מלבי"ם על תהילים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק מא · פסוק י
גם, והגם שנשמרתי מקחת אוכל משום אדם רק מאת משרת נאמן ביתי שבטחתי בו שהוא לא יעשה לי רעה, אבל גם איש שלומי אשר בטחתי בו הגדיל עלי עקב ומארב, והיה עמהם בקושרים להשחית עץ בלחמי, והיה דרך המלכים הקדמונים שהמשרת המתקן ונותן לפניהם המאכל היה צריך לאכול תחלה מלחם המלך, למען יודע בזה שלא שם שם דבר רע, וע"כ קראו אוכל לחמי, ובכ"ז היה בעצה עמהם ולא חשש ע"ז שיצטרך לאכלו תחלה: