מלבי"ם באור המילות על תהילים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק סב
פסוק ב
דומיה. תואר, ענין שתיקה:
פסוק ג
רבה. משגבי וישועתי רבה מאד, וכבר התבאר אצלי ששמות המופשטים יבואו לפעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה:
פסוק ד
תהותתו. שרשו הות, בשקל תכוננו:
על איש. על ידי איש, ומלת על נמשך לשתים, קיר נטוי (על) גדר הדחויה:
פסוק ה
משאתו. מוסב על שם איש הנזכר, מפחדו של שאול:
להדיח. שרשו נדח ומשתתף עם דחה, לדחות את הגדר:
פסוק י
הבל בני אדם, כזב בני איש. כזב הוא דבר הבלתי מתקיים, ובני איש הם הגדולים (כנ"ל מ"ט), והם גם אם אין הבטחתם הבל בשעתו הוא כוזב אח"כ:
פסוק יא
כי ינוב. מוסב על הגזל, אם הגזל ינוב תנובה ויעש חיל:
פסוק יב
(יב-יג) ולך ה'. אלהים מדת הדין לרשעים בעז, ולצדיקים ה' מדת הרחמים בחסד: