אור ברסלב

מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

הקדמה

הקדמת המחבר

יתברך הבורא וישתבח היוצר. אשר נתן חלקי בתורתו הקדושה. מנעורי ועד עתה. וזכות אבותי הקדושים אשר בארץ. עמדה לי לחדש בעזה"י הרבה חדושין דאורייתא. ולהשיב לשואלי דבר ה'. זו הלכה למעשה. ואת אשר העלה מצודתי. על הספר העליתי. והנני מדפיס עתה רק מעט מחדושי אשר זכני ה'. והם על אהע"ז וח"מ וגם זאת לא בשלימות. וכאשר יזכני ה' אדפיס גם עליהם הוספות רבות וקונטרס אחרון. וגם על או"ח ויו"ד נמצאים אצלי כמה חדושים. ובה' בטחתי שיעזור לי להוציא לאור הדפוס גם יתד חדושי הנמצאים אתי. כמו קונטרס חזקה וחובת קרקע ועוד על כמה כללים אחרים. ויזכני לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אכי"ר:

והנה מצאתי חובה לנפשי. להודיע דברי לרבים וכן שלמים. שלא כתבתי דברי להורות הלכה למעשה לדורות. כי ידעתי שאין אני כדאי והגון להכריע. ולא באתי אלא להעיר לבבות המעיינים. ולפלפל בדברי הראשונים והאחרונים. אף כי גליתי דעתי לאחת מן הקצוות. אין כוונתי להחליט הדברים. ומה גם בחלק אהע"ז ההוראה לא לכל מסורה. כ"א לחכמים גדולי ההוראה גאוני הזמן. וע"כ אבקש לבל לסמוך ולהורות ע"י הכרעת דעתי. כ"א את אשר יבחר הקורא יקרב אליו ועל בינתו ישען. ואשר לא יכשר בעיניו יזרקהו הלאה:

גם מה שלפעמים השנתי על דברי גדולי המורים אשר כל בית ישראל נשען עליהם. ומפיהם אנו חיים. לא יאמר הקורא כי רמות רוחא קא נקטי להמחבר הלז. ה' יודע כי לא בי הוא לא מיני' ולא מקצתו. אך הוא מפני כי לפניהם לא היו ספרי הראשונים ז"ל מצויים אז קודם שנתפשטה כ"כ מלאכת הדפוס הרבה. כאשר ת"ל כימינו אלה זכינו לכולם. וכל גדולי הפוסקים העתיקו כמה פעמים רק מה שראו מובאים בספרים הקודמים. וכאשר שם הובא רק ראשית הדברים. וכמה פעמים החליטו כסוף היפוך ממה שנראה בתחלת הדברים. ע"כ נמצאו כמה דברים אשר נתבררו שהם להיפוך כמעט. כאשר הראתי לדעת כמה פעמים בכפרי. ועוד כמה ענינים אשר קצת מהם אזכירם לדוגמא פה:

א) הנה בשו"ע ה"מ סימן ס"ט סעיף ב' כתב לענין כת"י שסבירא ליה להרשב"א שאינו נאמן לומר פרעתי ע"ש. והקשה הגד"ת מדברי הרשב"א עצמו בתשובותיו שהביא הב"י שם סימן ס"א שכ' גבי עד א' בשטר ועד א' בע"פ. וז"ל עכשיו שאומר שפרע אפשר שהוא נאמן וישבע היסת ואעפ"י שיש כאן שטר אינו אומר שטרך בידי מאי בעי כיון שאינו גובה ממשעבדי עכ"ל. גם הש"ך שם סקי"ד הביא ראי' לדבריו מתשו' זו. גם האו"ת והנתיבות הרבו לדחוק ולתרץ דברי הרשב"א ז"ל שלא יקשו הדדי ומחלקים בחלוקים דחוקים ע"ש בדבריהם. ובאמת מי שיראה דברי הרשב"א עצמו בתשובה שם ח"ג סימן מ"ב שהעתיק הב"י ממנו דברי התשובה רק סיים כאמצע דברי הרשב"א עד "וזה כדעת הגאונים ז"ל" ולא יותר. אכל כפי מה שזכינו בימינו לראות כל דברי הרשב"א ז"ל. הנה מצאנו ראינו מבואר להדיא לפי דעת הרשב"א עצמו שבכת"י אינו נאמן לומר פרעתי ה"ה בשטר בע"א. כי ז"ל שם בסוף התשובה. וזה כדעת הגאונים ז"ל שהסכימו כן בשהוציא עליו כת"י שנאמן לומר פרעתי אבל מן הגדולים האחרונים יש שאמרו שאפי' כשהוציא עליו כת"י א"נ לומר פרעתי משום דא"ל שטרך בידי מאי בעי. ולזה דעתי נוטה. ויש לי ראי' לסמוך עלי' בשלהי פ' המוכר את הבית בשמעתתא דהמפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתי דאמרינן דנאמן משום מגו דאי בעי אמר נאנסו. ודוקא מחמת מנו זה נאמן הא לאו הכי לא משום דאמרינן א"ה שטרך בידי מאי בעי אע"ג דשום שטר פקדון אינו גובה ממשעבדי. וכיון שכן אף באן שיש שטר אע"פ שאין חתום בו אלא ע"א אם איתא דפרע שטרא בידיה דמלוה ל"ל עכ"ל. גם מה שהש"ך דחה ראיתו שם דלהכי גופא לא גובה ממשעבדי מה"ט דמ"ל החזרתי במגו דנאנסו. נעלם ממנו נ"כ סוף דברי הרשב"א הנ"ל. שהרשב"א עצמו נשמר מזה ולהכי כתב "דשום שטר פקדון אינו גובה ממשעבדי". וכוונתו שאף במקום שאינו יכול לומר החזרתי כגון שהתנה עמו אל תחזירני אלא בעדים אעפ"כ אינו גובה ממשעבדי דטענינן ללקוחות שמא נאנסו:

ב) שם בשו"ע חו"מ סימן ע"ב סעיף ד'. כתב המחבר וז"ל המלוה על המשכון ונתן לו רשות להשתמש בו ונאנס אפשר שאפי' בנתינת רשות בלבד הוי שואל וחייב עכ"ל. וכ' ע"ז הסמ"ע שם ס"ק כ"ג "הב"י והד"מ הביאו תשובה אחרת דרשב"א שמשמע מינה דאפי' אם כבר השתמש בו לא נעשה עליו כשואל להתחייב באונסין כיון דאין כל הנאה שלו דהרי בשביל מה שהלוהו משאילו להשתמש בו וכו' ותימא על המחבר ומור"ם שסתמו כאן דכיון דשתיהן תשובות הרשב"א נינהו ה"ל להביא תרווייהו עכ"ל". והש"ך שם ס"ק ל' דחק עצמו ליישב זה ע"ש. אבל באמת נפלאתי על רבינו הב"י האיך הביא התשובה מחלק א' אשר כמה פעמים הוא רק קיצור מתשובותיו בחלקים האחרים. והמעיין בתשובתו בתולדות אדם סימן של"ו יראה שכתב הרשב"א להשואל. שדעתו כבר גלה ופטרו בטעמים נכונים. אך מרבה להוכיח לדברי השואל וסברותיו שהוא פטור אף אם נשתמש בו מטעם אחר. וכתב לפי דעתו אם נשתמש כוודאי חייב באונסין ואפשר אפי' בנתינת רשות לבד הוי שואל וחייב באונסין ע"ש. א"כ לא נצרך להביא דכרי רשב"א אלו הנאמרים רק לפי דעת השואל לבד ולא כן דעתו. אך לפי דברי הש"ך שכתב דדברי הרשב"א בח"א מיירי שנתן לו רשות להשתמש אח"כ לא בשעת הלואה אפשר לדחוק וליישב דברי הב"י והמעתיק שסברי להו אחר שפלפול הרשב"א בדברי השואל נראה שודאי נוגעים לפעמים להלכה דהיינו כשנתן לו רשות להשתמש אח"כ. ולכך העתיקו המעתיק בח"א בתוך תשובת הרשב"א להלכה. אעפ"כ נפלאתי על מה שהעתיק הכ"י בלשון אפשר דהמעיין בתולדות אדם שם יראה שלא כתב תיבת אפשר רק לפי טעם הראשון אבל אחר שכתב ועוד יש טעם אחר נכון והוא העיקר לדעתי. א"כ סובר שהוא נקרא בוודאי שואל בנתינת רשות לבד. א"כ נפ"מ לדינא אם נתן רשות אח"כ בוודאי חייב באונסין:

ג) שם בשו"ע ח"מ סימן צ"ו סעיף ג' כתב יש מי שאומר שאעפ"י שנשבעים שבועת היסת לקטן על השטרות אין נשבעין לו כלל. ועיין סמ"ע שם. והש"ך כתב שם "ול"ג דר"ל על השטרות כגון פוגם שטרו ועד א' מעידו שהוא פרוע. וחיינו דכתב הרשב"א טעמא דשבועה זו תקנת חכמים היא להפיס דעתו של תובע וכו' עכ"ל". ובאמת המעיין בתשובת הרשב"א בתו"א סימן קמ"ח וראה להדיא ששם השיב הרשב"א על המעשה שקטנה תבעה השטרות ממש שמסרה לו והוא הכחישה שלא מסרה לו. וזה אינו ענין לנידון דברי הש"ך:

ד) בש"ך ח"מ סימן ע"ה ס"ק י"ט השיג שם על הסמ"ע שכתב בסימן פ"ז ס"ק ט"ז לחלק בין שנראה מדברי עצמו שנשאר חייב לו עדיין כך וכך לפי החשבון ובין שנתחייב עפ"י ב"ד כגון שטוען פרעתיך כך וכך לפי שנתתי עבורך רבית והב"ד מכירין שאין המלוה חייב לשלם הרבית לפי שהיא דבית קצוצה. והש"ך לא ניחא לי' בזה ודחק לפרש דברי הרשב"א בתשובה שהביא ב"י בסי' פ"ז ע"ש. ובאמת המעיין בתשובת הרשב"א בח"ג סימן ע"ה יראה שהמעשה לא הי' כמו שמבאר הש"ך. כי בב"י לא הביא רק התשוב' ולא הביא גוף המעשה. מ"מ צ"ע לדינא כי הרשב"א בתו"א סימן רמ"ו כתב וז"ל. אבל אם לא התנה עמו בפי' מסתברא לי שמשלם מס העשר שנים האחרונות ונשבע על השאר כדין מודה מקצת. דאעפ"י שהוא רוצה לכפור בכל ואומר שאינו חייב לו כלום מ"מ כיון שהוא מתחייב מתוך טענותיו במקצת הו"ל כמודה מקצת. ודייקנא לה מדר' חייא קמייתא מדאמרינן התם ותנא תונא שנים אוחזין בטלית והא הכא דמאי דתפיס האי דידיה הוא ומאי דתפיס האי דידיה הוא וקתני זה ושבע וזה ישבע עכ"ל". מזה נראה כדברי הש"ך וצ"ע ואין כאן מקום להאריך:

ויש לי עוד הרבה השנות כאלו. ואי"ה כאשר יזכני ה' להוציא החלק השני אז אראה לפני הקוראים כהנה וכהנה. ועתה עת לקצר:

טרם אצא מאת דברי הקדמתי מצאתי חובה לנפשי לזכור לחיי עולם ולמזכרת נצה את הורי היקרים ה"ה אאמ"ו המופלג גמיר וסביר וכו' מהו' יהודא זאב הכהן זלה"ה ואמי מורתי הצנועה והחסודה המלומדת בנתא דמוריין מרת גאלדא רשא תנצב"ה. אשר מיום ידעתי קרוא אבי ואמי גדלוני על התורה ועבודה עד היותי כבן י"ז השיאו לי אשה ההוגנת לי הרבנית הצנועה מ' חוה תנצב"ה בת הנגיד המופלג האמתי מוקיר רבנן מהו' שמעון זימל ז"ל מק"ק הלוסק. וחמי ז"ל השתדל נ"ב בכל כחו ואונו שאהי' מחובשי בהמ"ד ומדרכי העולם מופרש. ואשתו חמותי הצנועה גם היא היתה בתומכי נפשי למען אוכל להנות בתוה"ק. וביותר אשתי הרבנית הצנועה הנ"ל אשר היתה מסתפקת במועט. וכל השתדלותה היה להשניה על בריאותי ושאוכל להגות בתורתו יומם ולילה. זכרה לה אלהי לטובה. וזכותה יעמוד לזרעינו. ה"ה בנינו המופלג משכיל ושלם מהו' אלי' הכהן נ"י מק"ק אמציסלאוו ונ"ב וזרעו וכל אשר לו. ובנינו החו"ב השנון הנגיד מהו' יהודא זאב הכהן ג"י מק"ק שומייאץ ונ"ב וזרעו וכל אשר לו. ובנינו האברך המופלג משכיל ושלם מהו' קלמן הכהן נ"י מק"ק האסלאוויץ ונ"ב וזרעו וכל אשר לו. ובתנו היחידה הצנועה מרת נחמה תחי' ובעלה האברך המופלג השנון מוה' אברהם דוד הלוי נ"י מק"ק אמציסלאוו בהגאון מו' ראובן הלוי שליט"א אבד"ק דענבורג וזרעם וכל אשר להם. גם זה כעשרים שנה מעת מתה עלי אשתי הראשונה בהיותי עוד אבד"ק שומייאיץ. הזמין לי הי"ת ברחמיו זווג שני הגון היא האשה אשר עמדי הרבנית הצנועה החכמנית מרת חנה תחי' בת חרב הנ' המפורסם מוה' יעקב ליב ז"ל מק"ק מאלעסטויקא היא שוקדת להחזיק בידי. ועם כל חולשת גופה (ד' ירחם וישלח לה ר"ש) היא מתאמצת שאוכל להגות באמרי בינה. ישלם ה' לה פעלה ותראה נחת מבנה יחידה האברך המופלג השנון מהו' בן ציון שלמה נ"י. ותזכה לראות ממנו בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות על ישראל שלום:

כן הנני מזכיר לזכר עולם את כבודת דודתי זקנתי הגבירה המפורסמת חכמנית וצדקנית מרת הי' בת א"ז הרב הג' המפורסם מהו' נח הכהן זצוק"ל. אשר גם עיניה היו פקוחות שאהנה בתורה יהי זכרה ברוך:

כן הנני מזכיר לברכה אנשי ק"ק שומייאץ אשר בתוכם ישבתי על כם ההוראה באחד עשרה שנים והספיקו לי כדי צרכי. ואח"ז החזיקו בידי אנשי ק"ק הסלאוויטש בתשע שנים אשר ישבתי שם לתורה ולתעודה. ואחרי אשר נשרפה עיר חסלאוויטש בשריפה הגדולה אשר היתה שם זה כשבע שנים. נתקבלתי לאב"ד בק"ק מיר אשר זכתה לשם שכל רבניה היו גדולי הדור. וגם אנשי העיר ההיא מחזיקים בידי זה כשבע שנים. יהי חלקם ממחזיקי בעץ חיים. ויקבלו חלקם כזה ובבא כעתירת המחבר:

כן הנני זוכר לברכה את דודי אחי אמי הרב וכו' מוה' אליעזר ליפמן ראבינאווייץ נ"י ממינסק. אשר הי' לי לאחיעזר ולאחיסמך בכמה דברים הנצרכים לי להדפסת חבורי הלז. אלהי אבותינו יהי' בעזרו ובכל אשר יפנה יצליח:

והנני קובע ברכה לעצמו לכל הגבירים הרמים והנשאים אשר תמכו בידי יד כהה. כן לכל אשר יחזיקו בידי לגמור הדפסת חבורי זה ואשר אתי בכתובים. והנני מברכם כברכת כחן:

אלה דברי המחבר יו"ט ליפמן הכהן בהמופלג וכו' מוה' יהודא זאב הכהן זללה"ה בהרב המאור הגדול צדיק ועניו מהו' שבתי הכהן זצוק"ל דיין ומו"צ בק"ק סלוצק בהרב הנ' המפורסם בדורו לפאר ולתהלה מהו' נח הכהן זצוק"ל מק"ק סלוצק. והניח אחריו חבור גדול על התורה בחדושים נפלאים ונשרף אצלי בשריפת חסלאוויטש. חבל על דאבדין. בן הגאון מוה' שבתי כ"ץ זצוק"ל בהגאון מהו' נח זצוק"ל כ"ץ שהי' נקרא ר' נח הן (מפני שאמר קודם פטירתו כאשר ישאלו אותי בעלמא דקשוט עסקת בתורה אשיב הן כי גמרתי הש"ס נ"ה פעמים כמנין ה"ן) נכד רבינו הש"ך זצוק"ל. ואמי הצדקניות היתה בת הרב הצדיק הנודע למשגב מהו' בצלאל זצוק"ל מקאפולי' בן הגאון האמתי צדיק ועניו מוהר"ר יו"ט ליפמן זצוק"ל בעל המחבר ספר קדושת יו"ט וס' תוספות קדושה וס' מלאכת יו"ט. ושלשלת יחוסו כבר נזכר לתהלה בהקדמת ספר קדושת יו"ט הנ"ל מכבוד דודי הרב ר' אליעזר ליפמן ראבינאוויץ הנ"ל. ואין בודקין מן המזבח ולמעלה:

שו"ת מלבושי יו"ט

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה