מלבי"ם באור המילות על תהילים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק לח
פסוק ב
בקצפך, בחמתך. התבאר (למעלה ו').
תוכיחני, תיסרני. (שם ו'):
פסוק ג
נחתו. ירדו, כמו יחד על עפר נחת (איוב י״ז:ט״ז), ובנינו נפעל, ומפני הח' לא בא הדגש לסי' הבנין, וכן ותנחת, ותרד:
פסוק ד
מתום. צורה אנושית (ישעיה א'):
פסוק ה
חטאתי, עונתי. מבואר בכ"מ שהעון הוא הנעשה בעוות המחשבה, ועז"א עברו ראשי:
פסוק ו
חבורתי. היא מכה שנצרר הדם (עיין ישעיה א') וברבות הימים נמק העור ונבאש:
והבאישו. פעל עומד:
פסוק ז
נעויתי. עי' ישעיה (כ"א ג'):
פסוק ח
כסלי. מחשבות של תקוה, כי הכסלים משתתפים עם הכליות היועצות, וכן פירשתי מ"ש ויעש פימה עלי כסל (איוב ט״ו:כ״ז), כי ה' יהיה בכסלך (משלי ג׳:כ״ו):
ונקלה. מחשבה נקלה ובזויה:
פסוק ט
נפוגותי. רפיון הלב, כמו ויפג לבו:
שאגתי, מנהמת. כבר בארתי (ישעיה ה') שנהימה אצל הארי הוא מחמת צער בשאין לו טרף, ושאגה היא מחמת שמחה בשיש לו טרף:
פסוק יא
סחרחר. סביב סביב תרגומו סחור סחור:
גם הם. כמו קשת גבורים חתים (ש"א ב'):
פסוק יב
יעמדו, עמדו. עתיד עם עבר, ובפירושי תקנתיו:
פסוק יג
וינקשו. הכינו מוקש ומבקשי נפשי, הם המבקשים להמיתו, מה שאין כן דורשי רעתי הוא רק בלב (כנ"ל ל"ה):
פסוק טו
תוכחות. טענות להתוכח:
פסוק יז
הגדילו. את הדבר, שאמרו שעל ידי מוטת רגלי אהיה צולח ופסח:
פסוק יט
עוני, מחטאתי. מוסיף שהוא דואג גם מן חטאת שוגג וכ"ש מן המזיד:
פסוק כ
ואויבי חיים. הם רודפים עד לחייו, וכבר בארתי (למעלה י"ח) שהשונא אינו דורש רעה כמו האויב רק ישנאהו עבור מעשיו, עז"א שהם שונאי בשקר כי מעשי אינם כדעתם: