מלבי"ם באור המילות על תהילים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק קלה
פסוק ג
זמרו לשמו. כבר התבאר שהשם מורה על הפרסום שהוא מצד מעשיו:
פסוק ד
יעקב, ישראל. עי' ישעיה (ט' ז'):
מוצא. כמו מוציא, וכינוי מאוצרותיו על הרוח, שמוציא הרוח ממקום שנאצר שם:
פסוק ט
שלח אותות. נמשך לשתים, שלח אותות ומופתים לפרעה, שלח אותות ומופתים לסיחון ולעוג:
פסוק יג
שמך, זכרך. השם הוא השם הקבוע מראשית, והזכר הוא מה שיעשה שיזכירו אותו לפי מעשיו וההבדל בין לעולם ובין דור ודור מבואר בכ"מ, וע"ל ס' ל"ג:
פסוק יד
יתנחם. מענין חרטה, כמו וינחם ה' כי עשה את האדם: