מלבי"ם על דברים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק לב · פסוק יב
[יב] גם לא רצה למסור הנהגתם לטוב כח מלאך ומערכה, רק ה' בדד הוא לבדו ינחנו ואין עמו אל נכר להתעסק בהנהגתם, כמו בשאר העמים שנוהג אותם ע"י כחות אחרים:
תורה אור
ה' בדד ינחנו. יאמר כי כאשר מעת צאתם ממצרים ועד הנה התבודד ה' לשמרם ולנחותם לבדו, ככה גם בעתיד ינחם לבדו, אבל בתנאי ואין עמו אל נכר. עמו מוסב על ינחנו, ר"ל ישראל אשר ינחם ה' לא יהיה בהם ע"ז, ורמז לזה שאחר חטא העגל אמר ה' למשה (שמות לג לד) לך נחה את העם וגו' הנה מלאכי ילך לפניך (שם) ויאמר משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, וע"י תפלתו ותשובתם שעשו חזר ה' לנחותם לבדו. והזהיר להם שלא יוסיפו לחטוא: