מלבי"ם על נחמיה· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק ב · פסוק ב
ויאמר, ובכ"ז הרגיש המלך שפניו רעים וקצף ע"ז, והיה זה אם שנכרו על פניו אותות העינוי והצום של הימים האלה, או שהיה בהשגחה שעי"כ ישאלנו המלך וימצא פ"פ לדבר עמו, ונחמיה נתירא מחמת מלך מלאכי מות, כי ידע שזה נחשב אצל המלך לאשמה: