מלבי"ם על תהילים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק עז · פסוק ד
אזכרה, מבאר מדוע מאנה נפשו להנחם, כי אזכרה אלהים שהוא היה תומך אותו בידו העליונה, ונדמה לו כי נשתנה ימין עליון עי"כ ואהמיה מצייר שמרוב חולשתו נפסק ממנו כח הדבור רק אהמיה ואשיחה, המיה ושיח לבד, ואח"כ תתעטף רוחי, כאילו נפל בחולשה קרובה אל המות: