מלבי"ם באור המילות על תהילים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק לא · פסוק יט
עתק. בא על ההעתקה ממקום, ויעתק משם ההרה, ועל לשון חוזק, ולדעתי עקר ענינו בכ"מ לשון העתק, כי כ"מ שבא על דבור שמדברים עתק על ה' היינו הכחשת ההשגחה, כמו (ש"א ב' ג', לקמן ע"ה ז', צ"ד ד') בא על הכחשת השגחת ה', עי' פרושי בכ"מ האלה והוא מענין העתק שהוא מועתק ורחוק מברואיו, וכן פי' חז"ל (ב"ר פ"א), הדוברות על צדיק עתק שהעתיק מבריותיו, ורצונו לומר יאלמו המכחישים השגחת ה' על ידי שרואים צדיק ורע לו ובאמת ה' משגיח עליו אם לשלם לו בעוה"ב, ואם גם בעוה"ז תצפנם בסוכה ויפעל לחוסים בו נגד בני אדם וכולם יראו מזה השגחת ה', וכן מ"ש עתקו גם גברו חיל, הון עתק, היינו דבר הנעתק ומופרש מדרך הטבע: