מלבי"ם באור המילות על תהילים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק לו
פסוק ג
החליק. את עונו הנזכר בסמוך:
פסוק ו
שמים, שחקים. שחקים גבוהים משמים (ישעיה מ"ה ח'), לקמן (נ"ז י"א, ע"ז י"ח, ע"ח כ"ג, פ"ט ז'):
חסדך אמונתך. התבאר ביחוד (בסי' פ"ט):
פסוק ז
צדקתך משפטיך. עי' ישעיה (נ"ט):
אדם ובהמה. עמ"ש התו"ה (ויקרא סי' י'):
פסוק יב
תבואני. היה ראוי לאמר אל תבוא אלי, רק שמצייר גאות עצמו כעצם מופשט, והיא אינה באה מן החוץ אליו רק היא התפעליות עצמו, ופי' אל תבא אותי היינו בנפשי:
פסוק יג
שם. מציין מקום רחוק, שמזה נגזר שם שמים, רצונו לומר בעולם הגמול: