת הסבה היו צבעי אלו הנצוצים מתחלפים, כמו שקדם. וכן יתבאר שמקום הככב בגלגלו הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות, בדרך שיושפע ממנו אל מה שבכאן מה שיצטרך שיושפע ממנו, שאם היה הככב יותר קרוב אל הצד הצפוני או אל הצד הדרומי, לא היה שופע ממנו מה שיצטרך שיושפע ממנו לאלו הדברים, כמו שהתבאר במה שקדם. וכן התבאר שמספר גלגלי הככב הוא ביורת שלם שאפשר אל שתשלם בו התנועה המורכבת הנמצאת לככב אשר אי אפשר שיושפע ממנו מה שיצטרך להשלמת אלו הנמצאות אלא בה. וכן התבאר שהיות בגלגל העליון ככבים רבם באופן אשר הם נמצאים בו הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות להשלים מה שבכאן מהנמצאות השפלות, כי בזה יתחדשו מהככבים פעולות מתחלפות ישלם בזה האופן רבוי הנמצאות. וכן התבאר שהיות לקצת הככבים אור מעצמם ולקצתם מזולתם הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות להשלים מה שבכאן מהנמצאות. וכן התבאר שחלוף חלקי הירח קצתם מקצת, עד שקצתם הוא מקבל האור וקצתו בלתי מקבל האור, הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות להשלים מה שבכאן. וכן התבאר שהעגל החלבי ומקומו מגלגל הככבים הקיימים הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות להשלים אלו הנמצאות. וכן התבאר ששעור הגשם הבלתי שומר תמונתו שבין גלגלי הככב האחד לגלגל הככב האחר הוא בתכלית מה שאפשר מהחכמה, עבור שלא יתבלבלו תנועות הגרמים השמימיים, כדי שישלם מהם מה שבכאן. וכן יתבאר שמספר הגלגלים בכללם והככבים הוא בתכלית מה שאפשר מהשלמות אל שישלם מה שבכאן מהנמצאות ביותר שלם שאפשר מצד הפעולות אשר ייוחדו לככב ככב מהם, ומצד היחסים שיתחדשו מהתמזגות נצוציהם, כי בזה ישלם נמוס הנמצאות השפלות וסדרם וישרם ביותר שלם שאפשר. ובהיות הענין כן, והיה שכבר התבאר שמה שימצא לו סבה תכליתית הוא בהכרח מפעולת פועל, הוא מבואר שהגרמים השמימיים וכל מה שבהם הוא מפעולת פועל, ולזה הטיב הפלוסוף במה שאמר בשני מספר השמע אצל המאמר בקרי ובהזדמן שטעות מי שיאמר באלו הגרמים השמימיים שהם מעצמותם הוא יותר גדול מטעות מי שיאמר זה בחי ובצמח, לפי שלא ימצא בגרמים השמימיים דבר יתכן שייוחס אל הקרי וההזדמן, ובאלו הדברים מקרים רבים אפשר שייוחסו אל הקרי וההזדמן, והם המקרים הנמצאים בחי והצמח, לא מפני הטבע המיניי. הנה זה כונת הפלוסוף בזה, אף על פי שלא אמר אותו בזה הלשון. וכאשר התישב לנו זה, והיה מבואר שהדבר שהוא בזה התאר מהקיו בעצמו הוא הווה בהכרח, כשהונח היותו מפעולת פועל, הנה הוא מבואר במה שאין ספק בו שהשמים הווים.

ואולם איך יתבאר שהדבר הקיים בעצמו יחוייב היותו הווה במוחלט כשהונח היותו מפעולת פועלת, הנה זה יתבאר ממה שאומר. וזה שכבר יתכן שיהיה הדבר פועל דבר, אם כשיושפע ממנו מציאותו תמיד, כמו שנאמר שכבר יושפע תמיד מהציור אשר לגרמים השמימיים בנמוס הנמצאות מה שלהם מהתנועות, ואם כשיושפע ממנו מציאותו בעת חדושו לבד. והוא מבואר שאי אפשר שנניח בגרמים השמימיים, ובמה שזכרנו מענינם שהוא נמצא להם בשלם שבפנים אל שיושפע מהם מה שישלם זה המציאות השפל, שיהיה שופע מציאותו מהשם יתברך תמיד, וזה שכאשר הנחנו זה, כבר יתחייב לנו בטולים רבים אין המלט מהם בשום פנים, אם תחלה שכבר יחויב מזה שיהיה הזמן הווה מלא דבר ונפסד אל לא דבר, ואם שנית שכבר יחויב מזה שיהיה הזמן מחובר מעתות. ואם שלישית שכבר יחויב מזה שלא יהיו הגרמים השמימיים נמצאים כי אם בכח, ואם רביעית שכבר יחויב מזה שלא תהיה כאן תנועה אחת מדובקת, אבל לא תהיה בכאן תנועה לגרמים השמימיים, ולא תהיינה להם תנועות מתחלפות במהירות ואיחור כלל. ובכלל אם באנו למנות כל הבטולים המתחייבים מזאת ההנחה, הצטרכנו למאמר ארוך, ולזה נקצר ונעמוד על מה שיש בו די בדחיית זאת ההנחה.

ואולם איך יתבאר שכבר יתחייבו מזאת ההנחה כמו או הבטולים שזכרנו, הנה לפי מה שאומר. וזה שכאשר כבר הנחנו שיהיה מציאות הגלגלים ומה שבהם מאלו הענינים שזכרנו שופע מיד מהשם יתברך, הנה יחוייב שיפסדו הגלגלים אל לא דבר תכף השפעם ממנו, וישובו שופע ההוא מלא דבר. וזה שאם הונח שיפעל השם יתברך מהגלגלים הנמצאים עתה הגלגלים הנמצאים אחר זה, הנה לא יהיה בכאן פועל כלל, אחר שהם תמיד באופן אחד מהמציאות. ובכלל הנה הדבר ההווה מדבר יהיה הווה מדבר זולתיי לו, לא מדבר כמוהו בכל הפנים. והמשל שכבר יתהוה הורדיט מהנחשת, ולא תהווה זה הנחשת מזה הנחושת בעצמו אשר היה כמוהו בכל הפנים. ולזה יחויב, אם הנחנו מציאות הגלגלים ומה שבהם שופע תמיד מהשם יתברך כמו שישפע אור השמש מהשמש, שיהיו הגלגלים הווים נפסדים תמיד מלא דבר ואל לא דבר, וזה בתכלית הבטול. וגם כן הנה יתבאר שכבר יחויב מזה שיהיו בעתה אחד הווים ונפסדים, לפי שאם הונחו הווים בעתה אחד ונפסדים בעתה הסמך לו, וישובו להיות הווים בעתה השלישי, לא יהיה מציאות הגרם השמימיי מדובק, אבל יהיה זמן העדרו שוה לזמן מציאותו, וזה מבואר הבטול. עם שבזה האופן לא יושפע תמיד מציאותם מהשם יתברך, כמו שהונח. ואם הנחנוהו נפסד בעתה אשר הוא בו הווה, הנה יתחייב שיהיה בעתה אחד הווה ונפסד, וזה גם כן בטול, רצוני שיתקבצו ההפכים תמיד יחד. – ועוד שכבר יתחייב מזה שיתהוה הגרם השמימיי בכל עתה ועתה, אחר שהוא שופע תמיד מהשם יתברך, ומזה יתחייב שיהיה העתה דבק לעתה, ויהיה אם כן הזמן מחובר מעתות. וזה שאם היה בין העתות אשר תהיה בהם ההוייה הזאת זמן, הנה לא יהיה בזמן ההוא מציאות הגלגלים שופע מהשם יתברך, וכבר הנחנו מציאותם שופע מהשם יתברך תמיד, זה חלוף בלתי אפשר, הנה אם כן מה שיחוייב מזאת ההנחה הוא שיהיה העתה דבק לעתה. – וכבר יחויב מזה גם כן שלא יהיו הגרמים השמימיים נמצאים כי אם בכח. וזה כי מפני שלא יתמיד מציאות אל הגרמים השמימיים כי אם עתה אחד, והיה מבואר שהדברים הנמצאים בעתה לבד הם נמצאים בכח, לא בפעל, כמו שהתבאר בספר השמע, הנה יחויב שלא יהיו הגרמים השמימיים נמצאים כי אם בכח. – וגם כן הנה יתחייב מזה שלא תהיה בכאן תנועה מדובקת לגרמים השמימיים, וזה כי התנועה המדובקת יחויב שתהיה למתנועע אחד, כמו שהתבאר בספר השמע, ואין בכאן מתנועע אחד לפי זאת ההנחה. – וגם כן הנה יחויב מזה שלא תהיה בכאן תנועה, לפי שהגרמים השמימיי לא יהיו נמצאים כי אם בעתה, ואין בעתה תנועה. וכאשר לא תהיה תנועה לאחד אחד מהם, לא יתכן שישלם מכללותם תנועה, כי התנועה כבר תהיה לכללותם מצד הכפל התנועה אשר לאחד אחד מהם בעת מציאותו. ובזה יתבאר שלא יתכן שהתיה בהם תנועה מתונית ותנועה מהירה. ובזאת ההנהגה יתבאר לך שכבר יתחייבו לזאת ההנחה שקרים רבים, זולת אלו אין המלט מהם בשום פנים. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאי אפשר שיונח מציאות הגלגלים ומה שבהם מהככבים שופע תמיד מהשם יתברך. ובכלל הנה לא יתכן שימצא דמיון זה ההשפע כי אם במקרים אשר אין להם קיום, כמו התנועה ומה שידמה לזה, ואולם בדברים אשר להם קיום לא יתכן זה בשום פנים.

וכאשר התישב לנו שאין מציאות הלגלים שופע תמיד מהשם יתברך, והיה מחוייב בהם לפי מה שקדם שיהיו מפעולת פועל, הנה לא ישאר אלא שיושפע מציאותם מהפועל בעת התהוותם, וזה מה שיחויב ממנו שיהיו השמים הווים. ואם אמר אומר שכבר יתכן שיהיה קיום גרמים השמימיים שופע תמיד מהשם יתברך, כמו שישפע קיום החמר בדברים הטבעיים מהצורה על האופן שהתבאר בטבעיות, ומזאת ההנחה לא יתחייבו אחד מהבטולים הקודמים. אמרנו לו שכבר ישלם בזה האופן סבות קיום הגרמים השמימיים, אבל לא ישלם בזה הסבה הפועלת למציאותם, ומה שהתבאר במופת הקודם הוא שמציאותם הוא מפעולת פועל, ולפי שאי אפשר שיונח מציאותם שופע מהשם יתברך תמיד, הנה יחוייב שיהיה שופע מציאותם ממנו בעת התהוותם כמו בארנו. ועוד שה האופן מהשפע קיום החמר מהצורה לא יהיה אלא במה שהוא מורכב מהפכים, כאלו תאמר שיעמיד החום הטבעי אשר לדבר דבר והלחיות וישמר הדבר בעל הצורה ההיא על ענינו מה שיהיה אפשר לכחות הפועלות שיפעלו ויגברו על הכחות המתפעלות. ואולם הגרמים השמימיים אינם צריכים לזה, כי אינם מורכבים, ואין להם טבע יחייב להם הפסד, ולזה לא יתכן שנאמר שיהיה קיום מציאותם שופע תמיד מהשם יתברך.

ובכאן התבאר שהגלגלים הם מחודשים מהתחלה אחת שמה אותם בה התאר אשר הם בו אחד שהוא בשלם שבפנים, לתכלית שישלמו בו הנמצאות השפלות, כי אי אפשר שנאמר שתהיינה במקרה תמונותיהם ושאר הענינים הנמצאים בהם, אחר שהם בשלם שבפנים שאפשר אל מה שיראה בלי ספק שכוון בהם מהפעולות. ועוד שאי אפשר גם כן שנאמר שתהיינה להם במקרה מזולת סבה פועלת תמונותיהם ושאר הענינים בהם, ותהיינה פעולותיהם מסודרות להם מסבה פועלת. שאם הונח הענין כן, הנה יהיו פעולותיהם בזה האופן מצד שקרה שיהיו תמונותיהם בזה האופן אשר הם בו, וזה הפך מה שיראה, וזה כי התמנות נמצאים בדברים הטבעיים בעבור הפעולות, ולא הפעולות בעבור התמונות, כבר באר זה הפלוסוף בספר בעלי חיים. והמשל שאנחנו לא נאמר שכבר היה העין רואה, מפני שכבר היתה תמונתו והרכבתו באופן שהיא בו, אבל נאמר שהיא בזה האופן מהתמונה וההרכבה, בעבור שיהיה רואה. וכן הוא מבואר שהגרמים השמימיים היו בה האופן שהם בו מהתמונה ומשאר הענינים הנמצאים בהם בעבור הפעולות המסודרות מהם שלא ישלמו כי אם בזה האופן. וגם כן הנה מאין קרה לתמונותיהם ושאר הענינים הנמצאים בהם שיהיו מושכלים, בעבור מה הם, אם לא היה מציאותם מסודר, מי יתן ואדע ועוד כי איך יצוייר שיסכימו במקרה שישלם מצד תמונת האחד מהגלגלים וככביו מה שיחסר מהשלמת בשאר הגלגלים, הנה זה בתכלית הבטול. אבל הוא מבואר בלי ספק שזה מסודר להם בהכרח מעלה אחת המציאה כלם באופן הזה אשר הם בו מהככבים, וגדליהם, ואיכות זהרם, ותמונותיהם, ומספר הגלגלים המשרתים לככב ככב, כדי שישלם מהם מה שכוון בהם ביותר שלם שבפנים שאפשר. וכאשר הונח שזה הענין הוא בהם מסבה פועלת, כמו שהוא מבואר בנפשו מענינם, הוא מבואר שיחוייב ממה שקדם מהדברים שיהיו הגרמים השמימיים מחודשים. ובכלל הנה אם ישיג התפישה מי שיאמר באלו הדברים אשר בכאן, כמו החי והצמח ושאר הדברים הטבעיים, שהם מסבה פועלת, הנה יותר ראוי שישיג התפישה מי שיאמר זה בגרמים השמימיים. וזה כי מפני שאנחנו נחייב בדברים שיהיו מסבה פועלת, מפני מה שנמצא בהם מהטוב והסבה התכליתית, הנה מה שימצא בו יותר מהטוב והסבה התכליתית הוא יותר ראוי שיהיה מסבה פועלת, וזה כי כבר יתכן שיגיע לדבר מעט מן הטוב והתכלית מזולת סבה פועלת, כאלו תאמר שתפול אבן ותתפוצץ במקרה, באופן שיהיה שם חלק ממנה נאות לשבת עליו. ובהיות הענין כן, והיה מבואר מהגרמים השמימיים שהם קנו יותר מהטוב והתכלית, עד שאין בהם דבר במקרה, כמו הענין באלו האישים הטבעיים שיצאו בהם משיגים רבים ללא תועלת, והם המקרים הנמצאים לאיש במה שהוא איש, ואין בהם זה הטבע בעת זולת עת, כמו הענין באלו האישים אשר הם נפסדים. הוא מבואר שיותר בטל הוא המאמר בשהגרמים השמימיים אינם מסבה פועלת מהמאמר בחי והצמח ובשאר הדברים אשר בכאן שאינם מסבה פועלת. ולזה הסכים הפלוסוף באלו הגרמים השמימיים שהם מסבה פועלת, כאלו טבע האמת הכריחו על זה. וכבר התבאר מדברינו, שכאשר הונח בגרמים השמימיים שיהיו מסבה פועלת, הוא מחויב שיהיו השמים מחודשים. ובכאן התבאר שהשמים מחודשים במה שאין ספק בו. ומספר המופתים אשר יתבאר בהם זה מזה הבאור הם במספר הדברים העצמים בעצם השמים, שאין בהם דבר שלא היה לתועלת מבואר, כמו שהתבאר במה שקדם. והיותר נפלא בזה המופת הוא שהוא נעשה מהקדמות הם כלם ידועות בעצמם, ולהגלות הענין כמו שבארנוהו.

בכאן אחשוב שכבר הוכרחו קצת האחרונים הנמשכים אחר דעת הפלוסוף שיודו שהשם יתברך יחד ענין השמים וסדר אותם לפי מה שהם, כמו שספר הרב המורה, כאלו רצו לקבץ בין ההפכים, כי זה המאמר יחייב בשמים שיהיו מחודשים, והם האמינו שהם בלתי הווים. וכאשר התבאר שהשמים מחודשים, הנה לא יקשה לבאר מזה שהעולם מחודש, כי כשלא היו בכאן שמים, לא היו בכאן מעלה ומטה, וכאשר לא יהיה בכאן מעלה ומטה, לא יהיו בכאן יסודות, וכאשר לא יהיו בכאן יסודות, לא יהיה בכאן המורכב מהם. ובכלל הנה מפני שהשמים הם התחלה פועלה באופן מה לשאר הדברים הטבעיים, והיה מן המבואר שכאשר לא תמצא התחלה, לא תמצא מה שהוא דבק להתחלה ונמשך לה, הוא מבואר שכאשר התבאר שהשמים מחודשים, התבאר שהעולם בכללו מחודש.

פרק ח

יתבאר בו שהשמים מחודשים מפני סגולות מה שנמצאות בהם מהסגולות הנמצאות להווה במה שהוא הווה.

וראוי שנחקור בהתר ספק מה משותף לאומר בהויית העולם ולאומר בקדמותו, קודם שנשלים החקירה בשאר הדברים אשר ילקח מהם מופת אם העולם קדום אם מחודש. וזה הספק הוא לקוח מהדברים הנמצאים בשמים אשר לא יתן טבע השמים שיהיו נמצאים בהם. וזה שאם היו הויים, הנה נחשוב שיחוייב שלא יהיה בהם, דרך משל, לחמר האחד צורות מתחלפות, כמו הענין בשאר הדברים ההוים מהדברים הטבעיים, שאנחנו נמצא בהם לנושא המיוחד צורה מיוחדת, והצורות המתחלפות בהם הם צורות לנושאים מתחלפים. ואם היו בלתיווים, הנה בהם יותר מבואר החיוב, כי לא יצויריהיה בדבר הבלתי הווה רק מה שיתחייב לו מצד טבעו ועצמותו.

ואולם שיש בשמים דברים רבים בלתי מחוייבים להם מצד טבעם ומציאותם, הוא מבואר. וזה שכבר התבאר בטבעיות שטבע הגרם השמימיי הוא אחד אין בו חלוף כלל, אבל הוא פשוט ומתדמי החלקים, כי טבעו הוא לא קל ולא כבד. וכאשר התישב זה, הנה ימצאו בו בשמים דברים רבים לא יתן טבע השמים שיהיו נמצאים בהם. וזה שאיך שהונח הענין ממניעי הגרמים השמימיים אשר הם צורותיהם, הנה הם מתחלפים במין. וזה שאם הנחנו על האופן שבארנו עניינים במאמר הקודם לזה, הנה הענין מבואר שהם מתחלפים במין, וזה שאם הונחו עלות ועלולים כמו שיניחו אותם המפרשים דברי הפלוסוף, לפי מה שהבינו מדבריו, הנה הם גם כן מתחלפים במין בלא ספק. ובכלל הנה מפני שאנחנו נקח ראיה תמיד מהפעולות על הצורות אשר יסודרו מהם אלו הפעולות, והיה מבואר שכבר יסודרו מאלו המניעים פעולות מתחלפות, לפי מה שהתבאר ממה שיושפע בכאן מאחד אחד מהככבים, הוא מבואר שאלו המניעים הם מתחלפים. ובהיות הענין כן, רצוני שאלו המניעים אשר הם צורות לגלגלים הם מתחלפים, והיה מבואר שהגרם השמימיי הוא כלו מטבע אחד, הוא מבואר שהצורות המתחלפות אשר ימצאו לאלו הגלגלים הוא דבר לא יתנהו טבע הגלגלים. ואומר עוד כי היות הגלגלים מתחלפים בכמותם הוא דבר לא יתנהו טבע הגלגלים. ואומר עוד כי היות הגלגלים הוא דבר לא יתנהו טבע הגלגלים. ואומר עוד כי היות הגלגלים מתחלפים בכמותם הוא דבר לא יתנהו טבע הגלגלים. וזה שכבר יראה שכמות דבר דבר מהדברים הטבעים הוא משוער לפי טבעו. ולזה לא תמצא, דרך משל, נמלה בשעור גמל, ולא גמל בשעור נמלה, ואולם היה אפשר באלו הדברים אשר בכאן שיהיו אישי המין האחד מתחלפים בכמותם, מפני שהוא מחויב בהם, להיותם מורכבים מהפכים, שיהיה לחמרם רחב בכמות ובאיכות, ולזה יתחלפו מזגי אישי המין האחד חלוף מה מצד טבעם הפרטי, וימצאו מפני זה קצתם יותר גדולים מקצת, להיות מזג קצת יותר נאות אל הצמיחה יותר מקצתם. ואולם הגרמים השמימיים שאינם בעלי מזג באופן שיתכן להיות חלוף בין גלגל האחד וגלגל השני במזגו, הוא מבואר שלא יתן טבעם שיהיו מתחלפים בכמותם, כי אין להם משיגים מצד טבעם הפרטי, לפי שאין בהם דבר במקרה, כמו הענין באישי אלו הדברים אשר בכאן.

ואולם שהוא מחויב באלו הדברים אשר בכאן שיהיה לחמרם רחב בכמות ובאיכות מפני היותם מורכבים מהפכים, והוא מה שהצענוהו בכאן, הוא מבואר ממה שאומר. וזה שאם לא היה לחמר המין האחד רחב, הנה יהיו בכאן מינים אין תכלית למספרם, וזה שכבר יתחדשו מערוב טבעי היסודות יחסים מצד ההרכבה והמזג לאין תכלית, ואם היה לכל מזגק מהם צורה מיוחדת, היו בכאן מינים אין תכלית למספרם. ואולם המינים יחויב בהם שיהיו מוגבלי המספר, לפי שהוא מחוייב שיהיה מהותם מושכל לשכל הפועל ולשם יתברך, ומה שלא יקיף בו מספר לא יתכן שיהיה ידוע, הנה אם כן מה שיחוייב שיהיו המינים בעלי תכלית במספר. וזה ממה שיחייב שיהיה לחמר המין האחר רחב באיכותו, עד שיתכן שימצאו לאנשים מתחלפים ממין אחד מזגים מתחלפים חלוף מה. ועוד כי חמר אישי אלו המינים, להיותו מקבל תמיד השנוי באיכות, אם בסבת האויר המקיף בו ומה שידמה לו מהדברים אשר מחוץ, אם בסבת ענינים אחרים, כמו המזונות והדומה להם, הנה אם לא היה לו רחב באיכות, היה בלתי אפשר שיתקיים כי אם זמן מועט מאד, כי כבר יצא מהמזג המיוחד לו תכף שנתהווה, והנה ימשך לו המות בהכרח מפני צאתו מהמזג המיוחד לו. ולזאת הסבה בעינה היה מחויב שיהיה לו רחב בכמות, וזה כי מפני שההפוך דבק לו בסבת הענינים אשר מחוץ, והצמיחה מצד המזון, הנה אי אפשר יתקיים האיש בכמות אחד כלל, ואם היה כמות אישי המין מוגבל שלא יקבל הפחות והיתר, הנה נמשך בהכרח אל השנוי בכמות המות. עם שהוא בלתי אפשר התהוות אישי המינים אשר בכאן אם לא היה לחמרם רחב בכמות, וזה שלא יתכן בהם שיהיו בהתחלת ההוייה בכמות השלם אשר ימצא לאישי המין ההוא, והמשל כי לא יתכן שיתהווה בבטן הבעל חיים חי גדול כמהו, וכן הענין בצמחים הנולדים מהזרעים, וזה מבואר מאד. והוא מבואר שהחלוף אשר באישי המין האחד בכמות הוא מפני החלוף אשר להם באיכות, כאלו תאמר שמזג זה יותר נאות אל הצמיחה וגודל הגוף ממזג זה. ובהיות הענין כן, והיה מבואר שאי אפשר בגרמים השמימיים שיהיה ביניהם חלוף באיכותם, כי אינם בעלי איכות, הוא מבואר שלא יתן טבעם שיהיו מתחלפים בכמות, כל שכן שהוא מבואר שלא יתן שיהיו מקיפים קצתם בקצתם, וזה שאנחנו נמצא בדברים אשר זה דרכם שהם בעלי טבעים מתחלפים, כמו הענין ביסודות שכבר ימצא המוקף טבעו מהם זולת היסוד אשר יקיף בו. והנה היה ראוי מצד טבע גרם השמימיי שלא יהיה בכאן ממנו זולת אחד במספר, כמו הענין בטבע טבע מהיסודות הארבעה. והוא מבואר גם כן שלא יתן טבעם שיהיו בלתי נכחיי השטחים, בדרך שיהיה הגלגל יותר עב מהצד האחד ממה שהוא מהצד האחר. וזה כי מפני שהוא מטבע אחד, הנה יתן טבעו שיהיה מתדמה בכל צדדין. ועוד שחלקי הגלגל הם כלם מטבע אחד, ולזה לא יתן טבע הגלגל שיהיה בו חלק אחד ממנו מתחלף לשאר חלקי הגלגל, בשיהיה החלק ההוא מאיר ובלתי ספיריי, והוא הככב, ושאר חלקי הגלגל הם ספיריים ובלתי מאירים. וזה כי הדבר המורכב מהפכים הוא אפשר שיהיה בו כמו זה החלוף בחלקיו, להיותו מורכב מדברים מקבילים, ולזה יתכן שיהיו קצת חלקיו מתחלפים לקצתם, כאלו תאמר בחי שטבע הכבד ממנו הוא מתחלף לטבע המוח, ואולם הגרם השמימיי לא ימצא בו חלוף בין חלקיו, לפי שהוא מטבע אחד, כמו שהתבאר מענינו. ולזה הוא מבואר שלא יתן טבע השמים שיהיו בו אלו הככבים שהם בו.

וכבר יתבאר באופן הקודם כי מפני שהככבים כלם הם מטבע אחד, הנה לא יתן טבעם שיהיו מתחלפים בכמותם, כמו שנמצא מעניינים. ובזה יתבאר כי מפני שהככבים הם כלם מטבע אחד, הנה לא יתן יטבעם שיהיה צבע זהר נצוציהם מתחלף, עד שיהיה קצתם אדום וקצתם לבן וקצתם במראה אחר, כמו שהתבאר מעניינם, כי זה אמנם אפשר בדברים אשר בכאן להתחלפם בחום והקור והלחות והיובש, כמו שהתבאר בטבעיות, ואולם הככבים שאי אפשר שיהיה ביניהם חלוף כלל, לפי שהם כלם מטבע אחד, הנה לא יתן טבעם שימצא חלוף ביניהם בצבעיהם. ובזה יתבאר כי מפני שהככבים הם כלם מטבע אחד, לא יתן טבעם שיושפע מנצוץ אחד מהם דבר מתחלף למה שיושפע מנצוץ האחר, והמשל שאי אפשר שיתן טבע הככבים שיהיה השמש מחמם ומיבש יובש מזוג מה שבכאן, והירח מקרר ומלחלח, כמו שנתפרסם מעניינים. ובזה יתבאר כי מפני שהככבים הם כלם מטבע אחד, לא יתן טבעם שיהיו קצתם מאירים מעצמם וקצתם מקבלים האור מזולתם, כמו שנראה מענין השמש והירח. ובזה יתבאר, כי מפני שהככב הוא כלו מטבע אחד, הנה לא יתן טבעו שימצא חלוף בין קצת חלקיו לקצת, בשיקבלו קצת חלקיו האור, וקצתם לא יקבלוהו, כמו הענין בירח, וזה מבואר מהצל הנראה בו, כמו שבארנו במה שקדם. ובזה יתבאר כי מפני שהגרם השמימיי הוא כלו מטבע אחד, הנה לא יתן טבעו שיהיו קצת הגלגלים עם ככבים רבים, וקצתם עם ככב אחד לבד, וקצתם מבלי ככב. ובזה יתבאר כי מפני שהגרם השמימיי הוא כלו מטבע אחד, לא יתן טבעו שיהיו קצת חלקיו שומרים תמונתם, וקצתם בלתי שומרים תמונתם, כי זה דבר יתכן שימצא במה שבכאן להתחלף קצת הדברים מקצת בעובי והדקות, מפני התחלפם בחום והקור וחלחות והיובש, ואולם בגרם השמימיי לא יתכן זה, לפי שהאו כלו מטבע אחד.

ובהיות הענין כן, והיה מבואר שאם היה הגרם השמימיי קדום, לא יתכן שימצאו בו אלו הדברים אשר לא יתן טבעו שימצאו בו, והיה גם כן ממה שיחשב שאם היה הגרם השמימיי הווה, הנה לא יתכן שימצאו בו אלו הדברים, לפי שכבר נמצא מההוים בטבע אשר בכאן שלא ימצא בהם רק מה שיתנהו טבעם, הנה איך הענין בזה, מי יתן ואדע. ונאמר כי כבר התבאר בפרק הקודם שהשמים מחודשים במה שאין ספק בו, ולא התבאר שיהיה חדושם על דרך חדוש ההווים אשר בכאן, והוא הצד אשר חוייב בו זה הספק. אבל אולם בזה תבדל ההוייה הכללית להויות החלקיות, כי יש בין אלו ההויות הבדל נפלא בהכרח, כמו שקדם, ולזה לא ימנע בזאת ההוייה שתהיה בזה האופן אשר לא תדמה בה ההוייה החלקית. וגם כן הנה אנחנו נמצא בהווה במלאכה מה שינהג זה המנהג, וזה כי בעל המלאכה יתן לחמר האחד צורות מתחלפות מהצורות אשר מדרכם שיגיעו מכמו זה הפועל, וזה שהצורף יעשה מזה הכסף הרמוז אליו גביע או טבעת או נזם, או מה שירצה משאר הענינים אשר אפשר שיעשה אותם מהכסף. ובהיות הענין כן, הנה תהיה הויית השמים מהשם יתברך על זה האופן, רצוני שתהיה התחלת ההוייה ההיא הרצון והבחירה, כמו הענין במלאכה, אלא שהמלאכה לא תתן מזה כי אם התמונות, להיותה חוץ מהדבר, והשם יתברך יתן טבע בכללות הדבר, כמו שנמצא מפעולות שאר השכלים הנבדלים. והוא ראוי שיהיה פועל השם יתברך יותר נפלא ויותר נעלה מפעל שאר הפועלים העלולים ממנו, כמו שמדרגתו גבוהה ממדרגתם לאין שעור, ושתהיה פעולתם מפני זה מוגבלת ומסודרת, לא יוכלו לשנות הסדור ההוא, כמו הענין בפקידי המדינה אשר הם תחת הראש הראשון. ותהיה פעולת השם יתברך לפי מה שיגזרהו רצונו, כמו הענין בראש הראשון על המדינה שיסדר ענין המדינה לפי מה שירצה. ובהיות הענין כן, הנה מה שיחוייב מהמופת הקודם, שיהיו השמים מחודשים, יהיה כשיהיה חדושם על דרך מה שיתחדש מהבחירה והרצון, לא על דרך מה שיתחדש מהטבע. ואולם איך אפשר שיונח זה הענין בשם יתברך בדרך שלא יתחדש ממנו ספק, הנה נחקור עליו אחר השלימנו החקירה בקדמות העולם וחדושו בכל הפנים שאפשר לנו. ובכאן התבאר שההוייה אשר התחלתה הבחירה והרצון היא קודמת להוייה אשר התחלתה הטבע. וראוי היה להיות כן, וזה שכמו שתנועת הבחירה היא הקודמת לשאר התנועות, כמו שהתבאר בספר השמע, כן הויה המתחדשת מהבחירה קודמת להויות המתחדשות בדרך הטבע. ואולם אם יחוייב שתהיה לפני זאת ההוייה תנועה, אם לא, הוא ממה שנחקור עליו אחר השלימנו החקירה בקדמות העולם וחדושו לפי מה שאפשר לנו וראוי שלא יעלם ממנו שכל אלו הדברים אשר זכרנו שהם נמצאים בשמים שלא יתן טבע השמים שימצאו בו, הם כלם מופתים על שהשמים מחודשים מהרצון והבחירה, ולזה יהיו בכאן גם כן מופתים רבים הם זולת המופתים הקודמים יתבאר מהם שהשמים מחודשים.

פרק ט

יתבאר בו מצד אחר שהשמים מחודשים זולת שני הצדדים הראשונים.

ונאמר גם כן שיש בשמים דברים רבים הם בעבור זולתם, והם מן סגולות הנמצאות להווה במה שהוא הווה, כמו שקדם. וזה שהתנועות הנמצאות לגלגלים על האופן שהם בו שתשלם מהם התנועה המורכבת הנראת לככבים שישלם ממנה זה המציאות השפל ביותר שלם שאפשר, כמו שנבאר. ואולם כל מה שנמצא בשמים מתמונותיהם וממרחקם מהארץ ומהככבים, לפי מה שהם בו מהגודל והזוהר ומהנטיות שזכרנו שהם נמצאים בהם, הוא אם מפני שיתכן בהם מציאות, כמו אלו התנועות שיצטרכו להשלמת מה שבכאן מהנמצאות, אם מפני שימצאו בו הנמצאות אשר בכאן מאלו התנועות. ובהיות הענין כן, הנה הוא מבואר שכל מה שנמצא בשמים מאלו הדברים שקדם זכרם הוא נמצא להם בעבור זולתם, והוא זה המציאות השפל. וכאשר התישב זה, והיה מבואר ממה שקדם שמה שימצא בו דבר בעבור זולתו הוא בהכרח הווה, הנה יחויב מזה שיהיו השמים מחודשים. והנה מספר המופתים אשר יתחייב מהם זה מזה הצד הם במספר הדברים הנמצאים בזמים. ואולם שהתנועות הנמצאות לגלגלים על האופן שהם בו הם בעבור זולתם בהכרח, הנה זה יתבאר ממה שאומר. וזה שתנועותיהם אי אפשר שיהיו לכוין אל דבר שיצטרך לעצמותם, או לברוח ממה שהוא כנגד, כמו הענין בבעלי חיים, לפי שהם לא יצטרכו אל דבר מחוץ ישלם בו מציאותם, כמו הענין בחי שיצטרך, דרך משל, אל המזון או אל מה שידמה לו מהדברים אשר יצטרכו לו להעמדת מציאותו, ואין להם גם כן דבר יתנגד לטבעם יברחו ממנו, כי אין להם הפך, ולזה לא יתכן שתהיינה תנועתיהם לברוח ממה שהוא כנגד, ולכוין אל הנ אות. ואם אמרנו שהתנועה היא להם בעבור שהם חיים, כי התנועה היא חיוב מה לדברים הטבעיים, כמו שיאמר הפלוסוף. הנה ימשך לזה המאמר שיהיו הגלגלים מתנועעים תנועה מה, אבל לא יתחייב מזה שיהי מתנועעים בצד אשר הם בו מתנועעים ש'לא יתכן השלמת אלו הנמצאות השפלות אלא בו, כמו שהתבאר. ועוד שזה המאמר יראה שאין לו פנים, וזה כי התנועות הנמצאות לחי במה שהוא חי הוא להשלים מציאותו, ולא ימצאו בו התנועות לבטלה בטבע אם לא בבקשת הערבות, כמו תנועות האדם במחולות, וזה לא יהיה מהם כי אם מעט מהזמן, להיות מה שזה דרכו בלתי נאהב אצל הטבע. ולזה לא יתכן שתהיה זאת התנועה התמידית נמצאת בהם בעבור עצמותם ללא דבר ימשך להם בעצמותם בעבורה מהטוב. ואם אמר אומר שזאת התנועה היא להם בעבור הערבות במה שהם השיגו, כמו שיקרה לאדם בעת השיגו דבר מה שיתנועע במקום. אמרנו לו שהתנועה תקרה לאדם בעת חקרו בדרוש מה, מפני שהוא כבר יתנועע בעיונו מדברים יוליכוהו אל הגעת האמת בחקירה ההיא, כי התנועות נמצאות נמשכות קצת לקצת בזה האופן, כמו שיתנועעו במחולות מתנועת הקול השיריי על יחס תנועת הקול ההוא מהמהירות והאיחור, וזה בעינו יקרה לאדם בעת דרכו אל האמת בדרוש מה, ולפי מהירות מחשבתו ועיונו ואיחורו להתנועע מקצת הדברים אל קצת בחקירתו תהיה תנועתו ואיחורו. אבל הגלגלים אין להם תנועה להשיג מה שכבר לא השיגו אותו, כי אין בהשגותיהם דבר יהיה להם בכח, אבל תמצא להם תמיד ידיעה והשגה לא תחייב תנועה, אבל היא מנוחה, כמו שזכר הפלוסוף, ולזה לא תחויב לה זאת התנועה בעבור ההשגה. ועוד שאם הודינו שתחויב להם תנועה בעבור זאת ההשגה, הנה לא תחויב להם בזה האופן הנפלא אשר היתה בו שימשך בכאן מרבוי הפעולות אשר אי אפשר שישלמו אלו הנמצאות אלא בה. ועוד שהתנועה יראה מענינה, כמו שזכר הפלוסוף, שהיא המנע ההשגה, וזו היא הסבה שהשכור לא יבין מושכל בעת שכרותו מפני התנועה החזקה הנמצאת לו, וכן הנער בעת הגדול, וזה ממה שיתבאר ממנו שאין מתנאי ההשגה שתמצא עמה תנועה. ובכלל הנה אין דרך להניח שתהיינה בהם אלו התנועות בעבור השגותיהם, אם לא שנניח כי מפני דשציירו נמוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם לפי מה שאפשר להם, השתוקקו מעצם הציור ההוא להתנועע באופן יושפעו מהם אלו הנמצאות אשר בכאן ביותר שלם שאפשר. וזה ממה שיחייב שתהיינה אלו התנועות בהם בעבור זולתם, כמו שהנחנו.

וכאשר התישב לנו שהתנועות אשר לגלגלים הם בהכרח בעבור זולתם, והתבאר גם כן במאמר הקודם שמציאות הככבים בגלגלים הוא גם כן בעבור זולתם, והיה מבואר ששאר הדברים הנמצאים בשמים מתמונות הגלגלים ומספרם וסדורם ונטיותיהם ומה שידמה להם הם בעבור שישלמו לככבים אלו התנועות אשר להם, הוא מבואר שכל אלו הדברים הם בגרמים השמימיים בעבור זולתם. ובהיות הענין כן, הנה יתחייב מכל אחד מאלו הדברים אשר נמצאים בשמים בעבור זולתם שיהיו השמים מחודשים, כמו שבארנו זה במה שקדם אצל החקירה במה שיוכר בה ההווה מהבלתי הווה.

וראוי שתדע שכבר שער הפלוסוף בזה הספק, ולזה חתר לתת סבה באלו הענינים הנמצאים בשמים שיהיו מפני טבעם. ולזה תמצא שהוא יבקש לתת סבה בהיות צד התנועה היוית מהמזרח אל המערב, ואמר שזה הענין הוא בה כדי שתהיה התנועה מהימין ולפנים, כי זה הוא היותר נכבד, וזה כי הפלוסוף יראה שיש לגרמים השמימיים ימין ושמאל ופנים ואחור מצד מה שהם בעלי נפש. והוא מבואר שמזה יחוייב לו שיהיה מצב שאר הגרמים השמימיים המתנועעים לצד המזרח בהפך מצב הגלגל היומי, כאלו תאמר שיהיה המעלה בשאר הגלגלים לצד המטה בזה הגלגל, בדרך שתהיה תנועת שאר הגלגלים גם כן מהימין אל השמאל ולפנים. וכן תמצא שהוא נתן סבה בהיות הככבים העליונים יותר מאוחרי התנועה מצד קורבתם יותר אל הגרם הראשון המניע אותם להפך צד תנועתם, ולזה ימנעם מהתנועע להפך הצד ההוא מצד תשוקתם להמשך תנועתו. וכן תמצא שהוא נתן סבה בהיות בגלגל עליון ככבים רבים ובשאר הגלגלים לא ימצא כי אם כוכב אחד, לפי שאם היו בהם ככבים יותר, היה משיג הגלגל העליון לאות בהניעו אותם. ואולם שאר הסבות שנתן בענין מה שבשמים, הנה כשיעויין בהם, נמצאם כלם מסכימות אל מה שהנחנו מעניינם במה שאמרנו שכל זה הוא בהם בעבור אלו הדברים אשר בכאן, בכדי שיהיה ההוייה וההפסד בהם שומר סדר ויושר. והנה שתק הפלוסוף בהרבה מהדברים הנמצאים בשמים, אם מפני שלא יוכל לתת בהם הסבה מצד טבעם, כמו שיחוייב לו לפי מאמרו בקדמות העולם, אם מפני שהלמודיות היו בזמנו בלתי שלמות ועל כל פנים הנה תמצאהו מסכים שהגרמים השמימיים הם עלולים, ולזה חתר לתת סבות במה שימצא בהם, ואמר בספר השמים והעולם שאם היו עלה לבד, לא יתכן לבקש בעניניהם עלה וסבה. וכאשר הודה בהם שהם עלולים, הנה הוא מבואר שיחויב היותם מחודשים במוחלט, או יחוייבו הבטולים שזכרנו בפרק השביעי מזה המאמר. ולזה נשאר הפלוסוף נבוך בזה הדרוש, עם היות אצלו טענות רבות לקיים בהם שיהיה העולם קדום, כי האיש הזה לגודל מעלתו בחכמה לא היה נעלם ממנו זה, אבל לחצהו מה שכבר זכרנו אותו. וזה אשר היה משער בו הפלוסוף מחולשת טענותיו ומהספקות אשר ישיגו מי שיניח העולם קדום נעלם מהנמשכים אחריו, ולזה חשבו שבאר כבר כמופת שהעולם קדום, וסדרו אופן חיוב הדברים מהשם יתברך בשיחוייב ממנו דבר אחר, וממנו יחוייבו שני דברים מצד הרכבה מה נמצאת בו, לפי שבו שני ענינים, ענין בו ישכיל עצמו, וענין בו ישכיל סבתו. וכבר זכר אבן רשד בפירושו למה שאחר הטבע מה שישיג לזאת ההנחה מהספק, ובאר שאין זה דעת הפלוסוף, אבל יחוייבו מהראשון שני דברים, והכם גלגל הככבים הקיימים, והשכל אשר יניע הגלגל אשר למטה ממנו במדרגה, ואמר שזה החיוב אינו אלא ציור והשגה, ולא ימנע בנמוס האחד שיושגו ממנו דברים מתחלפים. והוא מבואר שמאמר אבן רשד יתחייב לו מהספק מה שלא יעלם. וזה שכבר תשאר עמו השאלה ממי יתחייבו עצמי הגלגלים, כי הם עלולים, כמו שזכר הפלוסוף בספר השמים והעולם, כאלו טבע האמת הכריחו על זה, וזה כי מה שישלם בזה האופן הוא השפע ההשגה והציור, לא השפע העצם, ואם לא היה עצמם עלול, הנה איך קרה שיהיה מה שנמצא מעצמיהם בתכלית השלמות להשלמת מה שיושפע מהם.

תוכן העניינים

מלחמות השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה