מלבי"ם באור המילות על מיכה· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר
פרק ב · פסוק ד
ונהה נהי נהיה. ענין קינה. נהה פעל, כמו ג¢א¢ה ת¢ע¢ה.
ונהי, שם, וכן נהיה שם בה' הנקבה ע"מ, ש מ¡ל¢ה, כמו משען ומשענה, נהי גדול וקטן, כי גדר הנהי שהוא צעקת הוי הה אוי מכמה אנשים, אחד מקונן ואחר או אחרים עונים (כמ"ש ירמיה ט' י"ט, עמוס ה' ט"ז), המקונן אומר שדוד נשדונו, ואחר משיב חלק עמי ימיר, והמקונן אומר איך ימיש לי, ואחר משיב לשובב שדינו יחלק, וכ"ז הנהי. עתה יענו כל העם לכן לא יהיה לך משליך תבל, וזה הנהיה, שהוא סוף הנהי, תאניה ואניה:
נשדנו. מבנין נפעל כמו נשדונו, כמו ונקלותי עוד מזאת (שמואל ב ו׳:כ״ב):
איך ימיש לי. נעלם מלת איך, אשר יסיר ממני את אשר לי, שמלת לי מורה הקנין, לי הכסף, ובא אשר לו הבית:
לשובב. פעל המרובע משורש שוב, כמו ושובבתי את ישראל (ירמיה נ' י"ט):