מלבי"ם באור המילות על תהילים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק נה
פסוק ב
תפלתי, תחנתי. עי' למעלה ו':
פסוק ג
האזינה, הקשיבה. הקשבה היא מרחוק וכמ"ש ישעיה (א' י'):
אריד, ענין יללה, זכר עניי ומרודי, ושיח הוא הדבור הנפלט מתוך צער, או שיח הנפש שלא בכונה כמשיח אל עצמו:
פסוק ד
עקת. עי' פי' עמוס (ב' י"ג):
פסוק ו
פלצות. עי' ישעיה כ"א:
פסוק ט
רוח סעה. י"מ כמו נוסעה, בחסרון הנו"ן כמו ורוח נסע מאת ה':
פסוק יב
תוך ומרמה, עי' הבדלם (ירמיה ט' ה'):
פסוק יג
אויב, משנאי. השונא קל מאויב כנ"ל (י"ח י"ח), ומוסיף שגם לא משנאי היה, כי אחיתופל היה אוהבי ויועצי יודע כל סודותי, ואבשלום הגם שהיה שונא לו לא היה אויב שידרוש רעתו כי היה בנו:
פסוק יד
כערכי. ענין השווי והדימוי:
ומיודעי, שהודעתי לו סודותי:
פסוק טו
ברגש. בעת רגש ומרד, כמו למה רגשו גוים:
פסוק טז
ישיא. שרשו נשה, המות יתבע חובו מהם:
במגורם, בדירתם:
פסוק יט
מקרב לי. מגשת אלי אשר אין חליפות למו:
ברבים, ישמע קולי ברבים אשר היו עמדי, והב' כמלת עם, שהתפללתי עם רבים:
פסוק כ
סלה. מלת זאת מורה על ההפסק, וכשבא באמצע הפסוק יורה על מאמר מוסגר, שדינו שיבא בסופו סימן הפסק, עי' דוגמתו חבקוק (ג' ט') ולקמן (נ"ז ד'):
חליפות, החיים האחרים הנצחיים חלופי החיים האלה, וכן עד בא חליפתי (איוב י״ד:י״ד):
פסוק כב
פיו. דברי פיו:
פתיחות, כפשוטו שהדבר אינו נעלם ונסתר, כי נפתחה כונתו ונגלה לכל: