מלבי"ם על שמואל א· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק טו · פסוק טו
אשר חמל העם התנצל בשני דברים, א) מצד הפועל שהעם חמל ולהם יתיחס מעשה זאת, ב) מצד התכלית שלא כוונו לשלול שלל רק למען זבח זבח והראיה כי היותר שאין ראוי לזבח החרמנו, ובלשונו גלה גם פרי מחשבותיו שחשב שדבר זה להחריב את הכל אינו ראוי וישר וע"כ אמר כי חמל העם (כנ"ל ט') רק שייחס זה אל העם והנה בזה יש טעם ג' שלא נתקבלה תשובתו כי מתנאי התשובה היא החרטה והווידוי, והוא לא התחרט כי לא הכיר חטאו כלל ולא התודה כי הכחיש והתנצל בדברי שקר: