מלבי"ם באור המילות על משלי· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק כג
פסוק ב
שכין, ידוע, בלועך בלחייך בעל נפש, בעל תאוה, כמו כי תאוה נפשך לאכול בשר:
פסוק ה
התעיף. פעל, משם עפעף, הסוגר את העין:
פסוק ז
שער. שם. מענין תאנים השוערות, דבר מאוס ומזיק:
פסוק ט
כסיל. הוא הנלוז מחקי החכמה מפני תאותו כמ"ש בכ"מ.
לשכל, הבדלו מן בינה למעלה (כ"א ט"ז) שהשכל הוא כח חד שבו יעבור על דברים שאין הבינה שולטת, ובו יבין גם חקי החכמה, וע"כ נמצא ומשכילים בכל חכמה (דניאל א׳:ד׳) ולא נמצא לשון בינו חכמה:
פסוק יב
למוסר, לאמרי דעת. עמ"ש (א' ב') על לדעת חכמה ומוסר:
פסוק טו
חכם לבך. גדר לב חכם התבאר (י' ח'), שהוא שציורי החכמה מושלים בלבו, ולבו מלא מהם:
פסוק טז
ותעלוזנה, פעל עלז מורה הריקוד מחמת רוב השמחה (ישעיה ה').
מישרים. עי' גדרו למעלה (א' ג'), שפתיך, מורה על הדעת, כנ"ל (י' כ'):
פסוק יז
יקנא. קנאה שאחריו ב' מורה שרוצה להיות כמוהו (ישעיה י"א):
פסוק יח
אחרית. מורה על האושר האחרון (ירמיה כ"ט).
תקותך. הבדלו מן יחול למעלה (י' כ"ח):
פסוק יט
ואשר, פעל זה בא על ההולך בדרך האושר הנפשיי, ופי' ואשר את לבך. בדרך:
פסוק כג
חכמה, ומוסר. עמ"ש למעלה (א' ב'), על לדעת חכמה ומוסר:
פסוק כד
(כד-כה) צדיק, חכם. הבדלם למעלה (י"א).
אבי, ויולד, האב והאם יאמר גם על האומן ומגדל, ולכן פרט כ"פ ותפשו בו אביו ואמו יולדיו, אמך אשר ילדתך.
יגיל, ושמח. השמחה היא תמידית והגיל על דבר מתחדש (ישעיה ט' ב'):
פסוק כט
אבוי. שרשו אבה, התאוה והחפץ.
שיח הוא הדבור הנפלט בלא שכל (איוב ז'):
פסוק ל
יין, ממסך. ישעיה (ה' כ"ב):
פסוק לא
עינו. מראיתו, כמו והנה הנגע עמד בעיניו:
פסוק לב
יפריש. פעל משם פרש, שמורה על הצואה, כמו וקרבו ופרשו, מין נחש שהפרש שלו ארסי וע"כ נקרא צפע, מלשון צפיעי הבקר, וכן ביציו מזיקים, כמ"ש ביצי צפעוני בקעו:
פסוק לג
זרות. נשים זרות:
פסוק לה
הלמוני. הוא יותר מהכאה: