מלבי"ם על שמות· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק יד · פסוק כא
ויט משה את ידו. היה בכאן שני ענינים, א' נעשה ע"י משה שהטה ידו, וא' נעשה ע"י ה' שהוליך את הים ברוח קרים עזה, ומפרש שע"י שהוליך ה' את הים ברוח קדים שם את הים לחרבה, וע"י נטית ידו של משה נבקעו המים, ר"ל שהמים נתבקעו ונחצו לשנים, אבל הלא ישובו ויתאחדו, וע"ז היה הרוח מאת ה' שהחריב את הים וקלקל סדרו שהרוח לא הניח המים להתאחד רק נצבו כשתי חומות, וגם ע"י שהיה רוח קר מאד נקפאו המים שבשני הצדדים של הבקיעה ועמדו כשתי חומות של קרח עד שהיו כקיר וכחומה חוצצת בין הים שמשני הצדדים ובין הבקיעה שבאמצע, ובמ"ש ששם לחרבה, כלל ג"כ מה שנקפאו המים שבצדדים ושבתהום להיות חרבה ויבשה: