מלבי"ם באור המילות על תהילים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק נ
פסוק א
אל אלהים. שופט השופטים:
ויקרא, מענין הזמנה:
פסוק ז
אדברה, ואעידה. עי' ירמיה (ו' י'), ומבואר שעמי מציין מדרגה יותר מן ישראל, כמ"ש ישעיה (א' ד'), וע"כ יחס הערת השכל אל שם עמי, ויעוד העונש אל ישראל:
אלהיך, בכינוי מציין ההשגחה המיוחדת (עמ"ש התו"ה אחרי סי' ק"ל):
פסוק ט
ממכלאתיך. כמו גזר ממכלה צאן, והא' והה' מתחלפים (כמ"ש ישעיה ט"ז ז'):
פסוק יא
וזיז. חיות קטנות הזזים בשדה:
פסוק יח
ותרץ. ענינו מענין הליכה אף שאינו משרשו, או מענין רצוף שתרצה להיות עמו:
פסוק יט
פיך, ולשונך. מבואר בכ"מ שהלשון פנימי יותר מן הפה ומורה גם על דברי מרמה ותוך, שממציא המצאות תבוניות לרמאות:
ותצמיד. כמו צמיד פתיל, תחבר מרמה אל הרעה: