מלבי"ם על דברים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק לב · פסוק ט
[ט] והטעם לזה כי חלק ה' עמו ומשגיח על פרטותם לא האומות שחלקם תחת המערכות: באוהבים אחרים היש נאצה גדולה מזאת? עז"א ימצאהו בארץ מדבר. ולא במעמד הטוב רק ובתהו ילל ישמן יסובבנהו יבוננהו בלמדו דעת:
תורה אור
כי חלק ה' עמו. שהם הסגולה ונטלם ה' לחלקו, הכוונה שייחד השגחתו עליהם בהשגחה פרטית מעל לגבול הטבע שבשנים מעטות יהיו לגוי גדול, ואף שהבטיח לאברהם וליצחק לברך זרעם שלא בדרך הטבע, אבל רק יעקב חבל נחלתו עד"ש כי ביצחק ולא כל יצחק:
ימצאהו. מה שקרה להם מעת ביאת יעקב למצרים עד עת גאולתם משם, לא בא בהשירה, מפני שגלות מצרים לא היה ע"ד העונש בחטאם, רק גזרת ה' בברית בין הבתרים, ואין למוד מוסר יוצא מענין הגלות, והתתיל מעת צאתם ממצרים, שגם מזה ראיה שגאלם ה' על דעת שיתנהג עמהם ממעל להטבע: