מלבי"ם באור המילות על תהילים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק קמא
פסוק ב
תכון תפלתי. הוא המתייצב לתפלה ומכין עצמו, ומשאת כפי הנושא כפיו לתפלה, שהוא עוד קדם:
פסוק ג
שמרה. שם, בפלס עצמה חכמה, וכן נצרה, והנוצר הוא יותר מן השומר, והשפה חיצונית יותר מן הפה, ודל לשון הרמה, כמו דלו עיני למרום ושרשו דלל:
פסוק ד
להתעולל. לעשות מעללי רשע:
פסוק ה
יהלמני. ענין הכאה, וחסד, מענין חרפה כמו פן יחסדך שומע, או יל"פ מדת חסד יהלום ויוכיח אותי אני הצדיק, ויאמר לי שמן ראש שמן שנמשח בו הראש:
אל יני. כמו הניא מחשבות עמים, אל יפר:
ותלתי. הוי"ו נוספת:
פסוק ו
בידי סלע. על ידי הסלע שהוא ההר:
שופטיהם. ראשי העם:
פסוק ח
תער. כמו ותער כדה אל השוקת, בל תשפך הנפש מן הגוף:
פסוק ט
פח, ומוקשות (כנ"ל ק"מ ו):
פסוק י
יחד. יפלו יחד, עד אנכי אעבור: